השירון מאפשר הצגה של מילות השירים , שקופיות זמר,.
או גם וגם
.
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון
שירונים:
אלי ארגון
הוא זמר, חבר צמד השני-שרים, מוביל ומנחה מפגשי זמר בליווי גיטרה
050-218-5877
050-218-5877
שירון זה מכיל מילים לשירים
מילים: נתן אלתרמן לחן: נעמי שמר
כי סערת עלי, לנצח אנגנך
שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים!
תשוקתי אלייך ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!
לספרים רק את החטא והשופטת.
פתאומית לעד, עיני בך הלומות,
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל,
תאלמי אותי לאלומות.
אל תתחנני אל הנסוגים מגשת.
לבדי אהיה בארצותייך הלך.
תפילתי דבר איננה מבקשת,
תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!
עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים,
אלוהי ציווני שאת לעוללייך,
מעוניי הרב שקדים וצימוקים.
טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
אל תרחמיהו בעויפו לרוץ,
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ.
שם לוהט ירח כנשיקת טבחת,
שם רקיע לח את שיעולו מרעים,
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה וארים.
ואני יודע כי לקול התוף,
בערי מסחר חרשות וכואבות,
יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
את חיוכנו זה מבין המרכבות.
שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים!
תשוקתי אלייך ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!
לספרים רק את החטא והשופטת.
פתאומית לעד, עיני בך הלומות,
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל,
תאלמי אותי לאלומות.
אל תתחנני אל הנסוגים מגשת.
לבדי אהיה בארצותייך הלך.
תפילתי דבר איננה מבקשת,
תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!
עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים,
אלוהי ציווני שאת לעוללייך,
מעוניי הרב שקדים וצימוקים.
טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
אל תרחמיהו בעויפו לרוץ,
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ.
שם לוהט ירח כנשיקת טבחת,
שם רקיע לח את שיעולו מרעים,
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה וארים.
ואני יודע כי לקול התוף,
בערי מסחר חרשות וכואבות,
יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
את חיוכנו זה מבין המרכבות.
מילים: נתן אלתרמן לחן: יוני רכטר
איפה אני צמחתי יא חביב?
על מדרכות של אמא תל אביב
איפה אני גדלתי בעולם?
בין מוגרבי ובין רציף הים.
לכן אני זוכר עוד, יא חביב,
את הלילות של אמא תל אביב
חשמל גדול בער בפנסים
ופנסים האירו את ניסים
ועד היום יוצא ליבי
אל הפנס של מוגרבי
ולפנס ההוא , יא ליל,
של ככר הרברט סמואל....
עכשיו עומד פנס בלי אור,
עומד כקן ללא ציפור!
הה, אחרים היו כל כך
לילות של תל אביב יא אח!
על הגגות דלקו אז, יא רבון,
רקלמות של סיגריות וסבון
אדום, כחול וכל מיני פסים
הבט ותהנה לך, ניסים.
עכשיו אין אור, עכשיו יש רק מקלט.
אני ישן בו רק לכבוד שבת
כי המקלט שלי, תבין, חביב,
תמיד היתה רק אמא תל אביב.
לכן היום יוצא ליבי
אל הפנס של מוגרבי
ואל פנס כיכר החוף.
וכיכר צינה דיזנגוף...
עכשיו עומד פנס בלי אור,
עומד כקן בלי ציפור...
הה, אחרים היו כל כך,
לילות של תל אביב, יא אח!
אבל אני יודע, יא חביב,
יבריקו שוב לילות של תל אביב!
פתאום בערב, בחיי ניסים,
נאיר פה חלונות ופנסים!
ובדמעות נראה אז, יא רבון,
רקלמות של סיגריות וסבון,
ומשמחה והתרגשות, יא אח,
כבר גם לכעוס על רוטנברג נשכח...
ואנוכי אדליק, רבי,
את הפנס של מוגרבי
ואת פנס כיכר החוף
וכיכר צינה דיזנגוף...
ובעולם כולו גם כן
ישוב האור אל תוך הקן,
ומבריקים יהיו, חביב,
לילות של אמא תל אביב!
על מדרכות של אמא תל אביב
איפה אני גדלתי בעולם?
בין מוגרבי ובין רציף הים.
לכן אני זוכר עוד, יא חביב,
את הלילות של אמא תל אביב
חשמל גדול בער בפנסים
ופנסים האירו את ניסים
ועד היום יוצא ליבי
אל הפנס של מוגרבי
ולפנס ההוא , יא ליל,
של ככר הרברט סמואל....
עכשיו עומד פנס בלי אור,
עומד כקן ללא ציפור!
הה, אחרים היו כל כך
לילות של תל אביב יא אח!
על הגגות דלקו אז, יא רבון,
רקלמות של סיגריות וסבון
אדום, כחול וכל מיני פסים
הבט ותהנה לך, ניסים.
עכשיו אין אור, עכשיו יש רק מקלט.
אני ישן בו רק לכבוד שבת
כי המקלט שלי, תבין, חביב,
תמיד היתה רק אמא תל אביב.
לכן היום יוצא ליבי
אל הפנס של מוגרבי
ואל פנס כיכר החוף.
וכיכר צינה דיזנגוף...
עכשיו עומד פנס בלי אור,
עומד כקן בלי ציפור...
הה, אחרים היו כל כך,
לילות של תל אביב, יא אח!
אבל אני יודע, יא חביב,
יבריקו שוב לילות של תל אביב!
פתאום בערב, בחיי ניסים,
נאיר פה חלונות ופנסים!
ובדמעות נראה אז, יא רבון,
רקלמות של סיגריות וסבון,
ומשמחה והתרגשות, יא אח,
כבר גם לכעוס על רוטנברג נשכח...
ואנוכי אדליק, רבי,
את הפנס של מוגרבי
ואת פנס כיכר החוף
וכיכר צינה דיזנגוף...
ובעולם כולו גם כן
ישוב האור אל תוך הקן,
ומבריקים יהיו, חביב,
לילות של אמא תל אביב!
מילים: נתן אלתרמן לחן: שלמה ארצי
בחייק הבית הישן
מול חלומות התה שלנו
כבתוך נמל עטוף עשן
אל לילותינו העגנו
היו בו עט ולב נובעים
היתה סיגרה מלחשת
יינות פלאים, שירים טובים
פגרי זבובים בתוך נברשת
בך ה"שלג" בלילות
מצא כל איש את מנת כוסו לו
העיר זימרה במקהלות
ורק אתה זימרת סולו
העיר פרחה באור חדש
אתה אמרת - לא אזוז עוד
ממך קיבל גזוז עם קש
כל בעל חוב ובעל מוזות
בך הללו מתחבאים
שאין חלום מגרש עצור בם
אשר בנו בתים רבים...
לשיר אותם ולא לגור בם.
כעת חדש ביתך, מובן -
אבל ידך עוד מלטפת
אני מגן לכם גם כאן
אצלי אתם תחיו בזפת
סביב מוכרים, שוכרים, קונים
אך פה חומה עוד מבוצרת
פה מוהיקנים אחרונים
שותקים על כוס ועל מקטרת
מול חלומות התה שלנו
כבתוך נמל עטוף עשן
אל לילותינו העגנו
היו בו עט ולב נובעים
היתה סיגרה מלחשת
יינות פלאים, שירים טובים
פגרי זבובים בתוך נברשת
בך ה"שלג" בלילות
מצא כל איש את מנת כוסו לו
העיר זימרה במקהלות
ורק אתה זימרת סולו
העיר פרחה באור חדש
אתה אמרת - לא אזוז עוד
ממך קיבל גזוז עם קש
כל בעל חוב ובעל מוזות
בך הללו מתחבאים
שאין חלום מגרש עצור בם
אשר בנו בתים רבים...
לשיר אותם ולא לגור בם.
כעת חדש ביתך, מובן -
אבל ידך עוד מלטפת
אני מגן לכם גם כאן
אצלי אתם תחיו בזפת
סביב מוכרים, שוכרים, קונים
אך פה חומה עוד מבוצרת
פה מוהיקנים אחרונים
שותקים על כוס ועל מקטרת
מילים: נתן אלתרמן לחן: משה וילנסקי
הָעֶרֶב בָּא. שְׁקִיעָה בָּהָר יוֹקֶדֶת.
אֲנִי חוֹלֶמֶת וְרוֹאוֹת עֵינַי:
הַגַּיְאָה נַעֲרָה קְטַנָּה יוֹרֶדֶת
וּבְאֵשׁ כַּלָּנִיּוֹת לוֹהֵט הַגַּיְא.
אֶת הַפְּרָחִים לִצְרוֹר הִיא תְּלַקֵּט לָהּ,
וּבַשְּׁבִילִים הַמִּתְכַּסִּים בְּטַל
אֶל אִמָּא הִיא נֶחְפֶּזֶת וְקוֹרֵאת לָהּ:
הַבִּיטִי מַה הֵבֵאתִי לָךְ בַּסַּל!
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת מְטֻלָּלוֹת חִנָּנִיּוֹת.
שְׁקִיעוֹת בָּהָר תִּבְעַרְנָה וְתִדְעַכְנָה,
אֲבָל כַּלָּנִיּוֹת תָּמִיד תִּפְרַחְנָה.
סוּפוֹת לָרֹב תֵּהֹמְנָה וְתִסְעַרְנָה,
אַךְ מֵחָדָשׁ כַּלָּנִיוֹת תִּבְעַרְנָה.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
שָׁנִים עוֹבְרוֹת, שׁוּב הַשְּׁקִיעָה יוֹקֶדֶת.
הַנַּעֲרָהּ גָּדְלָה, יָפְתָה בְּלִי דַּי.
הִיא אֶל הַגַּיְא עִם בְּחִיר-לִבָּהּ יוֹרֶדֶת
וְשׁוּב כַּלָּנִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בַּגַּיְא.
מוֹשִיט אֵלֶיהָ בְּחִיר-לִבָּהּ יָדַיִם
וְהִיא, צוֹחֶקֶת וּטְלוּלָה מִטַּל,
אֵלָיו לוֹחֶשֶׁת בֵּין הַנְּשִׁיקוֹתַיִם:
הַבֵּט נָא, מָה אָסַפְתִּי פֹּה בַּסַּל!
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת מְטֻלָּלוֹת חִנָּנִיּוֹת.
שְׁבוּעוֹת הָאַהֲבָה, הוֹי, תִּשָּׁכַחְנָה,
אֲבָל תָּמִיד כַּלָּנִיּוֹת תִּפְרַחְנָה.
כִּי הַשְּׁבוּעוֹת כָּלּוֹת כְּמוֹ עָשָׁן הֵן,
אַךְ הַכַּלָּנִיּוֹת תָּמִיד אוֹתָן הֵן.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
שָׁנִים עָבְרוּ. שְׁקִיעָה בָּהָר יוֹקֶדֶת.
הַנַּעֲרָהּ כְּבָר סָבְתָא, יְדִידַי.
הִנֵּה כְּבָר נֶכְדָּתָהּ לַגַּיְא יוֹרֶדֶת
וְשׁוּב כַּלָּנִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בַּגַּיְא.
וּכְשֶׁקּוֹרֵאת הַנַּעֲרָה אֵלֶיהָ:
הַבִּיטִי סָבְתָא מַה הֵבֵאתִי לָךְ -
מִצְּחוֹק וָדֶמַע זוֹהֲרוֹת עֵינֶיהָ
וְהִיא זוֹכֶרֶת שִׁיר מִזְמוֹר נִשְׁכָּח:
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת מְטֻלָּלוֹת חִנָּנִיּוֹת.
כֵּן, הַדּוֹרוֹת בָּאִים חוֹלְפִים בְּלִי גֶמֶר,
אַךְ לְכָל דּוֹר יֵשׁ כַּלָּנִית וָזֶמֶר.
אַשְׁרֵי הָאִישׁ, אִם בֵּין סוּפוֹת וָרַעַם
פָּרְחָה הַכַּלָּנִית לוֹ, לוּ רַק פַּעַם.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
אֲנִי חוֹלֶמֶת וְרוֹאוֹת עֵינַי:
הַגַּיְאָה נַעֲרָה קְטַנָּה יוֹרֶדֶת
וּבְאֵשׁ כַּלָּנִיּוֹת לוֹהֵט הַגַּיְא.
אֶת הַפְּרָחִים לִצְרוֹר הִיא תְּלַקֵּט לָהּ,
וּבַשְּׁבִילִים הַמִּתְכַּסִּים בְּטַל
אֶל אִמָּא הִיא נֶחְפֶּזֶת וְקוֹרֵאת לָהּ:
הַבִּיטִי מַה הֵבֵאתִי לָךְ בַּסַּל!
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת מְטֻלָּלוֹת חִנָּנִיּוֹת.
שְׁקִיעוֹת בָּהָר תִּבְעַרְנָה וְתִדְעַכְנָה,
אֲבָל כַּלָּנִיּוֹת תָּמִיד תִּפְרַחְנָה.
סוּפוֹת לָרֹב תֵּהֹמְנָה וְתִסְעַרְנָה,
אַךְ מֵחָדָשׁ כַּלָּנִיוֹת תִּבְעַרְנָה.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
שָׁנִים עוֹבְרוֹת, שׁוּב הַשְּׁקִיעָה יוֹקֶדֶת.
הַנַּעֲרָהּ גָּדְלָה, יָפְתָה בְּלִי דַּי.
הִיא אֶל הַגַּיְא עִם בְּחִיר-לִבָּהּ יוֹרֶדֶת
וְשׁוּב כַּלָּנִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בַּגַּיְא.
מוֹשִיט אֵלֶיהָ בְּחִיר-לִבָּהּ יָדַיִם
וְהִיא, צוֹחֶקֶת וּטְלוּלָה מִטַּל,
אֵלָיו לוֹחֶשֶׁת בֵּין הַנְּשִׁיקוֹתַיִם:
הַבֵּט נָא, מָה אָסַפְתִּי פֹּה בַּסַּל!
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת מְטֻלָּלוֹת חִנָּנִיּוֹת.
שְׁבוּעוֹת הָאַהֲבָה, הוֹי, תִּשָּׁכַחְנָה,
אֲבָל תָּמִיד כַּלָּנִיּוֹת תִּפְרַחְנָה.
כִּי הַשְּׁבוּעוֹת כָּלּוֹת כְּמוֹ עָשָׁן הֵן,
אַךְ הַכַּלָּנִיּוֹת תָּמִיד אוֹתָן הֵן.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
שָׁנִים עָבְרוּ. שְׁקִיעָה בָּהָר יוֹקֶדֶת.
הַנַּעֲרָהּ כְּבָר סָבְתָא, יְדִידַי.
הִנֵּה כְּבָר נֶכְדָּתָהּ לַגַּיְא יוֹרֶדֶת
וְשׁוּב כַּלָּנִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בַּגַּיְא.
וּכְשֶׁקּוֹרֵאת הַנַּעֲרָה אֵלֶיהָ:
הַבִּיטִי סָבְתָא מַה הֵבֵאתִי לָךְ -
מִצְּחוֹק וָדֶמַע זוֹהֲרוֹת עֵינֶיהָ
וְהִיא זוֹכֶרֶת שִׁיר מִזְמוֹר נִשְׁכָּח:
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת מְטֻלָּלוֹת חִנָּנִיּוֹת.
כֵּן, הַדּוֹרוֹת בָּאִים חוֹלְפִים בְּלִי גֶמֶר,
אַךְ לְכָל דּוֹר יֵשׁ כַּלָּנִית וָזֶמֶר.
אַשְׁרֵי הָאִישׁ, אִם בֵּין סוּפוֹת וָרַעַם
פָּרְחָה הַכַּלָּנִית לוֹ, לוּ רַק פַּעַם.
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת,
כַּלָּנִיּוֹת אֲדַמְדַמּוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת.
מילים: נתן אלתרמן לחן: משה וילנסקי
בכרם תימן ירח שט
רוח צחה נושבת.
ואנכי בשמלת שבת
על מפתני יושבת.
יבוא חתני,
צעיר ויפה עינים,
אשיר לו אני
והוא ימחא כפים.
לבי הומה בי פנימה...
הס, אל תעיר את אמא...
אל תפחדי, תמר,
אמא יודעת כבר.
בדירתנו תשבי, תמר,
נאום חתנך סעדיו
ותלבשי רק משי יקר
ותנגני על רדיו.
תאכלי פיסטוקים
ומזמורים תשמיעי
ושנים מתוקים
את בחיקך תניעי.
תני את ידך, אגע בה...
אל נא תעיר את אבא...
אל תפחדי, תמר,
אבא יודע כבר.
בכרם תימן ירח שט
רוח צחה נושבת.
צמד עיניך בבת אחת
בי מדליקות שלהבת.
מכה בי הלב,
אחז בי ואל תנוע,
ראשי עלי סובב
ולא אדע מדוע.
ונשמתי רועדת,
ולבתי פוחדת...
אל תפחדי, תמר,
זה יעבר מחר!
רוח צחה נושבת.
ואנכי בשמלת שבת
על מפתני יושבת.
יבוא חתני,
צעיר ויפה עינים,
אשיר לו אני
והוא ימחא כפים.
לבי הומה בי פנימה...
הס, אל תעיר את אמא...
אל תפחדי, תמר,
אמא יודעת כבר.
בדירתנו תשבי, תמר,
נאום חתנך סעדיו
ותלבשי רק משי יקר
ותנגני על רדיו.
תאכלי פיסטוקים
ומזמורים תשמיעי
ושנים מתוקים
את בחיקך תניעי.
תני את ידך, אגע בה...
אל נא תעיר את אבא...
אל תפחדי, תמר,
אבא יודע כבר.
בכרם תימן ירח שט
רוח צחה נושבת.
צמד עיניך בבת אחת
בי מדליקות שלהבת.
מכה בי הלב,
אחז בי ואל תנוע,
ראשי עלי סובב
ולא אדע מדוע.
ונשמתי רועדת,
ולבתי פוחדת...
אל תפחדי, תמר,
זה יעבר מחר!
מילים: נתן אלתרמן לחן: עממי
מעפולה הנה באנו יחד
ברכבת יום שישי
יש לי דג מלוח בצלחת
ותסרוקת לראשי
ועלי שמלת שבת
עם ארנק של עור ביד
הו אמא, כמה זה נחמד
יהודה הבטיח לה
שישמור לה אמונה
כמו לפני החתונה
ירח דבש לפני החתונה
זפת אחרי הדבש
החתן רוצה להיות לאבא
בן מחנה'לה דרש
חנה'לה אמרה לו פה
זה לגמרי לא יפה
לא אובה ולא ארצה
אם תרצה בן או בת
לך עשה לך לבד
כי חופש פעולה לפרט
יום שישי תרצ"ט פרשת ויאמר
ברית מילה היתה בעיר
סעודה ניתנה כיד המלך
ומזל טוב לגביר
חנה'לה התבלבלה
מה פתאום ברית מילה
והיא עודנה בתולה
אך הבעל לא זכר
כיצד בא לו בן זכר
ולשמוח מאוחר
את הבן הביאו אל הרבי
ויאמרו לו רבי קח
היא אומרת זה לא שלי
והוא אומר זה כן שלך
אז הרבי התעניין
שניהם מכחישים בבן
וזה דבר לא ייתכן
נחכה עד שיגדל
אז אותו מפיו נשאל
מאין באת מנוול
הביאני אל בית היין
הביאני אל בית היין
הביאני אל בית היין
ודגלו עלי אהבה
ודגלו עלי אהבה
ודגלו עלי אהבה
סמכוני באשישות
רפידוני בתפוחים
סמכוני באשישות
רפידוני בתפוחים
סמכוני באשישות
רפידוני בתפוחים
כי חולת, כי חולת אהבה אני
כי חולת, כי חולת אהבה אני
סמכוני באשישות
רפידוני בתפוחים
כי חולת אהבה אני
כי חולת אהבה אני
הביאני אל בית היין
הביאני אל בית היין
הביאני אל בית היין
ודגלו עלי אהבה
ודגלו עלי אהבה
ודגלו עלי אהבה
ברכבת יום שישי
יש לי דג מלוח בצלחת
ותסרוקת לראשי
ועלי שמלת שבת
עם ארנק של עור ביד
הו אמא, כמה זה נחמד
יהודה הבטיח לה
שישמור לה אמונה
כמו לפני החתונה
ירח דבש לפני החתונה
זפת אחרי הדבש
החתן רוצה להיות לאבא
בן מחנה'לה דרש
חנה'לה אמרה לו פה
זה לגמרי לא יפה
לא אובה ולא ארצה
אם תרצה בן או בת
לך עשה לך לבד
כי חופש פעולה לפרט
יום שישי תרצ"ט פרשת ויאמר
ברית מילה היתה בעיר
סעודה ניתנה כיד המלך
ומזל טוב לגביר
חנה'לה התבלבלה
מה פתאום ברית מילה
והיא עודנה בתולה
אך הבעל לא זכר
כיצד בא לו בן זכר
ולשמוח מאוחר
את הבן הביאו אל הרבי
ויאמרו לו רבי קח
היא אומרת זה לא שלי
והוא אומר זה כן שלך
אז הרבי התעניין
שניהם מכחישים בבן
וזה דבר לא ייתכן
נחכה עד שיגדל
אז אותו מפיו נשאל
מאין באת מנוול
הביאני אל בית היין
הביאני אל בית היין
הביאני אל בית היין
ודגלו עלי אהבה
ודגלו עלי אהבה
ודגלו עלי אהבה
סמכוני באשישות
רפידוני בתפוחים
סמכוני באשישות
רפידוני בתפוחים
סמכוני באשישות
רפידוני בתפוחים
כי חולת, כי חולת אהבה אני
כי חולת, כי חולת אהבה אני
סמכוני באשישות
רפידוני בתפוחים
כי חולת אהבה אני
כי חולת אהבה אני
הביאני אל בית היין
הביאני אל בית היין
הביאני אל בית היין
ודגלו עלי אהבה
ודגלו עלי אהבה
ודגלו עלי אהבה
מילים: נתן אלתרמן לחן: סשה ארגוב
עזבי יונתי כל מיני הצעות
ובואי נרוצה אל שוק המציאות.
אל שוק המציאות? לא, לא, לא. מה כבר יש שם?
ומה כבר נמצא שם? ומה כבר נראה שם?
ראשית כל נבוא ונגיע לשמה
ושם כבר נראה מה, ושם כבר נמצא מה.
ודרך אגב, בין כניסה ליציאה,
אולי גם נמצא במקרה מציאה.
שוק המציאות,
שוק המציאות,
איזה פלאים,
איזה פלאות,
הזדמנויות
מאוד מפתיעות,
שוק המציאות,
שוק המציאות.
כוננית מצחיקה
וכורסה מצוייצת,
חצוצרה עתיקה
שעודה מחצרצת.
קרבינה בלי הדק
וחרסינה עם סדק,
חרוזים ללא חוט
מה שאין בחנות.
הזדמנויות
מאוד מפתיעות,
שוק המציאות,
שוק המציאות.
הביטי נא איזה שעון קוקיה,
קוקית נהדרת כה ויפהפיה.
נכון בהחלט, קוקיה נהדרת,
אך למה אתה מסתכל במוכרת?
שמעי, המוכרת איננה אנטיקה
וההסתכלות עוד לאיש לא הזיקה.
אך אם אני פה, יש מקל פה ושוט
ואל תחפש מציאות חדשות.
שוק המציאות,
שוק המציאות,
איזה פלאים,
איזה פלאות,
הזדמנויות
מאוד מפתיעות,
שוק המציאות,
שוק המציאות.
אורלוגין מטוטלת,
טבעות של ענבר,
מפתחות ללא דלת,
מטריות בלי מטר.
קולומבינה של ברונזה
עומדת בפוזה
מול פיירו מאוהב
בלי ראשו על כתפיו.
איש מרבה לבקש ולשאוף ולדרוש
אבל מה שמוצא הוא, מוכן לו מראש.
על הרבה מציאות, הוי, קופץ אתה, אחא,
אבל יש מציאה שקופצת עליך.
אז אומר אתה כך מרובה לא תפסנו
ואולי לא מצאנו כל מה שחיפשנו
ואולי קצת בזבזנו טרדות ויגיעות,
אבל טוב שהיינו בשוק המציאות.
ובואי נרוצה אל שוק המציאות.
אל שוק המציאות? לא, לא, לא. מה כבר יש שם?
ומה כבר נמצא שם? ומה כבר נראה שם?
ראשית כל נבוא ונגיע לשמה
ושם כבר נראה מה, ושם כבר נמצא מה.
ודרך אגב, בין כניסה ליציאה,
אולי גם נמצא במקרה מציאה.
שוק המציאות,
שוק המציאות,
איזה פלאים,
איזה פלאות,
הזדמנויות
מאוד מפתיעות,
שוק המציאות,
שוק המציאות.
כוננית מצחיקה
וכורסה מצוייצת,
חצוצרה עתיקה
שעודה מחצרצת.
קרבינה בלי הדק
וחרסינה עם סדק,
חרוזים ללא חוט
מה שאין בחנות.
הזדמנויות
מאוד מפתיעות,
שוק המציאות,
שוק המציאות.
הביטי נא איזה שעון קוקיה,
קוקית נהדרת כה ויפהפיה.
נכון בהחלט, קוקיה נהדרת,
אך למה אתה מסתכל במוכרת?
שמעי, המוכרת איננה אנטיקה
וההסתכלות עוד לאיש לא הזיקה.
אך אם אני פה, יש מקל פה ושוט
ואל תחפש מציאות חדשות.
שוק המציאות,
שוק המציאות,
איזה פלאים,
איזה פלאות,
הזדמנויות
מאוד מפתיעות,
שוק המציאות,
שוק המציאות.
אורלוגין מטוטלת,
טבעות של ענבר,
מפתחות ללא דלת,
מטריות בלי מטר.
קולומבינה של ברונזה
עומדת בפוזה
מול פיירו מאוהב
בלי ראשו על כתפיו.
איש מרבה לבקש ולשאוף ולדרוש
אבל מה שמוצא הוא, מוכן לו מראש.
על הרבה מציאות, הוי, קופץ אתה, אחא,
אבל יש מציאה שקופצת עליך.
אז אומר אתה כך מרובה לא תפסנו
ואולי לא מצאנו כל מה שחיפשנו
ואולי קצת בזבזנו טרדות ויגיעות,
אבל טוב שהיינו בשוק המציאות.
מילים: לחן: משה וילנסקי
אותי החברות כולן
בלי הרף שואלות
מדוע זה עינייך כה
גדולות ואפלות
ומה את חיננית כל כך
ומה את ביישנית כל כך
ולמה זה נימת קולך
נוגה וניגונית כל כך
ומה כה שונה הנך
מכל הבחורות
ולמה זה חולמות כל כך
עינייך השחורות
לזה ישנה לי רק תשובה אחת
אני מצפת
הרוח ההרים והלילות
נתנו בי זוג עיניים אפלות
שמיים של גליל ומי מרום
השכינו בעיני את החלום
אצלנו גזע שכזה
אצלנו טבע שכזה
אצלנו מין סביבה כזאת
כן ככה זה אצלי בפרט
אני מצפת
זה בי נדבק זה בי נקלט
אני מצפת
ביום אביב אחד אותו
פגשתי ראשונה
מאז לי אין מאז לי אין
מנוח ושינה
אומרות לי חברותיי לא טוב
איך זה אפשר כך לאהוב
הלא נורא זה ואיום
לא ככה אוהבים היום
האהבה בזמן הזה
פשוטה הרבה יותר
ולא איכפת הלא סוף סוף
אם זהו אם אחר
לזה ישנה לי רק תשובה אחת
אני מצפת
רוחות הסער וכוכבי הסוד
לימדו אותי כי זה אכפת מאוד
כי יש הבדל אולי טיפשי ודק
בין אהבת עולם ובין משחק
אצלנו גזע שכזה
אצלנו טבע שכזה
אצלנו מין סביבה כזאת
כן ככה זה אצלי בפרט
אני מצפת
זה בי נדבק זה בי נחרת
אני מצפת
הגיע יום למרחקים
בחיר לבי הלך
וחברותיי אומרות לי כך
הוא לא יזכור אותך
הוא יעזוב הוא לא יזכור
ואל אחרת הוא יחזור
אחרת הוא יאהב אהוב
כי נערות ישנן לרוב
אבל אני לכל לכל
עונה בצחוק גדול
אם גם בנות ישנן לרוב
אותי אין לעזוב
ויש לזה סיבה אולי אחת
אני מצפת
אפשר לנוס אל ים ואל מדבר
אבל אותי לשכוח אי אפשר
אולי גם שם יפות כמוני יש
אבל אותי נושאים בלב כאש
אצלנו גזע שכזה
אצלנו טבע שכזה
אצלנו מין סביבה כזאת
כן ככה זה אצלי בפרט
אני מצפת
אם בי נתפסת אין מפלט
אני מצפת
בלי הרף שואלות
מדוע זה עינייך כה
גדולות ואפלות
ומה את חיננית כל כך
ומה את ביישנית כל כך
ולמה זה נימת קולך
נוגה וניגונית כל כך
ומה כה שונה הנך
מכל הבחורות
ולמה זה חולמות כל כך
עינייך השחורות
לזה ישנה לי רק תשובה אחת
אני מצפת
הרוח ההרים והלילות
נתנו בי זוג עיניים אפלות
שמיים של גליל ומי מרום
השכינו בעיני את החלום
אצלנו גזע שכזה
אצלנו טבע שכזה
אצלנו מין סביבה כזאת
כן ככה זה אצלי בפרט
אני מצפת
זה בי נדבק זה בי נקלט
אני מצפת
ביום אביב אחד אותו
פגשתי ראשונה
מאז לי אין מאז לי אין
מנוח ושינה
אומרות לי חברותיי לא טוב
איך זה אפשר כך לאהוב
הלא נורא זה ואיום
לא ככה אוהבים היום
האהבה בזמן הזה
פשוטה הרבה יותר
ולא איכפת הלא סוף סוף
אם זהו אם אחר
לזה ישנה לי רק תשובה אחת
אני מצפת
רוחות הסער וכוכבי הסוד
לימדו אותי כי זה אכפת מאוד
כי יש הבדל אולי טיפשי ודק
בין אהבת עולם ובין משחק
אצלנו גזע שכזה
אצלנו טבע שכזה
אצלנו מין סביבה כזאת
כן ככה זה אצלי בפרט
אני מצפת
זה בי נדבק זה בי נחרת
אני מצפת
הגיע יום למרחקים
בחיר לבי הלך
וחברותיי אומרות לי כך
הוא לא יזכור אותך
הוא יעזוב הוא לא יזכור
ואל אחרת הוא יחזור
אחרת הוא יאהב אהוב
כי נערות ישנן לרוב
אבל אני לכל לכל
עונה בצחוק גדול
אם גם בנות ישנן לרוב
אותי אין לעזוב
ויש לזה סיבה אולי אחת
אני מצפת
אפשר לנוס אל ים ואל מדבר
אבל אותי לשכוח אי אפשר
אולי גם שם יפות כמוני יש
אבל אותי נושאים בלב כאש
אצלנו גזע שכזה
אצלנו טבע שכזה
אצלנו מין סביבה כזאת
כן ככה זה אצלי בפרט
אני מצפת
אם בי נתפסת אין מפלט
אני מצפת
מילים: נתן אלתרמן לחן: יאיר רוזנבלום
לֵיל חֲנָיָה. בְּקוֹל דְּבָרִים, בִּשְׂחוֹק, בְּגֶדֶף,
בַּהֲמֻלַּת מְלָאכוֹת הוּא קָם. הִנֵּה הִנּוֹ.
כְּמוֹ פְּנֵי עִיר־נִבְנֵית פָּנָיו שֶׁל שְׂדֵה הַקֶּטֶל
בְּהִתְפָּרֵשׂ הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר דִּינוֹ
לִהְיוֹת שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם וּמָגִנּוֹ.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
מִתּוֹךְ אַשְׁמֹרֶת רִאשׁוֹנָה, בֵּין חוֹף וָגֶבַע,
הָיָה נִשְׁקָף פִּתְאֹם מַרְאֵה הַמִּלְחָמָה
כְּמוֹ הֲוָי צוֹעֵן, חֲבוּר יָתֵד וָחֶבֶל,
בּוֹ חֵרוּתָם שֶׁל מַסָּעוֹת וְחֵרוּמָם,
בּוֹ הַכֵּלִים וְהַחֻקּוֹת בְּעֵירֻמָּם.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
בּוֹ מְלִיצַת סִיסְמוֹת הַזְּמַן, אֲשֶׁר לֹא פֶּרֶק ־
שִׁירָה צְרוּפָה בָּן יַעֲסֹק, חָלִילָה לוֹ –,
לה לה לה לה לה לה
וְרַק הַזֶּמֶר הַנָּפוֹץ, שֶׁלֹּא דְבַר־עֵרֶךְ
וְלֹא שְׂכִיַּת־חֶמְדָּה הוּא, יִשָּׂאֵן בִּמְלֹא
צִוְחַת צְבָעָיו הַחֲרִיפִים עַל חֲלִילוֹ.
לה לה לה לה לה לה...
עַל אַהֲבָה הוּא מְדַבֵּר (בָּהּ הוּא פּוֹתֵחַ)
וְעַל חוֹבָה וּקְרָב וָעֹל. הַכֹּל בַּכֹּל.
אֵין הוּא אוֹמֵר אֶת זֹאת בְּכָל דַּקֻּיּוֹתֶיהָ
שֶׁל הַשִּׁירָה. אֲבָל אוֹמַר בְּקוֹל גָּדוֹל
בְּלִי מֹרֶךְ לֵב וּבְלִי חֲשָׁשׁ מִפְּנֵי הַזּוֹל.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
עֵת מִלְחָמָה. גַּם צֶלֶם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
הָיָה צַלְמָהּ. לְקוֹל זִמְרַת־פִּזְמוֹן תּוֹעָה
עוֹד יִמְשְׁכוּ הֵמָּה, כְּמוֹ נִימָה מֵחֵלֶב,
נַפְשׁוֹ שֶׁל דּוֹר, גַּם בְּשָׂדֶה זְרוּעָה,
לִזְכֹּר, לֹא רַק לְרָע, יְמֵי רָעָה.
גַּם זֶה נִשְׁלַב בַּמִּלְחָמָה. כָּל זֶה גַם יַחַד
כְּמוֹ אִבְחַת אָבִיב נִמְסַךְ בָּעָם מִלֵּיל
וּמִשְּׁחָרִים. כָּל זֶה מִתֵּל וּמִגְּדוֹת נַחַל
יִהְיֶה עוֹלֶה בִּיעָף, וְשָׁב־נִקְטָע בִּילֵל
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
בַּהֲמֻלַּת מְלָאכוֹת הוּא קָם. הִנֵּה הִנּוֹ.
כְּמוֹ פְּנֵי עִיר־נִבְנֵית פָּנָיו שֶׁל שְׂדֵה הַקֶּטֶל
בְּהִתְפָּרֵשׂ הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר דִּינוֹ
לִהְיוֹת שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם וּמָגִנּוֹ.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
מִתּוֹךְ אַשְׁמֹרֶת רִאשׁוֹנָה, בֵּין חוֹף וָגֶבַע,
הָיָה נִשְׁקָף פִּתְאֹם מַרְאֵה הַמִּלְחָמָה
כְּמוֹ הֲוָי צוֹעֵן, חֲבוּר יָתֵד וָחֶבֶל,
בּוֹ חֵרוּתָם שֶׁל מַסָּעוֹת וְחֵרוּמָם,
בּוֹ הַכֵּלִים וְהַחֻקּוֹת בְּעֵירֻמָּם.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
בּוֹ מְלִיצַת סִיסְמוֹת הַזְּמַן, אֲשֶׁר לֹא פֶּרֶק ־
שִׁירָה צְרוּפָה בָּן יַעֲסֹק, חָלִילָה לוֹ –,
לה לה לה לה לה לה
וְרַק הַזֶּמֶר הַנָּפוֹץ, שֶׁלֹּא דְבַר־עֵרֶךְ
וְלֹא שְׂכִיַּת־חֶמְדָּה הוּא, יִשָּׂאֵן בִּמְלֹא
צִוְחַת צְבָעָיו הַחֲרִיפִים עַל חֲלִילוֹ.
לה לה לה לה לה לה...
עַל אַהֲבָה הוּא מְדַבֵּר (בָּהּ הוּא פּוֹתֵחַ)
וְעַל חוֹבָה וּקְרָב וָעֹל. הַכֹּל בַּכֹּל.
אֵין הוּא אוֹמֵר אֶת זֹאת בְּכָל דַּקֻּיּוֹתֶיהָ
שֶׁל הַשִּׁירָה. אֲבָל אוֹמַר בְּקוֹל גָּדוֹל
בְּלִי מֹרֶךְ לֵב וּבְלִי חֲשָׁשׁ מִפְּנֵי הַזּוֹל.
לֵיל חֲנָיָה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ,
לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים,
לֵיל שֶׁמּוֹסֵךְ אֶת כִּשּׁוּפָהּ שֶׁל רְעוּת רוּחַ
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה, לֵיל נְדוּדִים
נִצָּב פָּרוּשׂ עַל הַיָּחִיד וְהַגְּדוּדִים.
עֵת מִלְחָמָה. גַּם צֶלֶם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
הָיָה צַלְמָהּ. לְקוֹל זִמְרַת־פִּזְמוֹן תּוֹעָה
עוֹד יִמְשְׁכוּ הֵמָּה, כְּמוֹ נִימָה מֵחֵלֶב,
נַפְשׁוֹ שֶׁל דּוֹר, גַּם בְּשָׂדֶה זְרוּעָה,
לִזְכֹּר, לֹא רַק לְרָע, יְמֵי רָעָה.
גַּם זֶה נִשְׁלַב בַּמִּלְחָמָה. כָּל זֶה גַם יַחַד
כְּמוֹ אִבְחַת אָבִיב נִמְסַךְ בָּעָם מִלֵּיל
וּמִשְּׁחָרִים. כָּל זֶה מִתֵּל וּמִגְּדוֹת נַחַל
יִהְיֶה עוֹלֶה בִּיעָף, וְשָׁב־נִקְטָע בִּילֵל
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
שֶׁל אִישׁ זוֹנֵק וְאִישׁ יוֹרֶה וְאִישׁ נוֹפֵל.
מילים: נתן אלתרמן לחן: נורית הירש
והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים.
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת... -
לקבל את הנס האחד אין שני...
היא לטקס תיכון. היא תקום למול סהר
ועמדה למולם עוטה חג ואימה.
אז מנגד יצאו נערה ונער
ואט - אט יצעדו הם אל מול האומה.
לובשי חול וחגור, וכבדי נעליים,
בנתיב יעלו הם, הלוך והחרש.
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום - הפרך וליל קו - האש.
עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע,
ונוטפים טללי נעורים עבריים -
דם השניים יגשו, ועמדו עד בלי נוע.
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.
בית תזמורתי
אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם.
ואמרה: מי אתם? והשניים שוקטים,
יענו לה: אנחנו מגש הכסף,
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים.
כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי – צל.
והשאר יסופר בתולדות ישראל.
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים.
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת... -
לקבל את הנס האחד אין שני...
היא לטקס תיכון. היא תקום למול סהר
ועמדה למולם עוטה חג ואימה.
אז מנגד יצאו נערה ונער
ואט - אט יצעדו הם אל מול האומה.
לובשי חול וחגור, וכבדי נעליים,
בנתיב יעלו הם, הלוך והחרש.
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום - הפרך וליל קו - האש.
עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע,
ונוטפים טללי נעורים עבריים -
דם השניים יגשו, ועמדו עד בלי נוע.
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.
בית תזמורתי
אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם.
ואמרה: מי אתם? והשניים שוקטים,
יענו לה: אנחנו מגש הכסף,
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים.
כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי – צל.
והשאר יסופר בתולדות ישראל.
מילים: נתן אלתרמן לחן: שם טוב לוי
ענבלים במרעה ושריקות
ושדה בזהב עד ערב.
דומיית בארות ירוקות,
מרחבים שלי ודרך.
העצים שעלו מן הטל,
נוצצים כזכוכית ומתכת.
להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל
ואמות ואוסיף ללכת.
ושדה בזהב עד ערב.
דומיית בארות ירוקות,
מרחבים שלי ודרך.
העצים שעלו מן הטל,
נוצצים כזכוכית ומתכת.
להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל
ואמות ואוסיף ללכת.
מילים: נתן אלתרמן לחן: נחום היימן
עננים על ראשנו, הרוח איתן.
המלאכה נעשתה, חי שמיים!
נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן.
עוד נשוב ניפגש על המים.
אלמונית, קפיטן, היא הדרך הזאת,
ובלוידים אינה מפורסמת.
אך אם אין היא כיום רשומה במפות,
בהיסטוריה אולי היא נרשמת.
על הצי הלזה, האפור, הקטן,
יסופר עוד בשיר ורומנים.
יתכן כי בך, קפיטן, קפיטן,
יקנאו עוד הרבה קפיטנים.
את עמל בחורינו סוד - ליל יעטוף,
אך עליו נברך כעל לחם.
הן ראית כיצד מספינות אל החוף
הם נושאים את עמם עלי שכם.
לחיי זה הלילה הקר ואיתן!
לחיי הסיכון והפרך!
לחיי הספינות הקטנות, קפיטן!
לחיי הספינות שבדרך!
ולחיי בחורים שקיבלו הפיקוד
ובאופל כיוונו את השייט,
למועד הנכון, למקום היעוד,
בלי מצפן ומפה, בליל ציד.
גם בהם יסופר עוד סיפור מסוים
כי עדים גלי ים ורקיע
איך עומדים הם בקרב טרפלגר של העם
על ספינה בודדה שתבקיע
עננים על ראשינו. הרוח איתן.
המלאכה נעשית, חי שמים!
נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן.
עוד נשוב ניפגש על המים.
יום יבוא, - ואתה בזוית של פונדק
תשב, סב, על בקבוק של קיאנטי.
ותחייך ותירק חתיכה של טבק
ותאמר - כן חבריה, זקנתי.
כן ראיתי רבות בעולם העגול
אך אזכור עוד, חי סנטה מריה
איך נרטבתי בחושך כמו תרנגול
אותו לילה על חוף נהריה
ונספר לך אז כי פתוחים השערים
כבר מזמן נפתחו, חי שמים
ופתחה אותם זו חבורת נערים
שעמדה אותו לילה במים
אז תצחק: לא עזרו אוניות המשחית
לא השפיע הרדר אפילו
ותסיים את פסוקך בקללה איטלקית...
וחוצות הנמל יאפילו
כך יהיה ולכן, אל מול רוח איתן
לחיי הסיכון והפרך
לחיי הספינות הקטנות קפיטן
לחיי הספינות שבדרך!
המלאכה נעשתה, חי שמיים!
נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן.
עוד נשוב ניפגש על המים.
אלמונית, קפיטן, היא הדרך הזאת,
ובלוידים אינה מפורסמת.
אך אם אין היא כיום רשומה במפות,
בהיסטוריה אולי היא נרשמת.
על הצי הלזה, האפור, הקטן,
יסופר עוד בשיר ורומנים.
יתכן כי בך, קפיטן, קפיטן,
יקנאו עוד הרבה קפיטנים.
את עמל בחורינו סוד - ליל יעטוף,
אך עליו נברך כעל לחם.
הן ראית כיצד מספינות אל החוף
הם נושאים את עמם עלי שכם.
לחיי זה הלילה הקר ואיתן!
לחיי הסיכון והפרך!
לחיי הספינות הקטנות, קפיטן!
לחיי הספינות שבדרך!
ולחיי בחורים שקיבלו הפיקוד
ובאופל כיוונו את השייט,
למועד הנכון, למקום היעוד,
בלי מצפן ומפה, בליל ציד.
גם בהם יסופר עוד סיפור מסוים
כי עדים גלי ים ורקיע
איך עומדים הם בקרב טרפלגר של העם
על ספינה בודדה שתבקיע
עננים על ראשינו. הרוח איתן.
המלאכה נעשית, חי שמים!
נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן.
עוד נשוב ניפגש על המים.
יום יבוא, - ואתה בזוית של פונדק
תשב, סב, על בקבוק של קיאנטי.
ותחייך ותירק חתיכה של טבק
ותאמר - כן חבריה, זקנתי.
כן ראיתי רבות בעולם העגול
אך אזכור עוד, חי סנטה מריה
איך נרטבתי בחושך כמו תרנגול
אותו לילה על חוף נהריה
ונספר לך אז כי פתוחים השערים
כבר מזמן נפתחו, חי שמים
ופתחה אותם זו חבורת נערים
שעמדה אותו לילה במים
אז תצחק: לא עזרו אוניות המשחית
לא השפיע הרדר אפילו
ותסיים את פסוקך בקללה איטלקית...
וחוצות הנמל יאפילו
כך יהיה ולכן, אל מול רוח איתן
לחיי הסיכון והפרך
לחיי הספינות הקטנות קפיטן
לחיי הספינות שבדרך!
מילים: תרצה עטר לחן: סשה ארגוב
הס באפיקו הנחל שט,
רוח בו נושבה קלילה.
בלב הכפר בקתת עצים בדד
ניצבת לה, עוטפה שלגים ואפילה.
ואני לא אישן,
כי עצוב הלילה.
נערי הקט עצים יכרות
יום וליל ירבה עמל
עוד נער קט הוא, וידיו ריקות,
אך לי נשבע להיות לי בעל, כשיגדל.
נערי, גדל מהר,
נערי שלי, גדל!
אט חולף הזמן עוטף סודות.
עלומי חולפים איתו.
ונערי גדל וייף מאוד.
וביום אחד נשא אישה יפה כמותו.
אך אני עד עולם,
לא אשכח אותו.
רוח על הנחל רץ, גועש,
בכנפיו נישאו ימי.
בלב הכפר בקתת עצים לי יש,
ושתי עיני דולקות בליל כלהט אש.
בל יקרב איש אלי,
פן תאכלנו האש!
רוח בו נושבה קלילה.
בלב הכפר בקתת עצים בדד
ניצבת לה, עוטפה שלגים ואפילה.
ואני לא אישן,
כי עצוב הלילה.
נערי הקט עצים יכרות
יום וליל ירבה עמל
עוד נער קט הוא, וידיו ריקות,
אך לי נשבע להיות לי בעל, כשיגדל.
נערי, גדל מהר,
נערי שלי, גדל!
אט חולף הזמן עוטף סודות.
עלומי חולפים איתו.
ונערי גדל וייף מאוד.
וביום אחד נשא אישה יפה כמותו.
אך אני עד עולם,
לא אשכח אותו.
רוח על הנחל רץ, גועש,
בכנפיו נישאו ימי.
בלב הכפר בקתת עצים לי יש,
ושתי עיני דולקות בליל כלהט אש.
בל יקרב איש אלי,
פן תאכלנו האש!
סוף השירון
