השירון מאפשר הצגה של מילות השירים , שקופיות זמר,.
או גם וגם
.
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון
שירונים:
מפגשזמר חדרה
במאי 2010 החל אלי ארגון בפרויקט של מפגשי זמר בעיר חדרה.
המטרה הייתה "להעיר את העיר בזמר ושיר" ומשך יותר מחצי שנה ( 33 מפגשים) נערך כל שבוע מפגש של שירה בציבור בליווי שקופיות. השירים נבחרו בהתאם לעונה ותאריכי ציון של יוצרים בזמר העברי וכללו שירים עבריים מכל התקופות ומכל הזמנים. ברוב המפגשים אלי הוביל/הנחה את הערב בשירה ובגיטרה ואליו הצטרפו נגנים וזמרים אורחים מתל אביב והמרכז עד לחיפה בצפון.
נשארו השירונים הזכרונות, התמונות והשירונים מכל מפגש
שירון זה מכיל מילים לשירים
מילים: מן המקורות לחן: עממי
הללויה, הללויה
בצילצלי שמע,
הללויה הללויה
בצילצלי תרועה,
כל הנשמה
תהלל יה
הללויה, הללויה.
בצילצלי שמע,
הללויה הללויה
בצילצלי תרועה,
כל הנשמה
תהלל יה
הללויה, הללויה.
מילים: רבי נחמן מ לחן: ברוך חייט
כל העולם כולו
גשר צר מאוד
והעיקר, והעיקר
לא לפחד, לא לפחד כלל.
גשר צר מאוד
והעיקר, והעיקר
לא לפחד, לא לפחד כלל.
מילים: מן המקורות לחן:
אדון הסליחות
בוחן לבבות
גולה עמוקות
דובר צדקות.
חטאנו לפניך
רחם עלינו
הדור בנפלאות
ותיק בנחמות
זוכר ברית אבות
חוקר כליות
חטאנו לפניך
רחם עלינו
טוב ומיטיב לבריות
יודע כל נסתרות
כובש עוונות
לובש צדקות
מלא זכיות
נורא תהילות
סולח עוונות
עונה בעת צרות
חטאנו לפניך
רחם עלינו
פועל ישועות
צופה עתידות
קורא הדורות
רוכב ערבות
שומע תפילות
תמים דעות
חטאנו לפניך
רחם עלינו
בוחן לבבות
גולה עמוקות
דובר צדקות.
חטאנו לפניך
רחם עלינו
הדור בנפלאות
ותיק בנחמות
זוכר ברית אבות
חוקר כליות
חטאנו לפניך
רחם עלינו
טוב ומיטיב לבריות
יודע כל נסתרות
כובש עוונות
לובש צדקות
מלא זכיות
נורא תהילות
סולח עוונות
עונה בעת צרות
חטאנו לפניך
רחם עלינו
פועל ישועות
צופה עתידות
קורא הדורות
רוכב ערבות
שומע תפילות
תמים דעות
חטאנו לפניך
רחם עלינו
מילים: נתן אלתרמן לחן: דניאל סמבורסקי
במזרח זורח ורד
מטרטרת חצוצרת
כל הקרת מתעוררת
אור, אור!
דגל מתנופף ברוח
תה הומה בסיר נפוח
אצל ברז הקלוח
תור, תור
ציץ אדם ער עץ ירק ער
מהרו הגיע בקר
הרגעים עולים ביקר
כן, כן!
משחקים עוד נערכה
עולמות עוד נהפכה
חפש חפש אין כמוך
אין, אין!
טיולים עוד נטילה
בגלים עוד נתגלגלה
עד אשר יבא הלילה
סוף, סוף
מחנה עצם עיניך
הרקיע מעליך
שר מה טובו אהליך
טוב, טוב!
מטרטרת חצוצרת
כל הקרת מתעוררת
אור, אור!
דגל מתנופף ברוח
תה הומה בסיר נפוח
אצל ברז הקלוח
תור, תור
ציץ אדם ער עץ ירק ער
מהרו הגיע בקר
הרגעים עולים ביקר
כן, כן!
משחקים עוד נערכה
עולמות עוד נהפכה
חפש חפש אין כמוך
אין, אין!
טיולים עוד נטילה
בגלים עוד נתגלגלה
עד אשר יבא הלילה
סוף, סוף
מחנה עצם עיניך
הרקיע מעליך
שר מה טובו אהליך
טוב, טוב!
מילים: נתן אלתרמן לחן: יואל ולבה
באנו בלי כל וכל
אנו עניי אתמול.
לנו הגורל מסר
את מיליוני המחר.
הורה עלי, עלי,
אש הדליקי בלילי,
טהורה רבת אורה
הורה מדורה!
צא נא למעגל,
תן נא שיר מזמור לדל.
הנה נאספו לרקד
בני העני והשוט!
הורה עלי, עלי,
אש הדליקי בלילי,
טהורה רבת אורה
הורה מדורה!
אנו עניי אתמול.
לנו הגורל מסר
את מיליוני המחר.
הורה עלי, עלי,
אש הדליקי בלילי,
טהורה רבת אורה
הורה מדורה!
צא נא למעגל,
תן נא שיר מזמור לדל.
הנה נאספו לרקד
בני העני והשוט!
הורה עלי, עלי,
אש הדליקי בלילי,
טהורה רבת אורה
הורה מדורה!
מילים: נתן אלתרמן לחן: יואל ולבה
לא אל שכר הלב פתוח,
לא לתהלה נשאנו ראש.
אנו יצאנו עם דגלי הרוח
את האויר בשיר לחרש.
לי במולדת בית אין,
לא בשבילי שתלתי עץ,
תנוני במלוא גופי כחמת יין
אל אדמתה להתנפץ!
ארץ נגה לי, גבע וגיא,
את מדליקה לי אש ברגלי!
לילה פורח, ריח ירח,
ים שמים עף מעלי!
הורה סחרחרת!
דבורה, שחרחרת!
הלאה! עד מתי -
עד העד-בלי די!
לא לתהלה נשאנו ראש.
אנו יצאנו עם דגלי הרוח
את האויר בשיר לחרש.
לי במולדת בית אין,
לא בשבילי שתלתי עץ,
תנוני במלוא גופי כחמת יין
אל אדמתה להתנפץ!
ארץ נגה לי, גבע וגיא,
את מדליקה לי אש ברגלי!
לילה פורח, ריח ירח,
ים שמים עף מעלי!
הורה סחרחרת!
דבורה, שחרחרת!
הלאה! עד מתי -
עד העד-בלי די!
מילים: נתן אלתרמן לחן: דניאל סמבורסקי
את זמר הפלגות נשיר נא למזכרת,
אפל, אפל הואדי: המשמר, הכן!
הלכה, הלכה פלגה בלילה בשרשרת,
הלכה פלגת שדה לאש ולמגן.
חכי לנו, ארצי, במשעולי הריך,
חכי לנו בשדות הלחם הרחבים!
את שלום המחרשה נשאו לך בחוריך,
היום הם לך נושאים שלום על הרובים.
פלגה - עלי, עלי בהר,
פלגה - כבוש תכבשי!
במקום שם איש
עוד לא עבר,
שם יעברו הפו"שים.
למען אם ובן ואב
הסוללה נקימה.
פלגה, לא תם,
לא תם הקרב,
פלגה, צעוד קדימה!
לשוא, לשוא אמרו: רק הימים הם לנו,
לשוא אמרו: לאש ושוד נדון הליל,
הלילה והיום רק לחיים נתנו,
הלילה והיום הם
ארץ ישראל!
מן השפלה בחוף
ועד גדרות התיל,
ומנקרות הרים ומבקעות וגיא,
נשיב לך את היום, ארצי, ואת הליל,
נשיבה לך אותם
למען כל החי!
פלגה...
כי לא לשוא, אחי, חרשת ובנית,
לנפש ולבית לנו מלחמה!
ג'וערה, תל עמל, כנרת וחניתה,
אתן לנו דגלים, ואנו החומה.
כי לא נשוב אחור, ודרך אין אחרת,
אין עם אשר יסוג מחפירות חייו.
הלכה, הלכה פלגה בלילה בשרשרת,
פניך, מולדתי, הולכים אתם בקרב!
פלגה...
אפל, אפל הואדי: המשמר, הכן!
הלכה, הלכה פלגה בלילה בשרשרת,
הלכה פלגת שדה לאש ולמגן.
חכי לנו, ארצי, במשעולי הריך,
חכי לנו בשדות הלחם הרחבים!
את שלום המחרשה נשאו לך בחוריך,
היום הם לך נושאים שלום על הרובים.
פלגה - עלי, עלי בהר,
פלגה - כבוש תכבשי!
במקום שם איש
עוד לא עבר,
שם יעברו הפו"שים.
למען אם ובן ואב
הסוללה נקימה.
פלגה, לא תם,
לא תם הקרב,
פלגה, צעוד קדימה!
לשוא, לשוא אמרו: רק הימים הם לנו,
לשוא אמרו: לאש ושוד נדון הליל,
הלילה והיום רק לחיים נתנו,
הלילה והיום הם
ארץ ישראל!
מן השפלה בחוף
ועד גדרות התיל,
ומנקרות הרים ומבקעות וגיא,
נשיב לך את היום, ארצי, ואת הליל,
נשיבה לך אותם
למען כל החי!
פלגה...
כי לא לשוא, אחי, חרשת ובנית,
לנפש ולבית לנו מלחמה!
ג'וערה, תל עמל, כנרת וחניתה,
אתן לנו דגלים, ואנו החומה.
כי לא נשוב אחור, ודרך אין אחרת,
אין עם אשר יסוג מחפירות חייו.
הלכה, הלכה פלגה בלילה בשרשרת,
פניך, מולדתי, הולכים אתם בקרב!
פלגה...
מילים: נתן אלתרמן לחן: יואל ולבה
בהרים כבר השמש מלהטת
ובעמק עוד נוצץ הטל,
אנו אוהבים אותך, מולדת,
בשמחה, בשיר ובעמל.
ממורדות הלבנון עד ים המלח
נעבור אותך במחרשות,
אנו עוד ניטע לך ונבנה לך,
אנו ניפה אותך מאד.
נלבישך שלמת בטון ומלט
ונפרוש לך מרבדי גנים,
על אדמת שדותיך הנגאלת
הדגן ירנין פעמונים.
המדבר, אנו דרך בו נחצובה,
הביצות, אנחנו ניבשן,
מה ניתן לך עוד להוד ושובע,
מה עוד לא נתנו וניתן.
בהרים, בהרים זרח אורנו,
אנו נעפילה אל ההר,
האתמול נשאר מאחורינו
אך רבה הדרך למחר.
אם קשה היא הדרך ובוגדת,
אם גם לא אחד יפול חלל,
עד עולם נאהב אותך מולדת,
אנו לך בקרב ובעמל!
ובעמק עוד נוצץ הטל,
אנו אוהבים אותך, מולדת,
בשמחה, בשיר ובעמל.
ממורדות הלבנון עד ים המלח
נעבור אותך במחרשות,
אנו עוד ניטע לך ונבנה לך,
אנו ניפה אותך מאד.
נלבישך שלמת בטון ומלט
ונפרוש לך מרבדי גנים,
על אדמת שדותיך הנגאלת
הדגן ירנין פעמונים.
המדבר, אנו דרך בו נחצובה,
הביצות, אנחנו ניבשן,
מה ניתן לך עוד להוד ושובע,
מה עוד לא נתנו וניתן.
בהרים, בהרים זרח אורנו,
אנו נעפילה אל ההר,
האתמול נשאר מאחורינו
אך רבה הדרך למחר.
אם קשה היא הדרך ובוגדת,
אם גם לא אחד יפול חלל,
עד עולם נאהב אותך מולדת,
אנו לך בקרב ובעמל!
מילים: נתן אלתרמן לחן: נעמי שמר
כי סערת עלי, לנצח אנגנך
שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים!
תשוקתי אלייך ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!
לספרים רק את החטא והשופטת.
פתאומית לעד, עיני בך הלומות,
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל,
תאלמי אותי לאלומות.
אל תתחנני אל הנסוגים מגשת.
לבדי אהיה בארצותייך הלך.
תפילתי דבר איננה מבקשת,
תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!
עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים,
אלוהי ציווני שאת לעוללייך,
מעוניי הרב שקדים וצימוקים.
טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
אל תרחמיהו בעויפו לרוץ,
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ.
שם לוהט ירח כנשיקת טבחת,
שם רקיע לח את שיעולו מרעים,
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה וארים.
ואני יודע כי לקול התוף,
בערי מסחר חרשות וכואבות,
יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
את חיוכנו זה מבין המרכבות.
שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים!
תשוקתי אלייך ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!
לספרים רק את החטא והשופטת.
פתאומית לעד, עיני בך הלומות,
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל,
תאלמי אותי לאלומות.
אל תתחנני אל הנסוגים מגשת.
לבדי אהיה בארצותייך הלך.
תפילתי דבר איננה מבקשת,
תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!
עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים,
אלוהי ציווני שאת לעוללייך,
מעוניי הרב שקדים וצימוקים.
טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
אל תרחמיהו בעויפו לרוץ,
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ.
שם לוהט ירח כנשיקת טבחת,
שם רקיע לח את שיעולו מרעים,
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה וארים.
ואני יודע כי לקול התוף,
בערי מסחר חרשות וכואבות,
יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
את חיוכנו זה מבין המרכבות.
מילים: נתן אלתרמן לחן: נחום היימן
עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָה נִפְקַּחַת לָאֹרֶךְ
וְעָנָן בְּשָׂמָיו וְאִילָן בִּגְשָׁמָיו
מְצַפִּים עוֹד לְךָ, עוֹבֵר אֹרַח
~
וְהָרוּחַ תָּקוּם וּבְטִיסַת נַדְנֵדוֹת
יַעַבְרוּ הַבְּרָקִים מֵעָלֶיךָ
וְכַבְשָׂה וְאַיֶּילֶת תִּהְיֶינָה עֵדוֹת
שֶׁלִּטַּפְתָּ אוֹתָן וְהוֹסַפְתָּ לֶכֶת
שֶׁיָּדֶיךָ רֵיקוֹת וְעִירְךָ רְחוֹקָה
וְלֹא פַּעַם סָגַדְתָּ אַפַּיִם
לְחֻרְשָׁה יְרוּקָה וְאִישָׁהּ בִּצְחוֹקָה
וְצַמֶּרֶת גְּשׁוּמַת עַפְעַפַּיִם
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָה נִפְקַּחַת לָאֹרֶךְ
וְעָנָן בְּשָׂמָיו וְאִילָן בִּגְשָׁמָיו
מְצַפִּים עוֹד לְךָ, עוֹבֵר אֹרַח
~
וְהָרוּחַ תָּקוּם וּבְטִיסַת נַדְנֵדוֹת
יַעַבְרוּ הַבְּרָקִים מֵעָלֶיךָ
וְכַבְשָׂה וְאַיֶּילֶת תִּהְיֶינָה עֵדוֹת
שֶׁלִּטַּפְתָּ אוֹתָן וְהוֹסַפְתָּ לֶכֶת
שֶׁיָּדֶיךָ רֵיקוֹת וְעִירְךָ רְחוֹקָה
וְלֹא פַּעַם סָגַדְתָּ אַפַּיִם
לְחֻרְשָׁה יְרוּקָה וְאִישָׁהּ בִּצְחוֹקָה
וְצַמֶּרֶת גְּשׁוּמַת עַפְעַפַּיִם
מילים: נתן אלתרמן לחן: נעמי שמר
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ עָמַד.
עָמַד נוֹפֵל אַפַּיִם.
נוּם, נוּמָה, בֶּן. הַלַּיְלָה רַד.
לֵיל סַעַר עַל הַמַּיִם.
הַס, יֶלֶד. הַסְּפִינָה עַל צַד
נוֹטָה מִזַּעַף רוּחַ.
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ עָמַד,
אֵין צִיץ וְאֵין תַּפּוּחַ.
אֶל זֶה הָעֵץ אֵי פַּעַם, בֶּן,
אֲבִי אִמְּךָ הִגִּיעַ.
וְצֵל עַרְבִית בָּעֵץ קֵינָן
וּבַד הוּא לֹא הֵנִיעַ.
כָּבַשׁ בּוֹ רֹאשׁ אֲבִי אִמְּךָ,
פָּנָיו לִירוּשָׁלַיִם.
נָשָׂא בִּבְכִי תְּפִלַּת מִנְחָה,
עִם אֱלֹהָיו בִּשְׁנַיִם.
אֶל זֶה הָעֵץ אָבִיךָ, בֶּן,
נִקְשַׁר, עָקוּד בְּחֶבֶל.
בַּרְזֶל וְשׁוֹט הִכּוּהוּ, בֶּן,
וְחַם תִּמֵּר הַהֶבֶל.
וּכְשֶׁהָיָה כָּאֵשׁ אָדֹם
הַשּׁוֹט הַחַד מֵחֶרֶב,
צָנַח אָבִיךָ אַרְצָה דּוֹם,
לְעֵת מִנְחָה, עִם עֶרֶב.
צָנַח מִמִּזְבְּחוֹ לְאַט,
פָּנָיו לִירוּשָׁלַיִם.
הַס, יֶלֶד. הַסְּפִינָה עַל צַד
כּוֹרְעָה, נוֹשֶׁקֶת מַיִם.
כּוֹרַעַת הַסְּפִינָה עַל צַד,
עוֹלָה שְׁלֻּפַת צִפּוֹרֶן!
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ נִכְרַת,
נִכְרַת וַיְהִי לְתֹרֶן...
הַס, יֶלֶד. שַׁעַר הַתְּהִלָּה
לְתֹרֶן יִפְתָּח.
הוּא גַּם הַיּוֹם עַמּוּד תְּפִלָּה,
הוּא גַּם הַיּוֹם מִזְבֵּחַ.
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ עָמַד
וְלֹא יִפּוֹל אַפַּיִם.
נוּם, יֶלֶד. הַסְּפִינָה עַל צַד
חוֹתְּרָה, בּוֹקַעַת מַיִם.
עָמַד נוֹפֵל אַפַּיִם.
נוּם, נוּמָה, בֶּן. הַלַּיְלָה רַד.
לֵיל סַעַר עַל הַמַּיִם.
הַס, יֶלֶד. הַסְּפִינָה עַל צַד
נוֹטָה מִזַּעַף רוּחַ.
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ עָמַד,
אֵין צִיץ וְאֵין תַּפּוּחַ.
אֶל זֶה הָעֵץ אֵי פַּעַם, בֶּן,
אֲבִי אִמְּךָ הִגִּיעַ.
וְצֵל עַרְבִית בָּעֵץ קֵינָן
וּבַד הוּא לֹא הֵנִיעַ.
כָּבַשׁ בּוֹ רֹאשׁ אֲבִי אִמְּךָ,
פָּנָיו לִירוּשָׁלַיִם.
נָשָׂא בִּבְכִי תְּפִלַּת מִנְחָה,
עִם אֱלֹהָיו בִּשְׁנַיִם.
אֶל זֶה הָעֵץ אָבִיךָ, בֶּן,
נִקְשַׁר, עָקוּד בְּחֶבֶל.
בַּרְזֶל וְשׁוֹט הִכּוּהוּ, בֶּן,
וְחַם תִּמֵּר הַהֶבֶל.
וּכְשֶׁהָיָה כָּאֵשׁ אָדֹם
הַשּׁוֹט הַחַד מֵחֶרֶב,
צָנַח אָבִיךָ אַרְצָה דּוֹם,
לְעֵת מִנְחָה, עִם עֶרֶב.
צָנַח מִמִּזְבְּחוֹ לְאַט,
פָּנָיו לִירוּשָׁלַיִם.
הַס, יֶלֶד. הַסְּפִינָה עַל צַד
כּוֹרְעָה, נוֹשֶׁקֶת מַיִם.
כּוֹרַעַת הַסְּפִינָה עַל צַד,
עוֹלָה שְׁלֻּפַת צִפּוֹרֶן!
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ נִכְרַת,
נִכְרַת וַיְהִי לְתֹרֶן...
הַס, יֶלֶד. שַׁעַר הַתְּהִלָּה
לְתֹרֶן יִפְתָּח.
הוּא גַּם הַיּוֹם עַמּוּד תְּפִלָּה,
הוּא גַּם הַיּוֹם מִזְבֵּחַ.
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ עָמַד
וְלֹא יִפּוֹל אַפַּיִם.
נוּם, יֶלֶד. הַסְּפִינָה עַל צַד
חוֹתְּרָה, בּוֹקַעַת מַיִם.
מילים: לחן: משה וילנסקי
אותי החברות כולן
בלי הרף שואלות
מדוע זה עינייך כה
גדולות ואפלות
ומה את חיננית כל כך
ומה את ביישנית כל כך
ולמה זה נימת קולך
נוגה וניגונית כל כך
ומה כה שונה הנך
מכל הבחורות
ולמה זה חולמות כל כך
עינייך השחורות
לזה ישנה לי רק תשובה אחת
אני מצפת
הרוח ההרים והלילות
נתנו בי זוג עיניים אפלות
שמיים של גליל ומי מרום
השכינו בעיני את החלום
אצלנו גזע שכזה
אצלנו טבע שכזה
אצלנו מין סביבה כזאת
כן ככה זה אצלי בפרט
אני מצפת
זה בי נדבק זה בי נקלט
אני מצפת
ביום אביב אחד אותו
פגשתי ראשונה
מאז לי אין מאז לי אין
מנוח ושינה
אומרות לי חברותיי לא טוב
איך זה אפשר כך לאהוב
הלא נורא זה ואיום
לא ככה אוהבים היום
האהבה בזמן הזה
פשוטה הרבה יותר
ולא איכפת הלא סוף סוף
אם זהו אם אחר
לזה ישנה לי רק תשובה אחת
אני מצפת
רוחות הסער וכוכבי הסוד
לימדו אותי כי זה אכפת מאוד
כי יש הבדל אולי טיפשי ודק
בין אהבת עולם ובין משחק
אצלנו גזע שכזה
אצלנו טבע שכזה
אצלנו מין סביבה כזאת
כן ככה זה אצלי בפרט
אני מצפת
זה בי נדבק זה בי נחרת
אני מצפת
הגיע יום למרחקים
בחיר לבי הלך
וחברותיי אומרות לי כך
הוא לא יזכור אותך
הוא יעזוב הוא לא יזכור
ואל אחרת הוא יחזור
אחרת הוא יאהב אהוב
כי נערות ישנן לרוב
אבל אני לכל לכל
עונה בצחוק גדול
אם גם בנות ישנן לרוב
אותי אין לעזוב
ויש לזה סיבה אולי אחת
אני מצפת
אפשר לנוס אל ים ואל מדבר
אבל אותי לשכוח אי אפשר
אולי גם שם יפות כמוני יש
אבל אותי נושאים בלב כאש
אצלנו גזע שכזה
אצלנו טבע שכזה
אצלנו מין סביבה כזאת
כן ככה זה אצלי בפרט
אני מצפת
אם בי נתפסת אין מפלט
אני מצפת
בלי הרף שואלות
מדוע זה עינייך כה
גדולות ואפלות
ומה את חיננית כל כך
ומה את ביישנית כל כך
ולמה זה נימת קולך
נוגה וניגונית כל כך
ומה כה שונה הנך
מכל הבחורות
ולמה זה חולמות כל כך
עינייך השחורות
לזה ישנה לי רק תשובה אחת
אני מצפת
הרוח ההרים והלילות
נתנו בי זוג עיניים אפלות
שמיים של גליל ומי מרום
השכינו בעיני את החלום
אצלנו גזע שכזה
אצלנו טבע שכזה
אצלנו מין סביבה כזאת
כן ככה זה אצלי בפרט
אני מצפת
זה בי נדבק זה בי נקלט
אני מצפת
ביום אביב אחד אותו
פגשתי ראשונה
מאז לי אין מאז לי אין
מנוח ושינה
אומרות לי חברותיי לא טוב
איך זה אפשר כך לאהוב
הלא נורא זה ואיום
לא ככה אוהבים היום
האהבה בזמן הזה
פשוטה הרבה יותר
ולא איכפת הלא סוף סוף
אם זהו אם אחר
לזה ישנה לי רק תשובה אחת
אני מצפת
רוחות הסער וכוכבי הסוד
לימדו אותי כי זה אכפת מאוד
כי יש הבדל אולי טיפשי ודק
בין אהבת עולם ובין משחק
אצלנו גזע שכזה
אצלנו טבע שכזה
אצלנו מין סביבה כזאת
כן ככה זה אצלי בפרט
אני מצפת
זה בי נדבק זה בי נחרת
אני מצפת
הגיע יום למרחקים
בחיר לבי הלך
וחברותיי אומרות לי כך
הוא לא יזכור אותך
הוא יעזוב הוא לא יזכור
ואל אחרת הוא יחזור
אחרת הוא יאהב אהוב
כי נערות ישנן לרוב
אבל אני לכל לכל
עונה בצחוק גדול
אם גם בנות ישנן לרוב
אותי אין לעזוב
ויש לזה סיבה אולי אחת
אני מצפת
אפשר לנוס אל ים ואל מדבר
אבל אותי לשכוח אי אפשר
אולי גם שם יפות כמוני יש
אבל אותי נושאים בלב כאש
אצלנו גזע שכזה
אצלנו טבע שכזה
אצלנו מין סביבה כזאת
כן ככה זה אצלי בפרט
אני מצפת
אם בי נתפסת אין מפלט
אני מצפת
מילים: נתן אלתרמן לחן: משה וילנסקי
בכרם תימן ירח שט
רוח צחה נושבת.
ואנכי בשמלת שבת
על מפתני יושבת.
יבוא חתני,
צעיר ויפה עינים,
אשיר לו אני
והוא ימחא כפים.
לבי הומה בי פנימה...
הס, אל תעיר את אמא...
אל תפחדי, תמר,
אמא יודעת כבר.
בדירתנו תשבי, תמר,
נאום חתנך סעדיו
ותלבשי רק משי יקר
ותנגני על רדיו.
תאכלי פיסטוקים
ומזמורים תשמיעי
ושנים מתוקים
את בחיקך תניעי.
תני את ידך, אגע בה...
אל נא תעיר את אבא...
אל תפחדי, תמר,
אבא יודע כבר.
בכרם תימן ירח שט
רוח צחה נושבת.
צמד עיניך בבת אחת
בי מדליקות שלהבת.
מכה בי הלב,
אחז בי ואל תנוע,
ראשי עלי סובב
ולא אדע מדוע.
ונשמתי רועדת,
ולבתי פוחדת...
אל תפחדי, תמר,
זה יעבר מחר!
רוח צחה נושבת.
ואנכי בשמלת שבת
על מפתני יושבת.
יבוא חתני,
צעיר ויפה עינים,
אשיר לו אני
והוא ימחא כפים.
לבי הומה בי פנימה...
הס, אל תעיר את אמא...
אל תפחדי, תמר,
אמא יודעת כבר.
בדירתנו תשבי, תמר,
נאום חתנך סעדיו
ותלבשי רק משי יקר
ותנגני על רדיו.
תאכלי פיסטוקים
ומזמורים תשמיעי
ושנים מתוקים
את בחיקך תניעי.
תני את ידך, אגע בה...
אל נא תעיר את אבא...
אל תפחדי, תמר,
אבא יודע כבר.
בכרם תימן ירח שט
רוח צחה נושבת.
צמד עיניך בבת אחת
בי מדליקות שלהבת.
מכה בי הלב,
אחז בי ואל תנוע,
ראשי עלי סובב
ולא אדע מדוע.
ונשמתי רועדת,
ולבתי פוחדת...
אל תפחדי, תמר,
זה יעבר מחר!
מילים: לחן: משה וילנסקי
הנה הוא אלימלך,
הוא בנוה צדק מלך,
עובר הוא ברחובות,
שובר הוא לבבות!
כמו ברבור הולך הוא,
על הציבור מולך הוא,
קסקט לו על עיניו
ומסטיק בשיניו!
יא אני גאה,
בין בנות מאה
בי בחר לו לרע!
התגאי מרים,
יש לך אושר ים!
זה 'לימלך, זה לא סתם!
אלימלך,
בנוה צדק מלך!
אלימלך,
ואני בת מלך
ואתה מלכי,
פה בנוה צדקי!
אלימלך,
כך נלכה שנינו,
אלימלך,
בנוה צדקנו,
כי אתה מלכי
פה בנוה צדקי!
ליבי יצא וילך
אליך, אלימלך!
אך נוה צדק סח:
רק משחק הוא בך.
לשוא לבך דופק כך,
מדוע אשחק בך?
בשביל משחק לי יש
בנדורה ושש בש!
לי גם לא אכפת,
אם לרגע קט,
תשחק גם בי מעט!
זה משחק שני,
ובזה, עיני,
אלימלך רציני!
אלימלך...
כך בטיילנו יחד
יש בנוה צדק פחד!
וגם לבי רועד
שמח ופוחד!
מרים, כל נוה צדק
רועד אולי בצדק!
אבל רק את, מרים,
רועדת לחינם!
כל הרחוב עם ליל,
בנו מסתכל
אלימלך מטייל!
ואומרים כולם,
יש אשרך, מרים!
זה 'לימלך! זה לא סתם!
אלימלך...
הוא בנוה צדק מלך,
עובר הוא ברחובות,
שובר הוא לבבות!
כמו ברבור הולך הוא,
על הציבור מולך הוא,
קסקט לו על עיניו
ומסטיק בשיניו!
יא אני גאה,
בין בנות מאה
בי בחר לו לרע!
התגאי מרים,
יש לך אושר ים!
זה 'לימלך, זה לא סתם!
אלימלך,
בנוה צדק מלך!
אלימלך,
ואני בת מלך
ואתה מלכי,
פה בנוה צדקי!
אלימלך,
כך נלכה שנינו,
אלימלך,
בנוה צדקנו,
כי אתה מלכי
פה בנוה צדקי!
ליבי יצא וילך
אליך, אלימלך!
אך נוה צדק סח:
רק משחק הוא בך.
לשוא לבך דופק כך,
מדוע אשחק בך?
בשביל משחק לי יש
בנדורה ושש בש!
לי גם לא אכפת,
אם לרגע קט,
תשחק גם בי מעט!
זה משחק שני,
ובזה, עיני,
אלימלך רציני!
אלימלך...
כך בטיילנו יחד
יש בנוה צדק פחד!
וגם לבי רועד
שמח ופוחד!
מרים, כל נוה צדק
רועד אולי בצדק!
אבל רק את, מרים,
רועדת לחינם!
כל הרחוב עם ליל,
בנו מסתכל
אלימלך מטייל!
ואומרים כולם,
יש אשרך, מרים!
זה 'לימלך! זה לא סתם!
אלימלך...
מילים: נתן אלתרמן לחן: משה וילנסקי
זה היה בעדן לפני ירח,
רוח על תימן בליל בכה.
התפללנו את תפלת הדרך
ויצאנו כל המשפחה.
את הפתה בתרמיל צררנו
ושאבנו מים מן הבאר,
ובשורה כלנו הסתדרנו
ובדרך זה את זה ספרנו,
אם כלנו יש - ומי חסר.
יש אבא מורי נסים, ירחם השם,
ויש נסימה האם, ירחם השם,
ויש נחמיה,
גדליה,
זכריה
ועזניה -
סלים,
סעדיה,
מיכאל,
חנן-חנניה.
יא, ירחם ורחמים,
ברוך השם, תאומים,
והתינוק שלום
הצוחק בחלום,
ואני אחותו מרים,
והחמור הקטן בלעם,
והחמור הקטן בלעם.
כה הלכנו בפסיעה טופפת,
ופתאום המיניסטר האנגלי
יא, ראה אותנו במשקפת
וצעק המיניסטר: אויה לי.
וצוה המיניסטר לקוסים:
הביאום לי הנה, מת או חי.
ובאנגלית ענו לו הקוסים
טוב, חבוב ענו לו הקוסים,
ורקדו ושרו עד בלי די:
נתפס את מורי נסים, בעזרת השם,
ואת נסימה האם, בעזרת השם,
ואת נחמיה,
גדליה,
זכריה
ועזניה -
סלים,
סעדיה,
מיכאל,
חנן-חנניה.
יא, ירחם ורחמים,
ברוך השם, תאומים,
והתינוק שלום
הצוחק בחלום,
ואת זו אחותו מרים,
והחמור הקטן בלעם,
והחמור הקטן בלעם.
אבל אנו ארצה בליל פחד
באנו ונשק את עפרה.
ועכשו בעיר כלנו יחד
מטילים אנחנו בשורה.
והעיר דוהרת משקשקת
וצועק הכל: עברו נא חיש!
אך שוטר מרים ידו בשקט
והתנועה לחצי שעה נפסקת
כי עוברים אנחנו את הכביש...
עובר לו מורי נסים, בעזרת השם,
אחריו נסימה האם, בעזרת השם,
עוברים נחמיה,
גדליה,
זכריה
ועזניה -
סלים,
סעדיה,
מיכאל,
חנן-חנניה.
יא, ירחם ורחמים,
ברוך השם, תאומים,
והתינוק שלום
הצוחק בחלום,
ואני אחותו מרים,
והחמור הקטן בלעם,
והחמור הקטן בלעם.
כאשר השער יפתח
ועל עיר ציון יופיע אור,
קהווה הם ישתו בליל ירח,
כל המנהיגים בהר-המור.
זה אל זה יאמרו הם: איך נצחנו
מי נצח את שונאי ציון
ופתאום יראו הם את אנחנו
ואת כל הדרך שהלכנו
ובחיוך יאמרו הם: זה נכון...
נצח מורי נסים, בעזרת השם,
וגם נסימה האם, בעזרת השם,
נצחו נחמיה,
גדליה,
זכריה
ועזניה -
סלים,
סעדיה,
מיכאל,
חנן-חנניה.
יא, ירחם ורחמים,
ברוך השם, תאומים,
והתינוק שלום
הצוחק בחלום,
ואני אחותו מרים,
והחמור הקטן בלעם,
והחמור הקטן בלעם.
רוח על תימן בליל בכה.
התפללנו את תפלת הדרך
ויצאנו כל המשפחה.
את הפתה בתרמיל צררנו
ושאבנו מים מן הבאר,
ובשורה כלנו הסתדרנו
ובדרך זה את זה ספרנו,
אם כלנו יש - ומי חסר.
יש אבא מורי נסים, ירחם השם,
ויש נסימה האם, ירחם השם,
ויש נחמיה,
גדליה,
זכריה
ועזניה -
סלים,
סעדיה,
מיכאל,
חנן-חנניה.
יא, ירחם ורחמים,
ברוך השם, תאומים,
והתינוק שלום
הצוחק בחלום,
ואני אחותו מרים,
והחמור הקטן בלעם,
והחמור הקטן בלעם.
כה הלכנו בפסיעה טופפת,
ופתאום המיניסטר האנגלי
יא, ראה אותנו במשקפת
וצעק המיניסטר: אויה לי.
וצוה המיניסטר לקוסים:
הביאום לי הנה, מת או חי.
ובאנגלית ענו לו הקוסים
טוב, חבוב ענו לו הקוסים,
ורקדו ושרו עד בלי די:
נתפס את מורי נסים, בעזרת השם,
ואת נסימה האם, בעזרת השם,
ואת נחמיה,
גדליה,
זכריה
ועזניה -
סלים,
סעדיה,
מיכאל,
חנן-חנניה.
יא, ירחם ורחמים,
ברוך השם, תאומים,
והתינוק שלום
הצוחק בחלום,
ואת זו אחותו מרים,
והחמור הקטן בלעם,
והחמור הקטן בלעם.
אבל אנו ארצה בליל פחד
באנו ונשק את עפרה.
ועכשו בעיר כלנו יחד
מטילים אנחנו בשורה.
והעיר דוהרת משקשקת
וצועק הכל: עברו נא חיש!
אך שוטר מרים ידו בשקט
והתנועה לחצי שעה נפסקת
כי עוברים אנחנו את הכביש...
עובר לו מורי נסים, בעזרת השם,
אחריו נסימה האם, בעזרת השם,
עוברים נחמיה,
גדליה,
זכריה
ועזניה -
סלים,
סעדיה,
מיכאל,
חנן-חנניה.
יא, ירחם ורחמים,
ברוך השם, תאומים,
והתינוק שלום
הצוחק בחלום,
ואני אחותו מרים,
והחמור הקטן בלעם,
והחמור הקטן בלעם.
כאשר השער יפתח
ועל עיר ציון יופיע אור,
קהווה הם ישתו בליל ירח,
כל המנהיגים בהר-המור.
זה אל זה יאמרו הם: איך נצחנו
מי נצח את שונאי ציון
ופתאום יראו הם את אנחנו
ואת כל הדרך שהלכנו
ובחיוך יאמרו הם: זה נכון...
נצח מורי נסים, בעזרת השם,
וגם נסימה האם, בעזרת השם,
נצחו נחמיה,
גדליה,
זכריה
ועזניה -
סלים,
סעדיה,
מיכאל,
חנן-חנניה.
יא, ירחם ורחמים,
ברוך השם, תאומים,
והתינוק שלום
הצוחק בחלום,
ואני אחותו מרים,
והחמור הקטן בלעם,
והחמור הקטן בלעם.
מילים: נתן אלתרמן לחן: משה וילנסקי
אֲנִי הוּא גְּדַלְיָה רֶבַע אִישׁ,
אֲבָל אֲנִי צוֹמֵחַ.
אִם אֵין לִי בַּיִת, יֵשׁ לִי כְּבִישׁ
וְעַל הַכְּבִישׁ יָרֵחַ.
פֹּה לָאֶחָד יֶשְׁנָה מֵאָה
וְלַשֵּׁנִי מָאתַיִם.
וְלִי פֵּאָה וְעוֹד פֵּאָה
וְיַחַד פְּאוֹתַיִם.
וְדַי סָחַבְתִּי כְּבָר שַׂקִּים
וְרַצְתִּי הֵנָּה שָׁמָּה -
אֲנִי רוֹצֶה לַמֶרְחַקִּים,
אֲנִי רוֹצֶה הַיָּמָּה.
כִּי הָעוֹלָם גָּדוֹל-גָּדוֹל
צָרִיךְ לִרְאוֹת בּוֹ אֶת הַכֹּל,
אֶת הֶעָרִים וְהַשְּׁלָטִים
וְאֶת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים.
אֶת שׁוֹר הַבָּר שֶׁל הַמָּשִׁיחַ,
אֶת לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ.
אָצִיץ בּוֹ פַּעַם וּשְׁנִיָּה
וְשׁוּטִי-שׁוּטִי אֳנִיָּה.
ב'
אֶקַּח אִתִּי עַגְבָנִיָּה,
סִדּוּר קָטָן וּפִתָּה
וּמִסִּפּוּן הָאֳנִיָּה
לַמֶּרְחַקִּים אַבִּיטָה.
נִגַּשׁ הַקַּבַּרְנִיט לִשְׁאֹל:
לְאָן לִנְסֹעַ, גְּדַלְיָה?
אָמֶרִיקָה הִיא פֹּה מִשְּׂמֹאל,
וּמִיָּמִין אוֹסְטְרַלְיָה.
וְאָנֹכִי עוֹנֶה: אָדוֹן,
כָּל הַמְּקוֹמוֹת יָפִים הֵם,
כָּל הָעוֹלָם שֶׁל אֵל עֶלְיוֹן
וְכָל בָּנָיו אַחִים הֵם.
כִּי הָעוֹלָם גָּדוֹל-גָּדוֹל
צָרִיךְ לִרְאוֹת בּוֹ אֶת הַכֹּל
אֵיךְ מְסֻדָּר בּוֹ כָּל דָּבָר,
אֵיפֹה יֵשׁ חַם, אֵיפֹה יֵשׁ קַר.
וּמַה לֹּא טוֹב וּמַה יָּפֶה בּוֹ
וְאֶת הַסְּפּוֹנְגָ'ה מִי עוֹשֶׂה בּוֹ.
אָצִיץ בּוֹ פַּעַם וּשְׁנִיָּה
וְשׁוּטִי-שׁוּטִי אֳנִיָּה.
ג'
בְּבוֹא הַיּוֹם אֲנִי אוֹמֵר:
הַקַּבַּרְנִיט, הִכּוֹנָה
הָאוֹקִיָּנוֹס פֹּה נִגְמָר
נָשׁוּב נָא הַיַּרְקוֹנָה
וּבַנָּמָל קָהָל צוֹהֵל
וְרַעַם כְּלֵי-הָרוּחַ
וְאַבָּא שָׁר: תּוֹדָה לְאֵל,
גְּדַלְיָה, שֵׁב לָנוּחַ.
וְהוּא בּוֹכֶה וְהוּא צוֹחֵק
שׁוֹאֵל: אֵיפֹה הָיִיתָ?
הָיִיתִי, אַבָּא, אוּף, הַרְחֵק
שָׂא עַיִן וְהַבִּיטָה:
הָיִיתִי בְּעוֹלָם גָּדוֹל
רָאִיתִי בָּעוֹלָם הַכֹּל
וּבְחַיַּי וּחְיַאת-חַיַּי
אֲנִי אוֹמֵר לְךָ כְּדַאי
יָפֶה הוּא הָעוֹלָם, יַא אַבָּא
מָקוֹם בּוֹ לְכֻלָּם, יַא אַבָּא
הֵצַצְתִּי פַּעַם וּשְׁנִיָּה,
וְזֶהוּ שִׁיר הָאֳנִיָּה.
אֲבָל אֲנִי צוֹמֵחַ.
אִם אֵין לִי בַּיִת, יֵשׁ לִי כְּבִישׁ
וְעַל הַכְּבִישׁ יָרֵחַ.
פֹּה לָאֶחָד יֶשְׁנָה מֵאָה
וְלַשֵּׁנִי מָאתַיִם.
וְלִי פֵּאָה וְעוֹד פֵּאָה
וְיַחַד פְּאוֹתַיִם.
וְדַי סָחַבְתִּי כְּבָר שַׂקִּים
וְרַצְתִּי הֵנָּה שָׁמָּה -
אֲנִי רוֹצֶה לַמֶרְחַקִּים,
אֲנִי רוֹצֶה הַיָּמָּה.
כִּי הָעוֹלָם גָּדוֹל-גָּדוֹל
צָרִיךְ לִרְאוֹת בּוֹ אֶת הַכֹּל,
אֶת הֶעָרִים וְהַשְּׁלָטִים
וְאֶת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים.
אֶת שׁוֹר הַבָּר שֶׁל הַמָּשִׁיחַ,
אֶת לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ.
אָצִיץ בּוֹ פַּעַם וּשְׁנִיָּה
וְשׁוּטִי-שׁוּטִי אֳנִיָּה.
ב'
אֶקַּח אִתִּי עַגְבָנִיָּה,
סִדּוּר קָטָן וּפִתָּה
וּמִסִּפּוּן הָאֳנִיָּה
לַמֶּרְחַקִּים אַבִּיטָה.
נִגַּשׁ הַקַּבַּרְנִיט לִשְׁאֹל:
לְאָן לִנְסֹעַ, גְּדַלְיָה?
אָמֶרִיקָה הִיא פֹּה מִשְּׂמֹאל,
וּמִיָּמִין אוֹסְטְרַלְיָה.
וְאָנֹכִי עוֹנֶה: אָדוֹן,
כָּל הַמְּקוֹמוֹת יָפִים הֵם,
כָּל הָעוֹלָם שֶׁל אֵל עֶלְיוֹן
וְכָל בָּנָיו אַחִים הֵם.
כִּי הָעוֹלָם גָּדוֹל-גָּדוֹל
צָרִיךְ לִרְאוֹת בּוֹ אֶת הַכֹּל
אֵיךְ מְסֻדָּר בּוֹ כָּל דָּבָר,
אֵיפֹה יֵשׁ חַם, אֵיפֹה יֵשׁ קַר.
וּמַה לֹּא טוֹב וּמַה יָּפֶה בּוֹ
וְאֶת הַסְּפּוֹנְגָ'ה מִי עוֹשֶׂה בּוֹ.
אָצִיץ בּוֹ פַּעַם וּשְׁנִיָּה
וְשׁוּטִי-שׁוּטִי אֳנִיָּה.
ג'
בְּבוֹא הַיּוֹם אֲנִי אוֹמֵר:
הַקַּבַּרְנִיט, הִכּוֹנָה
הָאוֹקִיָּנוֹס פֹּה נִגְמָר
נָשׁוּב נָא הַיַּרְקוֹנָה
וּבַנָּמָל קָהָל צוֹהֵל
וְרַעַם כְּלֵי-הָרוּחַ
וְאַבָּא שָׁר: תּוֹדָה לְאֵל,
גְּדַלְיָה, שֵׁב לָנוּחַ.
וְהוּא בּוֹכֶה וְהוּא צוֹחֵק
שׁוֹאֵל: אֵיפֹה הָיִיתָ?
הָיִיתִי, אַבָּא, אוּף, הַרְחֵק
שָׂא עַיִן וְהַבִּיטָה:
הָיִיתִי בְּעוֹלָם גָּדוֹל
רָאִיתִי בָּעוֹלָם הַכֹּל
וּבְחַיַּי וּחְיַאת-חַיַּי
אֲנִי אוֹמֵר לְךָ כְּדַאי
יָפֶה הוּא הָעוֹלָם, יַא אַבָּא
מָקוֹם בּוֹ לְכֻלָּם, יַא אַבָּא
הֵצַצְתִּי פַּעַם וּשְׁנִיָּה,
וְזֶהוּ שִׁיר הָאֳנִיָּה.
מילים: יעקב אורלנ לחן: משה וילנסקי
אני זכריה בן עזרא
ולחמי לחמא עניא
וגר אני במעברה
אצל הכביש לנתניה
בחורף יא הקור חודר
בקיץ יא מחניק לי
אבל איני דורש יותר
זה מה שיש מספיק לי
פה כל עשיר וכל עני
מוצא פגם או מום לו
רק האחד התימני
עוד לא חסר מאום לו
יא מי פילל יא מי מילל
שיזכרני הגואל
אם נתקיים מה שהבטיח
ובא המלך המשיח
הכל כדאי אם טוב אם רע
נאום זכריה בן עזרא
בפוליטיק עודני תם
אין לי מושג כזית
ואללה חרות ואללה מפם
אנא מחוץ לבית
כי הבורא עלי גזר
זכריה דון ושקולה
את חמורך תוליך ישר
אל תט ימין ושמאלה
ואנוכי בתום שואל
למה רבים בניך
לו רק ידעת ישראל
מה טובו אוהליך
יא מי פילל יא מי מילל
שיזכרני הגואל
אם נתקיים מה שהבטיח
ובא המלך המשיח
הכל כדאי אם טוב אם רע
נאום זכריה בן עזרא
אתמול נולד בי לב אחר
נשאתי נס ציונה
ירדתי לשדה בוקר
בדרך בן גוריונה
אמרתי לו תשמע אדון
אל נא יפלו פניך
כל זמן שיש עוד אל עליון
זכריה אחריך
אז לבבו מגיל נדם
ולשונו נבוכה
יא זכריה אשרי העם
שיש לו בן כמוך
אשרי העם והמדינה
אם זה כוחה וזה אונה
אם כך הן לא לשווא ירדתי
וטוב הצעד שצעדתי
הכל כדאי חי אל עליון
נאום הגבר בן גוריון
ולחמי לחמא עניא
וגר אני במעברה
אצל הכביש לנתניה
בחורף יא הקור חודר
בקיץ יא מחניק לי
אבל איני דורש יותר
זה מה שיש מספיק לי
פה כל עשיר וכל עני
מוצא פגם או מום לו
רק האחד התימני
עוד לא חסר מאום לו
יא מי פילל יא מי מילל
שיזכרני הגואל
אם נתקיים מה שהבטיח
ובא המלך המשיח
הכל כדאי אם טוב אם רע
נאום זכריה בן עזרא
בפוליטיק עודני תם
אין לי מושג כזית
ואללה חרות ואללה מפם
אנא מחוץ לבית
כי הבורא עלי גזר
זכריה דון ושקולה
את חמורך תוליך ישר
אל תט ימין ושמאלה
ואנוכי בתום שואל
למה רבים בניך
לו רק ידעת ישראל
מה טובו אוהליך
יא מי פילל יא מי מילל
שיזכרני הגואל
אם נתקיים מה שהבטיח
ובא המלך המשיח
הכל כדאי אם טוב אם רע
נאום זכריה בן עזרא
אתמול נולד בי לב אחר
נשאתי נס ציונה
ירדתי לשדה בוקר
בדרך בן גוריונה
אמרתי לו תשמע אדון
אל נא יפלו פניך
כל זמן שיש עוד אל עליון
זכריה אחריך
אז לבבו מגיל נדם
ולשונו נבוכה
יא זכריה אשרי העם
שיש לו בן כמוך
אשרי העם והמדינה
אם זה כוחה וזה אונה
אם כך הן לא לשווא ירדתי
וטוב הצעד שצעדתי
הכל כדאי חי אל עליון
נאום הגבר בן גוריון
כל נדרי, כל מילותי
נשאתי אותם בכל משעולי
נשאתי אותם צרורים הם איתי
לך הוא הצרור אהבתי.
כל אשר אמרתי וכל אשר אומר
האהבה היא נדר, נדר שהופר
כל אשר אמרתי וכל אשר אומר
האהבה היא נדר, נדר שהופר.
כל נדרי כל תפילותי
כאבתי אותך בכל שבועותי
יצרתי מילים כתובות בתוכי
שבועת אמונים אהבתי.
כל אשר אמרתי...
כל נדרי, כל ייסורי
נשאתי אני את כל נעורי
זו את שהפרת את כל שבועותי
נשארתי אני וכל נדרי.
כל אשר אמרתי...
נשאתי אותם בכל משעולי
נשאתי אותם צרורים הם איתי
לך הוא הצרור אהבתי.
כל אשר אמרתי וכל אשר אומר
האהבה היא נדר, נדר שהופר
כל אשר אמרתי וכל אשר אומר
האהבה היא נדר, נדר שהופר.
כל נדרי כל תפילותי
כאבתי אותך בכל שבועותי
יצרתי מילים כתובות בתוכי
שבועת אמונים אהבתי.
כל אשר אמרתי...
כל נדרי, כל ייסורי
נשאתי אני את כל נעורי
זו את שהפרת את כל שבועותי
נשארתי אני וכל נדרי.
כל אשר אמרתי...
מילים: עוזי חיטמן לחן: עממי יווני
תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על אור עיניים
חבר או שניים
על מה שיש לי בעולם
על שיר קולח
ולב סולח
שבזכותם אני קיים
תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על צחוק של ילד
ושמי התכלת
על אדמה ובית חם
פינה לשבת
אישה אוהבת
שבזכותם אני קיים
תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על יום של אושר
תמימות ויושר
על יום עצוב שנעלם
תשואות אלפיים
וכפיים
שבזכותם אני קיים.
תודה על מה שלי נתת
על אור עיניים
חבר או שניים
על מה שיש לי בעולם
על שיר קולח
ולב סולח
שבזכותם אני קיים
תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על צחוק של ילד
ושמי התכלת
על אדמה ובית חם
פינה לשבת
אישה אוהבת
שבזכותם אני קיים
תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על יום של אושר
תמימות ויושר
על יום עצוב שנעלם
תשואות אלפיים
וכפיים
שבזכותם אני קיים.
מילים: נתן אלתרמן לחן: דניאל סמבורסקי
באה מנוחה ליגע
ומרגוע לעמל.
לילה חיוור משתרע
על שדות עמק יזרעאל.
טל מלמטה ולבנה מעל,
מבית אלפא עד נהלל.
מה, מה לילה מליל
דממה ביזרעאל
נומה עמק, ארץ תפארת
אנו לך משמרת.
אופל בהר הגלבוע,
סוס דוהר מצל אל צל.
קול זעקה עף גבוה,
על שדות עמק יזרעאל.
מי ירה ומי זה שם נפל
בין בית אלפא ונהלל.
מה, מה לילה מליל
דממה ביזרעאל
נומה עמק, ארץ תפארת
אנו לך משמרת.
ים הדגן מתנועע,
שיר העדר מצלצל,
זוהי ארצי ושדותיה,
זהו עמק יזרעאל.
תבורך ארצי ותהולל
מבית אלפא עד נהלל.
מה, מה לילה מליל
דממה ביזרעאל
נומה עמק, ארץ תפארת
אנו לך משמרת.
ומרגוע לעמל.
לילה חיוור משתרע
על שדות עמק יזרעאל.
טל מלמטה ולבנה מעל,
מבית אלפא עד נהלל.
מה, מה לילה מליל
דממה ביזרעאל
נומה עמק, ארץ תפארת
אנו לך משמרת.
אופל בהר הגלבוע,
סוס דוהר מצל אל צל.
קול זעקה עף גבוה,
על שדות עמק יזרעאל.
מי ירה ומי זה שם נפל
בין בית אלפא ונהלל.
מה, מה לילה מליל
דממה ביזרעאל
נומה עמק, ארץ תפארת
אנו לך משמרת.
ים הדגן מתנועע,
שיר העדר מצלצל,
זוהי ארצי ושדותיה,
זהו עמק יזרעאל.
תבורך ארצי ותהולל
מבית אלפא עד נהלל.
מה, מה לילה מליל
דממה ביזרעאל
נומה עמק, ארץ תפארת
אנו לך משמרת.
מילים: נתן אלתרמן לחן: מרדכי זעירא
לַיְלָה, לַיְלָה, הָרוּחַ עוֹבֶרֶת,
לַיְלָה לַיְלָה, הוֹמָה הַצַּמֶּרֶת,
לַיְלָה לַיְלָה, כּוֹכָב מְזַמֵּר,
נוּמִי, נוּמִי, כַּבִּי אֶת הַנֵּר.
נוּמִי, נוּמִי, כַּבִּי אֶת הַנֵּר.
לַיְלָה לַיְלָה,
נוּמִי, נוּמִי, כַּבִּי אֶת הַנֵּר.
לַיְלָה, לַיְלָה, עִצְמִי אֶת עֵינַיִךְ,
לַיְלָה, לַיְלָה, בַּדֶּרֶךְ אֵלַיִךְ,
לַיְלָה, לַיְלָה, רָכְבוּ חֲמוּשִׁים,
נוּמִי, נוּמִי, שְׁלֹשָׁה פָּרָשִׁים.
נוּמִי, נוּמִי, שְׁלֹשָׁה פָּרָשִׁים.
לַיְלָה, לַיְלָה,
נוּמִי, נוּמִי, שְׁלֹשָׁה פָּרָשִׁים.
לַיְלָה, לַיְלָה, אֶחָד הָיָה טֶרֶף,
לַיְלָה, לַיְלָה, שֵׁנִי מֵת בַּחֶרֶב,
לַיְלָה, לַיְלָה, וְזֶה שֶׁנּוֹתַר,
נוּמִי, נוּמִי, אֶת שְׁמֵךְ לֹא זָכַר.
נוּמִי, נוּמִי, אֶת שְׁמֵךְ לֹא זָכַר.
לַיְלָה, לַיְלָה,
נוּמִי, נוּמִי, אֶת שְׁמֵךְ לֹא זָכַר.
לַיְלָה, לַיְלָה, הָרוּחַ גּוֹבֶרֶת,
לַיְלָה, לַיְלָה, הוֹמָה הַצַּמֶּרֶת,
לַיְלָה, לַיְלָה, רַק אַתְּ מְחַכָּה,
נוּמִי, נוּמִי, הַדֶּרֶךְ רֵיקָה.
נוּמִי, נוּמִי, הַדֶּרֶךְ רֵיקָה.
לַיְלָה, לַיְלָה,
נוּמִי, נוּמִי, הַדֶּרֶךְ רֵיקָה.
לַיְלָה לַיְלָה, הוֹמָה הַצַּמֶּרֶת,
לַיְלָה לַיְלָה, כּוֹכָב מְזַמֵּר,
נוּמִי, נוּמִי, כַּבִּי אֶת הַנֵּר.
נוּמִי, נוּמִי, כַּבִּי אֶת הַנֵּר.
לַיְלָה לַיְלָה,
נוּמִי, נוּמִי, כַּבִּי אֶת הַנֵּר.
לַיְלָה, לַיְלָה, עִצְמִי אֶת עֵינַיִךְ,
לַיְלָה, לַיְלָה, בַּדֶּרֶךְ אֵלַיִךְ,
לַיְלָה, לַיְלָה, רָכְבוּ חֲמוּשִׁים,
נוּמִי, נוּמִי, שְׁלֹשָׁה פָּרָשִׁים.
נוּמִי, נוּמִי, שְׁלֹשָׁה פָּרָשִׁים.
לַיְלָה, לַיְלָה,
נוּמִי, נוּמִי, שְׁלֹשָׁה פָּרָשִׁים.
לַיְלָה, לַיְלָה, אֶחָד הָיָה טֶרֶף,
לַיְלָה, לַיְלָה, שֵׁנִי מֵת בַּחֶרֶב,
לַיְלָה, לַיְלָה, וְזֶה שֶׁנּוֹתַר,
נוּמִי, נוּמִי, אֶת שְׁמֵךְ לֹא זָכַר.
נוּמִי, נוּמִי, אֶת שְׁמֵךְ לֹא זָכַר.
לַיְלָה, לַיְלָה,
נוּמִי, נוּמִי, אֶת שְׁמֵךְ לֹא זָכַר.
לַיְלָה, לַיְלָה, הָרוּחַ גּוֹבֶרֶת,
לַיְלָה, לַיְלָה, הוֹמָה הַצַּמֶּרֶת,
לַיְלָה, לַיְלָה, רַק אַתְּ מְחַכָּה,
נוּמִי, נוּמִי, הַדֶּרֶךְ רֵיקָה.
נוּמִי, נוּמִי, הַדֶּרֶךְ רֵיקָה.
לַיְלָה, לַיְלָה,
נוּמִי, נוּמִי, הַדֶּרֶךְ רֵיקָה.
הוא אמר אם תלכי אחריי
לא קטיפה תלבשי ולא משי
יהיה מר עד בלי כוח אולי
אז אמרה היא לאט: כוח יש לי
אם צריך אתהלך בסחבות
כלובשת קטיפה מבריקה
אם צריך אקרצף רצפות
ואהיה בעיני כמלכה
כל אשר תבקש ותשאל
אעשה ואוסיף לשמוח
יהיה טוב אהובי, יהיה קל
לעולם לא יחסר לי כח
אז אמר: מה יהיה אם אבגוד
ואותך אעזוב מיותרת
בלילות ארוכים לחכות
עד שובי מזרועות האחרת?
אם צריך לחכות, אחכה
כך אמרה ופניה באור
אם צריך לא לבכות, לא אבכה
העיקר שאדע כי תחזור
כל אשר תבקש ותשאל
אעשה ואוסיף לשמוח
יהיה טוב אהובי, יהיה קל
לעולם לא יחסר לי כח
אז אמר: מה יהיה אם אגיד
שעלייך לקום וללכת
ולשכוח אותי ושנית
לא לשוב, כי לרחוב את מושלכת?
היא רק רגע שתקה ותחייך
אז דיברה ופניה ככפור
אם תאמר לי ללכת, אלך
אם תאמר לא לחזור, לא אחזור
אך דבר רק אחד אל תשאל
אל תאמר לי אותך לשכוח
כי את זאת אהובי לא אוכל
בשביל זה לא יהיה לי כוח
לא קטיפה תלבשי ולא משי
יהיה מר עד בלי כוח אולי
אז אמרה היא לאט: כוח יש לי
אם צריך אתהלך בסחבות
כלובשת קטיפה מבריקה
אם צריך אקרצף רצפות
ואהיה בעיני כמלכה
כל אשר תבקש ותשאל
אעשה ואוסיף לשמוח
יהיה טוב אהובי, יהיה קל
לעולם לא יחסר לי כח
אז אמר: מה יהיה אם אבגוד
ואותך אעזוב מיותרת
בלילות ארוכים לחכות
עד שובי מזרועות האחרת?
אם צריך לחכות, אחכה
כך אמרה ופניה באור
אם צריך לא לבכות, לא אבכה
העיקר שאדע כי תחזור
כל אשר תבקש ותשאל
אעשה ואוסיף לשמוח
יהיה טוב אהובי, יהיה קל
לעולם לא יחסר לי כח
אז אמר: מה יהיה אם אגיד
שעלייך לקום וללכת
ולשכוח אותי ושנית
לא לשוב, כי לרחוב את מושלכת?
היא רק רגע שתקה ותחייך
אז דיברה ופניה ככפור
אם תאמר לי ללכת, אלך
אם תאמר לא לחזור, לא אחזור
אך דבר רק אחד אל תשאל
אל תאמר לי אותך לשכוח
כי את זאת אהובי לא אוכל
בשביל זה לא יהיה לי כוח
מילים: נתן אלתרמן לחן: איסק דונייבסקי
רִנָּה – אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַשָּׁמַיִם!
רִנָּה - אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַסַּפְסָל!
רִנָּה – אֲנִי אוֹהֵב אֶת סַנְדָּלַיִךְ,
אֶת אוֹר עֵינַיִךְ,
אֶת אַרְנָקֵךְ אֲשֶׁר נָפַל!
אַל תְּדַבֵּר בְּקוֹל דְּרָמָטִי
אַל תִּהְיֶה כָּל כָּךְ עָדִין –
אֲנִי מֵאִמָּא'לֶה שָׁמַעְתִּי:
לִגְבָרִים, בִּתִּי, אָסוּר לְהַאֲמִין!
לֹא, לֹא! אֲנִי אֵינֶנִּי גֶּבֶר...
לֹא דּוֹן ז'וּאָן צָעִיר וָרֵיק.
אַהֲבָתִי קָשָׁה מִדֶּבֶר –
זֶה הֶרְגֵּל שֶׁלִּי
מֵאָז – מִשֵּׁיח' אַבְּרֵיכּ.
רִנָּה – אַל תְּסַלְסֵל לִי סֵרֵנָדָה!
רִנָּה – וְאֶת לִבִּי אַל תְּבַלְבֵּל!
רִנָּה – תָּשׁוּב אֶל חַנָּה וְאֶל עָדָה,
הֲלֹא יָדַעְתָּ
שֶׁהִיא בּוֹכָה יוֹמָם וָלֵיל!
תִּבְכֶּה לָהּ, עָדָה, תִּתְיַפֵּחַ,
אִתָּךְ הַלַּיְלָה כֹּה בָּהִיר.
אֲנַחְנוּ פֹּה וְשָׁם יָרֵחַ,
אַתְּ רוֹאָה – הִנֵּה
כִּמְעַט חִבַּרְתִּי שִׁיר.
לֹא! לֹא נָחוּץ לִי גֶּבֶר לִירִי,
נָחוּץ לִי גֶּבֶר מְנֻמָּס!
אֵינְךָ מַזְמִין אוֹתִי הָעִירָה
וְאֵינְךָ קוֹנֶה לִי
גְּלִידָה אֲנָנָס!
רִנָּה – נִקְנֶה גְּלִידָה עִם אֲנָנָסִים!
רִנָּה – נֵלֵך יוֹם יוֹם לַסִּינֵמָה,
רִנָּה – נִשְׁתֶּה גָּזוֹזִים וְתַסָּסִים
נִרְקֹד בְּגֵ'זִים
מָה עוֹד תִּרְצִי, הַגִּידִי מָה?!
אֲנִי רוֹצָה שֶׁתֹּאהֲבֵנִי
וְשֶׁתִּקְרָא לִי בֻּבָּה'לֶה (בֻּבָּה'לֶה!)
שֶׁעַד עוֹלָם לֹא תַּעַזְבֵנִי
וְשֶׁתֹּאמַר לִי
אֵיךְ לִבְּךָ אֵלַי מָלֵא.
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ כִּפְלַיִם
כִּי אַתְּ אֵינֵךְ אוֹהֶבֶת כְּלָל!
לִבְשִׁי אֶת זֹאת, לִבְשִׁי בֵּינְתַיִם,
פֹּה תּוֹפְסִים תָּמִיד
נַזֶּלֶת מִן הַטַּל.
רִנָּה – אַל תְּדַבֵּר לִי עַל נַזֶּלֶת!
רִנָּה – מַסְפִּיק וְדַי, כְּבָר מְאֻחָר,
רִנָּה - בּוֹא תְּלַוֵּנִי עַד הַדֶּלֶת,
לֹא אֵין תּוֹעֶלֶת
שֶׁנִּשָּׁאֵר פֹּה עַד מָחָר.
מָחָר, אִם לֹא אֶהְיֶה כּוֹעֶסֶת,
תִּגַּשׁ אֵלַי, זֶה קְצָת בַּחוֹל...
אֶצְלִי יֵשׁ חֶדֶר וּמִרְפֶּסֶת,
דִּיזֶנְגּוֹף שְׁמוֹנִים,
קוֹמָה שְׁנִיָּה מִשְּׂמֹאל.
וּמָה תַּגִּידִי הָלְאָה, רִנָּה,
לֹא אַל תַּגִּידִי לִי דָּבָר...
אֲנִי מֵבִין, אֲנִי אֲבִינָה,
זֶה סִימָן
שֶׁאֶת הַכֹּל אָמַרְנוּ כְּבָר!
רִנָּה – אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַשָּׁמַיִם!
רִנָּה – אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַסַּפְסָל!
רִנָּה – אֲנִי אוֹהֵב אֶת סַנְדָּלַיִךְ,
אֶת אוֹר עֵינַיִךְ,
אֶת אַרְנָקֵךְ אֲשֶׁר נָפַל!
רִנָּה - אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַסַּפְסָל!
רִנָּה – אֲנִי אוֹהֵב אֶת סַנְדָּלַיִךְ,
אֶת אוֹר עֵינַיִךְ,
אֶת אַרְנָקֵךְ אֲשֶׁר נָפַל!
אַל תְּדַבֵּר בְּקוֹל דְּרָמָטִי
אַל תִּהְיֶה כָּל כָּךְ עָדִין –
אֲנִי מֵאִמָּא'לֶה שָׁמַעְתִּי:
לִגְבָרִים, בִּתִּי, אָסוּר לְהַאֲמִין!
לֹא, לֹא! אֲנִי אֵינֶנִּי גֶּבֶר...
לֹא דּוֹן ז'וּאָן צָעִיר וָרֵיק.
אַהֲבָתִי קָשָׁה מִדֶּבֶר –
זֶה הֶרְגֵּל שֶׁלִּי
מֵאָז – מִשֵּׁיח' אַבְּרֵיכּ.
רִנָּה – אַל תְּסַלְסֵל לִי סֵרֵנָדָה!
רִנָּה – וְאֶת לִבִּי אַל תְּבַלְבֵּל!
רִנָּה – תָּשׁוּב אֶל חַנָּה וְאֶל עָדָה,
הֲלֹא יָדַעְתָּ
שֶׁהִיא בּוֹכָה יוֹמָם וָלֵיל!
תִּבְכֶּה לָהּ, עָדָה, תִּתְיַפֵּחַ,
אִתָּךְ הַלַּיְלָה כֹּה בָּהִיר.
אֲנַחְנוּ פֹּה וְשָׁם יָרֵחַ,
אַתְּ רוֹאָה – הִנֵּה
כִּמְעַט חִבַּרְתִּי שִׁיר.
לֹא! לֹא נָחוּץ לִי גֶּבֶר לִירִי,
נָחוּץ לִי גֶּבֶר מְנֻמָּס!
אֵינְךָ מַזְמִין אוֹתִי הָעִירָה
וְאֵינְךָ קוֹנֶה לִי
גְּלִידָה אֲנָנָס!
רִנָּה – נִקְנֶה גְּלִידָה עִם אֲנָנָסִים!
רִנָּה – נֵלֵך יוֹם יוֹם לַסִּינֵמָה,
רִנָּה – נִשְׁתֶּה גָּזוֹזִים וְתַסָּסִים
נִרְקֹד בְּגֵ'זִים
מָה עוֹד תִּרְצִי, הַגִּידִי מָה?!
אֲנִי רוֹצָה שֶׁתֹּאהֲבֵנִי
וְשֶׁתִּקְרָא לִי בֻּבָּה'לֶה (בֻּבָּה'לֶה!)
שֶׁעַד עוֹלָם לֹא תַּעַזְבֵנִי
וְשֶׁתֹּאמַר לִי
אֵיךְ לִבְּךָ אֵלַי מָלֵא.
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ כִּפְלַיִם
כִּי אַתְּ אֵינֵךְ אוֹהֶבֶת כְּלָל!
לִבְשִׁי אֶת זֹאת, לִבְשִׁי בֵּינְתַיִם,
פֹּה תּוֹפְסִים תָּמִיד
נַזֶּלֶת מִן הַטַּל.
רִנָּה – אַל תְּדַבֵּר לִי עַל נַזֶּלֶת!
רִנָּה – מַסְפִּיק וְדַי, כְּבָר מְאֻחָר,
רִנָּה - בּוֹא תְּלַוֵּנִי עַד הַדֶּלֶת,
לֹא אֵין תּוֹעֶלֶת
שֶׁנִּשָּׁאֵר פֹּה עַד מָחָר.
מָחָר, אִם לֹא אֶהְיֶה כּוֹעֶסֶת,
תִּגַּשׁ אֵלַי, זֶה קְצָת בַּחוֹל...
אֶצְלִי יֵשׁ חֶדֶר וּמִרְפֶּסֶת,
דִּיזֶנְגּוֹף שְׁמוֹנִים,
קוֹמָה שְׁנִיָּה מִשְּׂמֹאל.
וּמָה תַּגִּידִי הָלְאָה, רִנָּה,
לֹא אַל תַּגִּידִי לִי דָּבָר...
אֲנִי מֵבִין, אֲנִי אֲבִינָה,
זֶה סִימָן
שֶׁאֶת הַכֹּל אָמַרְנוּ כְּבָר!
רִנָּה – אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַשָּׁמַיִם!
רִנָּה – אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַסַּפְסָל!
רִנָּה – אֲנִי אוֹהֵב אֶת סַנְדָּלַיִךְ,
אֶת אוֹר עֵינַיִךְ,
אֶת אַרְנָקֵךְ אֲשֶׁר נָפַל!
מילים: נתן אלתרמן לחן: משה וילנסקי
תופרת אני ותופרת
הים לא יחדל מלנהום
אני את פניך זוכרת
כאילו היה זה היום.
אח כמה צחקנו אי פעם
ראשי המתולתל כה הזהיב
היה לימים איזה טעם
של עץ תפוחים באביב.
אמרתי: "תבוא בין ערביים
אותי לטייל להזמין
כתובתי הגליל מספר שניים
קומה ראשונה מימין..."
צריך לצלצל פעמיים,
צריך לחכות רגע קט,
ואז נפתחות הדלתיים
ואז נפגשים במבט
צריך לצלצל פעמיים
לבוא ולומר: "ערב טוב,
נכנסתי אלייך בינתיים
כיוון שעברתי ברחוב".
וכך, עד שבא אותו ערב
שטפו מדרכות רועשות
דבריך ענוני כחרב
דבריך היכוני כשוט.
שתקתי, דבר לא ידעתי,
חינקוני דמעות בגרון
נפרדנו... לפתע שמעתי
בפתח צלצול פעמון -
לרגע איחרתי לפתוח
איחרתי מכאב ומאור
מדוע מיהרת לברוח?
מדוע מיהרת? אמור...
צריך לצלצל פעמיים,
צריך לחכות רגע קט,
ואז נפתחות הדלתיים
ואז נפגשים במבט
צריך לצלצל פעמיים
לבוא ולומר: "ערב טוב,
נכנסתי אלייך בינתיים
כיוון שעברתי ברחוב".
תופרת אני ותופרת
הים לא יחדל מלנהום
אני את פניך זוכרת
כאילו היה זה היום.
אם פעם יהיה ותבואה
שנית פה ברחוב לעבור,
תזכור כי בבית מרגוע
תזכור כי דולק בו האור.
תבוא אם תרצה כמו פעם
דבר לא צריך לחדש
אין צורך בבכי וצער
סליחה לא צריך לבקש.
צריך לצלצל פעמיים,
צריך לחכות רגע קט,
ואז נפתחות הדלתיים
ואז נפגשים במבט
צריך לצלצל פעמיים
לבוא ולומר: "ערב טוב,
נכנסתי אלייך בינתיים
כיוון שעברתי ברחוב".
הים לא יחדל מלנהום
אני את פניך זוכרת
כאילו היה זה היום.
אח כמה צחקנו אי פעם
ראשי המתולתל כה הזהיב
היה לימים איזה טעם
של עץ תפוחים באביב.
אמרתי: "תבוא בין ערביים
אותי לטייל להזמין
כתובתי הגליל מספר שניים
קומה ראשונה מימין..."
צריך לצלצל פעמיים,
צריך לחכות רגע קט,
ואז נפתחות הדלתיים
ואז נפגשים במבט
צריך לצלצל פעמיים
לבוא ולומר: "ערב טוב,
נכנסתי אלייך בינתיים
כיוון שעברתי ברחוב".
וכך, עד שבא אותו ערב
שטפו מדרכות רועשות
דבריך ענוני כחרב
דבריך היכוני כשוט.
שתקתי, דבר לא ידעתי,
חינקוני דמעות בגרון
נפרדנו... לפתע שמעתי
בפתח צלצול פעמון -
לרגע איחרתי לפתוח
איחרתי מכאב ומאור
מדוע מיהרת לברוח?
מדוע מיהרת? אמור...
צריך לצלצל פעמיים,
צריך לחכות רגע קט,
ואז נפתחות הדלתיים
ואז נפגשים במבט
צריך לצלצל פעמיים
לבוא ולומר: "ערב טוב,
נכנסתי אלייך בינתיים
כיוון שעברתי ברחוב".
תופרת אני ותופרת
הים לא יחדל מלנהום
אני את פניך זוכרת
כאילו היה זה היום.
אם פעם יהיה ותבואה
שנית פה ברחוב לעבור,
תזכור כי בבית מרגוע
תזכור כי דולק בו האור.
תבוא אם תרצה כמו פעם
דבר לא צריך לחדש
אין צורך בבכי וצער
סליחה לא צריך לבקש.
צריך לצלצל פעמיים,
צריך לחכות רגע קט,
ואז נפתחות הדלתיים
ואז נפגשים במבט
צריך לצלצל פעמיים
לבוא ולומר: "ערב טוב,
נכנסתי אלייך בינתיים
כיוון שעברתי ברחוב".
שָׁלוֹם לְךָ, יַלְדִּי, שָׁלוֹם מֵאִמָּא,
אֶת מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי, בְּנִי הַטּוֹב,
וְלוּ יָדַעְתָּ מַה שָּׂמְחָה בּוֹ אִמָּא,
הָיִיתָ קְצָת יוֹתֵר מַרְבֶּה לִכְתֹּב.
~
וְשׁוּב אֲנִי חוֹבֶשֶׁת מִשְׁקָפַיִם
וְשָׁבָה בּוֹ לִקְרֹא, גַּם לְשַׁנֵּן.
חֲבָל רַק שֶׁכָּהוּ קְצָת הָעֵינַיִם
וְהַדִּמְעָה קְצָת מַפְרִיעָה גַּם כֵּן.
אַתָּה כּוֹתֵב לִי שֶׁקִּבַּלְתָּ סֶרֶט
וְשֶׁלְּקוֹרְפּוֹרָל אַתָּה מַתְאִים;
אֵינֶנִּי מְבִינָה מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת
אַךְ אִם זֶה טוֹב אֶשְׁלַח לְךָ סְרָטִים
~
סְרָטִים לְךָ שׁוֹלַחַת אִמָּא,
בַּחֲבִילָה אוֹתָם אָשִׂימָה.
צְמַח וּגְדַל, קוֹרְפּוֹרָל,
אֲבָל זְכֹר אֶת אִמָּא.
גַּם קְצָת רִבָּה הִכְנַסְתִּי פְּנִימָה,
מִתַּפּוּזִים הֵכִינָה אִמָּא,
שֶׁתֹּאכַל, קוֹרְפּוֹרָל,
וְאֶת הַצְּלוֹחִית תָּשִׁיב לְאִמָּא.
~
וְאִם בְּאֵיזוֹ נְקֻדָּה נִדַּחַת
תַּקִּיף אֶת הָאוֹיֵב בְּהַצְלָחָה,
תַּקִּיף אוֹתוֹ עִם מִישֶׁהוּ בְּיַחַד
וְאַל תַּקִּיף אוֹתוֹ בְּעַצְמְךָ.
תְּפַסְתֶּם שָׁם אֶת הַשְּׁטָאבּ הַגֵּנֵרָלִי,
אֲבָל ,יַלְדִּי ,הַקְשִׁיבָה לִדְבָרַי:
מוּטָב אַל תִּתְנַפֵּל עַל גֵּנֵרָלִים,
תִּתְפֹּס דִּיבִיזְיַת חַיָּלִים וְדַי!
~
לֹא אַאֲרִיךְ יוֹתֵר, אֲנִי שׁוֹתֶקֶת,
אֲבָל אֶת זֹאת, יַלְדִּי, אַזְכִּיר לְךָ:
שֶׁאִם תִּתְפֹּס אֵיזוֹ עֶמְדָּה סְטְרָטֶגִית
תִּתְלֶה מִיָּד פִּתְקָה שֶׁהִיא שֶׁלְּךָ!
שָׁלוֹם לְךָ יַלְדִּי מֵאִמָּא,
לִבָּהּ לְךָ הוֹמֶה בָּהּ פְּנִימָה.
אִם תּוּכַל, קוֹרְפּוֹרָל,
כְּתֹב יוֹתֵר לְאִמָּא.
וְאַל תִּשְׁכַּח וְלֵב תָּשִׂימָה
שֶׁגַּם צְלוֹחִית רִבָּה יֵשׁ פְּנִימָה
שֶׁתֹּאכַל, קוֹרְפּוֹרָל,
וְתָשׁוּב, תָּשׁוּב בָּרִיא לְאִמָּא!
אֶת מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי, בְּנִי הַטּוֹב,
וְלוּ יָדַעְתָּ מַה שָּׂמְחָה בּוֹ אִמָּא,
הָיִיתָ קְצָת יוֹתֵר מַרְבֶּה לִכְתֹּב.
~
וְשׁוּב אֲנִי חוֹבֶשֶׁת מִשְׁקָפַיִם
וְשָׁבָה בּוֹ לִקְרֹא, גַּם לְשַׁנֵּן.
חֲבָל רַק שֶׁכָּהוּ קְצָת הָעֵינַיִם
וְהַדִּמְעָה קְצָת מַפְרִיעָה גַּם כֵּן.
אַתָּה כּוֹתֵב לִי שֶׁקִּבַּלְתָּ סֶרֶט
וְשֶׁלְּקוֹרְפּוֹרָל אַתָּה מַתְאִים;
אֵינֶנִּי מְבִינָה מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת
אַךְ אִם זֶה טוֹב אֶשְׁלַח לְךָ סְרָטִים
~
סְרָטִים לְךָ שׁוֹלַחַת אִמָּא,
בַּחֲבִילָה אוֹתָם אָשִׂימָה.
צְמַח וּגְדַל, קוֹרְפּוֹרָל,
אֲבָל זְכֹר אֶת אִמָּא.
גַּם קְצָת רִבָּה הִכְנַסְתִּי פְּנִימָה,
מִתַּפּוּזִים הֵכִינָה אִמָּא,
שֶׁתֹּאכַל, קוֹרְפּוֹרָל,
וְאֶת הַצְּלוֹחִית תָּשִׁיב לְאִמָּא.
~
וְאִם בְּאֵיזוֹ נְקֻדָּה נִדַּחַת
תַּקִּיף אֶת הָאוֹיֵב בְּהַצְלָחָה,
תַּקִּיף אוֹתוֹ עִם מִישֶׁהוּ בְּיַחַד
וְאַל תַּקִּיף אוֹתוֹ בְּעַצְמְךָ.
תְּפַסְתֶּם שָׁם אֶת הַשְּׁטָאבּ הַגֵּנֵרָלִי,
אֲבָל ,יַלְדִּי ,הַקְשִׁיבָה לִדְבָרַי:
מוּטָב אַל תִּתְנַפֵּל עַל גֵּנֵרָלִים,
תִּתְפֹּס דִּיבִיזְיַת חַיָּלִים וְדַי!
~
לֹא אַאֲרִיךְ יוֹתֵר, אֲנִי שׁוֹתֶקֶת,
אֲבָל אֶת זֹאת, יַלְדִּי, אַזְכִּיר לְךָ:
שֶׁאִם תִּתְפֹּס אֵיזוֹ עֶמְדָּה סְטְרָטֶגִית
תִּתְלֶה מִיָּד פִּתְקָה שֶׁהִיא שֶׁלְּךָ!
שָׁלוֹם לְךָ יַלְדִּי מֵאִמָּא,
לִבָּהּ לְךָ הוֹמֶה בָּהּ פְּנִימָה.
אִם תּוּכַל, קוֹרְפּוֹרָל,
כְּתֹב יוֹתֵר לְאִמָּא.
וְאַל תִּשְׁכַּח וְלֵב תָּשִׂימָה
שֶׁגַּם צְלוֹחִית רִבָּה יֵשׁ פְּנִימָה
שֶׁתֹּאכַל, קוֹרְפּוֹרָל,
וְתָשׁוּב, תָּשׁוּב בָּרִיא לְאִמָּא!
בהיכליו יושב שלמה
וי ללילי, וי ליומי
כל איש יודע מה שלומו
אך אין יודע מה שלומי
וי ללילי, וי ליומי
אם זה אכפת למי.
עם הבקבוק שלומי לא רע
אך שלום שלמה טוב יותר
כי על טיפה כזאת מרה
גם הוא איננו מוותר
וי ללילי, וי ליומי
אם אין אתה לי מי.
אני שלמי והוא שלמה
ושמי שלי דומה לשמו
אבל בין שמו שלו לשמי
בכל זאת יש הבדל רשמי
וי ללילי, וי ליומי
אם אין אני לי מי.
לכן כבודי הוא במקומי
וכבוד שלמה הוא במקומו
לו מקומו הוא מקומי
היה כשלום שלמה שלומי
וי ללילי, וי ליומי
אם אין אני לי מי.
וי ללילי, וי ליומי
כל איש יודע מה שלומו
אך אין יודע מה שלומי
וי ללילי, וי ליומי
אם זה אכפת למי.
עם הבקבוק שלומי לא רע
אך שלום שלמה טוב יותר
כי על טיפה כזאת מרה
גם הוא איננו מוותר
וי ללילי, וי ליומי
אם אין אתה לי מי.
אני שלמי והוא שלמה
ושמי שלי דומה לשמו
אבל בין שמו שלו לשמי
בכל זאת יש הבדל רשמי
וי ללילי, וי ליומי
אם אין אני לי מי.
לכן כבודי הוא במקומי
וכבוד שלמה הוא במקומו
לו מקומו הוא מקומי
היה כשלום שלמה שלומי
וי ללילי, וי ליומי
אם אין אני לי מי.
מילים: נתן אלתרמן לחן: יוני רכטר
שקיעה ורודה בין הגגות
אספלט כחול מלמטה
עיני נשים נוגות, נוגות
אומרות לערב "למה באת?"
הפנסים פרחי העיר
מלבלבים באור ניחוח
אביב חשמל עצוב בהיר
משיכרונו אסור לברוח
הוא רק יתום ורק תמים
נולד לרגע ואיננו
בין הלילות והימים
הוא בא לזרוח בעינינו
בין הימים והלילות
לנאות מראה כחולים נלך נא
כל נשמותינו הבלות
שם דשא עשב תלחכנה
נפנוף שלום ילדה פתיה
את חיוכה נשא האוטו
מה שהיה ולא היה
נדמה כמו ישוב להיות עוד
כעת אני מאוד אחד
ומסתכל מאוד בשקט
איך הלבנה חולצת שד
מקיר הבית שמנגד
גופי נקטן ומתנמך
אבל ראשי כל כך גבוה
עד שאפילו אם אלך
לא אתבונן לאן אבואה
שקיעה ורודה על סף הרחוב
ורחוב כמנהרה של תכלת
מי שיגיע עד הסוף
ירצה לבכות מרוב תוחלת
שקיעה ורודה בין הגגות
אספלט כחול מלמטה
עיני נשים נוגות נוגות אומרות
לערב "למה באת?"
אספלט כחול מלמטה
עיני נשים נוגות, נוגות
אומרות לערב "למה באת?"
הפנסים פרחי העיר
מלבלבים באור ניחוח
אביב חשמל עצוב בהיר
משיכרונו אסור לברוח
הוא רק יתום ורק תמים
נולד לרגע ואיננו
בין הלילות והימים
הוא בא לזרוח בעינינו
בין הימים והלילות
לנאות מראה כחולים נלך נא
כל נשמותינו הבלות
שם דשא עשב תלחכנה
נפנוף שלום ילדה פתיה
את חיוכה נשא האוטו
מה שהיה ולא היה
נדמה כמו ישוב להיות עוד
כעת אני מאוד אחד
ומסתכל מאוד בשקט
איך הלבנה חולצת שד
מקיר הבית שמנגד
גופי נקטן ומתנמך
אבל ראשי כל כך גבוה
עד שאפילו אם אלך
לא אתבונן לאן אבואה
שקיעה ורודה על סף הרחוב
ורחוב כמנהרה של תכלת
מי שיגיע עד הסוף
ירצה לבכות מרוב תוחלת
שקיעה ורודה בין הגגות
אספלט כחול מלמטה
עיני נשים נוגות נוגות אומרות
לערב "למה באת?"
מילים: לחן: משה וילנסקי
הַפָּרָה גּוֹעֶה בָּרֶפֶת
נִשְׁמָתִי לְךָ נִשְׂרֶפֶת
הַכְּלָבִים קוֹרְעִים שַׁרְשֶׁרֶת
נִשְׁמָתִי לְךָ בּוֹעֶרֶת.
~
וּלְהִפָּגֵשׁ אִיתְּךָ אָסוּר, יְפֵה עֵינַיִם
אָבִי אָסַר לִי לְטַיֵּל אִיתְּךָ בִּשְׁנַיִם
כִּי הֶחָצֵר סְגוּרָה עַל שַׁעַר וּבְרִחַיִם
אֲבוֹי, בִּגְלַל מַחֲלַת הַפֶּה וְהַטַּלְפָיִים.
אֲבָל הַלֵּב לְךָ קוֹרֵא,
קוֹרֵא, חֲבִיבִי.
אוֹי כִּי הַלֵּב אֶצְלִי
הוּא מַשַּׁק אִינְטֶנְסִיבִי.
~
טַנְגּוֹ טַנְגּוֹ כְּפָר סַבָּא
טַנְגּוֹ עָמוֹק וּמִתְיַפֵּחַ...
אִמָּא, הָהּ, אִמָא וְאַבָּא,
אוֹתִי פֹּה יְשַׁגֵּעַ הַיָּרֵחַ!
יָרֵחַ שָׁט,
מִן הֶחָלָב עוֹלָה הַהֶבֶל,
נַפְשִׁי יוֹצֵאת, אֲנִי
אֲנִי אֶתְלֶה עַצְמִי עַל חֶבֶל...
~
טַנְגּוֹ
טַנְגּוֹ כְּפָר סַבָּא
טַנְגּוֹ עָמוֹק וּמִתְיַפֵּחַ,
שֵׁשׁ פָּרוֹת אֲנִי חוֹלֶבֶת
שֵׁד אֶחָד אֲנִי אוֹהֶבֶת
אוֹי, אָמוֹר, אֶמוֹר לִי בְּנִי:
מַה נַּפְשִׁי רוֹצֶה מִמֶּנִּי?
~
אַתָּה לִי מֶלֶךְ וְאַבִּיר וְגַם דִּיקְטָטוֹר
וּלְבָבִי לְךָ לוֹהֵט כְּאִינְקוּבָּטוֹר.
קוֹלְךָ הָרַךְ אֶת לְבָבִי שׁוֹבֵר לִשְׁנַיִם
קוֹלְךָ הַדַּק וְהַמָּתוֹק מִקּוֹל הַתַּיִשׁ!
אֶל הַחֻפָּה קָחֵנִי, בְּנִי, אֵין לִי כֹּחַ!
שֶׁכְּבָר יִהְיֶה לָנוּ גַּם לוּל וְגַם אֶפְרוֹחַ...
טַנְגּוֹ,
הָהּ, טַנְגּוֹ כְּפָר סַבָּא,
טַנְגּוֹ עָמוֹק וּמִתְיַפֵּחַ.
אִמָּא, הָהּ, אִמָא וְאַבָּא
אוֹתִי פֹּה יְשַׁגֵּעַ הַיָּרֵחַ!
~
אֲנִי אֶת בְּנִי שׁוּב אֶקַּח עַל הַיָּדַיִם
וַאֲנַשֵּׁק לוֹ אֶת הַפֶּה וְהַטַּלְפָיִים
טַנְגּוֹ, הָהּ, טַנְגּוֹ כְּפָר סַבָּא,
טַנְגּוֹ עָמוֹק וּמִתְיַפֵּחַ.
נִשְׁמָתִי לְךָ נִשְׂרֶפֶת
הַכְּלָבִים קוֹרְעִים שַׁרְשֶׁרֶת
נִשְׁמָתִי לְךָ בּוֹעֶרֶת.
~
וּלְהִפָּגֵשׁ אִיתְּךָ אָסוּר, יְפֵה עֵינַיִם
אָבִי אָסַר לִי לְטַיֵּל אִיתְּךָ בִּשְׁנַיִם
כִּי הֶחָצֵר סְגוּרָה עַל שַׁעַר וּבְרִחַיִם
אֲבוֹי, בִּגְלַל מַחֲלַת הַפֶּה וְהַטַּלְפָיִים.
אֲבָל הַלֵּב לְךָ קוֹרֵא,
קוֹרֵא, חֲבִיבִי.
אוֹי כִּי הַלֵּב אֶצְלִי
הוּא מַשַּׁק אִינְטֶנְסִיבִי.
~
טַנְגּוֹ טַנְגּוֹ כְּפָר סַבָּא
טַנְגּוֹ עָמוֹק וּמִתְיַפֵּחַ...
אִמָּא, הָהּ, אִמָא וְאַבָּא,
אוֹתִי פֹּה יְשַׁגֵּעַ הַיָּרֵחַ!
יָרֵחַ שָׁט,
מִן הֶחָלָב עוֹלָה הַהֶבֶל,
נַפְשִׁי יוֹצֵאת, אֲנִי
אֲנִי אֶתְלֶה עַצְמִי עַל חֶבֶל...
~
טַנְגּוֹ
טַנְגּוֹ כְּפָר סַבָּא
טַנְגּוֹ עָמוֹק וּמִתְיַפֵּחַ,
שֵׁשׁ פָּרוֹת אֲנִי חוֹלֶבֶת
שֵׁד אֶחָד אֲנִי אוֹהֶבֶת
אוֹי, אָמוֹר, אֶמוֹר לִי בְּנִי:
מַה נַּפְשִׁי רוֹצֶה מִמֶּנִּי?
~
אַתָּה לִי מֶלֶךְ וְאַבִּיר וְגַם דִּיקְטָטוֹר
וּלְבָבִי לְךָ לוֹהֵט כְּאִינְקוּבָּטוֹר.
קוֹלְךָ הָרַךְ אֶת לְבָבִי שׁוֹבֵר לִשְׁנַיִם
קוֹלְךָ הַדַּק וְהַמָּתוֹק מִקּוֹל הַתַּיִשׁ!
אֶל הַחֻפָּה קָחֵנִי, בְּנִי, אֵין לִי כֹּחַ!
שֶׁכְּבָר יִהְיֶה לָנוּ גַּם לוּל וְגַם אֶפְרוֹחַ...
טַנְגּוֹ,
הָהּ, טַנְגּוֹ כְּפָר סַבָּא,
טַנְגּוֹ עָמוֹק וּמִתְיַפֵּחַ.
אִמָּא, הָהּ, אִמָא וְאַבָּא
אוֹתִי פֹּה יְשַׁגֵּעַ הַיָּרֵחַ!
~
אֲנִי אֶת בְּנִי שׁוּב אֶקַּח עַל הַיָּדַיִם
וַאֲנַשֵּׁק לוֹ אֶת הַפֶּה וְהַטַּלְפָיִים
טַנְגּוֹ, הָהּ, טַנְגּוֹ כְּפָר סַבָּא,
טַנְגּוֹ עָמוֹק וּמִתְיַפֵּחַ.
מילים: נתן אלתרמן לחן: מרדכי זעירא
כל הכפר שוקט, רוגע
שבו, שבו עדרים.
אל הדרך לי אצאה
ועיני אל ההרים.
על הרים שוכן הליל,
ערפל מלא הגיא.
שר הרוח: אביגיל,
בואי, בואי אחרי.
ליל גליל, ליל גליל,
רוח בא קל קליל,
ליל גליל, לילה ליל,
רוח, רוח, רוח ליל.
מעלי שמי מרום,
לרגלי מי מרום.
על ההר שוכן ענן,
שביל בהר מוליך לדן.
ערפל בגיא שוכן,
שביל מוליך אל הירדן.
ליל גליל...
שר הרוח: לילה ליל,
מי יוצא אל ההרים
לא הגדי ולא האיל,
לא רועה ועדרים.
ועונה לו אביגיל:
לא יצא בליל הגדי,
רק לבי יוצא בליל
אל דודי, אל יחידי!
ליל גליל, ליל גליל,
רוח בא קל קליל,
ליל גליל, לילה ליל,
רוח, רוח, רוח ליל.
מעלי שמי מרום,
לרגלי מי מרום,
על ההר שוכן ענן
ודודי הלך לדן.
ערפל בגיא שוכן,
רד דודי אל הירדן.
ליל גליל...
שבו, שבו עדרים.
אל הדרך לי אצאה
ועיני אל ההרים.
על הרים שוכן הליל,
ערפל מלא הגיא.
שר הרוח: אביגיל,
בואי, בואי אחרי.
ליל גליל, ליל גליל,
רוח בא קל קליל,
ליל גליל, לילה ליל,
רוח, רוח, רוח ליל.
מעלי שמי מרום,
לרגלי מי מרום.
על ההר שוכן ענן,
שביל בהר מוליך לדן.
ערפל בגיא שוכן,
שביל מוליך אל הירדן.
ליל גליל...
שר הרוח: לילה ליל,
מי יוצא אל ההרים
לא הגדי ולא האיל,
לא רועה ועדרים.
ועונה לו אביגיל:
לא יצא בליל הגדי,
רק לבי יוצא בליל
אל דודי, אל יחידי!
ליל גליל, ליל גליל,
רוח בא קל קליל,
ליל גליל, לילה ליל,
רוח, רוח, רוח ליל.
מעלי שמי מרום,
לרגלי מי מרום,
על ההר שוכן ענן
ודודי הלך לדן.
ערפל בגיא שוכן,
רד דודי אל הירדן.
ליל גליל...
מילים: נתן אלתרמן לחן: יאיר רוזנבלום
לֵיל חֲנָיָה. בְּקוֹל דְּבָרִים, בִּשְׂחוֹק, בְּגֶדֶף,
בַּהֲמֻלַּת מְלָאכוֹת הוּא קָם. הִנֵּה הִנּוֹ.
כְּמוֹ פְּנֵי עִיר־נִבְנֵית פָּנָיו שֶׁל שְׂדֵה הַקֶּטֶל
בְּהִתְפָּרֵשׂ הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר דִּינוֹ
לִהְיוֹת שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם וּמָגִנּוֹ.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
מִתּוֹךְ אַשְׁמֹרֶת רִאשׁוֹנָה, בֵּין חוֹף וָגֶבַע,
הָיָה נִשְׁקָף פִּתְאֹם מַרְאֵה הַמִּלְחָמָה
כְּמוֹ הֲוָי צוֹעֵן, חֲבוּר יָתֵד וָחֶבֶל,
בּוֹ חֵרוּתָם שֶׁל מַסָּעוֹת וְחֵרוּמָם,
בּוֹ הַכֵּלִים וְהַחֻקּוֹת בְּעֵירֻמָּם.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
בּוֹ מְלִיצַת סִיסְמוֹת הַזְּמַן, אֲשֶׁר לֹא פֶּרֶק ־
שִׁירָה צְרוּפָה בָּן יַעֲסֹק, חָלִילָה לוֹ –,
לה לה לה לה לה לה
וְרַק הַזֶּמֶר הַנָּפוֹץ, שֶׁלֹּא דְבַר־עֵרֶךְ
וְלֹא שְׂכִיַּת־חֶמְדָּה הוּא, יִשָּׂאֵן בִּמְלֹא
צִוְחַת צְבָעָיו הַחֲרִיפִים עַל חֲלִילוֹ.
לה לה לה לה לה לה...
עַל אַהֲבָה הוּא מְדַבֵּר (בָּהּ הוּא פּוֹתֵחַ)
וְעַל חוֹבָה וּקְרָב וָעֹל. הַכֹּל בַּכֹּל.
אֵין הוּא אוֹמֵר אֶת זֹאת בְּכָל דַּקֻּיּוֹתֶיהָ
שֶׁל הַשִּׁירָה. אֲבָל אוֹמַר בְּקוֹל גָּדוֹל
בְּלִי מֹרֶךְ לֵב וּבְלִי חֲשָׁשׁ מִפְּנֵי הַזּוֹל.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
עֵת מִלְחָמָה. גַּם צֶלֶם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
הָיָה צַלְמָהּ. לְקוֹל זִמְרַת־פִּזְמוֹן תּוֹעָה
עוֹד יִמְשְׁכוּ הֵמָּה, כְּמוֹ נִימָה מֵחֵלֶב,
נַפְשׁוֹ שֶׁל דּוֹר, גַּם בְּשָׂדֶה זְרוּעָה,
לִזְכֹּר, לֹא רַק לְרָע, יְמֵי רָעָה.
גַּם זֶה נִשְׁלַב בַּמִּלְחָמָה. כָּל זֶה גַם יַחַד
כְּמוֹ אִבְחַת אָבִיב נִמְסַךְ בָּעָם מִלֵּיל
וּמִשְּׁחָרִים. כָּל זֶה מִתֵּל וּמִגְּדוֹת נַחַל
יִהְיֶה עוֹלֶה בִּיעָף, וְשָׁב־נִקְטָע בִּילֵל
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
בַּהֲמֻלַּת מְלָאכוֹת הוּא קָם. הִנֵּה הִנּוֹ.
כְּמוֹ פְּנֵי עִיר־נִבְנֵית פָּנָיו שֶׁל שְׂדֵה הַקֶּטֶל
בְּהִתְפָּרֵשׂ הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר דִּינוֹ
לִהְיוֹת שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם וּמָגִנּוֹ.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
מִתּוֹךְ אַשְׁמֹרֶת רִאשׁוֹנָה, בֵּין חוֹף וָגֶבַע,
הָיָה נִשְׁקָף פִּתְאֹם מַרְאֵה הַמִּלְחָמָה
כְּמוֹ הֲוָי צוֹעֵן, חֲבוּר יָתֵד וָחֶבֶל,
בּוֹ חֵרוּתָם שֶׁל מַסָּעוֹת וְחֵרוּמָם,
בּוֹ הַכֵּלִים וְהַחֻקּוֹת בְּעֵירֻמָּם.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
בּוֹ מְלִיצַת סִיסְמוֹת הַזְּמַן, אֲשֶׁר לֹא פֶּרֶק ־
שִׁירָה צְרוּפָה בָּן יַעֲסֹק, חָלִילָה לוֹ –,
לה לה לה לה לה לה
וְרַק הַזֶּמֶר הַנָּפוֹץ, שֶׁלֹּא דְבַר־עֵרֶךְ
וְלֹא שְׂכִיַּת־חֶמְדָּה הוּא, יִשָּׂאֵן בִּמְלֹא
צִוְחַת צְבָעָיו הַחֲרִיפִים עַל חֲלִילוֹ.
לה לה לה לה לה לה...
עַל אַהֲבָה הוּא מְדַבֵּר (בָּהּ הוּא פּוֹתֵחַ)
וְעַל חוֹבָה וּקְרָב וָעֹל. הַכֹּל בַּכֹּל.
אֵין הוּא אוֹמֵר אֶת זֹאת בְּכָל דַּקֻּיּוֹתֶיהָ
שֶׁל הַשִּׁירָה. אֲבָל אוֹמַר בְּקוֹל גָּדוֹל
בְּלִי מֹרֶךְ לֵב וּבְלִי חֲשָׁשׁ מִפְּנֵי הַזּוֹל.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
עֵת מִלְחָמָה. גַּם צֶלֶם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
הָיָה צַלְמָהּ. לְקוֹל זִמְרַת־פִּזְמוֹן תּוֹעָה
עוֹד יִמְשְׁכוּ הֵמָּה, כְּמוֹ נִימָה מֵחֵלֶב,
נַפְשׁוֹ שֶׁל דּוֹר, גַּם בְּשָׂדֶה זְרוּעָה,
לִזְכֹּר, לֹא רַק לְרָע, יְמֵי רָעָה.
גַּם זֶה נִשְׁלַב בַּמִּלְחָמָה. כָּל זֶה גַם יַחַד
כְּמוֹ אִבְחַת אָבִיב נִמְסַךְ בָּעָם מִלֵּיל
וּמִשְּׁחָרִים. כָּל זֶה מִתֵּל וּמִגְּדוֹת נַחַל
יִהְיֶה עוֹלֶה בִּיעָף, וְשָׁב־נִקְטָע בִּילֵל
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
מילים: נתן אלתרמן לחן: נחום היימן
עננים על ראשנו, הרוח איתן.
המלאכה נעשתה, חי שמיים!
נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן.
עוד נשוב ניפגש על המים.
אלמונית, קפיטן, היא הדרך הזאת,
ובלוידים אינה מפורסמת.
אך אם אין היא כיום רשומה במפות,
בהיסטוריה אולי היא נרשמת.
על הצי הלזה, האפור, הקטן,
יסופר עוד בשיר ורומנים.
יתכן כי בך, קפיטן, קפיטן,
יקנאו עוד הרבה קפיטנים.
את עמל בחורינו סוד - ליל יעטוף,
אך עליו נברך כעל לחם.
הן ראית כיצד מספינות אל החוף
הם נושאים את עמם עלי שכם.
לחיי זה הלילה הקר ואיתן!
לחיי הסיכון והפרך!
לחיי הספינות הקטנות, קפיטן!
לחיי הספינות שבדרך!
ולחיי בחורים שקיבלו הפיקוד
ובאופל כיוונו את השייט,
למועד הנכון, למקום היעוד,
בלי מצפן ומפה, בליל ציד.
גם בהם יסופר עוד סיפור מסוים
כי עדים גלי ים ורקיע
איך עומדים הם בקרב טרפלגר של העם
על ספינה בודדה שתבקיע
עננים על ראשינו. הרוח איתן.
המלאכה נעשית, חי שמים!
נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן.
עוד נשוב ניפגש על המים.
יום יבוא, - ואתה בזוית של פונדק
תשב, סב, על בקבוק של קיאנטי.
ותחייך ותירק חתיכה של טבק
ותאמר - כן חבריה, זקנתי.
כן ראיתי רבות בעולם העגול
אך אזכור עוד, חי סנטה מריה
איך נרטבתי בחושך כמו תרנגול
אותו לילה על חוף נהריה
ונספר לך אז כי פתוחים השערים
כבר מזמן נפתחו, חי שמים
ופתחה אותם זו חבורת נערים
שעמדה אותו לילה במים
אז תצחק: לא עזרו אוניות המשחית
לא השפיע הרדר אפילו
ותסיים את פסוקך בקללה איטלקית...
וחוצות הנמל יאפילו
כך יהיה ולכן, אל מול רוח איתן
לחיי הסיכון והפרך
לחיי הספינות הקטנות קפיטן
לחיי הספינות שבדרך!
המלאכה נעשתה, חי שמיים!
נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן.
עוד נשוב ניפגש על המים.
אלמונית, קפיטן, היא הדרך הזאת,
ובלוידים אינה מפורסמת.
אך אם אין היא כיום רשומה במפות,
בהיסטוריה אולי היא נרשמת.
על הצי הלזה, האפור, הקטן,
יסופר עוד בשיר ורומנים.
יתכן כי בך, קפיטן, קפיטן,
יקנאו עוד הרבה קפיטנים.
את עמל בחורינו סוד - ליל יעטוף,
אך עליו נברך כעל לחם.
הן ראית כיצד מספינות אל החוף
הם נושאים את עמם עלי שכם.
לחיי זה הלילה הקר ואיתן!
לחיי הסיכון והפרך!
לחיי הספינות הקטנות, קפיטן!
לחיי הספינות שבדרך!
ולחיי בחורים שקיבלו הפיקוד
ובאופל כיוונו את השייט,
למועד הנכון, למקום היעוד,
בלי מצפן ומפה, בליל ציד.
גם בהם יסופר עוד סיפור מסוים
כי עדים גלי ים ורקיע
איך עומדים הם בקרב טרפלגר של העם
על ספינה בודדה שתבקיע
עננים על ראשינו. הרוח איתן.
המלאכה נעשית, חי שמים!
נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן.
עוד נשוב ניפגש על המים.
יום יבוא, - ואתה בזוית של פונדק
תשב, סב, על בקבוק של קיאנטי.
ותחייך ותירק חתיכה של טבק
ותאמר - כן חבריה, זקנתי.
כן ראיתי רבות בעולם העגול
אך אזכור עוד, חי סנטה מריה
איך נרטבתי בחושך כמו תרנגול
אותו לילה על חוף נהריה
ונספר לך אז כי פתוחים השערים
כבר מזמן נפתחו, חי שמים
ופתחה אותם זו חבורת נערים
שעמדה אותו לילה במים
אז תצחק: לא עזרו אוניות המשחית
לא השפיע הרדר אפילו
ותסיים את פסוקך בקללה איטלקית...
וחוצות הנמל יאפילו
כך יהיה ולכן, אל מול רוח איתן
לחיי הסיכון והפרך
לחיי הספינות הקטנות קפיטן
לחיי הספינות שבדרך!
מילים: נתן אלתרמן לחן: סשה ארגוב
נזמר נא את שיר אליפלט
ונגידה כולנו בקול:
כאשר עוד היה הוא רק ילד,
כבר היה הוא ביש גדא גדול.
בו שכנים ושכנות דיברו דופי
ואמרו שום דבר לא יועיל -
אליפלט הוא ילד בלי אופי,
אין לו אופי אפילו במיל.
אם גוזלים מידיו צעצוע,
הוא נשאר מבולבל ומחייך,
מחייך מבלי דעת מדוע,
וכיצד ובשל מה זה ואיך.
ונדמה כי סביבו, זה מוזר,
אז דבר מה התרונן כה ושר.
בלי מדוע ובלי כיצד,
בלי היכן ובלי איך ולמה,
בלי לאן ומאיזה צד,
בלי מתי ובלי אן וכמה.
כי סביב ככינור וחליל
מנגינה מאירה, מצלצלת.
אם נסביר לך מה זה יועיל,
איזה ילד אתה אליפלט.
בליל קרב ברעום אש מזנקת,
בין אנשי הפלוגה קול עבר:
העמדה הקדמית מנותקת,
מלאי תחמושת אזל בה מכבר.
אז הרגיש אליפלט כאילו
הוא מוכרח את המלאי לחדש,
וכיוון שאין אופי במיל לו,
הוא זחל כך ישר מול האש.
ובשובו מהומם ופצוע,
התמוטט הוא, כרע וחייך.
הוא חייך מבלי דעת מדוע,
וכיצד ובשל מה זה ואיך.
ובליבות חבריו, זה מוזר,
אז דבר מה התרונן כה ושר.
בלי מדוע ובלי כיצד,
בלי היכן ובלי איך ולמה,
בלי לאן ומאיזה צד,
בלי מתי ובלי אן וכמה.
מסביב ככינור וחליל
מנגינה מאירה, מצלצלת.
אם נסביר לך מה זה יועיל,
איזה ילד אתה אליפלט.
ובלילה חבוש קסדת פלד,
אט ירד המלאך גבריאל,
וניגש למראשות אליפלט,
ששכב במשלט על התל.
הוא אמר: אליפלט אל פחד,
אליפלט, אל פחד וחיל ‟
במרום לנו יש ממך נחת,
אף שאין לך אופי במיל.
זהו זמר פשוט גם תמוה,
אין ראשית לו וסוף והמשך,
זימרנוהו בלי דעת מדוע
וכיצד ובשל מה זה ואיך.
זימרנוהו כך סתם זה מוזר,
כי דבר מה התרונן בו ושר..
ונגידה כולנו בקול:
כאשר עוד היה הוא רק ילד,
כבר היה הוא ביש גדא גדול.
בו שכנים ושכנות דיברו דופי
ואמרו שום דבר לא יועיל -
אליפלט הוא ילד בלי אופי,
אין לו אופי אפילו במיל.
אם גוזלים מידיו צעצוע,
הוא נשאר מבולבל ומחייך,
מחייך מבלי דעת מדוע,
וכיצד ובשל מה זה ואיך.
ונדמה כי סביבו, זה מוזר,
אז דבר מה התרונן כה ושר.
בלי מדוע ובלי כיצד,
בלי היכן ובלי איך ולמה,
בלי לאן ומאיזה צד,
בלי מתי ובלי אן וכמה.
כי סביב ככינור וחליל
מנגינה מאירה, מצלצלת.
אם נסביר לך מה זה יועיל,
איזה ילד אתה אליפלט.
בליל קרב ברעום אש מזנקת,
בין אנשי הפלוגה קול עבר:
העמדה הקדמית מנותקת,
מלאי תחמושת אזל בה מכבר.
אז הרגיש אליפלט כאילו
הוא מוכרח את המלאי לחדש,
וכיוון שאין אופי במיל לו,
הוא זחל כך ישר מול האש.
ובשובו מהומם ופצוע,
התמוטט הוא, כרע וחייך.
הוא חייך מבלי דעת מדוע,
וכיצד ובשל מה זה ואיך.
ובליבות חבריו, זה מוזר,
אז דבר מה התרונן כה ושר.
בלי מדוע ובלי כיצד,
בלי היכן ובלי איך ולמה,
בלי לאן ומאיזה צד,
בלי מתי ובלי אן וכמה.
מסביב ככינור וחליל
מנגינה מאירה, מצלצלת.
אם נסביר לך מה זה יועיל,
איזה ילד אתה אליפלט.
ובלילה חבוש קסדת פלד,
אט ירד המלאך גבריאל,
וניגש למראשות אליפלט,
ששכב במשלט על התל.
הוא אמר: אליפלט אל פחד,
אליפלט, אל פחד וחיל ‟
במרום לנו יש ממך נחת,
אף שאין לך אופי במיל.
זהו זמר פשוט גם תמוה,
אין ראשית לו וסוף והמשך,
זימרנוהו בלי דעת מדוע
וכיצד ובשל מה זה ואיך.
זימרנוהו כך סתם זה מוזר,
כי דבר מה התרונן בו ושר..
עם אור שחר ביום לא עבות,
בעירו אשר עיר לא תשווה לה.
מרעיו שדיברו בו טובות,
משונאיו שדיברו דברי בלע,
מנושיו שנשו בו חובות,
יקלעם אלוהים בכף קלע,
אל דרכי נדודים יצא בנימין מטודלה.
הוא עבר נאות כפר,
וערים והרים בם הרוח יללה.
הוא סבב ערבות ויערים,
לא נח בכל אלה הוא אלא
גם חצה גלי ים סוערים
בספינה שנקראת קראבלה,
כי נוסע גדול היה בנימין מטודלה.
הוא ראה נפילים ובצדם
ננסים קומתם לא גדלה.
הוא ראה פראי איש,
ברקדם מן ריקוד כדוגמת טרנטלה.
ושמע הוא מפי מלכתם,
כי שבויה היא שמה דונה אדלה,
כי נוסע גדול היה בנימין מטודלה.
הוא הגיע אל כוש,
הוא עבר עד עין פוט,
הוא הגיע גם אל הסמבטיון.
הוא חונן את עפר עיר ציון,
הוא טיפס כרמלה.
ובדרך אל הודו אמר,
אם כבר כאן אני אט גם בבלה,
כי נוסע גדול היה בנימין מטודלה.
כך עבר יבשות ואיים,
בלי לשאול עד מתי יטלטלה.
ורכב על פילים ומריאים,
ועל גב לביאה ובדומה לה.
וצנח מצוקים נוראים,
בסוכך המכונה אומברלה,
כי נוסע אמיץ היה בנימין מטודלה.
ובשובו מדרכיו הוא ישב
ומיד נוצתו החלה,
חיש לכתוב את קורות מסעיו,
עלי ספר מילה בסלע.
כך כתב וכתב וכתב,
כל ימיו הוא לבלי התעצלה,
כי היה לו בלי סוף,
מה לכתוב ולכתוב לאותו בנימין מטודלה.
בעירו אשר עיר לא תשווה לה.
מרעיו שדיברו בו טובות,
משונאיו שדיברו דברי בלע,
מנושיו שנשו בו חובות,
יקלעם אלוהים בכף קלע,
אל דרכי נדודים יצא בנימין מטודלה.
הוא עבר נאות כפר,
וערים והרים בם הרוח יללה.
הוא סבב ערבות ויערים,
לא נח בכל אלה הוא אלא
גם חצה גלי ים סוערים
בספינה שנקראת קראבלה,
כי נוסע גדול היה בנימין מטודלה.
הוא ראה נפילים ובצדם
ננסים קומתם לא גדלה.
הוא ראה פראי איש,
ברקדם מן ריקוד כדוגמת טרנטלה.
ושמע הוא מפי מלכתם,
כי שבויה היא שמה דונה אדלה,
כי נוסע גדול היה בנימין מטודלה.
הוא הגיע אל כוש,
הוא עבר עד עין פוט,
הוא הגיע גם אל הסמבטיון.
הוא חונן את עפר עיר ציון,
הוא טיפס כרמלה.
ובדרך אל הודו אמר,
אם כבר כאן אני אט גם בבלה,
כי נוסע גדול היה בנימין מטודלה.
כך עבר יבשות ואיים,
בלי לשאול עד מתי יטלטלה.
ורכב על פילים ומריאים,
ועל גב לביאה ובדומה לה.
וצנח מצוקים נוראים,
בסוכך המכונה אומברלה,
כי נוסע אמיץ היה בנימין מטודלה.
ובשובו מדרכיו הוא ישב
ומיד נוצתו החלה,
חיש לכתוב את קורות מסעיו,
עלי ספר מילה בסלע.
כך כתב וכתב וכתב,
כל ימיו הוא לבלי התעצלה,
כי היה לו בלי סוף,
מה לכתוב ולכתוב לאותו בנימין מטודלה.
מילים: נתן אלתרמן לחן: נעמי שמר
כן, היה זה חבר עז מאין כמוהו
ימאים היו הללו! איש ואיש
צור וכוש ידעו טיבם אשדוד והודו
ים אלות וים כפתור וים תרשיש
גם משוט גם כוס הטיבו לאחוז הם
גם פגיון ידעו לתפוס בהידרשם
הם נשאו עגיל גדול בתנוך האוזן
ומצנפת מואדמת לראשם.
ואל מול מרחק האופק הנגול
כך היו הם מזמרים יחדיו בקול:
עציון גבר, עציון גבר
עציון גבר ים אילות
בסירות הים יעבר
ובאוניות גדולות
אך רחב מים לב גבר
מי עוברו באין משוט?
נערה מעציון גבר
עציון גבר ים אילות.
זאת זימרו הם אחר כך בקול עצבת
ארוכה הדרך לתרשיש
אחר כך לקול פקודה ברוח צוות
למלאכה קפצו בין רגע איש ואיש
עד שמעם פקודה לתקוף... ואז בשעט
בסערה הם באויב היו פורצים
וכמעט היתה האוניה נבקעת
בקוראם: יחי שלמה ויחי הצי
ובעודם עוברים כסער ועלעול
כך היו המה נושאים ביחד קול:
עציון גבר, עציון גבר
עציון גבר ים אילות
שיכה אותנו דבר
אם ניסוג ואם נימוט
יוודע היום מי גבר
ותשמע את פועלו
נערה מעציון גבר
עציון גבר ים אילות.
ובשובם באוניה לחצות ימים בה
היא נושאת אוצרות כל ארץ ואיים.
אלמוגים בה וזהב בה ובשמים בה
שנהבים בה וקופים ותוכיים
היא חותרת ומקוטרת מור ופלא
מצולקת מסופות וזעף קרב
ויודעה היא: ימאי שלמה המלך
נפלאו מאלמוגים ומזהב.
שר הרוח, שר מפרץ כחול
כל וכל שרים יחדיו בקול
עציון גבר, עציון גבר
עציון גבר ים אילות
בסירות הים יעבר
ובאוניות גדולות
אך רחב מים לב גבר
מי עוברו באין משוט?
נערה מעציון גבר
עציון גבר ים אילות.
ימאים היו הללו! איש ואיש
צור וכוש ידעו טיבם אשדוד והודו
ים אלות וים כפתור וים תרשיש
גם משוט גם כוס הטיבו לאחוז הם
גם פגיון ידעו לתפוס בהידרשם
הם נשאו עגיל גדול בתנוך האוזן
ומצנפת מואדמת לראשם.
ואל מול מרחק האופק הנגול
כך היו הם מזמרים יחדיו בקול:
עציון גבר, עציון גבר
עציון גבר ים אילות
בסירות הים יעבר
ובאוניות גדולות
אך רחב מים לב גבר
מי עוברו באין משוט?
נערה מעציון גבר
עציון גבר ים אילות.
זאת זימרו הם אחר כך בקול עצבת
ארוכה הדרך לתרשיש
אחר כך לקול פקודה ברוח צוות
למלאכה קפצו בין רגע איש ואיש
עד שמעם פקודה לתקוף... ואז בשעט
בסערה הם באויב היו פורצים
וכמעט היתה האוניה נבקעת
בקוראם: יחי שלמה ויחי הצי
ובעודם עוברים כסער ועלעול
כך היו המה נושאים ביחד קול:
עציון גבר, עציון גבר
עציון גבר ים אילות
שיכה אותנו דבר
אם ניסוג ואם נימוט
יוודע היום מי גבר
ותשמע את פועלו
נערה מעציון גבר
עציון גבר ים אילות.
ובשובם באוניה לחצות ימים בה
היא נושאת אוצרות כל ארץ ואיים.
אלמוגים בה וזהב בה ובשמים בה
שנהבים בה וקופים ותוכיים
היא חותרת ומקוטרת מור ופלא
מצולקת מסופות וזעף קרב
ויודעה היא: ימאי שלמה המלך
נפלאו מאלמוגים ומזהב.
שר הרוח, שר מפרץ כחול
כל וכל שרים יחדיו בקול
עציון גבר, עציון גבר
עציון גבר ים אילות
בסירות הים יעבר
ובאוניות גדולות
אך רחב מים לב גבר
מי עוברו באין משוט?
נערה מעציון גבר
עציון גבר ים אילות.
מילים: חיים חפר לחן: דובי זלצר
אם יהיה רע, והמיסים עוד יעלו
ובמוסקווה, השערים ינעלו
והסוכר, גם הוא עוד יעלה במחיר
אנחנו לא, אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
אם הבנזין, מתל אביב עד רמת גן
עולה לך, כמו סוף שבוע ביפן
ואם באו"ם, אומרים תיסוג וגם תחזיר
אנחנו לא, אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר...
אם תירשם, תרצה שיכון של זוג צעיר
כשתיכנס נהיה כבר מזקני העיר
ואם נשמע את רוזה רוזה מקהיר
אנחנו לא אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר...
מה לעשות, זוהי ארצנו היחידה
עוד יהיה טוב, ואין זו אין זו אגדה
ועוד נזכה, לראות זריחה של יום בהיר
ומשום כך אנחנו ממשיכים לשיר
לא נפסיק לשיר...
ובמוסקווה, השערים ינעלו
והסוכר, גם הוא עוד יעלה במחיר
אנחנו לא, אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
אם הבנזין, מתל אביב עד רמת גן
עולה לך, כמו סוף שבוע ביפן
ואם באו"ם, אומרים תיסוג וגם תחזיר
אנחנו לא, אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר...
אם תירשם, תרצה שיכון של זוג צעיר
כשתיכנס נהיה כבר מזקני העיר
ואם נשמע את רוזה רוזה מקהיר
אנחנו לא אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר...
מה לעשות, זוהי ארצנו היחידה
עוד יהיה טוב, ואין זו אין זו אגדה
ועוד נזכה, לראות זריחה של יום בהיר
ומשום כך אנחנו ממשיכים לשיר
לא נפסיק לשיר...
סוף השירון
