השירון מאפשר הצגה של מילות השירים , שקופיות זמר,.
או גם וגם
.
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון
שירונים:
מפגשזמר חדרה
במאי 2010 החל אלי ארגון בפרויקט של מפגשי זמר בעיר חדרה.
המטרה הייתה "להעיר את העיר בזמר ושיר" ומשך יותר מחצי שנה ( 33 מפגשים) נערך כל שבוע מפגש של שירה בציבור בליווי שקופיות. השירים נבחרו בהתאם לעונה ותאריכי ציון של יוצרים בזמר העברי וכללו שירים עבריים מכל התקופות ומכל הזמנים. ברוב המפגשים אלי הוביל/הנחה את הערב בשירה ובגיטרה ואליו הצטרפו נגנים וזמרים אורחים מתל אביב והמרכז עד לחיפה בצפון.
נשארו השירונים הזכרונות, התמונות והשירונים מכל מפגש
שירון זה מכיל מילים לשירים
ידיד נפש אב הרחמן
משוך עבדך אל רצונך
ירוץ עבדך כמו איל
ישתחווה מול הדרך
ידיד נפש אב הרחמן
משוך עבדך אל רצונך
יערב לו ידידותיך
מנופת צוף וכל טעם.
משוך עבדך אל רצונך
ירוץ עבדך כמו איל
ישתחווה מול הדרך
ידיד נפש אב הרחמן
משוך עבדך אל רצונך
יערב לו ידידותיך
מנופת צוף וכל טעם.
מילים: רבי נחמן מ לחן: ברוך חייט
כל העולם כולו
גשר צר מאוד
והעיקר, והעיקר
לא לפחד, לא לפחד כלל.
גשר צר מאוד
והעיקר, והעיקר
לא לפחד, לא לפחד כלל.
מילים: מן המקורות לחן:
אדון הסליחות
בוחן לבבות
גולה עמוקות
דובר צדקות.
חטאנו לפניך
רחם עלינו
הדור בנפלאות
ותיק בנחמות
זוכר ברית אבות
חוקר כליות
חטאנו לפניך
רחם עלינו
טוב ומיטיב לבריות
יודע כל נסתרות
כובש עוונות
לובש צדקות
מלא זכיות
נורא תהילות
סולח עוונות
עונה בעת צרות
חטאנו לפניך
רחם עלינו
פועל ישועות
צופה עתידות
קורא הדורות
רוכב ערבות
שומע תפילות
תמים דעות
חטאנו לפניך
רחם עלינו
בוחן לבבות
גולה עמוקות
דובר צדקות.
חטאנו לפניך
רחם עלינו
הדור בנפלאות
ותיק בנחמות
זוכר ברית אבות
חוקר כליות
חטאנו לפניך
רחם עלינו
טוב ומיטיב לבריות
יודע כל נסתרות
כובש עוונות
לובש צדקות
מלא זכיות
נורא תהילות
סולח עוונות
עונה בעת צרות
חטאנו לפניך
רחם עלינו
פועל ישועות
צופה עתידות
קורא הדורות
רוכב ערבות
שומע תפילות
תמים דעות
חטאנו לפניך
רחם עלינו
מילים: מן המקורות לחן: עממי
הללויה, הללויה
בצילצלי שמע,
הללויה הללויה
בצילצלי תרועה,
כל הנשמה
תהלל יה
הללויה, הללויה.
בצילצלי שמע,
הללויה הללויה
בצילצלי תרועה,
כל הנשמה
תהלל יה
הללויה, הללויה.
מילים: נתן יונתן לחן: יעקב שגיא
שוב יוצא הזמר אל הדרך,
שוב הולכים ימינו ובוכים.
שירה, אל אנה את עוברת ?
שירה, עצוב על הדרכים.
שוב נושאת את פת-קבר ומים,
תרמילים, תוגה של מרחבים,
שוב תולה את עין בשמים
ומשעול בנתיב הכוכבים.
שוב האור דועך על שריוניך,
שם השיר נפתח באהבה.
שירה, ראשית המנגינה היא,
ואיני יודע את סופה.
עלטה. רק קול רנת-הנשק.
אי בזה הדרך חסומה.
את, שירתי, גלוית-עינים.
רק כדור-המות הוא סומא !
היא סמואה עד מות, המתכת,
אך כוכבי-הדרך עוד צחים.
הדרכים יודעות לאן ללכת,
שובי, שירה, אל הדרכים.
עמהן תשאי סמורת-הפלד
עקשנות, פלדה ולחם-חק.
שירה שלי, אם את נופלת,
גם שירי יפל עמך רחוק.
עמדך הוא שירה מקפת,
ילחם, לא ישאירך לבד.
עד אשר יקטף עמך רקפת
בהרים אל נכח באב-אל-ואד.
כי נפל בירכתי-הדרך
צל עובר ימינו הבורחים.
שירה שלנו, שאי, קודרת
תם זכרנו, הלאה - בדרכים.
שוב הולכים ימינו ובוכים.
שירה, אל אנה את עוברת ?
שירה, עצוב על הדרכים.
שוב נושאת את פת-קבר ומים,
תרמילים, תוגה של מרחבים,
שוב תולה את עין בשמים
ומשעול בנתיב הכוכבים.
שוב האור דועך על שריוניך,
שם השיר נפתח באהבה.
שירה, ראשית המנגינה היא,
ואיני יודע את סופה.
עלטה. רק קול רנת-הנשק.
אי בזה הדרך חסומה.
את, שירתי, גלוית-עינים.
רק כדור-המות הוא סומא !
היא סמואה עד מות, המתכת,
אך כוכבי-הדרך עוד צחים.
הדרכים יודעות לאן ללכת,
שובי, שירה, אל הדרכים.
עמהן תשאי סמורת-הפלד
עקשנות, פלדה ולחם-חק.
שירה שלי, אם את נופלת,
גם שירי יפל עמך רחוק.
עמדך הוא שירה מקפת,
ילחם, לא ישאירך לבד.
עד אשר יקטף עמך רקפת
בהרים אל נכח באב-אל-ואד.
כי נפל בירכתי-הדרך
צל עובר ימינו הבורחים.
שירה שלנו, שאי, קודרת
תם זכרנו, הלאה - בדרכים.
מילים: רחל לחן: נעמי שמר
שם הרי גולן, הושט היד וגע בם!
בדממה בוטחת מצוים: עצר.
בבדידות קורנת נם חרמון הסבא
וצנה נושבת מפסגת הצחור.
שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת,
סתור שער הדקל כתינוק שובב,
שגלש למטה ובמי כנרת
משכשך רגליו.
מה ירבו פרחים בחרף על הכרך,
דם הכלנית וכתם הכרכם,
יש ימים פי שבע אז ירק הירק,
פי שבעים תכלה התכלת במרום.
גם כי אורש ואהלך שחוח,
והיה הלב למשואות זרים
האוכל לבגד בך, האוכל לשכח
חסד נעורים
בדממה בוטחת מצוים: עצר.
בבדידות קורנת נם חרמון הסבא
וצנה נושבת מפסגת הצחור.
שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת,
סתור שער הדקל כתינוק שובב,
שגלש למטה ובמי כנרת
משכשך רגליו.
מה ירבו פרחים בחרף על הכרך,
דם הכלנית וכתם הכרכם,
יש ימים פי שבע אז ירק הירק,
פי שבעים תכלה התכלת במרום.
גם כי אורש ואהלך שחוח,
והיה הלב למשואות זרים
האוכל לבגד בך, האוכל לשכח
חסד נעורים
מילים: רחל (רחל לחן: יהודה שרת
ואולי לא היו הדברים מעולם.
אולי
מעולם לא השכמתי עם שחר לגן,
לעבדו בזעת אפי
מעולם, בימים ארכים ויוקדים
(ארכים ויוקדים) של קציר,
במרומי עגלה עמוסת אלומות
לא נתתי קולי בשיר
מעולם לא טהרתי בתכלת שוקטה
ובתם
של כנרת שלי... הוי כנרת שלי,
ההיית, או חלמתי חלום
אולי
מעולם לא השכמתי עם שחר לגן,
לעבדו בזעת אפי
מעולם, בימים ארכים ויוקדים
(ארכים ויוקדים) של קציר,
במרומי עגלה עמוסת אלומות
לא נתתי קולי בשיר
מעולם לא טהרתי בתכלת שוקטה
ובתם
של כנרת שלי... הוי כנרת שלי,
ההיית, או חלמתי חלום
היו לילות, אני אותם זוכרת,
אני אותם עד סוף ימי אשא,
במשעולים בין דגניה לכינרת,
עמדה עגלת חיי העמוסה.
והוא ניגש: שמעי אלי, קטנטונת,
אני בניתי בית לשבתך,
את תרקמי בערב לי כותונת,
אני אנהג ביום את עגלתך.
הוא היה אז בהיר וגבוה כזמר,
הוא נהג עגלות לשדה הרחב,
ואני לו כותונת הייתי רוקמת,
כותונת של תכלת עם פרח זהב.
היו לילות, אני אותם זוכרת,
והוא את העצים בגן העיד,
את השבילים בין דגניה לכינרת,
כי רק אותי ישמור לו לתמיד.
היה הולך ושב אלי קודח,
היה נושא דמותי ממול פניו,
הגידו נא, היש בכם יודע
אי אנה זה הלך לו ולא שב?
אז הייתי בוכה, אז הייתי נדהמת,
בשדות רחוקים עוד הלכתי אליו,
אנוכי עוד נושאת כותנתו המרוקמת,
כותונת של תכלת עם פרח זהב.
היו לילות, אני אותם זוכרת,
אני אותם עד סוף ימי אשא.
אני אותם עד סוף ימי אשא,
במשעולים בין דגניה לכינרת,
עמדה עגלת חיי העמוסה.
והוא ניגש: שמעי אלי, קטנטונת,
אני בניתי בית לשבתך,
את תרקמי בערב לי כותונת,
אני אנהג ביום את עגלתך.
הוא היה אז בהיר וגבוה כזמר,
הוא נהג עגלות לשדה הרחב,
ואני לו כותונת הייתי רוקמת,
כותונת של תכלת עם פרח זהב.
היו לילות, אני אותם זוכרת,
והוא את העצים בגן העיד,
את השבילים בין דגניה לכינרת,
כי רק אותי ישמור לו לתמיד.
היה הולך ושב אלי קודח,
היה נושא דמותי ממול פניו,
הגידו נא, היש בכם יודע
אי אנה זה הלך לו ולא שב?
אז הייתי בוכה, אז הייתי נדהמת,
בשדות רחוקים עוד הלכתי אליו,
אנוכי עוד נושאת כותנתו המרוקמת,
כותונת של תכלת עם פרח זהב.
היו לילות, אני אותם זוכרת,
אני אותם עד סוף ימי אשא.
מילים: נעמי שמר לחן: נעמי שמר
כשאמא באה הנה יפה וצעירה,
אז אבא על גבעה בנה לה בית.
חלפו האביבים, חצי מאה עברה
ותלתלים הפכו שיבה בינתיים.
אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה,
אותה הדומיה וגם אותה התפאורה:
חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה
וריח המלוח על המים.
בשביל הנה יורדת עדת התינוקות,
הם בירדן ישכשכו רגליים
גדלו הילדים וכבר למדו לשחות
ובני הנעורים חותרים בשניים.
אבל על חוף ירדן...
מעבר לירדן רעמו התותחים
והשלום חזר בסוף הקיץ
וכל התינוקות היו לאנשים
ושוב על הגבעה הקימו בית
אבל על חוף ירדן...
אז אבא על גבעה בנה לה בית.
חלפו האביבים, חצי מאה עברה
ותלתלים הפכו שיבה בינתיים.
אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה,
אותה הדומיה וגם אותה התפאורה:
חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה
וריח המלוח על המים.
בשביל הנה יורדת עדת התינוקות,
הם בירדן ישכשכו רגליים
גדלו הילדים וכבר למדו לשחות
ובני הנעורים חותרים בשניים.
אבל על חוף ירדן...
מעבר לירדן רעמו התותחים
והשלום חזר בסוף הקיץ
וכל התינוקות היו לאנשים
ושוב על הגבעה הקימו בית
אבל על חוף ירדן...
אֶלְעָד יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן
הוּא רָאָה הַכֹּל פּוֹרֵחַ
לְהַרְדּוּף אוֹתוֹ הָרֵיחַ
מַמָּשׁ כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה.
~
אֶלְעָד יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן
הָעֲרָבָה יְרוּקָה כִּפְלַיִם
וְהִנֵּה שְׁקֵטִים הַמַּיִם
מַמָּשׁ כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה.
אֶלְעָד אֶלְעָד יָקִים הַגֶּשֶׁר
כְּמַעֲשֵׂה אָבוֹת
אֶלְעָד אֶלְעָד יִרְקֹם הַקֶּשֶׁר
בֵּין הַלְּבָבוֹת.
~
אֶלְעָד יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן
הוּא נָטַשׁ אַבְנֵי הַקֶּלַע
אַבְנֵי גָּזִית חָצָב מִסֶּלַע
מַמָּשׁ כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה.
אֶלְעָד יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן
לְחַדֵּשׁ אוֹרְחוֹת כְּקֶדֶם,
זָקֵן וָנַעַר בָּם יָרְדוּ
מַמָּשׁ כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה.
~
אֶלְעָד אֶלְעָד יָקִים הַגֶּשֶׁר
כְּמַעֲשֵׂה אָבוֹת
אֶלְעָד אֶלְעָד יִרְקֹם הַקֶּשֶׁר
בֵּין הַלְּבָבוֹת
אֶלְעָד יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן
שְׁנֵי מַחֲנוֹת חִבֵּר בַּגֶשֶׁר
בְּרִית תְּהִי לָנוּ וְקֶשֶׁר
מַמָּשׁ כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה.
~
אֶלְעָד יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן
הוּא הִבִּיט בִּתְכוֹל רָקִיעַ
יוֹנִים צְחוֹרוֹת אֵל עַל הִפְרִיחַ
מַמָּשׁ כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה.
אֶלְעָד אֶלְעָד יָקִים הַגֶּשֶׁר
כְּמַעֲשֵׂה אָבוֹת
אֶלְעָד אֶלְעָד יִרְקֹם הַקֶּשֶׁר
בֵּין הַלְּבָבוֹת
הוּא רָאָה הַכֹּל פּוֹרֵחַ
לְהַרְדּוּף אוֹתוֹ הָרֵיחַ
מַמָּשׁ כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה.
~
אֶלְעָד יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן
הָעֲרָבָה יְרוּקָה כִּפְלַיִם
וְהִנֵּה שְׁקֵטִים הַמַּיִם
מַמָּשׁ כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה.
אֶלְעָד אֶלְעָד יָקִים הַגֶּשֶׁר
כְּמַעֲשֵׂה אָבוֹת
אֶלְעָד אֶלְעָד יִרְקֹם הַקֶּשֶׁר
בֵּין הַלְּבָבוֹת.
~
אֶלְעָד יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן
הוּא נָטַשׁ אַבְנֵי הַקֶּלַע
אַבְנֵי גָּזִית חָצָב מִסֶּלַע
מַמָּשׁ כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה.
אֶלְעָד יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן
לְחַדֵּשׁ אוֹרְחוֹת כְּקֶדֶם,
זָקֵן וָנַעַר בָּם יָרְדוּ
מַמָּשׁ כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה.
~
אֶלְעָד אֶלְעָד יָקִים הַגֶּשֶׁר
כְּמַעֲשֵׂה אָבוֹת
אֶלְעָד אֶלְעָד יִרְקֹם הַקֶּשֶׁר
בֵּין הַלְּבָבוֹת
אֶלְעָד יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן
שְׁנֵי מַחֲנוֹת חִבֵּר בַּגֶשֶׁר
בְּרִית תְּהִי לָנוּ וְקֶשֶׁר
מַמָּשׁ כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה.
~
אֶלְעָד יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן
הוּא הִבִּיט בִּתְכוֹל רָקִיעַ
יוֹנִים צְחוֹרוֹת אֵל עַל הִפְרִיחַ
מַמָּשׁ כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה.
אֶלְעָד אֶלְעָד יָקִים הַגֶּשֶׁר
כְּמַעֲשֵׂה אָבוֹת
אֶלְעָד אֶלְעָד יִרְקֹם הַקֶּשֶׁר
בֵּין הַלְּבָבוֹת
מילים: נתן אלתרמן לחן: דניאל סמבורסקי
באה מנוחה ליגע
ומרגוע לעמל.
לילה חיוור משתרע
על שדות עמק יזרעאל.
טל מלמטה ולבנה מעל,
מבית אלפא עד נהלל.
מה, מה לילה מליל
דממה ביזרעאל
נומה עמק, ארץ תפארת
אנו לך משמרת.
אופל בהר הגלבוע,
סוס דוהר מצל אל צל.
קול זעקה עף גבוה,
על שדות עמק יזרעאל.
מי ירה ומי זה שם נפל
בין בית אלפא ונהלל.
מה, מה לילה מליל
דממה ביזרעאל
נומה עמק, ארץ תפארת
אנו לך משמרת.
ים הדגן מתנועע,
שיר העדר מצלצל,
זוהי ארצי ושדותיה,
זהו עמק יזרעאל.
תבורך ארצי ותהולל
מבית אלפא עד נהלל.
מה, מה לילה מליל
דממה ביזרעאל
נומה עמק, ארץ תפארת
אנו לך משמרת.
ומרגוע לעמל.
לילה חיוור משתרע
על שדות עמק יזרעאל.
טל מלמטה ולבנה מעל,
מבית אלפא עד נהלל.
מה, מה לילה מליל
דממה ביזרעאל
נומה עמק, ארץ תפארת
אנו לך משמרת.
אופל בהר הגלבוע,
סוס דוהר מצל אל צל.
קול זעקה עף גבוה,
על שדות עמק יזרעאל.
מי ירה ומי זה שם נפל
בין בית אלפא ונהלל.
מה, מה לילה מליל
דממה ביזרעאל
נומה עמק, ארץ תפארת
אנו לך משמרת.
ים הדגן מתנועע,
שיר העדר מצלצל,
זוהי ארצי ושדותיה,
זהו עמק יזרעאל.
תבורך ארצי ותהולל
מבית אלפא עד נהלל.
מה, מה לילה מליל
דממה ביזרעאל
נומה עמק, ארץ תפארת
אנו לך משמרת.
שם מכרו האחים את יוסף לעבדות
שם עלו במישור תמרות אש ועשן
ובתוך הקמה
התפרש לו הגדוד
בעמק דותן
עמק תבואות וכרם זיתים
עמק חיטה לבנה כפשתן
וגדי וצבי בהדר גבורתם
הלא שוב ניפגש
בלי קרב ובלי אש
עוד נשובה אל עמק דותן
וכל פרח שדה
אז היה מלבלב
שם חלפו העבים הצחורות לאיטן
ובכרם ממול התחפר האויב
בעמק דותן
עמק תבואות וכרם זיתים....
אז נפגע המשוריין ותאחז בו האש
ותשעת הפצועים נלכדו בביתן
שם נפלו גיבורים משריון וחרמש
בעמק דותן
עמק תבואות וכרם זיתים...
והדרך עולה שוב להר הברכה
ואדום הוא הפרי המבשיל בבוסתן
מה שלוות הדרכים
מה יפה המנוחה
לעמק דותן
עמק תבואות וכרם זיתים...
שם עלו במישור תמרות אש ועשן
ובתוך הקמה
התפרש לו הגדוד
בעמק דותן
עמק תבואות וכרם זיתים
עמק חיטה לבנה כפשתן
וגדי וצבי בהדר גבורתם
הלא שוב ניפגש
בלי קרב ובלי אש
עוד נשובה אל עמק דותן
וכל פרח שדה
אז היה מלבלב
שם חלפו העבים הצחורות לאיטן
ובכרם ממול התחפר האויב
בעמק דותן
עמק תבואות וכרם זיתים....
אז נפגע המשוריין ותאחז בו האש
ותשעת הפצועים נלכדו בביתן
שם נפלו גיבורים משריון וחרמש
בעמק דותן
עמק תבואות וכרם זיתים...
והדרך עולה שוב להר הברכה
ואדום הוא הפרי המבשיל בבוסתן
מה שלוות הדרכים
מה יפה המנוחה
לעמק דותן
עמק תבואות וכרם זיתים...
מעמק לגבעה מהר להר
כענני הסתיו גולשים בסדר
עדרי הצאן
ושיר
להם אז שר
פזמון עצוב רועה צעיר בעדר
שתו, שתו, שתו העדרים
בחליל לכם אנעים
לי, לי, לי...
אני ארעה צאני כחום היום
והשרב גם הוא לא יפחידני
כי יש לי פנאי
לשבת
ולחלום
על היפה אשר אוהב הנני
שתו שתו שתו העדרים
בחליל לכם אנעים
לי, לי, לי...
כענני הסתיו גולשים בסדר
עדרי הצאן
ושיר
להם אז שר
פזמון עצוב רועה צעיר בעדר
שתו, שתו, שתו העדרים
בחליל לכם אנעים
לי, לי, לי...
אני ארעה צאני כחום היום
והשרב גם הוא לא יפחידני
כי יש לי פנאי
לשבת
ולחלום
על היפה אשר אוהב הנני
שתו שתו שתו העדרים
בחליל לכם אנעים
לי, לי, לי...
מילים: יצחק קינן לחן: חיים אגמון
ים השיבולים שמסביב
על גליו לשוט יצא הרוח.
אלף חיוכים אלי שלח האביב,
שמש חביבה יצאה לשוח.
על המיתרים המפיקים צלילי זהב,
הם המזמרים אל מול התכלת,
אלף מלאכים השרים שלום לסתיו.
נושקים ומלטפים פצעי שלכת.
לה לה לה...
גם האהבות באור נפלא,
שוב פורחות כולן בשדות הזמר,
אלף לבבות שלוחים אלייך, ילדה
זר שירים קטף לך משורר.
יש אומרים: "נפלא הוא ריחן של אהבות".
יש אומרים: "אורן הוא ים של זיו".
אלף ציפורים לקולך שיר מזמרות,
יפית כה ילדתי מן האביב.
לה לה לה...
ים השיבולים,
אלף חיוכים,
אלף מלאכים.
על גליו לשוט יצא הרוח.
אלף חיוכים אלי שלח האביב,
שמש חביבה יצאה לשוח.
על המיתרים המפיקים צלילי זהב,
הם המזמרים אל מול התכלת,
אלף מלאכים השרים שלום לסתיו.
נושקים ומלטפים פצעי שלכת.
לה לה לה...
גם האהבות באור נפלא,
שוב פורחות כולן בשדות הזמר,
אלף לבבות שלוחים אלייך, ילדה
זר שירים קטף לך משורר.
יש אומרים: "נפלא הוא ריחן של אהבות".
יש אומרים: "אורן הוא ים של זיו".
אלף ציפורים לקולך שיר מזמרות,
יפית כה ילדתי מן האביב.
לה לה לה...
ים השיבולים,
אלף חיוכים,
אלף מלאכים.
מילים: מתתיהו שלם לחן: מתתיהו שלם
שבלת בשדה
כורעה ברוח
מעמס גרעינים כי רב.
ובמרחב הרים
יום כבר יפוח
השמש כתם וזהב.
עורו הוי עורו
שורו בני כפרים
קמה הן בשלה כבר
על פני הכרים
קצרו שלחו מגל
עת ראשית הקציר
שדה שעורים תמה
זר חג עוטרת,
שפע יבול וברכה.
לקראת בוא הקוצרים
בזהר מזהרת,
חרש לעמר מחכה.
הבו הניפו
נירו לכם ניר
חג לקמה,
עת ראשית קציר.
קצרו, שלחו מגל
עת ראשית הקציר.
כורעה ברוח
מעמס גרעינים כי רב.
ובמרחב הרים
יום כבר יפוח
השמש כתם וזהב.
עורו הוי עורו
שורו בני כפרים
קמה הן בשלה כבר
על פני הכרים
קצרו שלחו מגל
עת ראשית הקציר
שדה שעורים תמה
זר חג עוטרת,
שפע יבול וברכה.
לקראת בוא הקוצרים
בזהר מזהרת,
חרש לעמר מחכה.
הבו הניפו
נירו לכם ניר
חג לקמה,
עת ראשית קציר.
קצרו, שלחו מגל
עת ראשית הקציר.
מילים: לוי בן אמי לחן: אפרים בן-חיים
שדות שבעמק
קדמוני הלילה
בריח הזבל,
ניחוח חציר.
הלילה לעמק
אני אזמרה,
כי אשר באני
וחסד השיר.
רצה גורלי כי
אשובה אליך
מעצב המות,
מערש השכול.
מכל חסדים לי
אשרתי ביגע
לגמע מימיך
פתך לאכל.
אספני אליך
אסף כשבלת,
שבלת לגרן
בחג הקציר!
הלילה לעמק
אני אזמרה,
כי אשר באני
וחסד השיר.
קדמוני הלילה
בריח הזבל,
ניחוח חציר.
הלילה לעמק
אני אזמרה,
כי אשר באני
וחסד השיר.
רצה גורלי כי
אשובה אליך
מעצב המות,
מערש השכול.
מכל חסדים לי
אשרתי ביגע
לגמע מימיך
פתך לאכל.
אספני אליך
אסף כשבלת,
שבלת לגרן
בחג הקציר!
הלילה לעמק
אני אזמרה,
כי אשר באני
וחסד השיר.
מילים: רחל שפירא לחן: נחום היימן
מחר, אני אהיה כה רחוקה
אל תחפשו אותי
מי שידע למחול -
ימחל לי על אהבתי,
הזמן ישקיט הכל
אני הולכת לדרכי.
זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם -
מן המדבר.
והוא יבין - אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.
אני רוצה לפקוח את עיני
לצמוח לאיטי.
הרביתי לחלום
החלומות טרפו אותי,
רציתי לנחם -
אבל מרדה בי תשוקתי.
היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה
בזרועותי.
אני יודעת שהדליקה אש זרה
את לילותי.
היו, היו ערבי געגועים
היו ימים טרופים.
היה כאב חבוי
ורגעים מכושפים.
אני אזכור מבט
מגע ידיים בכתפי.
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם
לסוד נסתר.
היו שלום, אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.
אל תחפשו אותי
מי שידע למחול -
ימחל לי על אהבתי,
הזמן ישקיט הכל
אני הולכת לדרכי.
זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם -
מן המדבר.
והוא יבין - אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.
אני רוצה לפקוח את עיני
לצמוח לאיטי.
הרביתי לחלום
החלומות טרפו אותי,
רציתי לנחם -
אבל מרדה בי תשוקתי.
היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה
בזרועותי.
אני יודעת שהדליקה אש זרה
את לילותי.
היו, היו ערבי געגועים
היו ימים טרופים.
היה כאב חבוי
ורגעים מכושפים.
אני אזכור מבט
מגע ידיים בכתפי.
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם
לסוד נסתר.
היו שלום, אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.
מילים: דורית צמרת לחן: חיים ברקני
שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע -
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו.
זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב
מן העפר המר העיריות עולות
ועל הדשא ילד וכלבו
מואר החדר ויורדים לילות
על מה שבו ומה שבליבו
זה לא אותו העמק...
וכל מה שהיה אולי יהיה לעד
זרח השמש שוב השמש בא
עוד השירים שרים אך איך יוגד
כל המכאוב וכל האהבה
הן זה אותו העמק, הן זה אותו הבית
אבל אתם הן לא תוכלו לשוב
ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדיין
שהחיטה צומחת שוב.
וחרובים וזית וגלבוע -
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו.
זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב
מן העפר המר העיריות עולות
ועל הדשא ילד וכלבו
מואר החדר ויורדים לילות
על מה שבו ומה שבליבו
זה לא אותו העמק...
וכל מה שהיה אולי יהיה לעד
זרח השמש שוב השמש בא
עוד השירים שרים אך איך יוגד
כל המכאוב וכל האהבה
הן זה אותו העמק, הן זה אותו הבית
אבל אתם הן לא תוכלו לשוב
ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדיין
שהחיטה צומחת שוב.
מילים: לחן: משה וילנסקי
היא עומדת במטבח ומבשלת,
כל הנח"ל מצטופף ליד הדלת,
- היא עוברת! - היא חוזרת!
היא עושה קציצות של תרד
ושורפת את כולן, הפלא ופלא.
לה שפתיים נפלאות ושמה הוא עדה,
מתוקה היא כמו עוגה של מרמלדה,
הסתכלו איך היא פורחת
בין הסיר והקלחת
כל הנח"ל מזמר לה סרנדה;
אנחנו אותך אוהבים, עדה, עדה,
כמו לחם טרי עם ממרח שוקולדה.
ואם לא תכיני, כלל לא נתרגזה,
נאהב אותך "במקום" כמו מיונזה.
עדה איזו מבשלת מקסימה היא,
את קסמיה היא עושה מול הכיריים:
היא לוקחת כף של מלח,
קילו לחם, קילו קמח,
ומכינה מזה בשר לצהרים.
לפעמים ריקה אצלינו הצלחת,
אך הלב , הלב מלא את הטבחת
לה נגיש ברב אידיליה
זר ענק של פטרוזיליה,
וברגש לה נשיר כולנו יחד:
אנחנו אותך אוהבים, עדה, עדה...
הסתכלו בה, הסתכלו ישר עליה,
מה נאה לה הסינר שלמותניה.
היא אמרה לי: קח שני וופלים
כי האוכל שוב נשרף לי,
וחייכה אלי, אפשר להשתגע.
בכל יום נישא ליבינו המטבחה,
ולעדהל'ה נאמר בערך ככה:
עד מותנו מרעב פה
רק אותך, אותך נאהב פה,
כי טבח יפה כמוך אין עוד בנח"ל.
כל הנח"ל מצטופף ליד הדלת,
- היא עוברת! - היא חוזרת!
היא עושה קציצות של תרד
ושורפת את כולן, הפלא ופלא.
לה שפתיים נפלאות ושמה הוא עדה,
מתוקה היא כמו עוגה של מרמלדה,
הסתכלו איך היא פורחת
בין הסיר והקלחת
כל הנח"ל מזמר לה סרנדה;
אנחנו אותך אוהבים, עדה, עדה,
כמו לחם טרי עם ממרח שוקולדה.
ואם לא תכיני, כלל לא נתרגזה,
נאהב אותך "במקום" כמו מיונזה.
עדה איזו מבשלת מקסימה היא,
את קסמיה היא עושה מול הכיריים:
היא לוקחת כף של מלח,
קילו לחם, קילו קמח,
ומכינה מזה בשר לצהרים.
לפעמים ריקה אצלינו הצלחת,
אך הלב , הלב מלא את הטבחת
לה נגיש ברב אידיליה
זר ענק של פטרוזיליה,
וברגש לה נשיר כולנו יחד:
אנחנו אותך אוהבים, עדה, עדה...
הסתכלו בה, הסתכלו ישר עליה,
מה נאה לה הסינר שלמותניה.
היא אמרה לי: קח שני וופלים
כי האוכל שוב נשרף לי,
וחייכה אלי, אפשר להשתגע.
בכל יום נישא ליבינו המטבחה,
ולעדהל'ה נאמר בערך ככה:
עד מותנו מרעב פה
רק אותך, אותך נאהב פה,
כי טבח יפה כמוך אין עוד בנח"ל.
מילים: יורם טהרלב לחן: סשה ארגוב
בין הברושים והכרם שנית נעבור.
בין הערביים שוטפות סנוניות את העמק.
ערב יפה וחמים
שט על גגות ותלמים,
אנו כמו כל החולמים
אחר השמש.
לו על כתפינו נשאנו שנית תינוקות
לו רק יצאנו שנית לחרוש ולזרוע
לו רק יכולנו לקצור
לו רק לצאת ולבצור
לו רק ידענו לנצור
חדוות הנוער.
שקט ורק צעדינו נותרו על השביל.
לילה ירד על צמרות הברושים ועלינו.
טל על שיחי ההרדוף
על הבריכות והסוף,
טל על ראשך הכסוף
ועל עינינו.
בין הברושים והכרם שנית נעבור...
בין הערביים שוטפות סנוניות את העמק.
ערב יפה וחמים
שט על גגות ותלמים,
אנו כמו כל החולמים
אחר השמש.
לו על כתפינו נשאנו שנית תינוקות
לו רק יצאנו שנית לחרוש ולזרוע
לו רק יכולנו לקצור
לו רק לצאת ולבצור
לו רק ידענו לנצור
חדוות הנוער.
שקט ורק צעדינו נותרו על השביל.
לילה ירד על צמרות הברושים ועלינו.
טל על שיחי ההרדוף
על הבריכות והסוף,
טל על ראשך הכסוף
ועל עינינו.
בין הברושים והכרם שנית נעבור...
מילים: נתן יונתן לחן: לב רבוצקי
העולם עגול ופתוח
עננים בסך הולכים
עמהם בצעד בטוח
טוב ללכת בדרכים
עננים שטים ברקיע
ורחב כאור שבילם
אם נלך, ודאי שנגיע
לסופו של העולם
בנתיבי הרים נעפילה
נעבור שבילי עפר
כל דרכינו בטח יובילו
לעולם אל זה הכפר
עננים בסך הולכים
עמהם בצעד בטוח
טוב ללכת בדרכים
עננים שטים ברקיע
ורחב כאור שבילם
אם נלך, ודאי שנגיע
לסופו של העולם
בנתיבי הרים נעפילה
נעבור שבילי עפר
כל דרכינו בטח יובילו
לעולם אל זה הכפר
מילים: איתן פרץ לחן: דב אהרוני
ים המוות הכחול בלאט ינוע
וממעל עננה קטנה תשוט.
עץ האשל בדממה יזוע
וכל קו בחול יפה חרוט.
האדמה תצהיב בלהט שמש
ואבק מחניק יעוף ברום
אך עין גדי לא תיבול בכמש,
בה ישלוט גוון ירוק וחום.
עין גדי, עין גדי
מה היה כי צמחת בחמה
עין גדי, עין גדי
איך פלגים בך חותרים בשממה
עין גדי, עין גדי,
בך היופי יופע בכל הוד
והלב יהרהר ויחמוד
והלב יהרהר ויחמוד.
ים המוות הכחול בלאט ינוע
וכל הר בו יתנשא גאה ורם.
נחל ערוגות, זה הידוע
מהלכו יישיר אל תוך הים.
האדמה תצהיב בלהט שמש,
אך עין גדי היא נווה מדבר
יום חדש אינו דומה לאמש
ועתיד מזהיר צופן לה המחר.
עין גדי, עין גדי
מה היה כי צמחת בחמה
עין גדי, עין גדי
איך פלגים בך חותרים בשממה
עין גדי, עין גדי,
בך היופי יופע בכל הוד
והלב יהרהר ויחמוד
והלב יהרהר ויחמוד.
וממעל עננה קטנה תשוט.
עץ האשל בדממה יזוע
וכל קו בחול יפה חרוט.
האדמה תצהיב בלהט שמש
ואבק מחניק יעוף ברום
אך עין גדי לא תיבול בכמש,
בה ישלוט גוון ירוק וחום.
עין גדי, עין גדי
מה היה כי צמחת בחמה
עין גדי, עין גדי
איך פלגים בך חותרים בשממה
עין גדי, עין גדי,
בך היופי יופע בכל הוד
והלב יהרהר ויחמוד
והלב יהרהר ויחמוד.
ים המוות הכחול בלאט ינוע
וכל הר בו יתנשא גאה ורם.
נחל ערוגות, זה הידוע
מהלכו יישיר אל תוך הים.
האדמה תצהיב בלהט שמש,
אך עין גדי היא נווה מדבר
יום חדש אינו דומה לאמש
ועתיד מזהיר צופן לה המחר.
עין גדי, עין גדי
מה היה כי צמחת בחמה
עין גדי, עין גדי
איך פלגים בך חותרים בשממה
עין גדי, עין גדי,
בך היופי יופע בכל הוד
והלב יהרהר ויחמוד
והלב יהרהר ויחמוד.
מילים: איתן פרץ לחן: נחום היימן
ממרחבים נישא הגל פרוע
ים מלחך את כף רגלך
ובצמתך שוב תשחק הרוח
ותזמר את שמך.
הקשיבי איך מעל שחפים
ישיקו הכנפיים
ונותר רק הד קולך.
במדרונות חפזו פרחים לפרוח
לך כלנית בשערך
ועם האביב מיהרת גם את לברוח
ואין יודע איך.
הביטי איך הברוש מעל
מניע הצמרת
ונותר רק הד קולך.
כל השירים מצאו דרכם הערב
מן הנירים אל סף ביתך
וכל תקוותי היו איתן לטרף
כי לא פתחת דלתך.
הביטי איך כוכב קורץ
אלייך משמיים
ונותר רק הד קולך.
כל הגלים נשקו לחוף ברוח
כל הימים נשאו דמותך
ורק צמתך על הכתף ברוח
תשמע המיית ליבך.
הקשיבי איך מן המשעול
קורא התן לערב
ונותר רק הד קולך.
ים מלחך את כף רגלך
ובצמתך שוב תשחק הרוח
ותזמר את שמך.
הקשיבי איך מעל שחפים
ישיקו הכנפיים
ונותר רק הד קולך.
במדרונות חפזו פרחים לפרוח
לך כלנית בשערך
ועם האביב מיהרת גם את לברוח
ואין יודע איך.
הביטי איך הברוש מעל
מניע הצמרת
ונותר רק הד קולך.
כל השירים מצאו דרכם הערב
מן הנירים אל סף ביתך
וכל תקוותי היו איתן לטרף
כי לא פתחת דלתך.
הביטי איך כוכב קורץ
אלייך משמיים
ונותר רק הד קולך.
כל הגלים נשקו לחוף ברוח
כל הימים נשאו דמותך
ורק צמתך על הכתף ברוח
תשמע המיית ליבך.
הקשיבי איך מן המשעול
קורא התן לערב
ונותר רק הד קולך.
אֱסֹף אֶת הַמַּעֲשִׂים
אֶת הַמִילִים וְהָאוֹתוֹת
כְּמוֹ יְבוּל בְּרָכָה, כָּבֵד מִשֵּׂאת
אֱסֹף אֶת הַפְּרִיחָה
אֲשֶׁר גָּמְלָה לְזִכְרוֹנוֹת
שֶׁל קַיִץ שֶׁחָלַף בְּטֶרֶם עֵת
~
אֱסֹף אֶת כָּל מַרְאוֹת פָּנֶיהָ הַיָּפִים
כְּמוֹ אֶת הַפְּרִי וְאֶת הַבָּר
הָאֲדָמָה הִיא אֲפֹרָה מִתַּחַת לַשְׁלָפִים
וְאֵין לָהּ עוֹד לָתֵת לְךָ דָּבָר
אֱסֹף אֶת הַמַּעֲשִׂים
אֶת הַמִילִים וְהָאוֹתוֹת
כְּמוֹ יְבוּל בְּרָכָה, כָּבֵד מִשֵּׂאת
אֱסֹף אֶת הַפְּרִיחָה
אֲשֶׁר גָּמְלָה לְזִכְרוֹנוֹת
שֶׁל קַיִץ שֶׁחָלַף בְּטֶרֶם עֵת
~
וְאֵין יוֹתֵר גִּבְעוֹל חוֹלֵם עַל שֶבְּלָתוֹ
וְאֵין יוֹתֵר נִדְרֵי וְאֱסָרֵי
רַק הַבְטָחַת הָרוּחַ כִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ
עוֹד יְכוֹנֵן אֶת אֶפְרָהּ בְּתוֹם תִּשְׁרֵי
אֶת הַמִילִים וְהָאוֹתוֹת
כְּמוֹ יְבוּל בְּרָכָה, כָּבֵד מִשֵּׂאת
אֱסֹף אֶת הַפְּרִיחָה
אֲשֶׁר גָּמְלָה לְזִכְרוֹנוֹת
שֶׁל קַיִץ שֶׁחָלַף בְּטֶרֶם עֵת
~
אֱסֹף אֶת כָּל מַרְאוֹת פָּנֶיהָ הַיָּפִים
כְּמוֹ אֶת הַפְּרִי וְאֶת הַבָּר
הָאֲדָמָה הִיא אֲפֹרָה מִתַּחַת לַשְׁלָפִים
וְאֵין לָהּ עוֹד לָתֵת לְךָ דָּבָר
אֱסֹף אֶת הַמַּעֲשִׂים
אֶת הַמִילִים וְהָאוֹתוֹת
כְּמוֹ יְבוּל בְּרָכָה, כָּבֵד מִשֵּׂאת
אֱסֹף אֶת הַפְּרִיחָה
אֲשֶׁר גָּמְלָה לְזִכְרוֹנוֹת
שֶׁל קַיִץ שֶׁחָלַף בְּטֶרֶם עֵת
~
וְאֵין יוֹתֵר גִּבְעוֹל חוֹלֵם עַל שֶבְּלָתוֹ
וְאֵין יוֹתֵר נִדְרֵי וְאֱסָרֵי
רַק הַבְטָחַת הָרוּחַ כִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ
עוֹד יְכוֹנֵן אֶת אֶפְרָהּ בְּתוֹם תִּשְׁרֵי
מילים: דידי מנוסי לחן: קובי אשרת
את ראשו של הגלבוע
מישהו צבע אדום,
מן הלול מודיע גבר
כי האיר היום.
בת שישים פוקחת עין
ונועלת נעלה.
יום גדול ממתין בפתח,
זה היום שלה.
יום גדול עומד בפתח,
יום צעיר וחדשני.
מגהץ הוא את קמטיה
ומוחק שנים.
כי אמיתית היא ולא סמל,
ולא דגל ולא אות.
העבר מאחוריה -
היא צופה אל הבאות.
היא גם סבתא וגם אמא,
גם נכדה וגם נינה.
בקיצור, היא מתחדשת
כמו עונות שנה.
אשת קיץ, אשת חורף,
אשת חיק ואשת ריב,
אך בלב עמוק מתחת,
שם תמיד אביב.
שם ידה המיובלת
וקשה כגזע עץ,
עדינה ומלטפת
ברכות אין קץ.
כי אמיתית היא...
את ראשו של הגלבוע
מישהו צבע אדום,
מן הלול מודיע גבר
כי האיר היום.
בת שישים פוקחת עין
ונועלת נעלה.
יום גדול ממתין בפתח,
זה היום שלה.
בת שישים על פי הלוח,
אך בשאר המובנים -
היא בת שש עשרה בקושי,
או בת שש שנים.
כי אמיתית היא...
מישהו צבע אדום,
מן הלול מודיע גבר
כי האיר היום.
בת שישים פוקחת עין
ונועלת נעלה.
יום גדול ממתין בפתח,
זה היום שלה.
יום גדול עומד בפתח,
יום צעיר וחדשני.
מגהץ הוא את קמטיה
ומוחק שנים.
כי אמיתית היא ולא סמל,
ולא דגל ולא אות.
העבר מאחוריה -
היא צופה אל הבאות.
היא גם סבתא וגם אמא,
גם נכדה וגם נינה.
בקיצור, היא מתחדשת
כמו עונות שנה.
אשת קיץ, אשת חורף,
אשת חיק ואשת ריב,
אך בלב עמוק מתחת,
שם תמיד אביב.
שם ידה המיובלת
וקשה כגזע עץ,
עדינה ומלטפת
ברכות אין קץ.
כי אמיתית היא...
את ראשו של הגלבוע
מישהו צבע אדום,
מן הלול מודיע גבר
כי האיר היום.
בת שישים פוקחת עין
ונועלת נעלה.
יום גדול ממתין בפתח,
זה היום שלה.
בת שישים על פי הלוח,
אך בשאר המובנים -
היא בת שש עשרה בקושי,
או בת שש שנים.
כי אמיתית היא...
מילים: מאיר אריאל לחן:
יש ערמה של חברה על הדשא
אני דברים כאלה מחבב
בנים בנות ביחד, זה יפה ש -
יש אומץ לפעמים להתערבב.
שרים שירים ומביטים למעלה
ענן שם בירח מסתבן
חושבים במי להתאהב הלילה
אם כי הרהור כזה רק מעצבן.
מתחת לראשי מונחת ירך
ועל בטני צרור תלתלים מוטל
בלאט יוצאות ידיים אל הדרך
ומסלולן ארוך ומפותל.
גומרים לשיר ומקשיבים רב קשב
בינינו מתפתלות לחשושיות
יש הסתננויות בתוך העשב
כי יש בו כל מיני גבשושיות.
כיוון שתרדמה עלי נופלת
שוב אין אני מצליח לאתר
של מי היד אשר עלי זוחלת
של מי הפה שבאוזניי לוחש.
וכשאני מקיץ אין איש בדשא
וקצת קריר וקצת רטוב מטל.
ולהפתעתי אני רואה ש-
אותו צרור תלתלים עלי מוטל.
ומתוכו אלי צוחקות עיניים
ומתוכו אלי מבהיק צוואר
אני שואל: "הי, מה העניניים?"
היא בחיוך עונה לי: "שום דבר."
שואל: "גם את ישנת?" - עונה: "לאו דוקא"
ותשובתה אותי קצת מביכה.
שואל: "אז מה בעצם את עושה כאן?"
שפתיה לוחשות: "אני איתך."
אני שותק. שפתיים היא נושכת
אני שותק וכה כבדות ידי
פתאום היא מסתובבת והולכת
ורק אני שותק עוד שם.
אני דברים כאלה מחבב
בנים בנות ביחד, זה יפה ש -
יש אומץ לפעמים להתערבב.
שרים שירים ומביטים למעלה
ענן שם בירח מסתבן
חושבים במי להתאהב הלילה
אם כי הרהור כזה רק מעצבן.
מתחת לראשי מונחת ירך
ועל בטני צרור תלתלים מוטל
בלאט יוצאות ידיים אל הדרך
ומסלולן ארוך ומפותל.
גומרים לשיר ומקשיבים רב קשב
בינינו מתפתלות לחשושיות
יש הסתננויות בתוך העשב
כי יש בו כל מיני גבשושיות.
כיוון שתרדמה עלי נופלת
שוב אין אני מצליח לאתר
של מי היד אשר עלי זוחלת
של מי הפה שבאוזניי לוחש.
וכשאני מקיץ אין איש בדשא
וקצת קריר וקצת רטוב מטל.
ולהפתעתי אני רואה ש-
אותו צרור תלתלים עלי מוטל.
ומתוכו אלי צוחקות עיניים
ומתוכו אלי מבהיק צוואר
אני שואל: "הי, מה העניניים?"
היא בחיוך עונה לי: "שום דבר."
שואל: "גם את ישנת?" - עונה: "לאו דוקא"
ותשובתה אותי קצת מביכה.
שואל: "אז מה בעצם את עושה כאן?"
שפתיה לוחשות: "אני איתך."
אני שותק. שפתיים היא נושכת
אני שותק וכה כבדות ידי
פתאום היא מסתובבת והולכת
ורק אני שותק עוד שם.
מעל הצמרות עדים העננים
כשהירח אל הגן מניד ראשו
נותן סימן
אפשר לשבת
שם בפינה אותו ספסל
קלט את כל כמות הטל
והתרטב תיקח מגבת
אומר הלילה ושוכב
הלילה הזה
שום סימן הוא לא נותן
הוא מעוור ומכוון את התנועה
בשלל גחליליות
הוא מספר מעשיות
והוא חושב שילדים מאמינים לזה
מין לילה שכזה, כזה
בחלונות כבו מזמן כל האורות
ושתי עיניים ירוקות
שולחות סימפונית אנקות
סולם מינורי
בביתני התינוקות
מיללים בהפסקות
נצבט הלב היי אמא עורי
אומר הלילה ושוכב
הלילה הזה
שום סימן הוא לא נותן
הוא מעוור ומכוון את התנועה
בשלל גחליליות
הוא מספר מעשיות
והוא חושב שילדים מאמינים לזה
מין לילה שכזה, כזה
החלה רוח שורקת אלף מנגינות
חצר פניה מליטה, עוצרת את נשימתה
כי בא אורח
הסהר מעגל את פיו
במין חיוך כל כך חביב
ומסתרק אתה קרח
אומר הלילה וצוחק
הלילה הזה
שום סימן הוא לא נותן
הוא מעוור ומכוון את התנועה
בשלל גחליליות
הוא מספר מעשיות
והוא חושב שילדים מאמינים לזה
מין לילה שכזה, כזה
כשהירח אל הגן מניד ראשו
נותן סימן
אפשר לשבת
שם בפינה אותו ספסל
קלט את כל כמות הטל
והתרטב תיקח מגבת
אומר הלילה ושוכב
הלילה הזה
שום סימן הוא לא נותן
הוא מעוור ומכוון את התנועה
בשלל גחליליות
הוא מספר מעשיות
והוא חושב שילדים מאמינים לזה
מין לילה שכזה, כזה
בחלונות כבו מזמן כל האורות
ושתי עיניים ירוקות
שולחות סימפונית אנקות
סולם מינורי
בביתני התינוקות
מיללים בהפסקות
נצבט הלב היי אמא עורי
אומר הלילה ושוכב
הלילה הזה
שום סימן הוא לא נותן
הוא מעוור ומכוון את התנועה
בשלל גחליליות
הוא מספר מעשיות
והוא חושב שילדים מאמינים לזה
מין לילה שכזה, כזה
החלה רוח שורקת אלף מנגינות
חצר פניה מליטה, עוצרת את נשימתה
כי בא אורח
הסהר מעגל את פיו
במין חיוך כל כך חביב
ומסתרק אתה קרח
אומר הלילה וצוחק
הלילה הזה
שום סימן הוא לא נותן
הוא מעוור ומכוון את התנועה
בשלל גחליליות
הוא מספר מעשיות
והוא חושב שילדים מאמינים לזה
מין לילה שכזה, כזה
לו מצאתיך לראשונה בקרון רכבת
היה לבי נישא למרחקים
לו מצאתיך בקרוסלה הסובבת
היה לבי מכור למשחקים
לו מצאתיך בחפירות באש צולבת
כי אז דבקתי במדי החיילים
ולו בנוה מדבר רחוק אוהבת
כיאז חזרתי לבקש צל דקלים
אבל אני פגשתיך בשדה תלתן, בשדה תלתן
על כן לבי הלוך ילך מכאן, לשדה תלתן
אם הוא מצא אותה עלי ספון בשיט
אז היא לעד תביא לו ריח ים
אם הוא מצא אותה ביער עם הציד
ריח היער לאהבתם
אם הוא פגש אותה בכרך בין אור לחושך
אז הם ישובו אל חדרי המדרגות
ואם זמרו להם צפירות חרושת
הם יאהבו את המכונות השואגות
אבל אני פגשתיך בשדה תלתן,
בשדה תלתן בשדה תלתן
על כן לבי הלוך ילך מכאן,
לשדה תלתן לשדה תלתן
על כן איני דוהר כקרון רכבת
ואין לבי נשא למרחקים
גם בשבתי בקרוסלה הסובבת
לבי אינו מכור למשחקים
כי גם בתוך החפירות באש צולבת
עם האבק שעל מדי החיילים
כמו לנוה מדבר רחוק, אוהבת
בי כל דמי, בי כל דמי מייחלים
אל רגע בו ארד לי מן הטנק,
לשדה תלתן לשדה תלתן
אל רגע בו אקח אותך מכאן
ואשאך לשדה תלתן
היה לבי נישא למרחקים
לו מצאתיך בקרוסלה הסובבת
היה לבי מכור למשחקים
לו מצאתיך בחפירות באש צולבת
כי אז דבקתי במדי החיילים
ולו בנוה מדבר רחוק אוהבת
כיאז חזרתי לבקש צל דקלים
אבל אני פגשתיך בשדה תלתן, בשדה תלתן
על כן לבי הלוך ילך מכאן, לשדה תלתן
אם הוא מצא אותה עלי ספון בשיט
אז היא לעד תביא לו ריח ים
אם הוא מצא אותה ביער עם הציד
ריח היער לאהבתם
אם הוא פגש אותה בכרך בין אור לחושך
אז הם ישובו אל חדרי המדרגות
ואם זמרו להם צפירות חרושת
הם יאהבו את המכונות השואגות
אבל אני פגשתיך בשדה תלתן,
בשדה תלתן בשדה תלתן
על כן לבי הלוך ילך מכאן,
לשדה תלתן לשדה תלתן
על כן איני דוהר כקרון רכבת
ואין לבי נשא למרחקים
גם בשבתי בקרוסלה הסובבת
לבי אינו מכור למשחקים
כי גם בתוך החפירות באש צולבת
עם האבק שעל מדי החיילים
כמו לנוה מדבר רחוק, אוהבת
בי כל דמי, בי כל דמי מייחלים
אל רגע בו ארד לי מן הטנק,
לשדה תלתן לשדה תלתן
אל רגע בו אקח אותך מכאן
ואשאך לשדה תלתן
מילים: אסתר ניצב לחן: יאיר רוזנבלום
נשב בחוץ, כל כך יפה, יפה הליל
נשיר רעים, נשיר לקול צלילי מיתר
שירים פשוטים, שירים יפים
על אהבה וקיץ
שירי הלב ההם, שירי הלב ההם
שאין כמותם.
ואל תשאל על מה נפשי עכשיו רוגשת
הן אין דבר אשר אוהב, אוהב יותר
מכך לשכב
מסתם לשכב בלילה על הדשא,
להתבונן בכוכבים,
להתבונן ולזמר.
כיפת כוכב האירי לי פנייך
אשוט אלייך במפרש געגועים,
אלי הטוב
מה שמת בו, בקיץ
אשר הופך
אשר הופך אותנו כת משוגעים.
במקהלה לילית שקטה ומאולתרת
שרים שלושה, שרים גם ארבעה קולות
והרעות,
והרעות כגל אפל עוברת
ומלטפת חרש,
מלטפת חרש קלילות.
נשיר רעים, נשיר לקול צלילי מיתר
שירים פשוטים, שירים יפים
על אהבה וקיץ
שירי הלב ההם, שירי הלב ההם
שאין כמותם.
ואל תשאל על מה נפשי עכשיו רוגשת
הן אין דבר אשר אוהב, אוהב יותר
מכך לשכב
מסתם לשכב בלילה על הדשא,
להתבונן בכוכבים,
להתבונן ולזמר.
כיפת כוכב האירי לי פנייך
אשוט אלייך במפרש געגועים,
אלי הטוב
מה שמת בו, בקיץ
אשר הופך
אשר הופך אותנו כת משוגעים.
במקהלה לילית שקטה ומאולתרת
שרים שלושה, שרים גם ארבעה קולות
והרעות,
והרעות כגל אפל עוברת
ומלטפת חרש,
מלטפת חרש קלילות.
מילים: יעקב רוטבל לחן: שמוליק קראוס
לפני חמש שנים עזב את הקיבוץ
עם מזוודה אחת ובלוריתו המתנפנפת
אמרו עליו: "נראה איך יסתדר בחוץ,
תראו שעוד יחזור על ארבע אל הרפת".
עבד בסטקייה אחת נידחת
גר אצל הדודה וחי בהקפה
במשק אירגנו משלחת
לא יכלו לשאת את החרפה.
פעם ביובל הגיע לביקור
היה חומק בשביל, ועם הוריו יושב בחדר
מסמיק מעט נבוך ולא מרבה דיבור
"כן" ו"לא", "אל תדאגו, אצלי הכל בסדר"
אומר שלא צריך, אבל לוקח
קילו אלכסנדר וכמה יונתן
וממלמל: "תודה, אתה יודע,
רק בשביל הדרך, כמובן".
הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב
זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב
הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב
זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב
הוא, הוא עוד ישוב.
איך השנים חולפות, קשה להאמין
הוא ללא בלורית, מפה לשם מעט מקריח
אומרים חושב בשמאל, וחי לו בימין
בוילה שבנה, אי שם בהרצליה
שפעם ביובל הוא לביקור מגיע
על זרועו אישתו השחקנית
יושבים עם ההורים על אבטיח
הקיבוץ מביט במכונית.
הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב
זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב
הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב
זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב
הוא, הוא עוד ישוב.
איזה בן קיבוץ בא לבקר בעיר
נבוך עם התרמיל ובלוריתו המתנפנפת
ויסקי טוב מוזג, תשתה בחור צעיר
ומחייך: "ספר, אז מה נשמע ברפת"
אוהב לשקוע בכורסא בנחת
להזכיר כל פעם גם אם לא נחוץ
בשיחה שמסביב קולחת
"כשאני הייתי בקיבוץ".
הוא לא ישוב, הוא לא ישוב
ולמה לא ולמה לה ולא חשוב
הוא לא ישוב, הוא לא ישוב
ולמה לא ולמה לה ולא חשוב
הוא, הוא לא ישוב.
עם מזוודה אחת ובלוריתו המתנפנפת
אמרו עליו: "נראה איך יסתדר בחוץ,
תראו שעוד יחזור על ארבע אל הרפת".
עבד בסטקייה אחת נידחת
גר אצל הדודה וחי בהקפה
במשק אירגנו משלחת
לא יכלו לשאת את החרפה.
פעם ביובל הגיע לביקור
היה חומק בשביל, ועם הוריו יושב בחדר
מסמיק מעט נבוך ולא מרבה דיבור
"כן" ו"לא", "אל תדאגו, אצלי הכל בסדר"
אומר שלא צריך, אבל לוקח
קילו אלכסנדר וכמה יונתן
וממלמל: "תודה, אתה יודע,
רק בשביל הדרך, כמובן".
הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב
זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב
הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב
זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב
הוא, הוא עוד ישוב.
איך השנים חולפות, קשה להאמין
הוא ללא בלורית, מפה לשם מעט מקריח
אומרים חושב בשמאל, וחי לו בימין
בוילה שבנה, אי שם בהרצליה
שפעם ביובל הוא לביקור מגיע
על זרועו אישתו השחקנית
יושבים עם ההורים על אבטיח
הקיבוץ מביט במכונית.
הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב
זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב
הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב
זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב
הוא, הוא עוד ישוב.
איזה בן קיבוץ בא לבקר בעיר
נבוך עם התרמיל ובלוריתו המתנפנפת
ויסקי טוב מוזג, תשתה בחור צעיר
ומחייך: "ספר, אז מה נשמע ברפת"
אוהב לשקוע בכורסא בנחת
להזכיר כל פעם גם אם לא נחוץ
בשיחה שמסביב קולחת
"כשאני הייתי בקיבוץ".
הוא לא ישוב, הוא לא ישוב
ולמה לא ולמה לה ולא חשוב
הוא לא ישוב, הוא לא ישוב
ולמה לא ולמה לה ולא חשוב
הוא, הוא לא ישוב.
מילים: שלמה ארצי לחן: שלמה ארצי
והוא לפני סיום
סוגר כבר את השער.
מרפה מן העניין,
חומק אל תוך השיר.
והיא לפני סיום שואלת:
"האם אתה נשאר?
האם השיר ימנע מבעדנו להמשיך?"
"לא עוזב את העיר!"
הוא אומר לה,
"עבור אף אחד.
אנחנו שניים תמיד,
ביננו אלוהים אחד.
ואת עבורי
כמו שתיקה דקה,
וכך או כך
לא עוזב גם אותך".
ואחר כך משום שתכלת,
הרדיו מעודד,
רק סימני החוף
מעוררים ספק.
והיא מתוך סיום שואלת:
"האם יהיה מדי?"
אם היא פתאום תפרוץ בבכי לא מתאפק.
לא עוזב את העיר...
שמות לפני סיום,
והוא פתאום מבטיח,
מתוך חלום זהיר
הם נשענים אל ים.
למות לפני סיום,
והיא על קו רקיע,
מתוחה כמו עיר קטנה -
דמוית שרב.
לא עוזב את העיר...
סוגר כבר את השער.
מרפה מן העניין,
חומק אל תוך השיר.
והיא לפני סיום שואלת:
"האם אתה נשאר?
האם השיר ימנע מבעדנו להמשיך?"
"לא עוזב את העיר!"
הוא אומר לה,
"עבור אף אחד.
אנחנו שניים תמיד,
ביננו אלוהים אחד.
ואת עבורי
כמו שתיקה דקה,
וכך או כך
לא עוזב גם אותך".
ואחר כך משום שתכלת,
הרדיו מעודד,
רק סימני החוף
מעוררים ספק.
והיא מתוך סיום שואלת:
"האם יהיה מדי?"
אם היא פתאום תפרוץ בבכי לא מתאפק.
לא עוזב את העיר...
שמות לפני סיום,
והוא פתאום מבטיח,
מתוך חלום זהיר
הם נשענים אל ים.
למות לפני סיום,
והיא על קו רקיע,
מתוחה כמו עיר קטנה -
דמוית שרב.
לא עוזב את העיר...
מילים: חיים חפר לחן: דובי זלצר
אם יהיה רע, והמיסים עוד יעלו
ובמוסקווה, השערים ינעלו
והסוכר, גם הוא עוד יעלה במחיר
אנחנו לא, אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
אם הבנזין, מתל אביב עד רמת גן
עולה לך, כמו סוף שבוע ביפן
ואם באו"ם, אומרים תיסוג וגם תחזיר
אנחנו לא, אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר...
אם תירשם, תרצה שיכון של זוג צעיר
כשתיכנס נהיה כבר מזקני העיר
ואם נשמע את רוזה רוזה מקהיר
אנחנו לא אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר...
מה לעשות, זוהי ארצנו היחידה
עוד יהיה טוב, ואין זו אין זו אגדה
ועוד נזכה, לראות זריחה של יום בהיר
ומשום כך אנחנו ממשיכים לשיר
לא נפסיק לשיר...
ובמוסקווה, השערים ינעלו
והסוכר, גם הוא עוד יעלה במחיר
אנחנו לא, אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
אם הבנזין, מתל אביב עד רמת גן
עולה לך, כמו סוף שבוע ביפן
ואם באו"ם, אומרים תיסוג וגם תחזיר
אנחנו לא, אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר...
אם תירשם, תרצה שיכון של זוג צעיר
כשתיכנס נהיה כבר מזקני העיר
ואם נשמע את רוזה רוזה מקהיר
אנחנו לא אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר...
מה לעשות, זוהי ארצנו היחידה
עוד יהיה טוב, ואין זו אין זו אגדה
ועוד נזכה, לראות זריחה של יום בהיר
ומשום כך אנחנו ממשיכים לשיר
לא נפסיק לשיר...
מילים: שלמה ארצי לחן: שלמה ארצי
זה שיר פרידה,
אז בואי רק אמרי שלום.
אני אומר תודה
ואת יודעת שחלום,
סופו להתגשם...
אני אומר תודה
ואחר כך נושק
כמו חופים של ים עוזב,
אני עובר עכשיו ממך.
בין דמעות ובין כאב,
אני הולך אני...
זה שיר פרידות
תמיד אומרים בין השורות,
שכמו חידות,
פרידות גם הן אינן פתורות.
אין בי מנוחה,
רוחך שבי
גם היא בוכה.
כמו חופים שים עוזב...
כל הפרידות הן עצובות,
כאב המילים חותך,
טלפנתי שנה ולא ענית,
אני הולך ממך.
אז בואי רק אמרי שלום.
אני אומר תודה
ואת יודעת שחלום,
סופו להתגשם...
אני אומר תודה
ואחר כך נושק
כמו חופים של ים עוזב,
אני עובר עכשיו ממך.
בין דמעות ובין כאב,
אני הולך אני...
זה שיר פרידות
תמיד אומרים בין השורות,
שכמו חידות,
פרידות גם הן אינן פתורות.
אין בי מנוחה,
רוחך שבי
גם היא בוכה.
כמו חופים שים עוזב...
כל הפרידות הן עצובות,
כאב המילים חותך,
טלפנתי שנה ולא ענית,
אני הולך ממך.
סוף השירון
