השירון מאפשר הצגה של מילות השירים , שקופיות זמר,.
או גם וגם
.
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון
שירונים:
שבתאי פיקר
הוא מוסיקאי, מנחה שירה בציבור, וטיולים מזמרים ברחבי הארץ לצלילי האקורדיון הנוסטלגי
052-322-0634
052-322-0634
נעמי שמר עמק חפר ונתניה הי דרומה שואה וגבורה יום האשה ט"ו בשבט יהורם גאון 3עמק יזרעאל שירים לצעירים שירלי כנרת/נעמי שמר/רחל מעפילים מלחמות עצמאות 76 ים העפלה וחוף רכבת העמק שירי אהבה שירי קומזיץ שבועות ומישור החוף עם עודד שמחי אשדוד והנגב המערבי מאיר אריאל - משמרות קיץ 2עמק יזרעאל רמת הגולן ירושלים וסליחות שירים ישראלים יפים בנימינה וזכרון יעקב יום הולדת יין כללי June20 תל אביב/יפו בעקבות אריק אינשטיין חיפה 1עמק המעיינות ויזרעאל ירושלים נגב מערבי טבע סיור עששיות טיול מכוניות בית ליד סיור בת"א שירים לחגי תשרי
שירון זה מכיל מילים לשירים
מילים: ז'אן ברוסול;נעמי שמר לחן: ז'אן קלבה
אילו ציפורים אשר עפות מעל הים
אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם
אלו סיפורים היו ודאי לציפורים
על הארצות אשר מעבר להרים.
כל חופי הפלא, כל אגמי התכלת
כל הרכסים המושלגים
כל ימי הפרך שחלפו בדרך
כל השבתות והחגים.
אילו ציפורים אשר עפות מעל הים
אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם
אלו מן שירים היו ודאי לציפורים
איזה קרנבל היה לכל המשוררים.
כל ירק היער, כל חשכת הסער
כל חמדת הקיץ בלבבות
זו אשר הופכת לצבעי שלכת
של האהבות הנכזבות.
כל חופי הפלא, כל אגמי התכלת
כל הרכסים המושלגים
כל ימי הפרך שחלפו בדרך
כל השבתות והחגים.
אך הציפורים נאמנות לשתיקתן
ועם בוא הסתיו
הן ממריאות במחי כנף
והסודות איתן.
אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם
אלו סיפורים היו ודאי לציפורים
על הארצות אשר מעבר להרים.
כל חופי הפלא, כל אגמי התכלת
כל הרכסים המושלגים
כל ימי הפרך שחלפו בדרך
כל השבתות והחגים.
אילו ציפורים אשר עפות מעל הים
אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם
אלו מן שירים היו ודאי לציפורים
איזה קרנבל היה לכל המשוררים.
כל ירק היער, כל חשכת הסער
כל חמדת הקיץ בלבבות
זו אשר הופכת לצבעי שלכת
של האהבות הנכזבות.
כל חופי הפלא, כל אגמי התכלת
כל הרכסים המושלגים
כל ימי הפרך שחלפו בדרך
כל השבתות והחגים.
אך הציפורים נאמנות לשתיקתן
ועם בוא הסתיו
הן ממריאות במחי כנף
והסודות איתן.
מילים: מאיר אריאל לחן:
יש ערמה של חברה על הדשא
אני דברים כאלה מחבב
בנים בנות ביחד, זה יפה ש -
יש אומץ לפעמים להתערבב.
שרים שירים ומביטים למעלה
ענן שם בירח מסתבן
חושבים במי להתאהב הלילה
אם כי הרהור כזה רק מעצבן.
מתחת לראשי מונחת ירך
ועל בטני צרור תלתלים מוטל
בלאט יוצאות ידיים אל הדרך
ומסלולן ארוך ומפותל.
גומרים לשיר ומקשיבים רב קשב
בינינו מתפתלות לחשושיות
יש הסתננויות בתוך העשב
כי יש בו כל מיני גבשושיות.
כיוון שתרדמה עלי נופלת
שוב אין אני מצליח לאתר
של מי היד אשר עלי זוחלת
של מי הפה שבאוזניי לוחש.
וכשאני מקיץ אין איש בדשא
וקצת קריר וקצת רטוב מטל.
ולהפתעתי אני רואה ש-
אותו צרור תלתלים עלי מוטל.
ומתוכו אלי צוחקות עיניים
ומתוכו אלי מבהיק צוואר
אני שואל: "הי, מה העניניים?"
היא בחיוך עונה לי: "שום דבר."
שואל: "גם את ישנת?" - עונה: "לאו דוקא"
ותשובתה אותי קצת מביכה.
שואל: "אז מה בעצם את עושה כאן?"
שפתיה לוחשות: "אני איתך."
אני שותק. שפתיים היא נושכת
אני שותק וכה כבדות ידי
פתאום היא מסתובבת והולכת
ורק אני שותק עוד שם.
אני דברים כאלה מחבב
בנים בנות ביחד, זה יפה ש -
יש אומץ לפעמים להתערבב.
שרים שירים ומביטים למעלה
ענן שם בירח מסתבן
חושבים במי להתאהב הלילה
אם כי הרהור כזה רק מעצבן.
מתחת לראשי מונחת ירך
ועל בטני צרור תלתלים מוטל
בלאט יוצאות ידיים אל הדרך
ומסלולן ארוך ומפותל.
גומרים לשיר ומקשיבים רב קשב
בינינו מתפתלות לחשושיות
יש הסתננויות בתוך העשב
כי יש בו כל מיני גבשושיות.
כיוון שתרדמה עלי נופלת
שוב אין אני מצליח לאתר
של מי היד אשר עלי זוחלת
של מי הפה שבאוזניי לוחש.
וכשאני מקיץ אין איש בדשא
וקצת קריר וקצת רטוב מטל.
ולהפתעתי אני רואה ש-
אותו צרור תלתלים עלי מוטל.
ומתוכו אלי צוחקות עיניים
ומתוכו אלי מבהיק צוואר
אני שואל: "הי, מה העניניים?"
היא בחיוך עונה לי: "שום דבר."
שואל: "גם את ישנת?" - עונה: "לאו דוקא"
ותשובתה אותי קצת מביכה.
שואל: "אז מה בעצם את עושה כאן?"
שפתיה לוחשות: "אני איתך."
אני שותק. שפתיים היא נושכת
אני שותק וכה כבדות ידי
פתאום היא מסתובבת והולכת
ורק אני שותק עוד שם.
במחשכיך ירושלים
מצאנו לב אוהב
עת באנו להרחיב גבוליך
ולמגר אויב
מקול מרגמותיו רווינו
ושחר קם פתאום -
הוא רק עלה, עוד לא הלבין הוא
וכבר היה אדום
ירושלים של ברזל
ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך
קראנו דרור
הגדוד, רגום, פרץ קדימה,
דם ועשן כולו
ובאו אמא אחר אמא
בקהל השכולות
נושך שפתיו ולא בלי יגע,
הוסיף הגדוד ללחום
עד שסוף סוף הוחלף הדגל
מעל בית הנכות
ירושלים של ברזל...
נפוצו כל גדודי המלך,
צלף - נדם צריחו
עכשיו אפשר אל ים המלח
בדרך יריחו
עכשיו אפשר אל הר הבית
וכותל מערב
הנה הנך באור ערביים,
כמעט כולך זהב
ירושלים של זהב
ושל עופרת וחלום -
לעד בין חומותיך
ישכון שלום
מצאנו לב אוהב
עת באנו להרחיב גבוליך
ולמגר אויב
מקול מרגמותיו רווינו
ושחר קם פתאום -
הוא רק עלה, עוד לא הלבין הוא
וכבר היה אדום
ירושלים של ברזל
ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך
קראנו דרור
הגדוד, רגום, פרץ קדימה,
דם ועשן כולו
ובאו אמא אחר אמא
בקהל השכולות
נושך שפתיו ולא בלי יגע,
הוסיף הגדוד ללחום
עד שסוף סוף הוחלף הדגל
מעל בית הנכות
ירושלים של ברזל...
נפוצו כל גדודי המלך,
צלף - נדם צריחו
עכשיו אפשר אל ים המלח
בדרך יריחו
עכשיו אפשר אל הר הבית
וכותל מערב
הנה הנך באור ערביים,
כמעט כולך זהב
ירושלים של זהב
ושל עופרת וחלום -
לעד בין חומותיך
ישכון שלום
מילים: מאיר אריאל לחן: אריאל זילבר
עצמאי בשטח
לא צריך טובות
הוא אפילו לא מחזיק
רשימת כתובות
שרוך אחד קרוע
שרוך אחד כבר אין
פעם צעד לא בטוח
פעם צעד כן
הולך בטל, הולך
הולך בטל
הרחובות נותנים לו
זמן בלי חשבונות
פה ושם הוא מגלגל
סימטאות קטנות
מחפש בחושך
חומר ללחישה
למקרה שייתקל
באוזני אישה
הולך בטל, הולך
הולך בטל
בעיניו יש "מה זה כל זה"?
הוא גם קצת רעב
אולי גם קצת הוא נהנה
להרגיש כאב
מחפש בחושך
שמץ לראותו
למקרה שייתקל
פתע במותו
הולך בטל, הולך
הולך בטל
לא צריך טובות
הוא אפילו לא מחזיק
רשימת כתובות
שרוך אחד קרוע
שרוך אחד כבר אין
פעם צעד לא בטוח
פעם צעד כן
הולך בטל, הולך
הולך בטל
הרחובות נותנים לו
זמן בלי חשבונות
פה ושם הוא מגלגל
סימטאות קטנות
מחפש בחושך
חומר ללחישה
למקרה שייתקל
באוזני אישה
הולך בטל, הולך
הולך בטל
בעיניו יש "מה זה כל זה"?
הוא גם קצת רעב
אולי גם קצת הוא נהנה
להרגיש כאב
מחפש בחושך
שמץ לראותו
למקרה שייתקל
פתע במותו
הולך בטל, הולך
הולך בטל
מילים: מאיר אריאל לחן: שלמה יידוב
ערב כחול עמוק
תולה עגיל אדמדם לרושם
ומעשן תפרחת
קטורת של אזדרכת
ומרחש בלחש
אולי הפעם
אולי הפעם
כמה כחול הערב
כמה עמוק אלוהים יודע
למה שלא תפתיע
חד וחלק בפתח
כמשחר בלי הרף
לרוות עוד פעם
לרוות עוד פעם
כל הכחול לעצב
כל העמוק אין קצה
בא לי בזאת הפעם
ליפול על חרב למות עליך
למות, למות עליך
לזכר ערב שלא יחזור
ערב כחול עמוק
תולה עגיל בצורת ירח
רק תעמוד בפתח
בלי הודעה מוקדמת
כמשחר לטרף
לרוות עוד פעם
לרוות עוד פעם
כל הכחול לעצב
כל העמוק אין קצה
בא לי בזאת הפעם
ליפול על חרב למות עליך
למות, למות עליך
לזכר ערב שלא יחזור
תולה עגיל אדמדם לרושם
ומעשן תפרחת
קטורת של אזדרכת
ומרחש בלחש
אולי הפעם
אולי הפעם
כמה כחול הערב
כמה עמוק אלוהים יודע
למה שלא תפתיע
חד וחלק בפתח
כמשחר בלי הרף
לרוות עוד פעם
לרוות עוד פעם
כל הכחול לעצב
כל העמוק אין קצה
בא לי בזאת הפעם
ליפול על חרב למות עליך
למות, למות עליך
לזכר ערב שלא יחזור
ערב כחול עמוק
תולה עגיל בצורת ירח
רק תעמוד בפתח
בלי הודעה מוקדמת
כמשחר לטרף
לרוות עוד פעם
לרוות עוד פעם
כל הכחול לעצב
כל העמוק אין קצה
בא לי בזאת הפעם
ליפול על חרב למות עליך
למות, למות עליך
לזכר ערב שלא יחזור
מילים: שלום חנוך לחן: שלום חנוך
מאי מאי מאיה
מאיה קטנה שלי
מה את חושבת
מה את אוהבת בי.
מה היה בי מאיה
מה השתנה בי
מאיה גלי לי
גוזלי שלי
מאיה מאיה
כלום לא נשמע
יפה כמו לקרוא לך
ילדתי...
מאי מאי מאיה
הנה את בת עשרים
אז מה את חושבת
מה עוד אוהבת בי.
מה היה בי מאיה
מה השתנה בי
מאיה גלי לי
מאמימקה שלי.
מאיה מאיה
כלום לא היה
יפה כמו לקרוא לך
מאיה... מאיה
מאיה קטנה שלי...
מאיה שלי...
מאיה קטנה שלי
מה את חושבת
מה את אוהבת בי.
מה היה בי מאיה
מה השתנה בי
מאיה גלי לי
גוזלי שלי
מאיה מאיה
כלום לא נשמע
יפה כמו לקרוא לך
ילדתי...
מאי מאי מאיה
הנה את בת עשרים
אז מה את חושבת
מה עוד אוהבת בי.
מה היה בי מאיה
מה השתנה בי
מאיה גלי לי
מאמימקה שלי.
מאיה מאיה
כלום לא היה
יפה כמו לקרוא לך
מאיה... מאיה
מאיה קטנה שלי...
מאיה שלי...
מילים: שלום חנוך לחן: שלום חנוך
יושבים שעות
מחכים שמשיח יבוא
משיח איש מפתח
ידו בכל ויד כל בו
ענן סמיך
וירוחם ממצמץ בשפתיו
יהודה מסתכל בשעון
ומפלבל בעיניו
משרד בצפון
ארציאלי בע"מ יועץ
אחר הצהריים
ובחוץ העולם מתרוצץ
לוחץ זמזם עונה
תביאי לנו קפה.
משיח לא בא
משיח גם לא מטלפן...
שתיקה כללית
חמישה אנשים מתוחים
הדלת נפתחת
וירדנה כולה חיוכים
השחור ליהודה
התה לארציאלי הבן
ירדנה יוצאת
עזרא לא מפסיק לעשן
הנה כי כן מתחלפת
שעה בשעה
זקן ארציאלי יודע
שהוא לא טעה
נוטף זיעה ומרעים
בקולו על הבן.
משיח לא בא
משיח גם לא מטלפן...
פעמון הכניסה
מנסר את אוושת המזגן
מקפיץ את ירוחם לדלת
חותך בעשן
ארציאלי הבן
מסתכל על אביו מהצד
ובפתח מתגלה
שוטר עם הכובע ביד
ויהודה אומר
משהו בטח קרה
אומר לו ירוחם
סתם לא שולחים משטרה
אומר השוטר הייתה תאונה.
ולכן משיח לא בא
משיח גם לא מטלפן...
תאונה למי
שואל ארציאלי הבן
תאונה למדינה
עונה השוטר המסכן
הבורסה נפלה
אנשים קופצים מהגג
גם משיח קפץ
והודיעו שהוא נהרג
הכל אבוד
בוכה עזרא דהן הקבלן
משיח בשמיים
ואנחנו בלי הכסף כאן
וירדנה היפה ממלמלת
זה לא יתכן.
משיח לא יבוא
משיח גם לא יטלפן...
דצמבר המר
זעקו כותרות בעיתון
ושר האוצר נתן במבט ראיון
הציבור מטומטם
ולכן הציבור משלם
מה שבא בקלות
באותה הקלות יעלם
האזרח הקטן
נאלץ לשלם בגדול
ואותי מעניינת
ירדנה יותר מהכל
הולך למילואים
וסופר את הכסף שאין.
ומשיח לא בא
משיח גם לא מטלפן...
כן, כן משיח גם לא מטלפן.
מחכים שמשיח יבוא
משיח איש מפתח
ידו בכל ויד כל בו
ענן סמיך
וירוחם ממצמץ בשפתיו
יהודה מסתכל בשעון
ומפלבל בעיניו
משרד בצפון
ארציאלי בע"מ יועץ
אחר הצהריים
ובחוץ העולם מתרוצץ
לוחץ זמזם עונה
תביאי לנו קפה.
משיח לא בא
משיח גם לא מטלפן...
שתיקה כללית
חמישה אנשים מתוחים
הדלת נפתחת
וירדנה כולה חיוכים
השחור ליהודה
התה לארציאלי הבן
ירדנה יוצאת
עזרא לא מפסיק לעשן
הנה כי כן מתחלפת
שעה בשעה
זקן ארציאלי יודע
שהוא לא טעה
נוטף זיעה ומרעים
בקולו על הבן.
משיח לא בא
משיח גם לא מטלפן...
פעמון הכניסה
מנסר את אוושת המזגן
מקפיץ את ירוחם לדלת
חותך בעשן
ארציאלי הבן
מסתכל על אביו מהצד
ובפתח מתגלה
שוטר עם הכובע ביד
ויהודה אומר
משהו בטח קרה
אומר לו ירוחם
סתם לא שולחים משטרה
אומר השוטר הייתה תאונה.
ולכן משיח לא בא
משיח גם לא מטלפן...
תאונה למי
שואל ארציאלי הבן
תאונה למדינה
עונה השוטר המסכן
הבורסה נפלה
אנשים קופצים מהגג
גם משיח קפץ
והודיעו שהוא נהרג
הכל אבוד
בוכה עזרא דהן הקבלן
משיח בשמיים
ואנחנו בלי הכסף כאן
וירדנה היפה ממלמלת
זה לא יתכן.
משיח לא יבוא
משיח גם לא יטלפן...
דצמבר המר
זעקו כותרות בעיתון
ושר האוצר נתן במבט ראיון
הציבור מטומטם
ולכן הציבור משלם
מה שבא בקלות
באותה הקלות יעלם
האזרח הקטן
נאלץ לשלם בגדול
ואותי מעניינת
ירדנה יותר מהכל
הולך למילואים
וסופר את הכסף שאין.
ומשיח לא בא
משיח גם לא מטלפן...
כן, כן משיח גם לא מטלפן.
מילים: מאיר אריאל לחן: אריאל זילבר;שלום חנוך
סוף עונת התפוזים עם ניצה
דבש ניגר מריח הדרים
ניצה בחלון חדרי הציצה
את חושי הקיצה ופתאום...
זרועות וצווארים.
שמש בוקר באה צהריימה
בא הימה צבע דבש טהור
לילה בגניבה בא - הנחיריימה
שנינו השמימה על סוסים של אש
עד הור ההור.
כן, עד הור ההור.
סוף עונת התפוזים
אני וניצה אחוזים
אני וניצה חרוזים
אני וניצה.
סוף עונת הרחצה עם שירלי
יש מחנק מריח מרחקים
שירלי על החוף שוב לא תשיר לי
היא אולי תשאיר לי רק צביטה קטנה
של מיתרים דקים
קומץ נשיקות בחול ומלח
שירלי טסה חזרה מחר
לא, אנ'לא בוכה זה רק נדמה לך
כן, לא אחכה לך - זה סיגריות זה
מה שזה ניחר
כן, כן זה ניחר.
סוף עונת הרחצה
עם הדמעה שלחצה
בתוך השקט שחצה
אותי את שירלי.
כן, כן, כן, עבר שבוע קצת מתוח
חשש מה שממה שמה זה דולף
הרופא אישר אמר: "בטוח,
לא צריך ניתוח רק זריקה קטנה
כן, וזה חולף".
כן, כן זה חולף.
מחירי סוף העונה
התחנה האחרונה
התחנה שלא עונה
לי ולמה שמה.
מחירי סוף העונה
סוף עונת האהבה.
סוף עונת האהבה
דבש ניגר מריח הדרים
ניצה בחלון חדרי הציצה
את חושי הקיצה ופתאום...
זרועות וצווארים.
שמש בוקר באה צהריימה
בא הימה צבע דבש טהור
לילה בגניבה בא - הנחיריימה
שנינו השמימה על סוסים של אש
עד הור ההור.
כן, עד הור ההור.
סוף עונת התפוזים
אני וניצה אחוזים
אני וניצה חרוזים
אני וניצה.
סוף עונת הרחצה עם שירלי
יש מחנק מריח מרחקים
שירלי על החוף שוב לא תשיר לי
היא אולי תשאיר לי רק צביטה קטנה
של מיתרים דקים
קומץ נשיקות בחול ומלח
שירלי טסה חזרה מחר
לא, אנ'לא בוכה זה רק נדמה לך
כן, לא אחכה לך - זה סיגריות זה
מה שזה ניחר
כן, כן זה ניחר.
סוף עונת הרחצה
עם הדמעה שלחצה
בתוך השקט שחצה
אותי את שירלי.
כן, כן, כן, עבר שבוע קצת מתוח
חשש מה שממה שמה זה דולף
הרופא אישר אמר: "בטוח,
לא צריך ניתוח רק זריקה קטנה
כן, וזה חולף".
כן, כן זה חולף.
מחירי סוף העונה
התחנה האחרונה
התחנה שלא עונה
לי ולמה שמה.
מחירי סוף העונה
סוף עונת האהבה.
סוף עונת האהבה
מילים: יהונתן גפן לחן: חנן יובל
אתם זוכרים את השירים
ששרנו אז, את שמי הפז,
אתם זוכרים בערבים
מתחת גג של כוכבים
עם חברות וחברים
היינו לפעמים שרים.
אתם זוכרים את הטיול
עם המדריך ההוא שאול
ואיך אהרונצ'יק הבריון
היה לוחץ אקורדיון
וגם צועק בקול אדיר:
"עכשיו כולם, כולם לשיר".
ובלילות הכי קרים
היינו סתם מאושרים
עם בדל סיגריה ראשונה,
לוקחים ללב ולריאות
משתעלים ושואלים,
ומחכים להפתעות.
ביום שישי על הגדר
עם הידיים בכיסים
ואליהו השמן
אומר מילים נורא גסים,
אבל בחושך לא ראו
איך שהסמקנו וגם הוא.
עומדים שעות ומביטים
על אריאלה הקטנה
ואיך עסיס אבטיחים
מכתים את לובן חולצתה
ואת ליבנו התמים
אשר רוקד לעומתה.
אתם זוכרים את השדות,
הנרקיסים בשבתות,
הכל עבר כל כך מהר
וקצת קשה להיזכר
איך פעם זה היה פשוט
לשיר לחיות ולא למות.
אתם זוכרים את השירים
ששרנו אז, את שמי הפז,
אתם זוכרים בערבים
מתחת גג של כוכבים
עם חברות וחברים
היינו לפעמים שרים.
ששרנו אז, את שמי הפז,
אתם זוכרים בערבים
מתחת גג של כוכבים
עם חברות וחברים
היינו לפעמים שרים.
אתם זוכרים את הטיול
עם המדריך ההוא שאול
ואיך אהרונצ'יק הבריון
היה לוחץ אקורדיון
וגם צועק בקול אדיר:
"עכשיו כולם, כולם לשיר".
ובלילות הכי קרים
היינו סתם מאושרים
עם בדל סיגריה ראשונה,
לוקחים ללב ולריאות
משתעלים ושואלים,
ומחכים להפתעות.
ביום שישי על הגדר
עם הידיים בכיסים
ואליהו השמן
אומר מילים נורא גסים,
אבל בחושך לא ראו
איך שהסמקנו וגם הוא.
עומדים שעות ומביטים
על אריאלה הקטנה
ואיך עסיס אבטיחים
מכתים את לובן חולצתה
ואת ליבנו התמים
אשר רוקד לעומתה.
אתם זוכרים את השדות,
הנרקיסים בשבתות,
הכל עבר כל כך מהר
וקצת קשה להיזכר
איך פעם זה היה פשוט
לשיר לחיות ולא למות.
אתם זוכרים את השירים
ששרנו אז, את שמי הפז,
אתם זוכרים בערבים
מתחת גג של כוכבים
עם חברות וחברים
היינו לפעמים שרים.
מילים: נתן אלתרמן לחן: יאיר רוזנבלום
לֵיל חֲנָיָה. בְּקוֹל דְּבָרִים, בִּשְׂחוֹק, בְּגֶדֶף,
בַּהֲמֻלַּת מְלָאכוֹת הוּא קָם. הִנֵּה הִנּוֹ.
כְּמוֹ פְּנֵי עִיר־נִבְנֵית פָּנָיו שֶׁל שְׂדֵה הַקֶּטֶל
בְּהִתְפָּרֵשׂ הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר דִּינוֹ
לִהְיוֹת שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם וּמָגִנּוֹ.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
מִתּוֹךְ אַשְׁמֹרֶת רִאשׁוֹנָה, בֵּין חוֹף וָגֶבַע,
הָיָה נִשְׁקָף פִּתְאֹם מַרְאֵה הַמִּלְחָמָה
כְּמוֹ הֲוָי צוֹעֵן, חֲבוּר יָתֵד וָחֶבֶל,
בּוֹ חֵרוּתָם שֶׁל מַסָּעוֹת וְחֵרוּמָם,
בּוֹ הַכֵּלִים וְהַחֻקּוֹת בְּעֵירֻמָּם.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
בּוֹ מְלִיצַת סִיסְמוֹת הַזְּמַן, אֲשֶׁר לֹא פֶּרֶק ־
שִׁירָה צְרוּפָה בָּן יַעֲסֹק, חָלִילָה לוֹ –,
לה לה לה לה לה לה
וְרַק הַזֶּמֶר הַנָּפוֹץ, שֶׁלֹּא דְבַר־עֵרֶךְ
וְלֹא שְׂכִיַּת־חֶמְדָּה הוּא, יִשָּׂאֵן בִּמְלֹא
צִוְחַת צְבָעָיו הַחֲרִיפִים עַל חֲלִילוֹ.
לה לה לה לה לה לה...
עַל אַהֲבָה הוּא מְדַבֵּר (בָּהּ הוּא פּוֹתֵחַ)
וְעַל חוֹבָה וּקְרָב וָעֹל. הַכֹּל בַּכֹּל.
אֵין הוּא אוֹמֵר אֶת זֹאת בְּכָל דַּקֻּיּוֹתֶיהָ
שֶׁל הַשִּׁירָה. אֲבָל אוֹמַר בְּקוֹל גָּדוֹל
בְּלִי מֹרֶךְ לֵב וּבְלִי חֲשָׁשׁ מִפְּנֵי הַזּוֹל.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
עֵת מִלְחָמָה. גַּם צֶלֶם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
הָיָה צַלְמָהּ. לְקוֹל זִמְרַת־פִּזְמוֹן תּוֹעָה
עוֹד יִמְשְׁכוּ הֵמָּה, כְּמוֹ נִימָה מֵחֵלֶב,
נַפְשׁוֹ שֶׁל דּוֹר, גַּם בְּשָׂדֶה זְרוּעָה,
לִזְכֹּר, לֹא רַק לְרָע, יְמֵי רָעָה.
גַּם זֶה נִשְׁלַב בַּמִּלְחָמָה. כָּל זֶה גַם יַחַד
כְּמוֹ אִבְחַת אָבִיב נִמְסַךְ בָּעָם מִלֵּיל
וּמִשְּׁחָרִים. כָּל זֶה מִתֵּל וּמִגְּדוֹת נַחַל
יִהְיֶה עוֹלֶה בִּיעָף, וְשָׁב־נִקְטָע בִּילֵל
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
בַּהֲמֻלַּת מְלָאכוֹת הוּא קָם. הִנֵּה הִנּוֹ.
כְּמוֹ פְּנֵי עִיר־נִבְנֵית פָּנָיו שֶׁל שְׂדֵה הַקֶּטֶל
בְּהִתְפָּרֵשׂ הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר דִּינוֹ
לִהְיוֹת שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם וּמָגִנּוֹ.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
מִתּוֹךְ אַשְׁמֹרֶת רִאשׁוֹנָה, בֵּין חוֹף וָגֶבַע,
הָיָה נִשְׁקָף פִּתְאֹם מַרְאֵה הַמִּלְחָמָה
כְּמוֹ הֲוָי צוֹעֵן, חֲבוּר יָתֵד וָחֶבֶל,
בּוֹ חֵרוּתָם שֶׁל מַסָּעוֹת וְחֵרוּמָם,
בּוֹ הַכֵּלִים וְהַחֻקּוֹת בְּעֵירֻמָּם.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
בּוֹ מְלִיצַת סִיסְמוֹת הַזְּמַן, אֲשֶׁר לֹא פֶּרֶק ־
שִׁירָה צְרוּפָה בָּן יַעֲסֹק, חָלִילָה לוֹ –,
לה לה לה לה לה לה
וְרַק הַזֶּמֶר הַנָּפוֹץ, שֶׁלֹּא דְבַר־עֵרֶךְ
וְלֹא שְׂכִיַּת־חֶמְדָּה הוּא, יִשָּׂאֵן בִּמְלֹא
צִוְחַת צְבָעָיו הַחֲרִיפִים עַל חֲלִילוֹ.
לה לה לה לה לה לה...
עַל אַהֲבָה הוּא מְדַבֵּר (בָּהּ הוּא פּוֹתֵחַ)
וְעַל חוֹבָה וּקְרָב וָעֹל. הַכֹּל בַּכֹּל.
אֵין הוּא אוֹמֵר אֶת זֹאת בְּכָל דַּקֻּיּוֹתֶיהָ
שֶׁל הַשִּׁירָה. אֲבָל אוֹמַר בְּקוֹל גָּדוֹל
בְּלִי מֹרֶךְ לֵב וּבְלִי חֲשָׁשׁ מִפְּנֵי הַזּוֹל.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
עֵת מִלְחָמָה. גַּם צֶלֶם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
הָיָה צַלְמָהּ. לְקוֹל זִמְרַת־פִּזְמוֹן תּוֹעָה
עוֹד יִמְשְׁכוּ הֵמָּה, כְּמוֹ נִימָה מֵחֵלֶב,
נַפְשׁוֹ שֶׁל דּוֹר, גַּם בְּשָׂדֶה זְרוּעָה,
לִזְכֹּר, לֹא רַק לְרָע, יְמֵי רָעָה.
גַּם זֶה נִשְׁלַב בַּמִּלְחָמָה. כָּל זֶה גַם יַחַד
כְּמוֹ אִבְחַת אָבִיב נִמְסַךְ בָּעָם מִלֵּיל
וּמִשְּׁחָרִים. כָּל זֶה מִתֵּל וּמִגְּדוֹת נַחַל
יִהְיֶה עוֹלֶה בִּיעָף, וְשָׁב־נִקְטָע בִּילֵל
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
מילים: אהוד מנור לחן: מתי כספי
מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים
שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים
שספר כל נמש חרש ובחול נרדם -
מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם
אני רוצה לחזור
אל הימים הכי יפים שלי
הימים היחפים של בנימינה -
כן, אני זוכר, הכל זרם לאט,
השמש לא מיהר
אנשים אמרו שלום,
חבר היה חבר.
"היורה ירד מחר הבט בלבנה"
"איך היה יבול הענבים השנה"
"היכנסו הערב יש ריבה מתות גינה",
"ובלילה תתכסו כי תהיה צינה."
אני רוצה לחזור...
ועכשיו אם יום או ליל, אם רע לי ואם טוב
אין לי רגע זמן לשבת ולחשוב.
לפעמים אני כמעט מדעתי יוצא
כל ימי אני הולך לשם ולא מוצא.
אני רוצה לחזור...
מה קרה לילד שנרדם בחול החם
שיום אחד, לפתע, קם ונעלם
שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים
שספר כל נמש חרש ובחול נרדם -
מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם
אני רוצה לחזור
אל הימים הכי יפים שלי
הימים היחפים של בנימינה -
כן, אני זוכר, הכל זרם לאט,
השמש לא מיהר
אנשים אמרו שלום,
חבר היה חבר.
"היורה ירד מחר הבט בלבנה"
"איך היה יבול הענבים השנה"
"היכנסו הערב יש ריבה מתות גינה",
"ובלילה תתכסו כי תהיה צינה."
אני רוצה לחזור...
ועכשיו אם יום או ליל, אם רע לי ואם טוב
אין לי רגע זמן לשבת ולחשוב.
לפעמים אני כמעט מדעתי יוצא
כל ימי אני הולך לשם ולא מוצא.
אני רוצה לחזור...
מה קרה לילד שנרדם בחול החם
שיום אחד, לפתע, קם ונעלם
מילים: אהוד מנור לחן: נורית הירש
בבית ליד המסילה,
לא מתהלכים עוד ברגליים יחפות.
וליד המרפסת הגדולה,
לא מבעירים עוד את עלי הצפצפות.
השער סגור, הדלתות נעולות,
התריסים מוגפים גם ביום.
הרקיע פרוש ועיניו עוד כחולות,
אך הבית חדל כבר לנשום.
פעם בבית ליד המסילה,
ראיתי פנים מאירות.
כי הבית הריק, ליד המסילה,
ידע גם שעות אחרות.
בבית ליד המסילה,
לא מבקשים עוד ספל מים בלילות.
ולמרות שהשמש עגולה,
לא מגדלים עוד בחצר חמניות.
הבוקר אילם והאור לא עולה,
ויונים לא עפות אל הגג.
חום השמש צורב, והגשם הולם,
אך הבית שותק כמו דג.
פעם בבית ליד המסילה,
ראיתי פנים מאירות.
כי הבית הריק ליד המסילה,
ידע גם שעות אחרות.
בבית ליד המסילה,
לא מברכים עוד על נרות לכבוד שבת.
וליד המרפסת הגדולה,
לא נטעים עוד אילנות בט"ו בשבט.
הבית דומם ודומעים חלוניו,
התמונות נצמדות אל הקיר,
ודומע האיש הרואה בעיניו,
וביתו לא יכול להכיר.
פעם בבית ליד המסילה,
ראיתי פנים מאירות.
כי הבית הריק, ליד המסילה,
ידע גם שעות אחרות.
לא מתהלכים עוד ברגליים יחפות.
וליד המרפסת הגדולה,
לא מבעירים עוד את עלי הצפצפות.
השער סגור, הדלתות נעולות,
התריסים מוגפים גם ביום.
הרקיע פרוש ועיניו עוד כחולות,
אך הבית חדל כבר לנשום.
פעם בבית ליד המסילה,
ראיתי פנים מאירות.
כי הבית הריק, ליד המסילה,
ידע גם שעות אחרות.
בבית ליד המסילה,
לא מבקשים עוד ספל מים בלילות.
ולמרות שהשמש עגולה,
לא מגדלים עוד בחצר חמניות.
הבוקר אילם והאור לא עולה,
ויונים לא עפות אל הגג.
חום השמש צורב, והגשם הולם,
אך הבית שותק כמו דג.
פעם בבית ליד המסילה,
ראיתי פנים מאירות.
כי הבית הריק ליד המסילה,
ידע גם שעות אחרות.
בבית ליד המסילה,
לא מברכים עוד על נרות לכבוד שבת.
וליד המרפסת הגדולה,
לא נטעים עוד אילנות בט"ו בשבט.
הבית דומם ודומעים חלוניו,
התמונות נצמדות אל הקיר,
ודומע האיש הרואה בעיניו,
וביתו לא יכול להכיר.
פעם בבית ליד המסילה,
ראיתי פנים מאירות.
כי הבית הריק, ליד המסילה,
ידע גם שעות אחרות.
מילים: אהוד מנור לחן: נורית הירש
בשנה הבאה נשב על המרפסת
ונספור ציפורים נודדות.
ילדים בחופשה ישחקו תופסת
בין הבית לבין השדות.
עוד תראה, עוד תראה
כמה טוב יהיה
בשנה, בשנה הבאה.
ענבים אדומים יבשילו עד הערב
ויוגשו צוננים לשולחן.
ורוחות רדומים ישאו אל אם הדרך
עיתונים ישנים וענן.
עוד תראה, עוד תראה
כמה טוב יהיה
בשנה, בשנה הבאה.
בשנה הבאה נפרוש כפות ידיים
מול האור הניגר הלבן
אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים
והשמש תזרח בתוכן.
עוד תראה, עוד תראה
כמה טוב יהיה
בשנה, בשנה הבאה.
ונספור ציפורים נודדות.
ילדים בחופשה ישחקו תופסת
בין הבית לבין השדות.
עוד תראה, עוד תראה
כמה טוב יהיה
בשנה, בשנה הבאה.
ענבים אדומים יבשילו עד הערב
ויוגשו צוננים לשולחן.
ורוחות רדומים ישאו אל אם הדרך
עיתונים ישנים וענן.
עוד תראה, עוד תראה
כמה טוב יהיה
בשנה, בשנה הבאה.
בשנה הבאה נפרוש כפות ידיים
מול האור הניגר הלבן
אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים
והשמש תזרח בתוכן.
עוד תראה, עוד תראה
כמה טוב יהיה
בשנה, בשנה הבאה.
מילים: אהוד מנור לחן: קורין אלאל
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה,
אזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה,
אזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה,
אזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה,
אזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
מילים: יוסי גמזו לחן: עממי רוסי
כשבגרוש היה חור - והוצאנו
את הזמן על ביצות וכבישים,
לא היו חתיכות בארצנו -
אך היו, יא חביבי, נשים!!!
אח! איפה, איפה הן,
הבחורות ההן,
עם ה"קוקו" והסרפן,
עם הטוריה
והשבריה.
למה כבר לא רואים אותן?!...
הן היו אז רוכבות, כך ממעל,
על סוסי אגודת "השומר".
אך כיום - הן רוכבות על הבעל,
וחמור - זה כבר עסק אחר...
אח! איפה, איפה הן...
הן טמנו בחזה "פרבלום"
וכמה רימונים לשעת אש.
אך כיום - מחשופים יש כאלו,
שבקושי נכנס מה שיש...
אח! איפה, איפה הן...
הן קראו על הגורן את פושקין
וקרעו את הלב, בו בזמן!
אך כיום - זה שונה בפירוש, כי
הן מיד ניגשות לענין...
אח! איפה, איפה הן...
את הזמן על ביצות וכבישים,
לא היו חתיכות בארצנו -
אך היו, יא חביבי, נשים!!!
אח! איפה, איפה הן,
הבחורות ההן,
עם ה"קוקו" והסרפן,
עם הטוריה
והשבריה.
למה כבר לא רואים אותן?!...
הן היו אז רוכבות, כך ממעל,
על סוסי אגודת "השומר".
אך כיום - הן רוכבות על הבעל,
וחמור - זה כבר עסק אחר...
אח! איפה, איפה הן...
הן טמנו בחזה "פרבלום"
וכמה רימונים לשעת אש.
אך כיום - מחשופים יש כאלו,
שבקושי נכנס מה שיש...
אח! איפה, איפה הן...
הן קראו על הגורן את פושקין
וקרעו את הלב, בו בזמן!
אך כיום - זה שונה בפירוש, כי
הן מיד ניגשות לענין...
אח! איפה, איפה הן...
מילים: נתן יונתן לחן: נחום היימן
חופים הם לפעמים געגועים לנחל.
ראיתי פעם חוף
שנחל עזבו
עם לב שבור של חול ואבן.
והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול
להישאר נטוש ובלי כוחות
ממש כמו חוף.
גם הצדפים
כמו חופים, כמו הרוח
גם הצדפים הם לפעמים געגועים
לבית שתמיד אהבנו
אשר היה ורק הים
שר לבדו שם את שיריו.
כך בין צדפי ליבו של האדם שרים לו נעוריו.
ראיתי פעם חוף
שנחל עזבו
עם לב שבור של חול ואבן.
והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול
להישאר נטוש ובלי כוחות
ממש כמו חוף.
גם הצדפים
כמו חופים, כמו הרוח
גם הצדפים הם לפעמים געגועים
לבית שתמיד אהבנו
אשר היה ורק הים
שר לבדו שם את שיריו.
כך בין צדפי ליבו של האדם שרים לו נעוריו.
מילים: מרדכי הוניג לחן: עממי חסידי
הָבָה נְרַנְּנָה, הָבָה נָרִיעַ נָא
הָבָה נֵצֵאָה לִרְקֹד הוֹרָה.
נְאַחֵד אֶת הַלְּבָבוֹת, נְלַכֵּד הַמִּפְלָגוֹת
וְנָחֹג אֶת יוֹבְלָהּ שֶׁל חֲדֵרָה.
מַה גְּדוֹלָה, גְּדוֹלָה הִיא שִׂמְחָתֵנוּ
וְלִבֵּנוּ רַבָּה בּוֹ הָאוֹרָה.
חֲמִשִּׁים שָׁנָה מָלְאוּ לְמוֹשַׁבְתֵּנוּ,
הָבוּ גֹּדֶל לִמְיַסְּדֵי חֲדֵרָה.
הֵמָּה בָּאוּ, חוֹל מָצָאוּ,
הֵם זָרָעוּ, הֵם נָטָעוּ
וְיִבְּשׁוּ בִּצּוֹת הַמְּאֵרָה.
הֵם קָדָחוּ, הֵם לֹא שָׁחוּ,
הֵם לֹא נָחוּ, הֵם נִצָּחוּ
וְהוֹרִישׁוּ לָנוּ אֶת חֲדֵרָה.
הָבָה נֵצֵאָה לִרְקֹד הוֹרָה.
נְאַחֵד אֶת הַלְּבָבוֹת, נְלַכֵּד הַמִּפְלָגוֹת
וְנָחֹג אֶת יוֹבְלָהּ שֶׁל חֲדֵרָה.
מַה גְּדוֹלָה, גְּדוֹלָה הִיא שִׂמְחָתֵנוּ
וְלִבֵּנוּ רַבָּה בּוֹ הָאוֹרָה.
חֲמִשִּׁים שָׁנָה מָלְאוּ לְמוֹשַׁבְתֵּנוּ,
הָבוּ גֹּדֶל לִמְיַסְּדֵי חֲדֵרָה.
הֵמָּה בָּאוּ, חוֹל מָצָאוּ,
הֵם זָרָעוּ, הֵם נָטָעוּ
וְיִבְּשׁוּ בִּצּוֹת הַמְּאֵרָה.
הֵם קָדָחוּ, הֵם לֹא שָׁחוּ,
הֵם לֹא נָחוּ, הֵם נִצָּחוּ
וְהוֹרִישׁוּ לָנוּ אֶת חֲדֵרָה.
מילים: יורם טהרלב לחן: יאיר רוזנבלום
כשעלו הבילויים מלאי תקוות
ויתד תקעו בארץ האבות
בקדחת הם חלו פה
מחמסינים הם סבלו פה
אבל משהו לחש בלבבות -
אם זה טוב ואם זה רע
אין כבר דרך חזרה.
אין כבר דרך חזרה!
על סוסים רכבו עם חרב ומקל
לגרש כל מתנקש ומתנכל
ברחובות ובגדרה
פתח תקווה וחדרה
הם קראו לפלשתינה - ישראל.
אם זה טוב ואם זה רע
אין כבר דרך חזרה.
אין כבר דרך חזרה!
כשעמדה לפרוץ מלחמת העולם,
אז הגדוד יצא לשמור על כל העם
אז העיר בקול רעדה -
מה יקרה לו בבריגדה
והגדוד כולו כאיש אחד רעם:
אם זה טוב ואם זה רע
אין כבר דרך חזרה.
אין כבר דרך חזרה!
כשהוקמה המדינה באש קרבות
עוד הבריטים לא נטשו את התקוות
הם ביקשו: נחזור לרגע
נחסל פה את הנגע אך אנחנו
רק קראנו: "בלי טובות".
אם זה טוב ואם זה רע
אין כבר דרך חזרה.
אין כבר דרך חזרה!
ויתד תקעו בארץ האבות
בקדחת הם חלו פה
מחמסינים הם סבלו פה
אבל משהו לחש בלבבות -
אם זה טוב ואם זה רע
אין כבר דרך חזרה.
אין כבר דרך חזרה!
על סוסים רכבו עם חרב ומקל
לגרש כל מתנקש ומתנכל
ברחובות ובגדרה
פתח תקווה וחדרה
הם קראו לפלשתינה - ישראל.
אם זה טוב ואם זה רע
אין כבר דרך חזרה.
אין כבר דרך חזרה!
כשעמדה לפרוץ מלחמת העולם,
אז הגדוד יצא לשמור על כל העם
אז העיר בקול רעדה -
מה יקרה לו בבריגדה
והגדוד כולו כאיש אחד רעם:
אם זה טוב ואם זה רע
אין כבר דרך חזרה.
אין כבר דרך חזרה!
כשהוקמה המדינה באש קרבות
עוד הבריטים לא נטשו את התקוות
הם ביקשו: נחזור לרגע
נחסל פה את הנגע אך אנחנו
רק קראנו: "בלי טובות".
אם זה טוב ואם זה רע
אין כבר דרך חזרה.
אין כבר דרך חזרה!
נשיקה ראשונה על מצחך הלבן
כמו קשר באמצע דמותך
וממנה יצאו בשפעת זוהרה
נשיקות, נשיקות לשערך
כותרת פנינים עשויה מנשיקות
על שחור תלתלייך אמטיר
שתהיי לי ילדה היפה בנסיכות
המושלמת בכל בנות העיר.
אלף נשיקות לך אהובתי
אלף נשיקה ונשיקה
אלף נשיקות לך חמודתי
היפה, הקטנה, המתוקה.
וגם את צווארך השלגי, הבתולי
הגמיש כמו צוואר הברבור
אכסה בנשיקות מחרוזות מחרוזות
ילדת מים, קטנטונת שלי
ועתה שום אשים את ראשי על כתפך
כדי למצוא בו את דופק הלב
וגם סתם נשיקות בלי תאווה ותכלה
כמו פרחים מושלכים על כלה.
אלף נשיקות...
השמיים אינם בעד עיני החוטאות
ואינני שותה בך עד רוות
האור אינו בעד שפתי הטמאות
וחזי נצרב לו עד כלות
נשיקת האלף אינה אפשרית אהובה
חסרה נשיקה אחרונה
רק תשע מאות תשעים ותשע נשיקות לי
סוערות אוהבות ומתוקות
ובכל זאת אנשקך אלף נשיקות
אלף נשיקות...
כמו קשר באמצע דמותך
וממנה יצאו בשפעת זוהרה
נשיקות, נשיקות לשערך
כותרת פנינים עשויה מנשיקות
על שחור תלתלייך אמטיר
שתהיי לי ילדה היפה בנסיכות
המושלמת בכל בנות העיר.
אלף נשיקות לך אהובתי
אלף נשיקה ונשיקה
אלף נשיקות לך חמודתי
היפה, הקטנה, המתוקה.
וגם את צווארך השלגי, הבתולי
הגמיש כמו צוואר הברבור
אכסה בנשיקות מחרוזות מחרוזות
ילדת מים, קטנטונת שלי
ועתה שום אשים את ראשי על כתפך
כדי למצוא בו את דופק הלב
וגם סתם נשיקות בלי תאווה ותכלה
כמו פרחים מושלכים על כלה.
אלף נשיקות...
השמיים אינם בעד עיני החוטאות
ואינני שותה בך עד רוות
האור אינו בעד שפתי הטמאות
וחזי נצרב לו עד כלות
נשיקת האלף אינה אפשרית אהובה
חסרה נשיקה אחרונה
רק תשע מאות תשעים ותשע נשיקות לי
סוערות אוהבות ומתוקות
ובכל זאת אנשקך אלף נשיקות
אלף נשיקות...
מילים: חיים חפר לחן: דובי זלצר
אם יהיה רע, והמיסים עוד יעלו
ובמוסקווה, השערים ינעלו
והסוכר, גם הוא עוד יעלה במחיר
אנחנו לא, אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
אם הבנזין, מתל אביב עד רמת גן
עולה לך, כמו סוף שבוע ביפן
ואם באו"ם, אומרים תיסוג וגם תחזיר
אנחנו לא, אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר...
אם תירשם, תרצה שיכון של זוג צעיר
כשתיכנס נהיה כבר מזקני העיר
ואם נשמע את רוזה רוזה מקהיר
אנחנו לא אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר...
מה לעשות, זוהי ארצנו היחידה
עוד יהיה טוב, ואין זו אין זו אגדה
ועוד נזכה, לראות זריחה של יום בהיר
ומשום כך אנחנו ממשיכים לשיר
לא נפסיק לשיר...
ובמוסקווה, השערים ינעלו
והסוכר, גם הוא עוד יעלה במחיר
אנחנו לא, אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר
אם הבנזין, מתל אביב עד רמת גן
עולה לך, כמו סוף שבוע ביפן
ואם באו"ם, אומרים תיסוג וגם תחזיר
אנחנו לא, אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר...
אם תירשם, תרצה שיכון של זוג צעיר
כשתיכנס נהיה כבר מזקני העיר
ואם נשמע את רוזה רוזה מקהיר
אנחנו לא אנחנו לא נפסיק לשיר
לא נפסיק לשיר...
מה לעשות, זוהי ארצנו היחידה
עוד יהיה טוב, ואין זו אין זו אגדה
ועוד נזכה, לראות זריחה של יום בהיר
ומשום כך אנחנו ממשיכים לשיר
לא נפסיק לשיר...
מילים: עוזי חיטמן לחן: עממי יווני
תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על אור עיניים
חבר או שניים
על מה שיש לי בעולם
על שיר קולח
ולב סולח
שבזכותם אני קיים
תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על צחוק של ילד
ושמי התכלת
על אדמה ובית חם
פינה לשבת
אישה אוהבת
שבזכותם אני קיים
תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על יום של אושר
תמימות ויושר
על יום עצוב שנעלם
תשואות אלפיים
וכפיים
שבזכותם אני קיים.
תודה על מה שלי נתת
על אור עיניים
חבר או שניים
על מה שיש לי בעולם
על שיר קולח
ולב סולח
שבזכותם אני קיים
תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על צחוק של ילד
ושמי התכלת
על אדמה ובית חם
פינה לשבת
אישה אוהבת
שבזכותם אני קיים
תודה על כל מה שבראת
תודה על מה שלי נתת
על יום של אושר
תמימות ויושר
על יום עצוב שנעלם
תשואות אלפיים
וכפיים
שבזכותם אני קיים.
סוף השירון
