השירון מאפשר הצגה של מילות השירים , שקופיות זמר,.
או גם וגם
.
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון
שירונים:
אלי ארגון
הוא זמר, חבר צמד השני-שרים, מוביל ומנחה מפגשי זמר בליווי גיטרה
050-218-5877
050-218-5877
שירון זה מכיל מילים לשירים
מילים: נתן יונתן לחן: נחום היימן
חופים הם לפעמים געגועים לנחל.
ראיתי פעם חוף
שנחל עזבו
עם לב שבור של חול ואבן.
והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול
להישאר נטוש ובלי כוחות
ממש כמו חוף.
גם הצדפים
כמו חופים, כמו הרוח
גם הצדפים הם לפעמים געגועים
לבית שתמיד אהבנו
אשר היה ורק הים
שר לבדו שם את שיריו.
כך בין צדפי ליבו של האדם שרים לו נעוריו.
ראיתי פעם חוף
שנחל עזבו
עם לב שבור של חול ואבן.
והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול
להישאר נטוש ובלי כוחות
ממש כמו חוף.
גם הצדפים
כמו חופים, כמו הרוח
גם הצדפים הם לפעמים געגועים
לבית שתמיד אהבנו
אשר היה ורק הים
שר לבדו שם את שיריו.
כך בין צדפי ליבו של האדם שרים לו נעוריו.
מילים: מן המקורות לחן: שרה לוי תנאי
ניצנים נראו בארץ
עת זמיר וקול התור.
במחולות המחניים
הבה ונפצח מזמור.
צרור המור לי, צרור המור לי
צרור המור לי, צרור המור.
במחולות המחניים
הבה ונפצח מזמור.
עת זמיר וקול התור.
במחולות המחניים
הבה ונפצח מזמור.
צרור המור לי, צרור המור לי
צרור המור לי, צרור המור.
במחולות המחניים
הבה ונפצח מזמור.
מילים: רחל שפירא לחן: נחום היימן
מחר, אני אהיה כה רחוקה
אל תחפשו אותי
מי שידע למחול -
ימחל לי על אהבתי,
הזמן ישקיט הכל
אני הולכת לדרכי.
זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם -
מן המדבר.
והוא יבין - אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.
אני רוצה לפקוח את עיני
לצמוח לאיטי.
הרביתי לחלום
החלומות טרפו אותי,
רציתי לנחם -
אבל מרדה בי תשוקתי.
היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה
בזרועותי.
אני יודעת שהדליקה אש זרה
את לילותי.
היו, היו ערבי געגועים
היו ימים טרופים.
היה כאב חבוי
ורגעים מכושפים.
אני אזכור מבט
מגע ידיים בכתפי.
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם
לסוד נסתר.
היו שלום, אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.
אל תחפשו אותי
מי שידע למחול -
ימחל לי על אהבתי,
הזמן ישקיט הכל
אני הולכת לדרכי.
זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם -
מן המדבר.
והוא יבין - אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.
אני רוצה לפקוח את עיני
לצמוח לאיטי.
הרביתי לחלום
החלומות טרפו אותי,
רציתי לנחם -
אבל מרדה בי תשוקתי.
היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה
בזרועותי.
אני יודעת שהדליקה אש זרה
את לילותי.
היו, היו ערבי געגועים
היו ימים טרופים.
היה כאב חבוי
ורגעים מכושפים.
אני אזכור מבט
מגע ידיים בכתפי.
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם
לסוד נסתר.
היו שלום, אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.
מילים: איתן פרץ לחן: נחום היימן
גגות של בניינים ואבן מסותתת
וברחובות המיית שלווה כמוסה.
ומשבים רעננים, צמרת מרטטת,
וצחוק בחצרות בינות חבלי כביסה.
זאת ירושלים של אבני החושן
זאת ירושלים הבנויה לתלפיות.
זאת ירושלים של אבני החושן
זאת ירושלים הבנויה לתלפיות.
מאה לה שערים, סביבה עצי הזית,
בסמטאות זרקה כבר השיבה.
ומתנגנים המזמורים מעבר הר הבית.
בדרך היורדת אל המצלבה.
זאת ירושלים של אבני החושן...
וקול המואזין עולה מן הצריח,
מכנסיות עונים פעמונים.
ונער קט עם התפילין את תפילתו שוטח,
ומתמזגים מעל העיר הניגונים.
זאת ירושלים של אבני החושן...
וברחובות המיית שלווה כמוסה.
ומשבים רעננים, צמרת מרטטת,
וצחוק בחצרות בינות חבלי כביסה.
זאת ירושלים של אבני החושן
זאת ירושלים הבנויה לתלפיות.
זאת ירושלים של אבני החושן
זאת ירושלים הבנויה לתלפיות.
מאה לה שערים, סביבה עצי הזית,
בסמטאות זרקה כבר השיבה.
ומתנגנים המזמורים מעבר הר הבית.
בדרך היורדת אל המצלבה.
זאת ירושלים של אבני החושן...
וקול המואזין עולה מן הצריח,
מכנסיות עונים פעמונים.
ונער קט עם התפילין את תפילתו שוטח,
ומתמזגים מעל העיר הניגונים.
זאת ירושלים של אבני החושן...
מילים: נתן יונתן לחן: נחום היימן
שירים עד כאן. נתנה לנו ארכה
עד שהזמן שלנו יעצור.
היו גשמים ואור מה עוד אפשר לרצות
יפים ממני וממך האדמה לקחה.
שירים עד כאן. דקה אחר דקה
קצרות ואוהבות וכואבות
אבל האחרונה סופית וארוכה
שעון השמש והחול הגיע עד הקו.
שירים עד כאן. בגובה הפסגה
גם האויר מתחיל להיות דליל
אבל לכם ולי עוד נשארו מלים
לזכור איך שהיינו כאן כשיסגר הגן.
שירים עד כאן. הבכי והצחוק.
קולות האנשים. כוכבי הזמן
השמש והים, הלחם, העולם, המר והמתוק
וכל מה שהיה נשאיר לחיות בתוך השיר.
עד שהזמן שלנו יעצור.
היו גשמים ואור מה עוד אפשר לרצות
יפים ממני וממך האדמה לקחה.
שירים עד כאן. דקה אחר דקה
קצרות ואוהבות וכואבות
אבל האחרונה סופית וארוכה
שעון השמש והחול הגיע עד הקו.
שירים עד כאן. בגובה הפסגה
גם האויר מתחיל להיות דליל
אבל לכם ולי עוד נשארו מלים
לזכור איך שהיינו כאן כשיסגר הגן.
שירים עד כאן. הבכי והצחוק.
קולות האנשים. כוכבי הזמן
השמש והים, הלחם, העולם, המר והמתוק
וכל מה שהיה נשאיר לחיות בתוך השיר.
מילים: יורם טהרלב לחן: נחום היימן
את ואני והרוח
יצאנו לכר הפתוח
לנשום את נישמת
הדגן.
לרקוד עם ריצוד מי הפלג,
לפעות עם הצאן על השלף,
יצאנו לברוח מכאן.
שלושתנו בזמר
חוצות יחפני -
הרוח ואת ואני.
קטפתי לך קוץ וגם פרח,
נשקת לטלה שבדרך,
ותן משבילנו
נימלט.
בכינו עם עץ בשלכת,
צחקנו ושבנו ללכת,
אני, והרוח, ואת.
שלושתנו בזמר חוצות
יחפני
הרוח ואת ואני.
את ואני והרוח
לא שבנו עוד רגע לנוח,
גמאנו דרכים ושדות.
לפתע
הימה הגענו,
אל מול הגלים אז כרענו,
הרוח המשיך לבדו.
ושט איתו זמר חוצות יחפני...
נותרנו רק
את ואני.
יצאנו לכר הפתוח
לנשום את נישמת
הדגן.
לרקוד עם ריצוד מי הפלג,
לפעות עם הצאן על השלף,
יצאנו לברוח מכאן.
שלושתנו בזמר
חוצות יחפני -
הרוח ואת ואני.
קטפתי לך קוץ וגם פרח,
נשקת לטלה שבדרך,
ותן משבילנו
נימלט.
בכינו עם עץ בשלכת,
צחקנו ושבנו ללכת,
אני, והרוח, ואת.
שלושתנו בזמר חוצות
יחפני
הרוח ואת ואני.
את ואני והרוח
לא שבנו עוד רגע לנוח,
גמאנו דרכים ושדות.
לפתע
הימה הגענו,
אל מול הגלים אז כרענו,
הרוח המשיך לבדו.
ושט איתו זמר חוצות יחפני...
נותרנו רק
את ואני.
מילים: נתן אלתרמן לחן: נחום היימן
באור ובגשם העיר מסורקת.
היפה באמת - היא תמיד ביישנית.
אלך נא היום, עם בתי הצוחקת,
בין כל הדברים שנולדו שנית.
הנה הזגוגית - שמה צלול משמותינו
ומי בקיפאון הרהורה יעבור?
על קו מיפתנה, כעל סף נישמתנו,
הרעש ניפרד מן האור.
הנה הברזל, האליל והעבד,
נפח הימים הנושא בעולם.
הנה, בת שלי, אחותנו האבן,
הזו שאיננה בוכה לעולם.
גבהו בימינו האש והמים.
אנחנו עוברים בשערים ומראות,
נדמה - גם הלילה הוא נהר היומיים,
אשר על חופיו ארצות מוארות.
נדמה - גם אנחנו הבוקר נגיע
אל בית אחרון בנתיב הרחב
ושם עוד ניצב לבדד הרקיע
וילד משליך כדורו לרגליו.
באור ומטר השדרה מסורקת.
דברי, ירוקה, רעשי!
ראה, אלוהי, עם ביתי הצוחקת
אני מטייל ברחובך הראשי.
עירי הפרומה שמלתה מרכסת.
חייוך הברזל והאבן עוד שט.
הללו אינם שוכחים את החסד
של מילת אהבה אחת.
היפה באמת - היא תמיד ביישנית.
אלך נא היום, עם בתי הצוחקת,
בין כל הדברים שנולדו שנית.
הנה הזגוגית - שמה צלול משמותינו
ומי בקיפאון הרהורה יעבור?
על קו מיפתנה, כעל סף נישמתנו,
הרעש ניפרד מן האור.
הנה הברזל, האליל והעבד,
נפח הימים הנושא בעולם.
הנה, בת שלי, אחותנו האבן,
הזו שאיננה בוכה לעולם.
גבהו בימינו האש והמים.
אנחנו עוברים בשערים ומראות,
נדמה - גם הלילה הוא נהר היומיים,
אשר על חופיו ארצות מוארות.
נדמה - גם אנחנו הבוקר נגיע
אל בית אחרון בנתיב הרחב
ושם עוד ניצב לבדד הרקיע
וילד משליך כדורו לרגליו.
באור ומטר השדרה מסורקת.
דברי, ירוקה, רעשי!
ראה, אלוהי, עם ביתי הצוחקת
אני מטייל ברחובך הראשי.
עירי הפרומה שמלתה מרכסת.
חייוך הברזל והאבן עוד שט.
הללו אינם שוכחים את החסד
של מילת אהבה אחת.
מילים: נתן יונתן לחן: נחום היימן
החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.
לא ימחה
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.
ושחוק רפה
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה.
והשיקמה
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.
לא ימחה
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.
ושחוק רפה
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה.
והשיקמה
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
מילים: איתן פרץ לחן: נחום היימן
ממרחבים נישא הגל פרוע
ים מלחך את כף רגלך
ובצמתך שוב תשחק הרוח
ותזמר את שמך.
הקשיבי איך מעל שחפים
ישיקו הכנפיים
ונותר רק הד קולך.
במדרונות חפזו פרחים לפרוח
לך כלנית בשערך
ועם האביב מיהרת גם את לברוח
ואין יודע איך.
הביטי איך הברוש מעל
מניע הצמרת
ונותר רק הד קולך.
כל השירים מצאו דרכם הערב
מן הנירים אל סף ביתך
וכל תקוותי היו איתן לטרף
כי לא פתחת דלתך.
הביטי איך כוכב קורץ
אלייך משמיים
ונותר רק הד קולך.
כל הגלים נשקו לחוף ברוח
כל הימים נשאו דמותך
ורק צמתך על הכתף ברוח
תשמע המיית ליבך.
הקשיבי איך מן המשעול
קורא התן לערב
ונותר רק הד קולך.
ים מלחך את כף רגלך
ובצמתך שוב תשחק הרוח
ותזמר את שמך.
הקשיבי איך מעל שחפים
ישיקו הכנפיים
ונותר רק הד קולך.
במדרונות חפזו פרחים לפרוח
לך כלנית בשערך
ועם האביב מיהרת גם את לברוח
ואין יודע איך.
הביטי איך הברוש מעל
מניע הצמרת
ונותר רק הד קולך.
כל השירים מצאו דרכם הערב
מן הנירים אל סף ביתך
וכל תקוותי היו איתן לטרף
כי לא פתחת דלתך.
הביטי איך כוכב קורץ
אלייך משמיים
ונותר רק הד קולך.
כל הגלים נשקו לחוף ברוח
כל הימים נשאו דמותך
ורק צמתך על הכתף ברוח
תשמע המיית ליבך.
הקשיבי איך מן המשעול
קורא התן לערב
ונותר רק הד קולך.
מילים: נתן יונתן לחן: נחום היימן
זהו שיר ישן
על אניטה וחואן
גבהו עשבי הזמן
והשושן פרח עם החוחים
הם שייכים עכשיו למלאכים.
אניטה לחואן חיכתה
אך הוא איחר לקטוף
את רימוני אהבתה
גביעי שפתיה
הוא עוד לא שתה
פתאום הקיץ תם
אך לא ייתם סיפור אהבתם.
זהו כל השיר
הוא שייך לחלומות
שיש לאנשים
שאיחרו לפרוח באביב
שלא למדו את שפת האוהבים.
ההם שלא נולדו בזמן
אבל איזו אניטה מחייכת בלבבם
אותו חואן אותה האהבה
פתאום הקיץ תם
אך לא ייתם סיפור אהבתם.
על אניטה וחואן
גבהו עשבי הזמן
והשושן פרח עם החוחים
הם שייכים עכשיו למלאכים.
אניטה לחואן חיכתה
אך הוא איחר לקטוף
את רימוני אהבתה
גביעי שפתיה
הוא עוד לא שתה
פתאום הקיץ תם
אך לא ייתם סיפור אהבתם.
זהו כל השיר
הוא שייך לחלומות
שיש לאנשים
שאיחרו לפרוח באביב
שלא למדו את שפת האוהבים.
ההם שלא נולדו בזמן
אבל איזו אניטה מחייכת בלבבם
אותו חואן אותה האהבה
פתאום הקיץ תם
אך לא ייתם סיפור אהבתם.
מילים: יוסי גמזו לחן: נחום היימן
אילו כל האוהבים תלו בכוכבים
בלילה זה את מבטם,
אילו כל הלגיונות השליכו פגיונות
למרגלות אהבתם -
איך היו נושרים אלינו חלומות בשלים!
איך היו רוגעים גלינו, ילדתי שלי...
אילו כל האוהבים תלו בכוכבים
בלילה זה את מבטם -
קמו לעינינו, ממצולות שירינו,
כל האגדות כולן...
אילו כל האמהות המסו בדמעות
את סוללות התותחים,
אילו כל החפירות, פצועות ואפורות,
לא העלו אלא פרחים -
איך היה חולף הרוח קל במשעולים.
איך היה יומי זרוח, ילדתי שלי...
אילו כל אימהות המסו בדמעות
את סוללת התותחים
קמו לעינינו...
אילו כל הביעותים נפלו מתמוטטים,
על סף ליבנו הזוכר -
אילו זמר שדות הקרב הניח אחריו
את מקומו לשיר אחר, -
איך היה חופז האור על כל המכשולים!
איך היה ליבי נעור אל ילדתי שלי...
אילו כל הביעותים נפלו מתמוטטים,
על סף ליבנו הזוכר -
קמו לעינינו...
בלילה זה את מבטם,
אילו כל הלגיונות השליכו פגיונות
למרגלות אהבתם -
איך היו נושרים אלינו חלומות בשלים!
איך היו רוגעים גלינו, ילדתי שלי...
אילו כל האוהבים תלו בכוכבים
בלילה זה את מבטם -
קמו לעינינו, ממצולות שירינו,
כל האגדות כולן...
אילו כל האמהות המסו בדמעות
את סוללות התותחים,
אילו כל החפירות, פצועות ואפורות,
לא העלו אלא פרחים -
איך היה חולף הרוח קל במשעולים.
איך היה יומי זרוח, ילדתי שלי...
אילו כל אימהות המסו בדמעות
את סוללת התותחים
קמו לעינינו...
אילו כל הביעותים נפלו מתמוטטים,
על סף ליבנו הזוכר -
אילו זמר שדות הקרב הניח אחריו
את מקומו לשיר אחר, -
איך היה חופז האור על כל המכשולים!
איך היה ליבי נעור אל ילדתי שלי...
אילו כל הביעותים נפלו מתמוטטים,
על סף ליבנו הזוכר -
קמו לעינינו...
מילים: נתן אלתרמן לחן: נחום היימן
עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָה נִפְקַּחַת לָאֹרֶךְ
וְעָנָן בְּשָׂמָיו וְאִילָן בִּגְשָׁמָיו
מְצַפִּים עוֹד לְךָ, עוֹבֵר אֹרַח
~
וְהָרוּחַ תָּקוּם וּבְטִיסַת נַדְנֵדוֹת
יַעַבְרוּ הַבְּרָקִים מֵעָלֶיךָ
וְכַבְשָׂה וְאַיֶּילֶת תִּהְיֶינָה עֵדוֹת
שֶׁלִּטַּפְתָּ אוֹתָן וְהוֹסַפְתָּ לֶכֶת
שֶׁיָּדֶיךָ רֵיקוֹת וְעִירְךָ רְחוֹקָה
וְלֹא פַּעַם סָגַדְתָּ אַפַּיִם
לְחֻרְשָׁה יְרוּקָה וְאִישָׁהּ בִּצְחוֹקָה
וְצַמֶּרֶת גְּשׁוּמַת עַפְעַפַּיִם
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָה נִפְקַּחַת לָאֹרֶךְ
וְעָנָן בְּשָׂמָיו וְאִילָן בִּגְשָׁמָיו
מְצַפִּים עוֹד לְךָ, עוֹבֵר אֹרַח
~
וְהָרוּחַ תָּקוּם וּבְטִיסַת נַדְנֵדוֹת
יַעַבְרוּ הַבְּרָקִים מֵעָלֶיךָ
וְכַבְשָׂה וְאַיֶּילֶת תִּהְיֶינָה עֵדוֹת
שֶׁלִּטַּפְתָּ אוֹתָן וְהוֹסַפְתָּ לֶכֶת
שֶׁיָּדֶיךָ רֵיקוֹת וְעִירְךָ רְחוֹקָה
וְלֹא פַּעַם סָגַדְתָּ אַפַּיִם
לְחֻרְשָׁה יְרוּקָה וְאִישָׁהּ בִּצְחוֹקָה
וְצַמֶּרֶת גְּשׁוּמַת עַפְעַפַּיִם
מילים: יורם טהרלב לחן: נחום היימן
שובי ציפורת על כנף הרוח
כבר בגני פתח הסמדר
בושם לימור ניצת התפוח
גשם הלך וחורף עבר.
~
הו מי יביא לך זו האיגרת
מי יישאך כלה אל גני
קן לך אבנה על בד וצמרת
ריח תפוח אודם שני.
בואי נא בואי צביית החמד
בגד של טל לבשו השדות
כבר האדימה לנו השמש
ובגביענו יין אדום.
הו מי יטוס ידאה בשמיים
מי לך יביא בשורת האביב
מי יישאך כלה על כנפיים
מי אל גני אותך מי ישיב.
שובי נא שובי כי תם החורף
שחר חדש הקיץ הביא
שובי אלי קינך הציפורת
שובי צבייה אל ערש הצבי.
הו מי יביא לך זו האיגרת
מי יישאך כלה אל גני
קן לך אבנה על בד וצמרת
ריח תפוח אודם שני.
כבר בגני פתח הסמדר
בושם לימור ניצת התפוח
גשם הלך וחורף עבר.
~
הו מי יביא לך זו האיגרת
מי יישאך כלה אל גני
קן לך אבנה על בד וצמרת
ריח תפוח אודם שני.
בואי נא בואי צביית החמד
בגד של טל לבשו השדות
כבר האדימה לנו השמש
ובגביענו יין אדום.
הו מי יטוס ידאה בשמיים
מי לך יביא בשורת האביב
מי יישאך כלה על כנפיים
מי אל גני אותך מי ישיב.
שובי נא שובי כי תם החורף
שחר חדש הקיץ הביא
שובי אלי קינך הציפורת
שובי צבייה אל ערש הצבי.
הו מי יביא לך זו האיגרת
מי יישאך כלה אל גני
קן לך אבנה על בד וצמרת
ריח תפוח אודם שני.
מילים: דוד ברק לחן: נחום היימן
שמלת כלולות נתתי לך שלווה ונהדרת
עם רבבת פרחי לילך ושמניה סוגרת,
עם הינומה, כולה זהב שאול מקרן סהר
וזר פרחים עשוי שנהב, מבית פיות היער.
התקנתי בה עלי טופז ושושני שלהבת
ולעורפה נתתי פז, כולו רקמות מחשבת,
את כל אבק הכוכבים פיזרתי מעליה
ואת לבן כל העבים הנחתי לרגליה.
שמלת כלולות נתתי לך ושושבינים אלפיים
הם לחופה יישאו אותך בין ארץ ושמים,
ואז אותך בזרועותיי רוגעת ובוטחת
אשא עם ירח כלולותיי, אל נחלה ונחת.
וכך תאמרי לי, נסיכה, ואת כולך זוהרת:
אמלוך בממלכה שלך גם בלי שמלת תפארת,
אם נחלתנו מנוחה ואהבה ביתנו
אמלוך בממלכה שלך עד כי יכסיף ראשינו.
עם רבבת פרחי לילך ושמניה סוגרת,
עם הינומה, כולה זהב שאול מקרן סהר
וזר פרחים עשוי שנהב, מבית פיות היער.
התקנתי בה עלי טופז ושושני שלהבת
ולעורפה נתתי פז, כולו רקמות מחשבת,
את כל אבק הכוכבים פיזרתי מעליה
ואת לבן כל העבים הנחתי לרגליה.
שמלת כלולות נתתי לך ושושבינים אלפיים
הם לחופה יישאו אותך בין ארץ ושמים,
ואז אותך בזרועותיי רוגעת ובוטחת
אשא עם ירח כלולותיי, אל נחלה ונחת.
וכך תאמרי לי, נסיכה, ואת כולך זוהרת:
אמלוך בממלכה שלך גם בלי שמלת תפארת,
אם נחלתנו מנוחה ואהבה ביתנו
אמלוך בממלכה שלך עד כי יכסיף ראשינו.
הדודאים נתנו ריחם
ועל פתחינו כל מגדים
ועל פתחינו כל מגדים
מה יפה
יפה וגם נעים
יפה דודי דומה לצבי
לעופר איילים
ועל פתחינו כל מגדים
ועל פתחינו כל מגדים
מה יפה
יפה וגם נעים
יפה דודי דומה לצבי
לעופר איילים
מילים: יורם טהרלב לחן: נחום היימן
הגביע, הגביע,
מי ישק לשפתותי
מי תפוח לי יביאה
מי יפרע את צמותי
התאמר לי, הגביע
מי יבואה - ומתי.
הגביע, משפתיך לא ימושו שפתותי,
עד תאמר לי, הגביע, מי יבואה ומתי.
מן הדרך ביום קיץ
בא מלח זקן ושר,
בקבוקו הריק מיין
לי הציע הוא כשי,
בקבוקו הריק מיין
עוד מוטל לו שם בגיא...
הגביע, משפתיך...
מארצות ניכר עם ערב
בא אביר על סוס לבן.
מטה רצתי אל הדרך
ובידי פירחי הגן,
מן הזר לקח לו פרח
ומטבע לי נתן.
הגביע, משפתיך...
חלוני ניפתח ברוח,
ותינוק צחק אלי,
בידו אחז תפוח
וקרא לי אל הגיא,
על כפיים הרמתיהו
הוא נשק לשפתותי...
הגביע, משפתיך...
מי ישק לשפתותי
מי תפוח לי יביאה
מי יפרע את צמותי
התאמר לי, הגביע
מי יבואה - ומתי.
הגביע, משפתיך לא ימושו שפתותי,
עד תאמר לי, הגביע, מי יבואה ומתי.
מן הדרך ביום קיץ
בא מלח זקן ושר,
בקבוקו הריק מיין
לי הציע הוא כשי,
בקבוקו הריק מיין
עוד מוטל לו שם בגיא...
הגביע, משפתיך...
מארצות ניכר עם ערב
בא אביר על סוס לבן.
מטה רצתי אל הדרך
ובידי פירחי הגן,
מן הזר לקח לו פרח
ומטבע לי נתן.
הגביע, משפתיך...
חלוני ניפתח ברוח,
ותינוק צחק אלי,
בידו אחז תפוח
וקרא לי אל הגיא,
על כפיים הרמתיהו
הוא נשק לשפתותי...
הגביע, משפתיך...
מילים: נתן יונתן לחן: נחום היימן
בוא נפגש בבית קפה על כוס של ארק.
עם השש בש עם הנגינות המוכרות.
עם קול הפטיפון המייבב
נוכל לשתוק אשר נותר לו שם בזכרון.
או שנשב ונדבר בלי מעצור,
מה שאף פעם לא העזנו להגיד,
מה שיכולנו פה ושם לזכור
והמילים כמו תמיד.
מה שהיה אבל ישוב אל הדממה,
אך יש דבר מה שבין אני לבין אתה
שלא יקחו הצער והזמן
והוא אף פעם (הוא אף פעם) לא יתם.
או זה יקרה בליל גשמים ברד ורעם.
בגן העיר ההוא ליד המדרכה,
נדליק גפרור אחד שיהבהב,
יאיר לנו פנים חוורות בתוך החשיכה.
את הדברים את המקומות והשמות.
שעות של בכי ושל צחוקים ומריבה
ובדרכי מסע עשן ומלחמות,
נותרה לנו האהבה.
מה שהיה אבל ישוב אל הדממה...
עם השש בש עם הנגינות המוכרות.
עם קול הפטיפון המייבב
נוכל לשתוק אשר נותר לו שם בזכרון.
או שנשב ונדבר בלי מעצור,
מה שאף פעם לא העזנו להגיד,
מה שיכולנו פה ושם לזכור
והמילים כמו תמיד.
מה שהיה אבל ישוב אל הדממה,
אך יש דבר מה שבין אני לבין אתה
שלא יקחו הצער והזמן
והוא אף פעם (הוא אף פעם) לא יתם.
או זה יקרה בליל גשמים ברד ורעם.
בגן העיר ההוא ליד המדרכה,
נדליק גפרור אחד שיהבהב,
יאיר לנו פנים חוורות בתוך החשיכה.
את הדברים את המקומות והשמות.
שעות של בכי ושל צחוקים ומריבה
ובדרכי מסע עשן ומלחמות,
נותרה לנו האהבה.
מה שהיה אבל ישוב אל הדממה...
מילים: רחל שפירא לחן: נחום היימן
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם מִתְכַּוְּצִים בִּמְעִילֵיהֶם
הֵם כְּבָר לָמְדוּ
אֵיךְ לְהַצְנִיעַ אֶת עַצְמָם
טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת זוֹלְגוֹת
מִכְחוֹל לֵילוֹתֵיהֶם
טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת זוֹלְגוֹת עֵלְבּוֹנָם.
~
אֶת מְרֻחֶקֶת וְאֵינֵךְ רוֹאָה אוֹתָם
הֵם מְּקַּבְּצִים אֶת חִיּוּכַיִךְ בִּגְנֵיבָה
וּמַבָּטֵךְ עוֹד לֹא פָּגַשׁ בְּמַבָּטָם
עוֹד לֹא אָמַרְתְּ לָהֶם מִלָּה טוֹבָה.
כְּשֶאוֹהֲבַיִךְ יַפְקִירוּךְ
עֵת תַחֲנִיק אוֹתְךָ בְּגִידָה
וּלְשָׁלוֹם כְּבָר אִישׁ
אוֹתָךְ לֹא יְבָרֵךְ-
~
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם יַכְתִירוּךְ
לְמַלְכָּתָם הַיְּחִידָה
וִיְחַלְּקוּ אִיתָךְ
אֶת לֶחֶם צַעֲרְךָ.
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם מַמְתִּינִים לְךָ בַּפִּנָּה
נֶאֱמָנִים כַּצֵּל, סַבְלָנִים כִּזְמַן
וְּכָל יוֹם שֶׁעוֹבֵר, כָּל חֹדֶשׁ, כָּל שָׁנָה
נוֹשְׂאִים אוֹתָךְ לְעֵבֶר מִפְתָּנָם.
~
אֶת מְרֻחֶקֶת וְאֵינֵךְ זְקוּקָה לָהֶם
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם מַבִּיטִים בָּךְ בְּחֶמְלָה
לוּ רַק יָכְלוּ הָיוּ נוֹתְנִים אֶת חַיֵּיהֶם
לִשְׁמוֹר אוֹתָךְ מְעוֹנִי אוֹ מַחֲלָה.
כְּשֶאוֹהֲבַיִךְ יִשְׁכְּחוּ
וְכָל כְּלָבַיִךְ יִנְבְּחוּ
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם יִשַָׂאוּךְ
אֶל מִפְתָּנָם.
וְהֵם יָרִימוּ אֶת רֹאשֵׁךְ
וְיֶאֶמְצוּ אֶת יֵאוּשְׁךָ
לְחַמֵמֶךְ בְּפֵרוּרֵי אַהֲבָתָם.
הֵם כְּבָר לָמְדוּ
אֵיךְ לְהַצְנִיעַ אֶת עַצְמָם
טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת זוֹלְגוֹת
מִכְחוֹל לֵילוֹתֵיהֶם
טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת זוֹלְגוֹת עֵלְבּוֹנָם.
~
אֶת מְרֻחֶקֶת וְאֵינֵךְ רוֹאָה אוֹתָם
הֵם מְּקַּבְּצִים אֶת חִיּוּכַיִךְ בִּגְנֵיבָה
וּמַבָּטֵךְ עוֹד לֹא פָּגַשׁ בְּמַבָּטָם
עוֹד לֹא אָמַרְתְּ לָהֶם מִלָּה טוֹבָה.
כְּשֶאוֹהֲבַיִךְ יַפְקִירוּךְ
עֵת תַחֲנִיק אוֹתְךָ בְּגִידָה
וּלְשָׁלוֹם כְּבָר אִישׁ
אוֹתָךְ לֹא יְבָרֵךְ-
~
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם יַכְתִירוּךְ
לְמַלְכָּתָם הַיְּחִידָה
וִיְחַלְּקוּ אִיתָךְ
אֶת לֶחֶם צַעֲרְךָ.
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם מַמְתִּינִים לְךָ בַּפִּנָּה
נֶאֱמָנִים כַּצֵּל, סַבְלָנִים כִּזְמַן
וְּכָל יוֹם שֶׁעוֹבֵר, כָּל חֹדֶשׁ, כָּל שָׁנָה
נוֹשְׂאִים אוֹתָךְ לְעֵבֶר מִפְתָּנָם.
~
אֶת מְרֻחֶקֶת וְאֵינֵךְ זְקוּקָה לָהֶם
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם מַבִּיטִים בָּךְ בְּחֶמְלָה
לוּ רַק יָכְלוּ הָיוּ נוֹתְנִים אֶת חַיֵּיהֶם
לִשְׁמוֹר אוֹתָךְ מְעוֹנִי אוֹ מַחֲלָה.
כְּשֶאוֹהֲבַיִךְ יִשְׁכְּחוּ
וְכָל כְּלָבַיִךְ יִנְבְּחוּ
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם יִשַָׂאוּךְ
אֶל מִפְתָּנָם.
וְהֵם יָרִימוּ אֶת רֹאשֵׁךְ
וְיֶאֶמְצוּ אֶת יֵאוּשְׁךָ
לְחַמֵמֶךְ בְּפֵרוּרֵי אַהֲבָתָם.
מילים: יהודה גור-אריה לחן: נחום היימן
מישהו בוכה בי
מישהו בי רן
מישהו הולך בי
בלי ידע לאן
מישהו גונח
מישהו צוהל
איש בי מתייפח
איש בי מתהולל
מישהו בי ילד
מישהו בי סב
מישהו לתכלת
בי נושא עיניו
משהו הומה בי
חרש וממתין
ואני יודע
ואיני מבין.
מישהו בי רן
מישהו הולך בי
בלי ידע לאן
מישהו גונח
מישהו צוהל
איש בי מתייפח
איש בי מתהולל
מישהו בי ילד
מישהו בי סב
מישהו לתכלת
בי נושא עיניו
משהו הומה בי
חרש וממתין
ואני יודע
ואיני מבין.
מילים: נתן יונתן לחן: נחום היימן
מה דקים עלי האורן
מה עבים גזעי הזית
ואהוב כרכוב הבית
ליונה ולחרוב
ממרומי הרי הבתר
איש גלש אל תוך הואדי
עוד מעט יאמר כבר באתי
אל ביתי אל האהוב
לא נעלתי את הדלת
על השער אין בריח
כי ידעתי שיגיע
יום אחד עייף עצוב
ילטף את כד המים
ויריח את הלחם
ופתאום יקום ללכת
אל הדרך לבלי שוב
עוד הטל דולף באורן
והצל נופל בואדי
הוא יצא ולא ידעתי
למה בא ואיך פרח
ומאז רבים חולפים פה
ובכל אבק פורח
אבקש את האורח
התמוה, המשולח
צוננים בכד המים
בתנור לוהט הלחם
שב עמי ואל תלך עוד
כך אומר לו למשולח
כשני עיני מבכי
על ראשי הלבין השלג
אך רגלי עודה כושלת
אל הדלת בה הלך
מה עבים גזעי הזית
ואהוב כרכוב הבית
ליונה ולחרוב
ממרומי הרי הבתר
איש גלש אל תוך הואדי
עוד מעט יאמר כבר באתי
אל ביתי אל האהוב
לא נעלתי את הדלת
על השער אין בריח
כי ידעתי שיגיע
יום אחד עייף עצוב
ילטף את כד המים
ויריח את הלחם
ופתאום יקום ללכת
אל הדרך לבלי שוב
עוד הטל דולף באורן
והצל נופל בואדי
הוא יצא ולא ידעתי
למה בא ואיך פרח
ומאז רבים חולפים פה
ובכל אבק פורח
אבקש את האורח
התמוה, המשולח
צוננים בכד המים
בתנור לוהט הלחם
שב עמי ואל תלך עוד
כך אומר לו למשולח
כשני עיני מבכי
על ראשי הלבין השלג
אך רגלי עודה כושלת
אל הדלת בה הלך
מילים: אהוד מנור לחן: נחום היימן
בשדה ירוק רדפתי אחריך
אך הילדים קסמו לך יותר
בפיהם יפה אתה מאין כמוך
עד מתי, שירי, מפני תסתתר
בחשכת הליל רדפתי אחריך
אך האוהבים קסמו לך יותר
בפיהם יפה אתה מאין כמוך
עד מתי, שירי, מפני תסתתר
בדרכי אבק רדפתי אחריך
אך החיילים קסמו לך יותר
בפיהם יפה אתה מאין כמוך
עד מתי, שירי, מפני תסתתר
בין המון אדם רדפתי אחריך
אך הזמרים קסמו לך יותר
בפיהם יפה אתה מאין כמוך
עד מתי, שירי, מפני תסתתר
אך הילדים קסמו לך יותר
בפיהם יפה אתה מאין כמוך
עד מתי, שירי, מפני תסתתר
בחשכת הליל רדפתי אחריך
אך האוהבים קסמו לך יותר
בפיהם יפה אתה מאין כמוך
עד מתי, שירי, מפני תסתתר
בדרכי אבק רדפתי אחריך
אך החיילים קסמו לך יותר
בפיהם יפה אתה מאין כמוך
עד מתי, שירי, מפני תסתתר
בין המון אדם רדפתי אחריך
אך הזמרים קסמו לך יותר
בפיהם יפה אתה מאין כמוך
עד מתי, שירי, מפני תסתתר
מילים: אהוד מנור לחן: נחום היימן
שוב אני כאן לידך
ושוב הולם ליבי איתך,
אך איפה הם כולם,
אותם ילדי השמש
הסירות כולן טבעו
וחברי כולם נסעו,
גשרון העץ שהתמוטט
עוד מטייל בין שתי גדותיך.
התזכור את השמיים
שטיילו על פני המים,
את הכוכבים שרחצו בין קני הסוף
התזכור שירי ירח
וחצב בודד פורח,
את המחצבה שהתעטפה באור כסוף
צליל מוכר קולטות אוזני,
אני עוצם את שתי עיני,
לאן הם נעלמו, פעמוני הכסף
כשהיתה כאן מדורה,
עלה עשן, עלתה שירה,
ובאחת אחר חצות,
זוכר, גילינו את החושך.
התזכור את השמיים...
הכרמל ניצב איתן,
ירוק צבעו של התלתן,
מימיך לעולם זורמים (זורמים) בנחת.
גם היום כמו אתמול
ימינה כביש ועץ משמאל,
ורק עיניים אחרות
אני רואה בתוך המים.
התזכור את השמיים...
ושוב הולם ליבי איתך,
אך איפה הם כולם,
אותם ילדי השמש
הסירות כולן טבעו
וחברי כולם נסעו,
גשרון העץ שהתמוטט
עוד מטייל בין שתי גדותיך.
התזכור את השמיים
שטיילו על פני המים,
את הכוכבים שרחצו בין קני הסוף
התזכור שירי ירח
וחצב בודד פורח,
את המחצבה שהתעטפה באור כסוף
צליל מוכר קולטות אוזני,
אני עוצם את שתי עיני,
לאן הם נעלמו, פעמוני הכסף
כשהיתה כאן מדורה,
עלה עשן, עלתה שירה,
ובאחת אחר חצות,
זוכר, גילינו את החושך.
התזכור את השמיים...
הכרמל ניצב איתן,
ירוק צבעו של התלתן,
מימיך לעולם זורמים (זורמים) בנחת.
גם היום כמו אתמול
ימינה כביש ועץ משמאל,
ורק עיניים אחרות
אני רואה בתוך המים.
התזכור את השמיים...
אֶרֶץ טוֹבָה שֶׁהַדְּבַשׁ בְּעֹרְקֶיהָ
אַךְ דָּם בִּנְחָלֶיהָ כַּמַּיִם נוֹזֵל
אֶרֶץ אֲשֶׁר הֲרָרֶיהָ נְחֹשֶׁת
אֲבָל עֲצַבֶּיהָ בַּרְזֶל
~
אֶרֶץ אֲשֶׁר מִרְדָּפִים קוֹרוֹתֶיהָ
אַלְפַּיִם דַּפִּים וְעוֹד דַּף
עַד שֶׁנִּשְׂרַף
עוֹד מְעַט כָּל חַמְצָן רֵאוֹתֶיהָ
בִּגְלַל מְרוּצַת הַמִּרְדָּף
אֶרֶץ אֲשֶׁר יִּרְדְּפוּהָ אוֹיְבֶיהָ
וְהִיא אֶת אוֹיְבֶיהָ תִּרְדּוֹף בְּמִרְדָּף
הִיא אֶת אוֹיְבֶיהָ תַּשִּׂיג
אַךְ אוֹיְבֶיהָ
הֵם לֹא יִּלְכְּדוּהָ בְּכַף
~
זוֹ הָרוֹאָה אֶת חַיֶּיהָ מִנֶּגֶד
תְּלוּיִים כֶּעָלֶה הַנִּדָּף, הִיא יְרֵאָה
אֲבָל כְּמוֹ לֹא הָיְתָה כְּלָל מֻדְאֶגֶת
תַּמְתִּין עַד לַתֹּם הַמִּרְדָּף
תָּם הַמִּרְדָּף מִסְתַּתֵּר בִּנְקִיק
וּמַצְפְּין אֶת פָּנָיו
בַּמַּחֲבוֹא, בַּמַּחֲבוֹא
אַךְ לְסוֹפוֹ הוּא יָבוֹא כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ
אֲשֶׁר מִמִּזְרָח הִיא תָּבוֹא
~
אָז לֹא יוֹתֵר אִמָּהוֹת תְּקוֹנֵנָּה
וְלֹא עַל בְּנֵיהֶם הָאָבוֹת
כֵּן הוּא יָבוֹא
וְרַגְלֵינוּ עַד אָז לֹא תִּלְאֶינָה
לִרְדֹּף בְּעִקְבֵי הַתִּקְווֹת
אַךְ דָּם בִּנְחָלֶיהָ כַּמַּיִם נוֹזֵל
אֶרֶץ אֲשֶׁר הֲרָרֶיהָ נְחֹשֶׁת
אֲבָל עֲצַבֶּיהָ בַּרְזֶל
~
אֶרֶץ אֲשֶׁר מִרְדָּפִים קוֹרוֹתֶיהָ
אַלְפַּיִם דַּפִּים וְעוֹד דַּף
עַד שֶׁנִּשְׂרַף
עוֹד מְעַט כָּל חַמְצָן רֵאוֹתֶיהָ
בִּגְלַל מְרוּצַת הַמִּרְדָּף
אֶרֶץ אֲשֶׁר יִּרְדְּפוּהָ אוֹיְבֶיהָ
וְהִיא אֶת אוֹיְבֶיהָ תִּרְדּוֹף בְּמִרְדָּף
הִיא אֶת אוֹיְבֶיהָ תַּשִּׂיג
אַךְ אוֹיְבֶיהָ
הֵם לֹא יִּלְכְּדוּהָ בְּכַף
~
זוֹ הָרוֹאָה אֶת חַיֶּיהָ מִנֶּגֶד
תְּלוּיִים כֶּעָלֶה הַנִּדָּף, הִיא יְרֵאָה
אֲבָל כְּמוֹ לֹא הָיְתָה כְּלָל מֻדְאֶגֶת
תַּמְתִּין עַד לַתֹּם הַמִּרְדָּף
תָּם הַמִּרְדָּף מִסְתַּתֵּר בִּנְקִיק
וּמַצְפְּין אֶת פָּנָיו
בַּמַּחֲבוֹא, בַּמַּחֲבוֹא
אַךְ לְסוֹפוֹ הוּא יָבוֹא כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ
אֲשֶׁר מִמִּזְרָח הִיא תָּבוֹא
~
אָז לֹא יוֹתֵר אִמָּהוֹת תְּקוֹנֵנָּה
וְלֹא עַל בְּנֵיהֶם הָאָבוֹת
כֵּן הוּא יָבוֹא
וְרַגְלֵינוּ עַד אָז לֹא תִּלְאֶינָה
לִרְדֹּף בְּעִקְבֵי הַתִּקְווֹת
ימינה שמאלה והלאה וכאן
ושם ובכל הכיוונים,
בכף ידך ומעל לענן
וגם בחוץ וגם בפנים.
ואם תשאל איפה האושר
האם בכלל איננו או שאולי,
ישנו מעבר לים.
ואם תשאל איפה האושר
אני אומר לך ביושר,
הלא כולם יודעים, הנה הוא שם.
ואם האהבה איננה
לאן אלך ואבקשנה - תשאל,
אולי מעבר להר.
ואם האהבה איננה
לאן אלך ואבקשנה - תשאל
אני אשיב וכך אומר.
ואם תשאל היכן הפחד
והתוגה הלא נשכחת איפה
ואי מקום הכאב.
ואם תשאל היכן הפחד
והתוגה הלא נשכחת איפה
אני אשיב בכל הלב:
ימינה ושמאלה והלאה וכאן
ושם ובכל הכיוונים
בכף ידך ומעל לענן
וגם בחוץ וגם בפנים.
ושם ובכל הכיוונים,
בכף ידך ומעל לענן
וגם בחוץ וגם בפנים.
ואם תשאל איפה האושר
האם בכלל איננו או שאולי,
ישנו מעבר לים.
ואם תשאל איפה האושר
אני אומר לך ביושר,
הלא כולם יודעים, הנה הוא שם.
ואם האהבה איננה
לאן אלך ואבקשנה - תשאל,
אולי מעבר להר.
ואם האהבה איננה
לאן אלך ואבקשנה - תשאל
אני אשיב וכך אומר.
ואם תשאל היכן הפחד
והתוגה הלא נשכחת איפה
ואי מקום הכאב.
ואם תשאל היכן הפחד
והתוגה הלא נשכחת איפה
אני אשיב בכל הלב:
ימינה ושמאלה והלאה וכאן
ושם ובכל הכיוונים
בכף ידך ומעל לענן
וגם בחוץ וגם בפנים.
מילים: חדוה הרכבי לחן: נחום היימן
סוס מעץ מוטל בחושך
סוס מעץ ומדליון
ציפורים מצאו מחבוא בי
ציפורים מן הדמיון
אדמה שלא עזבת
קרא לי עוד ועוד ועוד
מי בוכה שם; הוי ענני
אי פניך מועדות.
כמו על אור אני הולכת
עם סלים של הזיות.
בד קטיפה אותי הלבשתי
כמו שמלה לקראת כלולות.
אדמה שלא עזבת
קרא לי עוד ועוד ועוד
מי בוכה שם; הוי ענני
אי פניך מועדות.
הר מול הר – הרי ציירתי
שלל אדום של זיכרון
בואה ים, כסני עשב
קול אדם על סף דמעות.
אדמה שלא עזבת
קרא לי עוד ועוד ועוד
מי בוכה שם; הוי ענני
אי פניך מועדות.
סוס מעץ ומדליון
ציפורים מצאו מחבוא בי
ציפורים מן הדמיון
אדמה שלא עזבת
קרא לי עוד ועוד ועוד
מי בוכה שם; הוי ענני
אי פניך מועדות.
כמו על אור אני הולכת
עם סלים של הזיות.
בד קטיפה אותי הלבשתי
כמו שמלה לקראת כלולות.
אדמה שלא עזבת
קרא לי עוד ועוד ועוד
מי בוכה שם; הוי ענני
אי פניך מועדות.
הר מול הר – הרי ציירתי
שלל אדום של זיכרון
בואה ים, כסני עשב
קול אדם על סף דמעות.
אדמה שלא עזבת
קרא לי עוד ועוד ועוד
מי בוכה שם; הוי ענני
אי פניך מועדות.
מילים: נתן אלתרמן לחן: נחום היימן
עַל הָעִיר עָפוֹת יוֹנִים,
עַל הָעִיר, עַל יַעַר פֶּרֶא,
עַל כִּכָּר הַתַּלְיָנִים,
עַל רִיסֵי נָשִׁים בָּעֶרֶב.
~
בָּעֶרֶב עִם הָרוּחַ הַנּוֹדֶדֶת
לֹא נִסַּע הַרְחֵק מִכָּאן.
הַשְּׁקִיעָה נָשְׂאָה בְּדֶרֶךְ
אֶת סַלֵּי הַדֻּבְדְּבָן.
עֶרֶב, עֶרֶב, עִיר עַרְבִית.
אֶפָּרֵד מֵרְחוֹב הָאֶבֶן.
אֶל עֵינֵי סוּסִים אַבִּיט,
כְּהַבִּיט אִישָׁהּ אוֹהֶבֶת.
~
כִּי הַסּוֹף, אַחִים, הוּא אִלֵּם.
כִּי בָּאוּנִי הַדְּמַמוֹת.
כְּעֵינָיִם מוּל הַהֵלֶךְ
הַדְּרָכִים נֶעֱצָמוֹת.
עוֹד מִקְטֹרֶת נֶעֱשַׁן,
עַל מִפְתַּן עַתִּיק נֵשֵׁבָה
אֶת חַיֵּינוּ נִישַׁן
כְּתִינוֹק נִרְדָּם בְּשֶׁבַע.
~
רוּחַ סַעַר וַעֲנֶנֶת,
רֵיחַ יַעַר וְשָׁנִים.
בּוֹאִי, בּוֹאִי עַל מִשְׁעֶנֶת
בַּת שִׁירַי הַנּוֹשָׁנִים.
הָהּ, יָמִים יְפֵי קוֹמָה,
סְחַרְחַרִים מִשּׁוּק וְקַיִץ,
מִקְּרוֹנוֹת וּמִקָּמָה,
מִשְּׂמָלוֹת וּמְבָרְכִים...
~
מִנְּתִיבַת אָבָק רוֹעֶשֶׁת,
מֵרִכְסֵי זִמְרָה תְּלוּלִים,
מִן הָרָשָׁע וְהָרֶשֶׁת
שֶׁל תּוּגוֹת וְהַתּוֹלִים.
מַה דָּבַקְתִּי בָּךְ, תֵּבֵל,
שָׁוְא לִפְרֹק אוֹתָךְ נִסִּיתִי,
מַה חִכִּיתִי לָךְ עִם לֵיל,
כְּתַלְמִיד לְגִימְנָזִיסְטִית.
~
רַק הַטַּל הַזֶּה בְּחוֹפֵן,
רַק הַשִּׁיר הַזֶּה - עֲדִי,
כִּי גַּם לִי אָדְמוּ בָּאֹפֶל
תָּפּוּחַיִךְ שֶׁבַּגַּיְא.
כַּעֲלוֹת נַחְשׁוֹל זוֹהֵר,
הִגַחְתְּ אֵלַי לַקְּרָב בְּנָיַּיִם.
בָּךְ גֻּלְגָּלְתִּי כְּעִוֵּר
בִּרְחוֹבוֹת מְלֵאֵי עֵינַיִם.
~
בָּךְ נוֹתַרְתִּי קֶרַע-קֶרַע
עַל קוֹצֵי הַמַּחְסוֹמִים,
שֶׁל חֹמוֹת, שֶׁל עֵת - נִמְכֶּרֶת,
שֶׁל פְּגִישׁוֹת וּפִּתְאֹמִים.
עַל הָעִיר יוֹנִים עָפוֹת,
כָּל יָמַי שָׁטִים בְּיַחַד,
אוֹר, עָרִים וּמְרְצֶפוֹת,
זְרוֹעַ מְנִיפָה מִטְפַּחַת...
~
וּמַפֹּלֶת-לֵיל נִתֶּכֶת...
אֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים!
גּוּף נוֹפֵל עַל אַדְמוֹתַיִךְ...
עַל הָעִיר עָפוֹת יוֹנִים.
עַל הָעִיר, עַל יַעַר פֶּרֶא,
עַל כִּכָּר הַתַּלְיָנִים,
עַל רִיסֵי נָשִׁים בָּעֶרֶב.
~
בָּעֶרֶב עִם הָרוּחַ הַנּוֹדֶדֶת
לֹא נִסַּע הַרְחֵק מִכָּאן.
הַשְּׁקִיעָה נָשְׂאָה בְּדֶרֶךְ
אֶת סַלֵּי הַדֻּבְדְּבָן.
עֶרֶב, עֶרֶב, עִיר עַרְבִית.
אֶפָּרֵד מֵרְחוֹב הָאֶבֶן.
אֶל עֵינֵי סוּסִים אַבִּיט,
כְּהַבִּיט אִישָׁהּ אוֹהֶבֶת.
~
כִּי הַסּוֹף, אַחִים, הוּא אִלֵּם.
כִּי בָּאוּנִי הַדְּמַמוֹת.
כְּעֵינָיִם מוּל הַהֵלֶךְ
הַדְּרָכִים נֶעֱצָמוֹת.
עוֹד מִקְטֹרֶת נֶעֱשַׁן,
עַל מִפְתַּן עַתִּיק נֵשֵׁבָה
אֶת חַיֵּינוּ נִישַׁן
כְּתִינוֹק נִרְדָּם בְּשֶׁבַע.
~
רוּחַ סַעַר וַעֲנֶנֶת,
רֵיחַ יַעַר וְשָׁנִים.
בּוֹאִי, בּוֹאִי עַל מִשְׁעֶנֶת
בַּת שִׁירַי הַנּוֹשָׁנִים.
הָהּ, יָמִים יְפֵי קוֹמָה,
סְחַרְחַרִים מִשּׁוּק וְקַיִץ,
מִקְּרוֹנוֹת וּמִקָּמָה,
מִשְּׂמָלוֹת וּמְבָרְכִים...
~
מִנְּתִיבַת אָבָק רוֹעֶשֶׁת,
מֵרִכְסֵי זִמְרָה תְּלוּלִים,
מִן הָרָשָׁע וְהָרֶשֶׁת
שֶׁל תּוּגוֹת וְהַתּוֹלִים.
מַה דָּבַקְתִּי בָּךְ, תֵּבֵל,
שָׁוְא לִפְרֹק אוֹתָךְ נִסִּיתִי,
מַה חִכִּיתִי לָךְ עִם לֵיל,
כְּתַלְמִיד לְגִימְנָזִיסְטִית.
~
רַק הַטַּל הַזֶּה בְּחוֹפֵן,
רַק הַשִּׁיר הַזֶּה - עֲדִי,
כִּי גַּם לִי אָדְמוּ בָּאֹפֶל
תָּפּוּחַיִךְ שֶׁבַּגַּיְא.
כַּעֲלוֹת נַחְשׁוֹל זוֹהֵר,
הִגַחְתְּ אֵלַי לַקְּרָב בְּנָיַּיִם.
בָּךְ גֻּלְגָּלְתִּי כְּעִוֵּר
בִּרְחוֹבוֹת מְלֵאֵי עֵינַיִם.
~
בָּךְ נוֹתַרְתִּי קֶרַע-קֶרַע
עַל קוֹצֵי הַמַּחְסוֹמִים,
שֶׁל חֹמוֹת, שֶׁל עֵת - נִמְכֶּרֶת,
שֶׁל פְּגִישׁוֹת וּפִּתְאֹמִים.
עַל הָעִיר יוֹנִים עָפוֹת,
כָּל יָמַי שָׁטִים בְּיַחַד,
אוֹר, עָרִים וּמְרְצֶפוֹת,
זְרוֹעַ מְנִיפָה מִטְפַּחַת...
~
וּמַפֹּלֶת-לֵיל נִתֶּכֶת...
אֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים!
גּוּף נוֹפֵל עַל אַדְמוֹתַיִךְ...
עַל הָעִיר עָפוֹת יוֹנִים.
מילים: דודו ברק לחן: נחום היימן
שיבולים אל מול חמה
ברינה יוצאים יחדיו הקוצרים
הדגן לאדמה
מנשק בתום עידן ממטרים.
ארץ בה שבעה מינים
ארץ שעורה חיטה וענב
ארץ זית ותאנים
ורימון וגם תמר הזהב - שירו -
לכרמים בנות שבות
במחולות ובשירה אדירה
ענבים ואהבות
תאסוף בשפע כל נערה
ארץ בה שבעה מינים
ארץ שעורה חיטה וענב
ארץ זית ותאנים
ורימון וגם תמר הזהב - שירו -
תחת עץ התאנה
לבונה ומור וצוף הזהב
את אינך מאמינה
הוא רוצה אותך בדבש וחלב
ארץ בה שבעה מינים
ארץ שעורה חיטה וענב
ארץ זית ותאנים
ורימון וגם תמר הזהב - שירו -
הרימון מסמיק על עץ
את פניו ראינו למרחוק
איך ליבנו התנפץ
כרימון שחוט אל פיך המתוק
ארץ בה שבעה מינים
ארץ שעורה חיטה וענב
ארץ זית ותאנים
ורימון וגם תמר הזהב - שירו -
מן הזית שוב נלמד
לעשות תורה וגם אהבה
התמר תושיט שוב יד
ותבעיר בנפש אש להבה
ארץ בה שבעה מינים
ארץ שעורה חיטה וענב
ארץ זית ותאנים
ורימון וגם תמר הזהב - שירו -
הפירות על השולחן
שיבלים בתוך סלי נצרים
אם הגענו עד לכאן
עוד נאהב ועד מאה ועשרים
ארץ בה שבעה מינים
ארץ שעורה חיטה וענב
ארץ זית ותאנים
ורימון וגם תמר הזהב - שירו -
ברינה יוצאים יחדיו הקוצרים
הדגן לאדמה
מנשק בתום עידן ממטרים.
ארץ בה שבעה מינים
ארץ שעורה חיטה וענב
ארץ זית ותאנים
ורימון וגם תמר הזהב - שירו -
לכרמים בנות שבות
במחולות ובשירה אדירה
ענבים ואהבות
תאסוף בשפע כל נערה
ארץ בה שבעה מינים
ארץ שעורה חיטה וענב
ארץ זית ותאנים
ורימון וגם תמר הזהב - שירו -
תחת עץ התאנה
לבונה ומור וצוף הזהב
את אינך מאמינה
הוא רוצה אותך בדבש וחלב
ארץ בה שבעה מינים
ארץ שעורה חיטה וענב
ארץ זית ותאנים
ורימון וגם תמר הזהב - שירו -
הרימון מסמיק על עץ
את פניו ראינו למרחוק
איך ליבנו התנפץ
כרימון שחוט אל פיך המתוק
ארץ בה שבעה מינים
ארץ שעורה חיטה וענב
ארץ זית ותאנים
ורימון וגם תמר הזהב - שירו -
מן הזית שוב נלמד
לעשות תורה וגם אהבה
התמר תושיט שוב יד
ותבעיר בנפש אש להבה
ארץ בה שבעה מינים
ארץ שעורה חיטה וענב
ארץ זית ותאנים
ורימון וגם תמר הזהב - שירו -
הפירות על השולחן
שיבלים בתוך סלי נצרים
אם הגענו עד לכאן
עוד נאהב ועד מאה ועשרים
ארץ בה שבעה מינים
ארץ שעורה חיטה וענב
ארץ זית ותאנים
ורימון וגם תמר הזהב - שירו -
מילים: ג'ק להב לחן: נחום היימן
תִּפְאֶרֶת לַך אֶרֶץ
שֶׁנּוֹף שַׁלְמוֹתָיִךְ -
עֵינֵי כֹּל יִרְווּ בְּיֹפְיָן.
לַךְ, אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת
וִיְפִי גְלִילוֹתָיִךְ -
יַרְהִיבוּ בִּמְלוֹא עָצְמַתָּן.
וּפְרִיחָת הְַדָרִים, וְרֵיחוֹת מְשַׁכְּרִים,
וּדְבוֹרִים מְלֵאוּת צוּף וּדְבַשׁ -
וְחַקְלַאי מְאוּשָׁר, וְיוֹצֵר וְזַמָּר,
נִלְהָבִים הֵם אֱלֵי יוֹם חָדָשׁ.
אֲהוּבָה וּמְיֻּסֶרֶת,
כָּל נָתִיב בָּהּ מַזְכֶּרֶת,
כֹּל פִּנָּה מַרְנִינָה אֶת הָלֵּב.
אַך לַנֶּצַח נִזְכֹּר כָּל חַיָּל וְגִבּוֹר
בְּתֻגָּה, בְּיָגוֹן וּבִכְאֵב.
הֵן עֶרְגָּה בַּת שָׁנִים
עֲטוּרַת כִּסּופִים
הֶבִיאַתְּנוּ עֲדַיִך הֲלוֹם -
וְיָדֹּעַ נֵדַּע: "אֵין זוֹ רַק אַגָּדָה"
אַת הֲלֹא הִתְגַּשְׁמוּת הַחֲלוֹם!
שְׂאִי שָׁלוֹם מְכוֹרָה,
אַת הֲלא הַבְּכוֹרָה,
לַפָּעוֹט, לָאִכָּר, לַתַּלְמִיד.
לָךְ אֵמוּן נִשָׁבָע, בַּחֲלוֹם, בְּתִקְוָה -
הֵן מוֹלֶדֶת תִּהְיִי לְתָמִיד!
יִתֵּן לָךְ אֱלוֹהָ מִמְרוֹם הַגִּלְבּוֹעַ
"מִטַּל" וּמֵיטָב בִּרְכַּתוֹ...
לְאַלְפֵי חַיָּלָיךְ , לְכָל אוֹהֲבָיִךְ ,
לָאִיש השׁוֹכֵן בְּבֵיתוֹ.
וּפְרִיחָת הְַדָרִים, וְרֵיחוֹת מְשַׁכְּרִים,
וּדְבוֹרִים מְלֵאוּת צוּף וּדְבַשׁ -
וְחַקְלַאי מְאוּשָׁר, וְיוֹצֵר וְזַמָּר,
נִלְהָבִים הֵם אֱלֵי יוֹם חָדָשׁ.
שֶׁנּוֹף שַׁלְמוֹתָיִךְ -
עֵינֵי כֹּל יִרְווּ בְּיֹפְיָן.
לַךְ, אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת
וִיְפִי גְלִילוֹתָיִךְ -
יַרְהִיבוּ בִּמְלוֹא עָצְמַתָּן.
וּפְרִיחָת הְַדָרִים, וְרֵיחוֹת מְשַׁכְּרִים,
וּדְבוֹרִים מְלֵאוּת צוּף וּדְבַשׁ -
וְחַקְלַאי מְאוּשָׁר, וְיוֹצֵר וְזַמָּר,
נִלְהָבִים הֵם אֱלֵי יוֹם חָדָשׁ.
אֲהוּבָה וּמְיֻּסֶרֶת,
כָּל נָתִיב בָּהּ מַזְכֶּרֶת,
כֹּל פִּנָּה מַרְנִינָה אֶת הָלֵּב.
אַך לַנֶּצַח נִזְכֹּר כָּל חַיָּל וְגִבּוֹר
בְּתֻגָּה, בְּיָגוֹן וּבִכְאֵב.
הֵן עֶרְגָּה בַּת שָׁנִים
עֲטוּרַת כִּסּופִים
הֶבִיאַתְּנוּ עֲדַיִך הֲלוֹם -
וְיָדֹּעַ נֵדַּע: "אֵין זוֹ רַק אַגָּדָה"
אַת הֲלֹא הִתְגַּשְׁמוּת הַחֲלוֹם!
שְׂאִי שָׁלוֹם מְכוֹרָה,
אַת הֲלא הַבְּכוֹרָה,
לַפָּעוֹט, לָאִכָּר, לַתַּלְמִיד.
לָךְ אֵמוּן נִשָׁבָע, בַּחֲלוֹם, בְּתִקְוָה -
הֵן מוֹלֶדֶת תִּהְיִי לְתָמִיד!
יִתֵּן לָךְ אֱלוֹהָ מִמְרוֹם הַגִּלְבּוֹעַ
"מִטַּל" וּמֵיטָב בִּרְכַּתוֹ...
לְאַלְפֵי חַיָּלָיךְ , לְכָל אוֹהֲבָיִךְ ,
לָאִיש השׁוֹכֵן בְּבֵיתוֹ.
וּפְרִיחָת הְַדָרִים, וְרֵיחוֹת מְשַׁכְּרִים,
וּדְבוֹרִים מְלֵאוּת צוּף וּדְבַשׁ -
וְחַקְלַאי מְאוּשָׁר, וְיוֹצֵר וְזַמָּר,
נִלְהָבִים הֵם אֱלֵי יוֹם חָדָשׁ.
סוף השירון
