השירון מאפשר הצגה של מילות השירים , שקופיות זמר,.
או גם וגם
.
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון
שירונים:
אלי ארגון
הוא זמר, חבר צמד השני-שרים, מוביל ומנחה מפגשי זמר בליווי גיטרה
050-218-5877
050-218-5877
שירון זה מכיל מילים לשירים
מילים: יחיאל מוהר לחן: משה וילנסקי
לכל אדם יש זיכרונות כספר
יומן חרוט על לוח לב שותק
הזמן זורה את הרעות כאפר
ורק הטוב לעד לא ימחק.
על כן אלך לאור הזיכרונות
על כן אבין, נתיב חיי נלוז
כי יש דממה בתום הסערות
יש אור גנוז באושר שנגוז!
וגם אותך אשר אותי אהבת
אזכור תמיד בהיר וחייכני
ולא תדע, כמה לי אז הכאבת
כי עד היום תשכון בלבבי.
על כן אלך לאור הזיכרונות
על כן אבין, נתיב חיי נלוז
כי יש דממה בתום הסערות
יש אור גנוז באושר שנגוז!
וכל אדם נושא לילות ועוני
אבל עליו לזכור רק נגוהות -
ואז יבין, אולי יבין כמוני
שאין יקר מאור הזיכרונות!
על כן אלך לאור הזיכרונות
על כן אבין, נתיב חיי נלוז
כי יש דממה בתום הסערות
יש אור גנוז באושר שנגוז!
יומן חרוט על לוח לב שותק
הזמן זורה את הרעות כאפר
ורק הטוב לעד לא ימחק.
על כן אלך לאור הזיכרונות
על כן אבין, נתיב חיי נלוז
כי יש דממה בתום הסערות
יש אור גנוז באושר שנגוז!
וגם אותך אשר אותי אהבת
אזכור תמיד בהיר וחייכני
ולא תדע, כמה לי אז הכאבת
כי עד היום תשכון בלבבי.
על כן אלך לאור הזיכרונות
על כן אבין, נתיב חיי נלוז
כי יש דממה בתום הסערות
יש אור גנוז באושר שנגוז!
וכל אדם נושא לילות ועוני
אבל עליו לזכור רק נגוהות -
ואז יבין, אולי יבין כמוני
שאין יקר מאור הזיכרונות!
על כן אלך לאור הזיכרונות
על כן אבין, נתיב חיי נלוז
כי יש דממה בתום הסערות
יש אור גנוז באושר שנגוז!
מילים: חיים גורי לחן: סשה ארגוב
על הנגב יורד ליל הסתו
ומצית כוכבים חרש חרש
עת הרוח עובר על הסף
עננים מהלכים על הדרך.
כבר שנה. לא הרגשנו כמעט
איך עברו הזמנים בשדותינו.
כבר שנה, ונותרנו מעט
מה רבים שאינם כבר בינינו.
אך נזכר את כלם:
את יפי הבלורית והתאר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תתן את לבנו לשכח.
אהבה מקדשת בדם
את תשובי בינינו לפרח.
הרעות נשאנוך בלי מלים
אפרה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת.
הרעות, כנעריך כלם
שוב בשמך נחיך ונלכה
כי רעים שנפלו על חרבם
את חייך הותירו לזכר.
ונזכר את כלם...
ומצית כוכבים חרש חרש
עת הרוח עובר על הסף
עננים מהלכים על הדרך.
כבר שנה. לא הרגשנו כמעט
איך עברו הזמנים בשדותינו.
כבר שנה, ונותרנו מעט
מה רבים שאינם כבר בינינו.
אך נזכר את כלם:
את יפי הבלורית והתאר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תתן את לבנו לשכח.
אהבה מקדשת בדם
את תשובי בינינו לפרח.
הרעות נשאנוך בלי מלים
אפרה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת.
הרעות, כנעריך כלם
שוב בשמך נחיך ונלכה
כי רעים שנפלו על חרבם
את חייך הותירו לזכר.
ונזכר את כלם...
מילים: חיים חפר לחן: דוד זהבי
בשלכת נושב כבר הסתיו,
האבק בדרכים אט שקע,
והיום רק אלייך נשרף
וחולם על פגישה רחוקה.
הן אפשר כי עוד ערב יבוא,
והשער יחרוק לו דומם,
ועינייך יהיו כה טובות,
כמו אין מלחמה בעולם.
הן אפשר, הן אפשר,
שיהיה זה פשוט כבר מחר.
הן אפשר ובג'יפ שעבר,
שאגו בחורים כי נגמר.
הן אפשר, הן אפשר
שיהיה זה פשוט כבר מחר.
הן אפשר כי חדרך העצוב
מחכה בחיוורון קירותיו,
וקורא הוא לשנינו לשוב
מקרבות מדרכים ומסתיו.
הן אפשר כי פתאום ניפגש
במשלט או בדרך עפר
הן אפשר בין עשן ובין אש
גם לחלום שהכל כבר נגמר.
הן אפשר...
האבק בדרכים אט שקע,
והיום רק אלייך נשרף
וחולם על פגישה רחוקה.
הן אפשר כי עוד ערב יבוא,
והשער יחרוק לו דומם,
ועינייך יהיו כה טובות,
כמו אין מלחמה בעולם.
הן אפשר, הן אפשר,
שיהיה זה פשוט כבר מחר.
הן אפשר ובג'יפ שעבר,
שאגו בחורים כי נגמר.
הן אפשר, הן אפשר
שיהיה זה פשוט כבר מחר.
הן אפשר כי חדרך העצוב
מחכה בחיוורון קירותיו,
וקורא הוא לשנינו לשוב
מקרבות מדרכים ומסתיו.
הן אפשר כי פתאום ניפגש
במשלט או בדרך עפר
הן אפשר בין עשן ובין אש
גם לחלום שהכל כבר נגמר.
הן אפשר...
מילים: נעמי שמר לחן: נעמי שמר
אנחנו שנינו מאותו הכפר
אותה קומה, אותה בלורית שיער
אותו חיתוך דיבור מה יש לומר
הן אנחנו מאותו הכפר
אנחנו שנינו מאותו הכפר
שדה ירוק חצינו עד צוואר
בערב שבנו יחד לכיכר
כי אנחנו מאותו הכפר
ובלילות שישי
כשרוח חרישי
בצמרות שחורות עובר
אז אני אותך זוכר
תמיד בפרדסים ובשדרות
אהבנו את אותן הנערות
אבל תמיד אמרנו - אין דבר
זה הכל נשאר בתוך הכפר
ברחנו אל אותם המקומות
לחמנו בשלוש המלחמות
זחלנו על קוצים ועל דרדר
אבל שבנו יחד אל הכפר
ובלילות שישי
כשרוח חרישי
בצמרות שחורות עובר
אז אני אותך זוכר
אני זוכר בקרב שלא נגמר
פתאום ראיתי איך אתה נשבר
וכשעלה השחר מן ההר
אז אותך הבאתי אל הכפר
אתה רואה - אנחנו כאן בכפר
כמעט הכל נשאר אותו הדבר
בתוך שדה ירוק אני עובר
ואתה מעבר לגדר
ובלילות שישי
כשרוח חרישי
בצמרות שחורות עובר
אז אני אותך זוכר
אותה קומה, אותה בלורית שיער
אותו חיתוך דיבור מה יש לומר
הן אנחנו מאותו הכפר
אנחנו שנינו מאותו הכפר
שדה ירוק חצינו עד צוואר
בערב שבנו יחד לכיכר
כי אנחנו מאותו הכפר
ובלילות שישי
כשרוח חרישי
בצמרות שחורות עובר
אז אני אותך זוכר
תמיד בפרדסים ובשדרות
אהבנו את אותן הנערות
אבל תמיד אמרנו - אין דבר
זה הכל נשאר בתוך הכפר
ברחנו אל אותם המקומות
לחמנו בשלוש המלחמות
זחלנו על קוצים ועל דרדר
אבל שבנו יחד אל הכפר
ובלילות שישי
כשרוח חרישי
בצמרות שחורות עובר
אז אני אותך זוכר
אני זוכר בקרב שלא נגמר
פתאום ראיתי איך אתה נשבר
וכשעלה השחר מן ההר
אז אותך הבאתי אל הכפר
אתה רואה - אנחנו כאן בכפר
כמעט הכל נשאר אותו הדבר
בתוך שדה ירוק אני עובר
ואתה מעבר לגדר
ובלילות שישי
כשרוח חרישי
בצמרות שחורות עובר
אז אני אותך זוכר
מילים: חיים חפר לחן: סשה ארגוב
הלך הוא יום אחד בדרך לבאר שבע,
הרוח מן הים את השיחים ליטף,
ליד אילן זקן היא את ראשה הסבה,
וצמתה ירדה ירוד מן הכתף.
הגדוד המשיך לצעוד, ועם הגדוד הלך הוא
ואת פניו נשקו גם רוח, גם חמה.
אבל בחניה לילית אחת נוכח הוא -
נוכח הוא כי שכח לשאול אותה לשמה.
הוא לא ידע את שמה,
אבל אותה צמה
הלכה עמו לאורך כל הדרך,
והוא ידע, יש יום
בו יפגשו פתאום,
עם שחר של טללים או שמש ערב.
הקיץ השני החליף גוונים וצבע,
פטרול סיור חזר מלילה של סיון
מיהר האמבולנס בדרך לבאר שבע
והיא חיכתה חיכתה לו בחלוק לבן.
והוא שאל "האם", והיא ענתה "זוכרת"
וכה דיברו שעות, איש לא ידע על מה
וכשהלך בלי שוב והיא נותרה חיוורת,
זכרה היא כי שכח לשאול אותה לשמה.
הוא לא ידע את שמה...
הרוח מן הים את השיחים ליטף,
ליד אילן זקן היא את ראשה הסבה,
וצמתה ירדה ירוד מן הכתף.
הגדוד המשיך לצעוד, ועם הגדוד הלך הוא
ואת פניו נשקו גם רוח, גם חמה.
אבל בחניה לילית אחת נוכח הוא -
נוכח הוא כי שכח לשאול אותה לשמה.
הוא לא ידע את שמה,
אבל אותה צמה
הלכה עמו לאורך כל הדרך,
והוא ידע, יש יום
בו יפגשו פתאום,
עם שחר של טללים או שמש ערב.
הקיץ השני החליף גוונים וצבע,
פטרול סיור חזר מלילה של סיון
מיהר האמבולנס בדרך לבאר שבע
והיא חיכתה חיכתה לו בחלוק לבן.
והוא שאל "האם", והיא ענתה "זוכרת"
וכה דיברו שעות, איש לא ידע על מה
וכשהלך בלי שוב והיא נותרה חיוורת,
זכרה היא כי שכח לשאול אותה לשמה.
הוא לא ידע את שמה...
מילים: חיים חפר לחן: מוני אמריליו
כבחלום תמיד אזכורה -
האיש עובר כעובר אורח,
נוגס תפוח, בין אבק ורוח,
נוסע...
חמה הדרך, ארוכה היא,
ושם הוא בין קוצי הקיץ,
רץ כמו פרא לחפש לי פרח.
חוזר הוא
נושא קנה סוף אלי מן הבקעה.
האגדות יפות הן,
עד שפתאום עפות הן
רק אלוהים ידע לאן.
אני מגדל הקמתי,
בו לבדי חלמתי,
נסיך שלי על סוס לבן.
הציפורים פרחו ועפו,
על שפת ירדן קני סוף הוצפו,
בצחוק פתוח, בלי לומר מדוע,
הולך הוא...
בעננים תלויה הקשת
אך עוד לוחש מכשיר הקשר
מילה או שתיים כמו משק כנפיים
ענה לי,
רות סוף אומר האיש מן הבקעה
האגדות יפות הן...
האיש עובר כעובר אורח,
נוגס תפוח, בין אבק ורוח,
נוסע...
חמה הדרך, ארוכה היא,
ושם הוא בין קוצי הקיץ,
רץ כמו פרא לחפש לי פרח.
חוזר הוא
נושא קנה סוף אלי מן הבקעה.
האגדות יפות הן,
עד שפתאום עפות הן
רק אלוהים ידע לאן.
אני מגדל הקמתי,
בו לבדי חלמתי,
נסיך שלי על סוס לבן.
הציפורים פרחו ועפו,
על שפת ירדן קני סוף הוצפו,
בצחוק פתוח, בלי לומר מדוע,
הולך הוא...
בעננים תלויה הקשת
אך עוד לוחש מכשיר הקשר
מילה או שתיים כמו משק כנפיים
ענה לי,
רות סוף אומר האיש מן הבקעה
האגדות יפות הן...
היו לילות, אני אותם זוכרת,
אני אותם עד סוף ימי אשא,
במשעולים בין דגניה לכינרת,
עמדה עגלת חיי העמוסה.
והוא ניגש: שמעי אלי, קטנטונת,
אני בניתי בית לשבתך,
את תרקמי בערב לי כותונת,
אני אנהג ביום את עגלתך.
הוא היה אז בהיר וגבוה כזמר,
הוא נהג עגלות לשדה הרחב,
ואני לו כותונת הייתי רוקמת,
כותונת של תכלת עם פרח זהב.
היו לילות, אני אותם זוכרת,
והוא את העצים בגן העיד,
את השבילים בין דגניה לכינרת,
כי רק אותי ישמור לו לתמיד.
היה הולך ושב אלי קודח,
היה נושא דמותי ממול פניו,
הגידו נא, היש בכם יודע
אי אנה זה הלך לו ולא שב?
אז הייתי בוכה, אז הייתי נדהמת,
בשדות רחוקים עוד הלכתי אליו,
אנוכי עוד נושאת כותנתו המרוקמת,
כותונת של תכלת עם פרח זהב.
היו לילות, אני אותם זוכרת,
אני אותם עד סוף ימי אשא.
אני אותם עד סוף ימי אשא,
במשעולים בין דגניה לכינרת,
עמדה עגלת חיי העמוסה.
והוא ניגש: שמעי אלי, קטנטונת,
אני בניתי בית לשבתך,
את תרקמי בערב לי כותונת,
אני אנהג ביום את עגלתך.
הוא היה אז בהיר וגבוה כזמר,
הוא נהג עגלות לשדה הרחב,
ואני לו כותונת הייתי רוקמת,
כותונת של תכלת עם פרח זהב.
היו לילות, אני אותם זוכרת,
והוא את העצים בגן העיד,
את השבילים בין דגניה לכינרת,
כי רק אותי ישמור לו לתמיד.
היה הולך ושב אלי קודח,
היה נושא דמותי ממול פניו,
הגידו נא, היש בכם יודע
אי אנה זה הלך לו ולא שב?
אז הייתי בוכה, אז הייתי נדהמת,
בשדות רחוקים עוד הלכתי אליו,
אנוכי עוד נושאת כותנתו המרוקמת,
כותונת של תכלת עם פרח זהב.
היו לילות, אני אותם זוכרת,
אני אותם עד סוף ימי אשא.
מילים: נעמי שמר לחן: נעמי שמר
מחר אולי נפליגה בספינות
מחוף אילת עד חוף שנהב
ועל המשחתות הישנות
יטעינו תפוחי זהב
כל זה אינו משל ולא חלום
זה נכון כאור בצהריים
כל זה יבוא מחר אם לא היום
ואם לא מחר אז מחרתיים
מחר אולי בכל המשעולים
ארי בעדר צאן ינהג
מחר יכו באלף ענבלים
המון פעמונים של חג
כל זה אינו משל ולא חלום...
מחר יקומו אלף שיכונים
ושיר יעוף במרפסות
ושלל כלניות וצבעונים
יעלו מתוך ההריסות
כל זה אינו משל ולא חלום...
מחר כשהצבא יפשוט מדיו
ליבנו יעבור לדום
אחר כל איש יבנה בשתי ידיו
את מה שהוא חלם היום
כל זה אינו משל ולא חלום...
מחוף אילת עד חוף שנהב
ועל המשחתות הישנות
יטעינו תפוחי זהב
כל זה אינו משל ולא חלום
זה נכון כאור בצהריים
כל זה יבוא מחר אם לא היום
ואם לא מחר אז מחרתיים
מחר אולי בכל המשעולים
ארי בעדר צאן ינהג
מחר יכו באלף ענבלים
המון פעמונים של חג
כל זה אינו משל ולא חלום...
מחר יקומו אלף שיכונים
ושיר יעוף במרפסות
ושלל כלניות וצבעונים
יעלו מתוך ההריסות
כל זה אינו משל ולא חלום...
מחר כשהצבא יפשוט מדיו
ליבנו יעבור לדום
אחר כל איש יבנה בשתי ידיו
את מה שהוא חלם היום
כל זה אינו משל ולא חלום...
מילים: נעמי שמר לחן: נעמי שמר
אויר הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פעמונים.
ובתרדמת אילן ואבן
שבויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת
ובליבה חומה
ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור
ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור
איכה יבשו בורות המים
כיכר השוק ריקה
ואין פוקד את הר הבית
בעיר העתיקה.
ובמערות אשר בסלע
מייללות רוחות
ואין יורד אל ים המלח
בדרך יריחו.
ירושלים של זהב...
אך בבואי היום לשיר לך
ולך לקשור כתרים
קטונתי מצעיר בנייך
ומאחרון המשוררים.
כי שמך צורב את השפתיים
כנשיקת שרף
אם אשכחך ירושלים
אשר כולה זהב
ירושלים של זהב...
חזרנו אל בורות המים
לשוק ולכיכר
שופר קורא בהר הבית
בעיר העתיקה.
ובמערות אשר בסלע
אלפי שמשות זורחות
נשוב נרד אל ים המלח
בדרך יריחו.
ירושלים של זהב...
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פעמונים.
ובתרדמת אילן ואבן
שבויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת
ובליבה חומה
ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור
ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך
אני כינור
איכה יבשו בורות המים
כיכר השוק ריקה
ואין פוקד את הר הבית
בעיר העתיקה.
ובמערות אשר בסלע
מייללות רוחות
ואין יורד אל ים המלח
בדרך יריחו.
ירושלים של זהב...
אך בבואי היום לשיר לך
ולך לקשור כתרים
קטונתי מצעיר בנייך
ומאחרון המשוררים.
כי שמך צורב את השפתיים
כנשיקת שרף
אם אשכחך ירושלים
אשר כולה זהב
ירושלים של זהב...
חזרנו אל בורות המים
לשוק ולכיכר
שופר קורא בהר הבית
בעיר העתיקה.
ובמערות אשר בסלע
אלפי שמשות זורחות
נשוב נרד אל ים המלח
בדרך יריחו.
ירושלים של זהב...
מילים: רחל (רחל המשוררת) בלובשטיין לחן: יהודה שרת
ואולי לא היו הדברים מעולם.
אולי
מעולם לא השכמתי עם שחר לגן,
לעבדו בזעת אפי
מעולם, בימים ארכים ויוקדים
(ארכים ויוקדים) של קציר,
במרומי עגלה עמוסת אלומות
לא נתתי קולי בשיר
מעולם לא טהרתי בתכלת שוקטה
ובתם
של כנרת שלי... הוי כנרת שלי,
ההיית, או חלמתי חלום
אולי
מעולם לא השכמתי עם שחר לגן,
לעבדו בזעת אפי
מעולם, בימים ארכים ויוקדים
(ארכים ויוקדים) של קציר,
במרומי עגלה עמוסת אלומות
לא נתתי קולי בשיר
מעולם לא טהרתי בתכלת שוקטה
ובתם
של כנרת שלי... הוי כנרת שלי,
ההיית, או חלמתי חלום
מילים: אורי אסף לחן: נורית הירש
היום אולי נדחה את בוא הלילה
ולא נשאף לאור כוכב
הן לי ולך יש כל אשר נשאלה
מבלי מילים נדע זאת, כי נאהב.
היום אולי נדחה את קץ דרכנו
ולא נזכור כי סוף לכל.
זה המשעול שבו דורכות רגלינו,
בשני קצותיו הדשא לא יבול.
שותקים נאהב כי לי ולך
די בלי מילים שהן לאלה,
אשר אינם יודעים לומר אחרת
כמה יפה פורח הלילך.
היום אולי נדחה את העצבת
אם יד ביד באור, נלך,
כי רוח כפור בחשכה נושבת
רק במקום בו לא שמעו את שמך.
שותקים נאהב כי לי ולך
די בלי מילים שהן לאלה,
אשר אינם יודעים לומר אחרת
כמה יפה פורח הלילך.
היום אולי נדחה בוא השלכת
ולא יוכל לבוא הסתיו.
דרכים רבות הן לאביב ממלכת -
אם רק אותן אור חיוכך יאהב.
שותקים נאהב כי לי ולך
די בלי מילים שהן לאלה,
אשר אינם יודעים לומר אחרת
כמה יפה פורח הלילך.
ולא נשאף לאור כוכב
הן לי ולך יש כל אשר נשאלה
מבלי מילים נדע זאת, כי נאהב.
היום אולי נדחה את קץ דרכנו
ולא נזכור כי סוף לכל.
זה המשעול שבו דורכות רגלינו,
בשני קצותיו הדשא לא יבול.
שותקים נאהב כי לי ולך
די בלי מילים שהן לאלה,
אשר אינם יודעים לומר אחרת
כמה יפה פורח הלילך.
היום אולי נדחה את העצבת
אם יד ביד באור, נלך,
כי רוח כפור בחשכה נושבת
רק במקום בו לא שמעו את שמך.
שותקים נאהב כי לי ולך
די בלי מילים שהן לאלה,
אשר אינם יודעים לומר אחרת
כמה יפה פורח הלילך.
היום אולי נדחה בוא השלכת
ולא יוכל לבוא הסתיו.
דרכים רבות הן לאביב ממלכת -
אם רק אותן אור חיוכך יאהב.
שותקים נאהב כי לי ולך
די בלי מילים שהן לאלה,
אשר אינם יודעים לומר אחרת
כמה יפה פורח הלילך.
מילים: יובב כץ לחן: אפי נצר
כל המילים השמחות
פרצו, שוב, בהורה סוערת
טיפסנו עם כל הרוחות
אל פסגת החרמון הזוהרת
עם שחר הלילה נמלט
טובע העמק באור
דמשק באופק נבלעת
גלבוע נושק לתבור...
לו היית לידי
לו את כאן, לו את כאן...
הייתי נושאך על כפיים
מעל ערפילים, ערפילים וענן
לקטוף כוכבים בשמיים.
אילו היית כאן איתי
הייתי נותן לך מזכרת
את כל האורות, חמדתי
מהבניאס ועד הכינרת
הייתי מגיש לך מלכות
טובלת בים של זהב
משלג הייתי תופר לך
שמלה לבנה כשנהב
לו היית לידי...
היינו גולשים במדרון
היינו שוטפים עם הרוח
שותקים בחדוות תימהון...
ונושקים זה לזו לקינוח
אך את לא נמצאת לצידי
ורק המקלע בידי
נשבעתי אבנה לך ארמון
ארמון במלכות החרמון...
לו הייתי לידי...
פרצו, שוב, בהורה סוערת
טיפסנו עם כל הרוחות
אל פסגת החרמון הזוהרת
עם שחר הלילה נמלט
טובע העמק באור
דמשק באופק נבלעת
גלבוע נושק לתבור...
לו היית לידי
לו את כאן, לו את כאן...
הייתי נושאך על כפיים
מעל ערפילים, ערפילים וענן
לקטוף כוכבים בשמיים.
אילו היית כאן איתי
הייתי נותן לך מזכרת
את כל האורות, חמדתי
מהבניאס ועד הכינרת
הייתי מגיש לך מלכות
טובלת בים של זהב
משלג הייתי תופר לך
שמלה לבנה כשנהב
לו היית לידי...
היינו גולשים במדרון
היינו שוטפים עם הרוח
שותקים בחדוות תימהון...
ונושקים זה לזו לקינוח
אך את לא נמצאת לצידי
ורק המקלע בידי
נשבעתי אבנה לך ארמון
ארמון במלכות החרמון...
לו הייתי לידי...
מילים: עמוס אטינגר לחן: רפי גבאי
גדול הוא הלילה ולך מחייך
חזרנו עם בוקר אל שארם א-שייח
עברנו בלילה, בים ובהר
ובאנו עם בוקר אל תוך המיצר
את שארם א-שייח, חזרנו אלייך שנית
את בליבנו, ליבנו תמיד
הים והמלח יראו את השיר
חזרנו אליכם, טיראן וסנפיר
אותם השמיים מעל לבבך
מיצר, ים ומים - את שארם א-שייח
את שארם א-שייח, חזרנו אלייך שנית
את בליבנו, ליבנו תמיד
עולה לו הבוקר בחוף אלמוגים
עוברות שוב במים ספינות דייגים
יורד לו הערב, מביא עוד חלום
מביא על המים תקווה לשלום
את שארם א-שייח, חזרנו אלייך שנית
את בליבנו, ליבנו תמיד
הוי, שארם א-שייח!
חזרנו עם בוקר אל שארם א-שייח
עברנו בלילה, בים ובהר
ובאנו עם בוקר אל תוך המיצר
את שארם א-שייח, חזרנו אלייך שנית
את בליבנו, ליבנו תמיד
הים והמלח יראו את השיר
חזרנו אליכם, טיראן וסנפיר
אותם השמיים מעל לבבך
מיצר, ים ומים - את שארם א-שייח
את שארם א-שייח, חזרנו אלייך שנית
את בליבנו, ליבנו תמיד
עולה לו הבוקר בחוף אלמוגים
עוברות שוב במים ספינות דייגים
יורד לו הערב, מביא עוד חלום
מביא על המים תקווה לשלום
את שארם א-שייח, חזרנו אלייך שנית
את בליבנו, ליבנו תמיד
הוי, שארם א-שייח!
מילים: מיקי הרטבי לחן: ג'. לרקין
במשעול הצר תמצא עדיין
את אותו פונדק ישן נושן,
ותזכור איך שיר וצחוק ויין
רקמו חלום צעיר בתוך עשן.
היו ימים, חבר.
אך הם חלפו מהר.
רקדנו וזימרנו "כה לחי",
לחמנו מלחמות,
חלמנו חלומות,
היינו צעירים והיה כדאי.
איך נבלו שנים כנבול הפרח,
נשרו החלומות עם השנים.
אם תפגוש אותי עובר בדרך,
חייך אלי מתוך קמטי פנים.
היו ימים, חבר...
רק הלילה בעמדי בפתח
של אותו פונדק ישן נושן.
בזגוגית ראיתי את הצלם
של דמותי סחוטה כמו עשן.
היו ימים, חבר...
מבפנים עלה צחוקם פרוע,
שמעתי את קולך מימים.
ידידי זקנו אך ידוע,
החלומות יהיו תמיד תמימים.
היו ימים, חבר...
את אותו פונדק ישן נושן,
ותזכור איך שיר וצחוק ויין
רקמו חלום צעיר בתוך עשן.
היו ימים, חבר.
אך הם חלפו מהר.
רקדנו וזימרנו "כה לחי",
לחמנו מלחמות,
חלמנו חלומות,
היינו צעירים והיה כדאי.
איך נבלו שנים כנבול הפרח,
נשרו החלומות עם השנים.
אם תפגוש אותי עובר בדרך,
חייך אלי מתוך קמטי פנים.
היו ימים, חבר...
רק הלילה בעמדי בפתח
של אותו פונדק ישן נושן.
בזגוגית ראיתי את הצלם
של דמותי סחוטה כמו עשן.
היו ימים, חבר...
מבפנים עלה צחוקם פרוע,
שמעתי את קולך מימים.
ידידי זקנו אך ידוע,
החלומות יהיו תמיד תמימים.
היו ימים, חבר...
מילים: יוסי גיספן לחן: שמואל אלבז
כשהלב בוכה רק אלוהים שומע
הכאב עולה מתוך הנשמה
אדם נופל לפני שהוא שוקע
בתפילה קטנה חותך את הדממה.
שמע ישראל אלוהי אתה הכל יכול
נתת לי את חיי נתת לי הכל
בעיני דמעה הלב בוכה בשקט
וכשהלב שותק הנשמה זועקת.
שמע ישראל אלוהי עכשיו אני לבד
חזק אותי אלוהי עשה שלא אפחד
הכאב גדול ואין לאן לברוח
עשה שיגמר כי לא נותר בי כוח.
כשהלב בוכה הזמן עומד מלכת
האדם רואה את כל חייו פתאום
אל הלא נודע הוא לא רוצה ללכת
לאלוהיו קורא על סף תהום.
שמע ישראל אלוהי עכשיו אני לבד
חזק אותי אלוהי עשה שלא אפחד
הכאב גדול ואין לאן לברוח
עשה שיגמר כי לא נותר בי כוח.
הכאב עולה מתוך הנשמה
אדם נופל לפני שהוא שוקע
בתפילה קטנה חותך את הדממה.
שמע ישראל אלוהי אתה הכל יכול
נתת לי את חיי נתת לי הכל
בעיני דמעה הלב בוכה בשקט
וכשהלב שותק הנשמה זועקת.
שמע ישראל אלוהי עכשיו אני לבד
חזק אותי אלוהי עשה שלא אפחד
הכאב גדול ואין לאן לברוח
עשה שיגמר כי לא נותר בי כוח.
כשהלב בוכה הזמן עומד מלכת
האדם רואה את כל חייו פתאום
אל הלא נודע הוא לא רוצה ללכת
לאלוהיו קורא על סף תהום.
שמע ישראל אלוהי עכשיו אני לבד
חזק אותי אלוהי עשה שלא אפחד
הכאב גדול ואין לאן לברוח
עשה שיגמר כי לא נותר בי כוח.
מילים: יורם טהרלב לחן: נורית הירש
על הדרך היורדת מן הכפר
בין עצי האלונים והאלה
נשארו עוד בוודאי צעדי ועקבותי
ואימי עוד קוראת לי בקולה.
אך איני יודעת מה קרה
אי אבדה הדרך הברוכה
אי אבדה הדרך אל הכפר
הדרך בה רציתי לשוב בחזרה.
אל הדרך הקסומה של ילדותי
אני שבה בחסות הערפל
ונוגעת בכולם בפניהם ובקולם
כמו נוגעת בארץ ישראל.
ואני עוברת ואני זוכרת
כל מה שהשארתי שם
עוד ניצב הבית בין עצי הזית
רוח באה מן הים.
עוד ניצב הבית בין עצי הזית
רוח באה מן הים
ואני עוברת ואני זוכרת
וליבי עודנו שם.
בלילות הארוכים הלבנים
עת הנפש לא תמצא מנוחתה
אני קמה מעפר אני שבה אל הכפר
כמו ילדה שחוזרת אל ביתה.
אך איני יודעת מה קרה...
בין עצי האלונים והאלה
נשארו עוד בוודאי צעדי ועקבותי
ואימי עוד קוראת לי בקולה.
אך איני יודעת מה קרה
אי אבדה הדרך הברוכה
אי אבדה הדרך אל הכפר
הדרך בה רציתי לשוב בחזרה.
אל הדרך הקסומה של ילדותי
אני שבה בחסות הערפל
ונוגעת בכולם בפניהם ובקולם
כמו נוגעת בארץ ישראל.
ואני עוברת ואני זוכרת
כל מה שהשארתי שם
עוד ניצב הבית בין עצי הזית
רוח באה מן הים.
עוד ניצב הבית בין עצי הזית
רוח באה מן הים
ואני עוברת ואני זוכרת
וליבי עודנו שם.
בלילות הארוכים הלבנים
עת הנפש לא תמצא מנוחתה
אני קמה מעפר אני שבה אל הכפר
כמו ילדה שחוזרת אל ביתה.
אך איני יודעת מה קרה...
מילים: יצחק יצחקי לחן: יוחנן זראי
היה היו כאן פעם שקמים,
חולות מסביב וגם נוף.
העיר תל אביב של אותם הימים
היתה בית בודד על החוף.
ויש לפעמים נערכו ישיבות
מתחת שקמים אז בצל,
וליד העצים צחקו הבנות
וענו בזמרה: "הי ילל".
כן, זהו, כן, זהו,
זה גן השקמים.
היו גם כאלה
אי אז בימים.
גדלה תל אביב מסביבה פרוורים
הכל בה תוכנן ונבדק.
נבנו בה כבישים נשכחו השקמים
והלבין אז ראשם מאבק.
הכל כאן נבנה בקצבו של הדור -
חנויות ובתי שחקים,
אך רק אם נפנה מבטנו אחור,
ניזכר בשקמים ירוקים.
כן, זהו, כן, זהו...
היום השקמים נעלמו ואינם -
רק שלט את שמם עוד מזכיר,
כמה ציפורים וספסל מיותם
ניצב בליבה של העיר.
ומושך הוא אליו, כשהערב יורד
ונושרים מן העץ העלים,
קבצן מן הרחוב או הלך בודד
או זוג צעירים אוהבים.
כן, זהו, כן, זהו...
חולות מסביב וגם נוף.
העיר תל אביב של אותם הימים
היתה בית בודד על החוף.
ויש לפעמים נערכו ישיבות
מתחת שקמים אז בצל,
וליד העצים צחקו הבנות
וענו בזמרה: "הי ילל".
כן, זהו, כן, זהו,
זה גן השקמים.
היו גם כאלה
אי אז בימים.
גדלה תל אביב מסביבה פרוורים
הכל בה תוכנן ונבדק.
נבנו בה כבישים נשכחו השקמים
והלבין אז ראשם מאבק.
הכל כאן נבנה בקצבו של הדור -
חנויות ובתי שחקים,
אך רק אם נפנה מבטנו אחור,
ניזכר בשקמים ירוקים.
כן, זהו, כן, זהו...
היום השקמים נעלמו ואינם -
רק שלט את שמם עוד מזכיר,
כמה ציפורים וספסל מיותם
ניצב בליבה של העיר.
ומושך הוא אליו, כשהערב יורד
ונושרים מן העץ העלים,
קבצן מן הרחוב או הלך בודד
או זוג צעירים אוהבים.
כן, זהו, כן, זהו...
מילים: לחן: משה וילנסקי
מֵעַל הַמִסְגָדִים עוֹלֶה יָרֵחַ,
מֵעַל בֵּיתֵּךְ עוֹלִים אוֹרוֹת נֵיאוֹן.
וְשׁוּב שִׂיחֵי יַסְמִין נוֹתְנִים פֹּה רֵיחַ
וְשׁוּב אֲנַחְנוּ כָּאן, מוּל הַשָׁעוֹן.
וְשׁוּב, יַלְדָה, בְּלִי לָמָה? וּמַדוּעַ?
יָדַי בִּזְרוֹעוֹתַּיִיךְ אוֹחֲזוֹת.
יֵשׁ מַשֶׁהוּ מוּזָר וְלֹא יָדוּעַ,
יֵשׁ מַשֶׁהוּ נִפְלָא בָּעִיר הַזֹאת...
הַשְׁחָפִים עַל הַמֶזַח כְּבָר עָפוּ
וְהַיָם הִשְׁתַּתֵּק וְנָדַם.
זוֹהִי יָפוֹ, יַלְדָה, זוֹהִי יָפוֹ
שֶׁחוֹדֶרֶת - כְּמוֹ יַיִן - לַדָם...
כָּאן מֶלַח וְעָשָׁן וּצְלִיל-גִיטָרָה,
סַכִּין שְׁלוּפָה וּמִשְׂחָקֵי שֵׁשׁ-בֵּשׁ.
כָּאן מַשֶׁהוּ שִׁיכּוֹר, וְלֹא מֵעָרַק,
וְחַם, לֹא מִן הַסְטֵייקִים עַל הָאֵשׁ...
אַךְ שׁוּב, יַלְדָה, בְּלִי לָמָה? וְגִ'ירָפָה?
יָדַיִים אוֹ מוֹתְּנַיִים אוֹ חָזוֹת.
יֵשׁ מַשֶׁהוּ מוּזָר וְלֹא יָדוּעַ.
יֵשׁ מַשֶׁהוּ נִפְלָא בָּעִיר הַזֹאת...
הַשְׁחָפִים עַל הַמֶזַח כְּבָר עָפוּ
וְהַיָם הִשְׁתַּתֵּק וְנָדַם.
זוֹהִי יָפוֹ, יַלְדָה, זוֹהִי יָפוֹ
שֶׁחוֹדֶרֶת - כְּמוֹ יַיִן - לַדָם...
סִירוֹת הַדַיָיגִים קוֹרְצוֹת בַּאוֹפֶק,
הַלַיְלָה מְשַׂחֵק בְּמַחֲבוֹאִים
עִם כָּל הַסִימְטָאוֹת אֲשֶׁר בַּאוֹפֶל
וְעִם כּוֹכְבֵי הַשַׁחַר הַגְבוֹהִים.
וְשׁוּב, יַלְדָה, בְּלִי לָמָה? וְמַדוּעַ?
שְׂפָתַּי בְּשִׂפְתּוֹתַּיִיךְ אֲחוּזוֹת.
יֵשׁ מַשֶׁהוּ מוּזָר וְלֹא יָדוּעַ.
יֵשׁ מַשֶׁהוּ נִפְלָא בָּעִיר הַזֹאת...
הַשְׁחָפִים עַל הַמֶזַח כְּבָר עָפוּ
וְהַיָם הִשְׁתַּתֵּק וְנָדַם.
זוֹהִי יָפוֹ, יַלְדָה, זוֹהִי יָפוֹ
שֶׁחוֹדֶרֶת - כְּמוֹ יַיִן - לַדָם...
מֵעַל בֵּיתֵּךְ עוֹלִים אוֹרוֹת נֵיאוֹן.
וְשׁוּב שִׂיחֵי יַסְמִין נוֹתְנִים פֹּה רֵיחַ
וְשׁוּב אֲנַחְנוּ כָּאן, מוּל הַשָׁעוֹן.
וְשׁוּב, יַלְדָה, בְּלִי לָמָה? וּמַדוּעַ?
יָדַי בִּזְרוֹעוֹתַּיִיךְ אוֹחֲזוֹת.
יֵשׁ מַשֶׁהוּ מוּזָר וְלֹא יָדוּעַ,
יֵשׁ מַשֶׁהוּ נִפְלָא בָּעִיר הַזֹאת...
הַשְׁחָפִים עַל הַמֶזַח כְּבָר עָפוּ
וְהַיָם הִשְׁתַּתֵּק וְנָדַם.
זוֹהִי יָפוֹ, יַלְדָה, זוֹהִי יָפוֹ
שֶׁחוֹדֶרֶת - כְּמוֹ יַיִן - לַדָם...
כָּאן מֶלַח וְעָשָׁן וּצְלִיל-גִיטָרָה,
סַכִּין שְׁלוּפָה וּמִשְׂחָקֵי שֵׁשׁ-בֵּשׁ.
כָּאן מַשֶׁהוּ שִׁיכּוֹר, וְלֹא מֵעָרַק,
וְחַם, לֹא מִן הַסְטֵייקִים עַל הָאֵשׁ...
אַךְ שׁוּב, יַלְדָה, בְּלִי לָמָה? וְגִ'ירָפָה?
יָדַיִים אוֹ מוֹתְּנַיִים אוֹ חָזוֹת.
יֵשׁ מַשֶׁהוּ מוּזָר וְלֹא יָדוּעַ.
יֵשׁ מַשֶׁהוּ נִפְלָא בָּעִיר הַזֹאת...
הַשְׁחָפִים עַל הַמֶזַח כְּבָר עָפוּ
וְהַיָם הִשְׁתַּתֵּק וְנָדַם.
זוֹהִי יָפוֹ, יַלְדָה, זוֹהִי יָפוֹ
שֶׁחוֹדֶרֶת - כְּמוֹ יַיִן - לַדָם...
סִירוֹת הַדַיָיגִים קוֹרְצוֹת בַּאוֹפֶק,
הַלַיְלָה מְשַׂחֵק בְּמַחֲבוֹאִים
עִם כָּל הַסִימְטָאוֹת אֲשֶׁר בַּאוֹפֶל
וְעִם כּוֹכְבֵי הַשַׁחַר הַגְבוֹהִים.
וְשׁוּב, יַלְדָה, בְּלִי לָמָה? וְמַדוּעַ?
שְׂפָתַּי בְּשִׂפְתּוֹתַּיִיךְ אֲחוּזוֹת.
יֵשׁ מַשֶׁהוּ מוּזָר וְלֹא יָדוּעַ.
יֵשׁ מַשֶׁהוּ נִפְלָא בָּעִיר הַזֹאת...
הַשְׁחָפִים עַל הַמֶזַח כְּבָר עָפוּ
וְהַיָם הִשְׁתַּתֵּק וְנָדַם.
זוֹהִי יָפוֹ, יַלְדָה, זוֹהִי יָפוֹ
שֶׁחוֹדֶרֶת - כְּמוֹ יַיִן - לַדָם...
מילים: חיים חפר לחן: דוד זהבי
יצאנו אט, חיוור היה הליל,
במרחקים הבליחו האורות
ואת היית יפה כשתי עינייך,
עת הדמעות היו בן עצורות.
ילל התן, ואת הלכת לכרם,
ודמעתך נשרה כמו שרף,
ואת זכרת את השעות בטרם
יצאנו במשעול הצר לקרב.
ואת זכרת צחוקנו כמו נחל,
ואת זכרת ריקוד ומפוחית,
ואת זכרת את ערימת השחת,
ואת מגע ידו של היחיד...
ואם נותרת והבדידות חובקת
ואת פוסעת בכרמים לאט,
את תחכי על כן כל כך בשקט
נפרדנו וחייכנו במבט.
במרחקים הבליחו האורות
ואת היית יפה כשתי עינייך,
עת הדמעות היו בן עצורות.
ילל התן, ואת הלכת לכרם,
ודמעתך נשרה כמו שרף,
ואת זכרת את השעות בטרם
יצאנו במשעול הצר לקרב.
ואת זכרת צחוקנו כמו נחל,
ואת זכרת ריקוד ומפוחית,
ואת זכרת את ערימת השחת,
ואת מגע ידו של היחיד...
ואם נותרת והבדידות חובקת
ואת פוסעת בכרמים לאט,
את תחכי על כן כל כך בשקט
נפרדנו וחייכנו במבט.
מילים: חיים חפר לחן: עממי רוסי
לי כל גל נושא מזכרת
מן הבית, מן החוף,
מן העצים יפי צמרת
וזהב שלכת בת חלוף.
הנשאי, ספינה, ושוטי -
מה רבים הכיסופים
לי נערה יש ושמה רותי,
המצפה באלה החופים.
תכול עיניה כשמיים
מבטה כלהבה.
לו אך נשקתי השפתיים
אז ידעתי מה זאת אהבה.
סער, הספינה חורקת,
תקפץ מגל אל גל.
אלי עם רעם היא צוחקת
ועם רוח לי תפרע תלתל.
מן הבית, מן החוף,
מן העצים יפי צמרת
וזהב שלכת בת חלוף.
הנשאי, ספינה, ושוטי -
מה רבים הכיסופים
לי נערה יש ושמה רותי,
המצפה באלה החופים.
תכול עיניה כשמיים
מבטה כלהבה.
לו אך נשקתי השפתיים
אז ידעתי מה זאת אהבה.
סער, הספינה חורקת,
תקפץ מגל אל גל.
אלי עם רעם היא צוחקת
ועם רוח לי תפרע תלתל.
מילים: נעמי שמר לחן: נעמי שמר
כל הכוכבים דולקים הלילה כאן
ובדשא שרה ממטרה
הוא והיא יוצאים הלילה לדרכם
בין הפרדסים והשדרה
במשעול בלב שדות
זוג פוסע לבדו
וידה בתוך ידו
לברכת שלום
כל הכוכבים נושרים אל הביצות
טובעים בערפל כבד
הוא והיא שומעים פעמוני חצות
וליבם עונה להם כהד
במשעול בלב שדות
זוג פוסע לבדו
וידה בתוך ידו
לברכת שלום
כל הכוכבים כבים עם שחר
הרקיע צח וגם אפור
הוא והיא חוזרים בדרך יחד -
ליל אמש, הוא לא יחזור
במשעול בלב שדות
זוג פוסע לבדו
וידה בתוך ידו
לברכת שלום
ובדשא שרה ממטרה
הוא והיא יוצאים הלילה לדרכם
בין הפרדסים והשדרה
במשעול בלב שדות
זוג פוסע לבדו
וידה בתוך ידו
לברכת שלום
כל הכוכבים נושרים אל הביצות
טובעים בערפל כבד
הוא והיא שומעים פעמוני חצות
וליבם עונה להם כהד
במשעול בלב שדות
זוג פוסע לבדו
וידה בתוך ידו
לברכת שלום
כל הכוכבים כבים עם שחר
הרקיע צח וגם אפור
הוא והיא חוזרים בדרך יחד -
ליל אמש, הוא לא יחזור
במשעול בלב שדות
זוג פוסע לבדו
וידה בתוך ידו
לברכת שלום
מילים: דידי מנוסי לחן: יוחנן זראי
מי שחלם לו ונשאר לו החלום
מי שלחם, הוא לא ישכח על מה לחם
מי שנשאר ער כל הלילה עוד יראה אור יום
מי שהלך הוא לא ישוב עוד לעולם
מי שהבטיח לא הניח את חרבו
מי שקראו לו הוא צעד בראש כולם
מי שאהב לו - עוד צפויות לו אהבות רבות
מי שהלך הוא לא יאהב עוד לעולם.
וההרים עוד בוערים באש זריחות
ובין ערביים עוד נושבת רוח ים
אלף פרחים עוד משמחים כל לב בשלל פריחות
מי שהלך הוא לא יראה זאת לעולם.
מי שחלם והתגשם לו החלום
מי שלחם עד ששמע קול מנצחים
מי שעבר את כל הלילה, וראה אור יום
הוא לא יניח שנשכח את ההולכים
מי שהבטיח וזכה גם לקיים
מי שהצליח לחזור מן הדרכים
מי שכאב, אבל הבין שהכאב אילם
הוא לא יניח שנשכח את ההולכים.
וההרים עוד יבערו באש זריחות
ובין ערביים תנשב עוד רוח ים
אלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחות
הם שיעידו, כי זכרנו את כולם.
מי שלחם, הוא לא ישכח על מה לחם
מי שנשאר ער כל הלילה עוד יראה אור יום
מי שהלך הוא לא ישוב עוד לעולם
מי שהבטיח לא הניח את חרבו
מי שקראו לו הוא צעד בראש כולם
מי שאהב לו - עוד צפויות לו אהבות רבות
מי שהלך הוא לא יאהב עוד לעולם.
וההרים עוד בוערים באש זריחות
ובין ערביים עוד נושבת רוח ים
אלף פרחים עוד משמחים כל לב בשלל פריחות
מי שהלך הוא לא יראה זאת לעולם.
מי שחלם והתגשם לו החלום
מי שלחם עד ששמע קול מנצחים
מי שעבר את כל הלילה, וראה אור יום
הוא לא יניח שנשכח את ההולכים
מי שהבטיח וזכה גם לקיים
מי שהצליח לחזור מן הדרכים
מי שכאב, אבל הבין שהכאב אילם
הוא לא יניח שנשכח את ההולכים.
וההרים עוד יבערו באש זריחות
ובין ערביים תנשב עוד רוח ים
אלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחות
הם שיעידו, כי זכרנו את כולם.
מילים: חיים חפר לחן: משה וילנסקי
יָבוֹא הַיּוֹם וְעוֹד תֵּשֵב אֶל מוּל הָאָח
וְגַם הַגַּב יִהְיֶה כָּפוּף כַּחֲטוֹטֶרֶת
וְתִזָּכֵר אָז בְּיָמֶיךָ בַּפַּלְמָ"ח
וּתְסַפֵּר עַל זֹאת אַגַּב עִשּׁוּן מִקְטֶרֶת
וּמִסָּבִיב וּמִסָּבִיב יֵשֵׁב הַטַּף
וְאִשְׁתְּךָ גַּם הִיא מֻפְלֶגֶת בַּשָּׁנִים
תַּזִּיל דִּמְעָה וּתְקַנֵּחַ אֶת הָאַף
וְתֵאָנַח: הָיוּ זְמַנִּים הָיוּ זְמַנִּים...
הָיוּ זְמַנִּים
אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ
הָיוּ זְמַנִּים
לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ
עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר –
עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר
אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים...
וּתְסַפֵּר אֲזַי עַל כִּבּוּשִׁים וּקְרָב
וְהַקָּטָן בֵּין הַיְּלָדִים יָעִיר בְּלַחַשׁ:
וּבְכֵן זֶה סַבָּא שֶׁהִצִּיל אֶת הַמַּצָּב –
מִסַּבָּא שֶׁכָּזֶה בֶּאֱמֶת
בֶּאֱמֶת יֵשׁ נַחַת...
וְאָז תַּרְאֶה אֶת זְרוֹעֲךָ הַחֲשׂוּפָה
וּבָהּ צַלֶּקֶת שֶׁהִגְלִידָה מִשָּׁנִים
וּתְחַיֵּךְ אֶת זֹאת הֵן סָבְתָא אָז רִפְּאָה
נוּ וּמֵאָז הָיוּ זְמַנִּים הָיוּ זְמַנִּים...
הָיוּ זְמַנִּים
אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ
הָיוּ זְמַנִּים
לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ
עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר –
עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר
אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים...
וְגַם הַגַּב יִהְיֶה כָּפוּף כַּחֲטוֹטֶרֶת
וְתִזָּכֵר אָז בְּיָמֶיךָ בַּפַּלְמָ"ח
וּתְסַפֵּר עַל זֹאת אַגַּב עִשּׁוּן מִקְטֶרֶת
וּמִסָּבִיב וּמִסָּבִיב יֵשֵׁב הַטַּף
וְאִשְׁתְּךָ גַּם הִיא מֻפְלֶגֶת בַּשָּׁנִים
תַּזִּיל דִּמְעָה וּתְקַנֵּחַ אֶת הָאַף
וְתֵאָנַח: הָיוּ זְמַנִּים הָיוּ זְמַנִּים...
הָיוּ זְמַנִּים
אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ
הָיוּ זְמַנִּים
לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ
עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר –
עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר
אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים...
וּתְסַפֵּר אֲזַי עַל כִּבּוּשִׁים וּקְרָב
וְהַקָּטָן בֵּין הַיְּלָדִים יָעִיר בְּלַחַשׁ:
וּבְכֵן זֶה סַבָּא שֶׁהִצִּיל אֶת הַמַּצָּב –
מִסַּבָּא שֶׁכָּזֶה בֶּאֱמֶת
בֶּאֱמֶת יֵשׁ נַחַת...
וְאָז תַּרְאֶה אֶת זְרוֹעֲךָ הַחֲשׂוּפָה
וּבָהּ צַלֶּקֶת שֶׁהִגְלִידָה מִשָּׁנִים
וּתְחַיֵּךְ אֶת זֹאת הֵן סָבְתָא אָז רִפְּאָה
נוּ וּמֵאָז הָיוּ זְמַנִּים הָיוּ זְמַנִּים...
הָיוּ זְמַנִּים
אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ
הָיוּ זְמַנִּים
לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ
עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר –
עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר
אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים...
סוף השירון
