השירון מאפשר הצגה של מילות השירים , שקופיות זמר,.
או גם וגם
.
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון
שירונים:
אריק סיני
. תאור קצר של הזמר יוצג כאן בקרוב
שירון זה מכיל מילים לשירים
מילים: אהוד מנור לחן: אריאל זילבר
בחמש קם צייד
ויצא את ביתו.
אל היער צעד
ודרך קשתו.
עד הערב סבב,
לא הצליחה דרכו.
גם צמא, גם רעב
אחזו אותו.
סר פנים ונסער
חזר לכפר,
והנה זוג ברבורים
בנהר.
לבנים ויפים,
אוהבים וזקופים,
מיד
חץ שלח באחד.
שם ראשו על הכר
הצייד שעייף,
וחלום לא מוכר
את שנתו טרף.
נערה מעונה
אל הבית פרצה,
בידה הקטנה
אחזה נוצה.
שתי עיניה יפות,
צופות נוזפות,
כל הלילה
דמעותיה שוטפות.
מה חטא, מה עוון
אהובי הלבן
מחר
לך ליד הנהר.
בחמש קם צייד
ויצא את ביתו,
אל המים צעד
ודרך קשתו.
ברבורה עדינה,
לבן גונה,
ראתה את הצייד בעינה.
היא שלחה מקורה
וקרעה בבשרה,
מולו,
צללה בצילו.
כל העולם דממה.
כל העולם שממה.
ויצא את ביתו.
אל היער צעד
ודרך קשתו.
עד הערב סבב,
לא הצליחה דרכו.
גם צמא, גם רעב
אחזו אותו.
סר פנים ונסער
חזר לכפר,
והנה זוג ברבורים
בנהר.
לבנים ויפים,
אוהבים וזקופים,
מיד
חץ שלח באחד.
שם ראשו על הכר
הצייד שעייף,
וחלום לא מוכר
את שנתו טרף.
נערה מעונה
אל הבית פרצה,
בידה הקטנה
אחזה נוצה.
שתי עיניה יפות,
צופות נוזפות,
כל הלילה
דמעותיה שוטפות.
מה חטא, מה עוון
אהובי הלבן
מחר
לך ליד הנהר.
בחמש קם צייד
ויצא את ביתו,
אל המים צעד
ודרך קשתו.
ברבורה עדינה,
לבן גונה,
ראתה את הצייד בעינה.
היא שלחה מקורה
וקרעה בבשרה,
מולו,
צללה בצילו.
כל העולם דממה.
כל העולם שממה.
מילים: אהוד מנור לחן: יוחנן זראי
אחי הצעיר יהודה,
האם אתה שומע
האם אתה יודע
השמש עוד עולה כל בוקר
ואורה לבן,
ולעת ערב רוח מפזרת
את עלי הגן.
הגשם הראשון
ירד לפני יומיים,
בערב יום שלישי,
ושוב אפשר לראות שמיים
בשלולית על הכביש הראשי.
אחי הצעיר יהודה
האם אתה שומע
האם אתה יודע
בגן הילדים שלך
לומדים כבר שיר חדש,
ובתיכון התלמידים
שוב מתעמלים על המגרש.
רוחות ערבית
מייללות על המרפסת
את כל שירי הסתיו,
ואמא מחכה בסתר,
שאולי עוד יגיע מכתב.
אחי הצעיר יהודה
האם אתה שומע
האם אתה יודע
כל חבריך הטובים
נושאים דמותך עמם,
ובכל הטנקים על קווי הגבול
אתה נמצא איתם
אחי הטוב,
אני זוכר את שתי עיניך,
והן פותרות חידה.
ובני הרך יפה כמוך
בשמך לו אקרא - יהודה.
האם אתה שומע
האם אתה יודע
השמש עוד עולה כל בוקר
ואורה לבן,
ולעת ערב רוח מפזרת
את עלי הגן.
הגשם הראשון
ירד לפני יומיים,
בערב יום שלישי,
ושוב אפשר לראות שמיים
בשלולית על הכביש הראשי.
אחי הצעיר יהודה
האם אתה שומע
האם אתה יודע
בגן הילדים שלך
לומדים כבר שיר חדש,
ובתיכון התלמידים
שוב מתעמלים על המגרש.
רוחות ערבית
מייללות על המרפסת
את כל שירי הסתיו,
ואמא מחכה בסתר,
שאולי עוד יגיע מכתב.
אחי הצעיר יהודה
האם אתה שומע
האם אתה יודע
כל חבריך הטובים
נושאים דמותך עמם,
ובכל הטנקים על קווי הגבול
אתה נמצא איתם
אחי הטוב,
אני זוכר את שתי עיניך,
והן פותרות חידה.
ובני הרך יפה כמוך
בשמך לו אקרא - יהודה.
מילים: נעמי שמר לחן: נעמי שמר
אנחנו שנינו מאותו הכפר
אותה קומה, אותה בלורית שיער
אותו חיתוך דיבור מה יש לומר
הן אנחנו מאותו הכפר
אנחנו שנינו מאותו הכפר
שדה ירוק חצינו עד צוואר
בערב שבנו יחד לכיכר
כי אנחנו מאותו הכפר
ובלילות שישי
כשרוח חרישי
בצמרות שחורות עובר
אז אני אותך זוכר
תמיד בפרדסים ובשדרות
אהבנו את אותן הנערות
אבל תמיד אמרנו - אין דבר
זה הכל נשאר בתוך הכפר
ברחנו אל אותם המקומות
לחמנו בשלוש המלחמות
זחלנו על קוצים ועל דרדר
אבל שבנו יחד אל הכפר
ובלילות שישי
כשרוח חרישי
בצמרות שחורות עובר
אז אני אותך זוכר
אני זוכר בקרב שלא נגמר
פתאום ראיתי איך אתה נשבר
וכשעלה השחר מן ההר
אז אותך הבאתי אל הכפר
אתה רואה - אנחנו כאן בכפר
כמעט הכל נשאר אותו הדבר
בתוך שדה ירוק אני עובר
ואתה מעבר לגדר
ובלילות שישי
כשרוח חרישי
בצמרות שחורות עובר
אז אני אותך זוכר
אותה קומה, אותה בלורית שיער
אותו חיתוך דיבור מה יש לומר
הן אנחנו מאותו הכפר
אנחנו שנינו מאותו הכפר
שדה ירוק חצינו עד צוואר
בערב שבנו יחד לכיכר
כי אנחנו מאותו הכפר
ובלילות שישי
כשרוח חרישי
בצמרות שחורות עובר
אז אני אותך זוכר
תמיד בפרדסים ובשדרות
אהבנו את אותן הנערות
אבל תמיד אמרנו - אין דבר
זה הכל נשאר בתוך הכפר
ברחנו אל אותם המקומות
לחמנו בשלוש המלחמות
זחלנו על קוצים ועל דרדר
אבל שבנו יחד אל הכפר
ובלילות שישי
כשרוח חרישי
בצמרות שחורות עובר
אז אני אותך זוכר
אני זוכר בקרב שלא נגמר
פתאום ראיתי איך אתה נשבר
וכשעלה השחר מן ההר
אז אותך הבאתי אל הכפר
אתה רואה - אנחנו כאן בכפר
כמעט הכל נשאר אותו הדבר
בתוך שדה ירוק אני עובר
ואתה מעבר לגדר
ובלילות שישי
כשרוח חרישי
בצמרות שחורות עובר
אז אני אותך זוכר
מילים: חיים חפר לחן: שמוליק קראוס
אני זוכר את בית הערבה,
פיסת מדבר צרובה בארץ חרבה,
ירדן זורם שקט כמו חלום
וים המלח מת,
מכאן ועד לסדום.
המדבר כיסה אותה,
באבק לבן ורך
עץ ירוק בארץ חרבה,
איך נשכח את בית הערבה.
אני זוכר את ים המלח שם,
המים הכבדים, גלים בלחשם.
אסדת אשלג לוהטת מן החום
וכל הנצורים -
עוברים את ים המוות לסדום.
המדבר כיסה אותה...
פיסת מדבר צרובה בארץ חרבה,
ירדן זורם שקט כמו חלום
וים המלח מת,
מכאן ועד לסדום.
המדבר כיסה אותה,
באבק לבן ורך
עץ ירוק בארץ חרבה,
איך נשכח את בית הערבה.
אני זוכר את ים המלח שם,
המים הכבדים, גלים בלחשם.
אסדת אשלג לוהטת מן החום
וכל הנצורים -
עוברים את ים המוות לסדום.
המדבר כיסה אותה...
איני יודע איך הומים היערות
איך מתכסים גגות בשלג המרהיב
לי צאלון ניגן, ניגן על סערות
וכליל החורש מספר לי על אביב.
כאן ביתי, אל מול גולן
עטור מטע וכרם,
כי אני נולדתי כאן
עם עץ הצאלון,
על דשא הגנון
השקנו יחד הירמוך עכור הזרם.
כפרי הדומים שניערתי משיזף
כממטרות תחתן סובבתי בשרב
כציפורים שהעירוני בקולן -
כאן ביתי, אל מול גולן
כשהתגייסתי כך אמרתי לצבא
תנו לי רק הגה ואטוס עד קצה עולם
די לי לגדול, כפרח חממה
אך העיניים שוב ביקשו את הגולן
כאן ביתי...
איך מתכסים גגות בשלג המרהיב
לי צאלון ניגן, ניגן על סערות
וכליל החורש מספר לי על אביב.
כאן ביתי, אל מול גולן
עטור מטע וכרם,
כי אני נולדתי כאן
עם עץ הצאלון,
על דשא הגנון
השקנו יחד הירמוך עכור הזרם.
כפרי הדומים שניערתי משיזף
כממטרות תחתן סובבתי בשרב
כציפורים שהעירוני בקולן -
כאן ביתי, אל מול גולן
כשהתגייסתי כך אמרתי לצבא
תנו לי רק הגה ואטוס עד קצה עולם
די לי לגדול, כפרח חממה
אך העיניים שוב ביקשו את הגולן
כאן ביתי...
ובסוף מעגל בצל שמש בוערת
כיביתי לך בוקר, הדלקתי לך ערב
ובסוף מעגל התחממנו על קרח
ציירת לי שיר ערש, דיקלמתי לך פרח
שתינו כוס עצב ובכינו כוס צחוק
שרנו בעשב, התקרבנו רחוק
רק בסוף מעגל, שם הקו מתחבר לו
בסוף מעגל את שלי
ובסוף מעגל באביב של שלכת
הלכת לעזוב, אך שכחת איך ללכת
עונה בחידות על תשובות ששאלתי
חפשי מסביב ולבסוף תגלי
שבסוף מעגל, שם הקו מתחבר לו
בסוף מעגל את שלי
עונה בחידות ושותקת סודות
חפשי מסביב ובסוף תגלי
שבסוף מעגל, שם הקו מתחבר לו
בסוף מעגל את שלי.
כיביתי לך בוקר, הדלקתי לך ערב
ובסוף מעגל התחממנו על קרח
ציירת לי שיר ערש, דיקלמתי לך פרח
שתינו כוס עצב ובכינו כוס צחוק
שרנו בעשב, התקרבנו רחוק
רק בסוף מעגל, שם הקו מתחבר לו
בסוף מעגל את שלי
ובסוף מעגל באביב של שלכת
הלכת לעזוב, אך שכחת איך ללכת
עונה בחידות על תשובות ששאלתי
חפשי מסביב ולבסוף תגלי
שבסוף מעגל, שם הקו מתחבר לו
בסוף מעגל את שלי
עונה בחידות ושותקת סודות
חפשי מסביב ובסוף תגלי
שבסוף מעגל, שם הקו מתחבר לו
בסוף מעגל את שלי.
ועכשיו בשעה שכזאת
מתגנבות מחשבות לא טובות
כשהחושך ברחובות מטשטש את העקבות
אני יוצא החוצה לבדי.
כן עכשיו בשעה שכזאת
מאוחר לחפש חגיגות
כבר אחת אחר חצות רק אני בראש חוצות
הולך לשרוף עוד לילה לבדי.
פה ושם יש כלב או חתול
פה הים ורידינג שם ממול
ואני כל כך לבד אז איפה את הלילה
עד מתי נמשיך את המשחק
כמה זמן אפשר אני נחנק.
ועכשיו בשעה שכזאת
אין למי אין למה לצפות
העיניים עייפות הרגלים כואבות
אני חוזר הביתה לבדי.
פה ושם יש כלב או חתול
פה הים ורידינג שם ממול
ואני כל כך לבד אז איפה את הלילה
עד מתי נמשיך את המשחק
כמה זמן אפשר אני נחנק.
מתגנבות מחשבות לא טובות
כשהחושך ברחובות מטשטש את העקבות
אני יוצא החוצה לבדי.
כן עכשיו בשעה שכזאת
מאוחר לחפש חגיגות
כבר אחת אחר חצות רק אני בראש חוצות
הולך לשרוף עוד לילה לבדי.
פה ושם יש כלב או חתול
פה הים ורידינג שם ממול
ואני כל כך לבד אז איפה את הלילה
עד מתי נמשיך את המשחק
כמה זמן אפשר אני נחנק.
ועכשיו בשעה שכזאת
אין למי אין למה לצפות
העיניים עייפות הרגלים כואבות
אני חוזר הביתה לבדי.
פה ושם יש כלב או חתול
פה הים ורידינג שם ממול
ואני כל כך לבד אז איפה את הלילה
עד מתי נמשיך את המשחק
כמה זמן אפשר אני נחנק.
מילים: יצחק יצחקי לחן: יוחנן זראי
היה היו כאן פעם שקמים,
חולות מסביב וגם נוף.
העיר תל אביב של אותם הימים
היתה בית בודד על החוף.
ויש לפעמים נערכו ישיבות
מתחת שקמים אז בצל,
וליד העצים צחקו הבנות
וענו בזמרה: "הי ילל".
כן, זהו, כן, זהו,
זה גן השקמים.
היו גם כאלה
אי אז בימים.
גדלה תל אביב מסביבה פרוורים
הכל בה תוכנן ונבדק.
נבנו בה כבישים נשכחו השקמים
והלבין אז ראשם מאבק.
הכל כאן נבנה בקצבו של הדור -
חנויות ובתי שחקים,
אך רק אם נפנה מבטנו אחור,
ניזכר בשקמים ירוקים.
כן, זהו, כן, זהו...
היום השקמים נעלמו ואינם -
רק שלט את שמם עוד מזכיר,
כמה ציפורים וספסל מיותם
ניצב בליבה של העיר.
ומושך הוא אליו, כשהערב יורד
ונושרים מן העץ העלים,
קבצן מן הרחוב או הלך בודד
או זוג צעירים אוהבים.
כן, זהו, כן, זהו...
חולות מסביב וגם נוף.
העיר תל אביב של אותם הימים
היתה בית בודד על החוף.
ויש לפעמים נערכו ישיבות
מתחת שקמים אז בצל,
וליד העצים צחקו הבנות
וענו בזמרה: "הי ילל".
כן, זהו, כן, זהו,
זה גן השקמים.
היו גם כאלה
אי אז בימים.
גדלה תל אביב מסביבה פרוורים
הכל בה תוכנן ונבדק.
נבנו בה כבישים נשכחו השקמים
והלבין אז ראשם מאבק.
הכל כאן נבנה בקצבו של הדור -
חנויות ובתי שחקים,
אך רק אם נפנה מבטנו אחור,
ניזכר בשקמים ירוקים.
כן, זהו, כן, זהו...
היום השקמים נעלמו ואינם -
רק שלט את שמם עוד מזכיר,
כמה ציפורים וספסל מיותם
ניצב בליבה של העיר.
ומושך הוא אליו, כשהערב יורד
ונושרים מן העץ העלים,
קבצן מן הרחוב או הלך בודד
או זוג צעירים אוהבים.
כן, זהו, כן, זהו...
אני חוזר בדרך הכורכר
בפיתולי אותו מסלול מוכר
ושוב נדמה שזה אותו צרצר שר
שר מתחת שיח הצבר.
שני הברושים בשער הקדמי
שומרים על סף הבית של אימי
ועל עמוד בטון טבוע שמי
שרשמתי פעם בעצמי.
וריח מלונים עם דבק אורנים
נופל כבד כמו השנים
אבל תמיד מסביר פנים.
אני הולך בדרך הכורכר
ומחפש את כל ילדי הכפר
שורק פזמון מתוך שיר הקטר
אך לאיש זה לא מזכיר דבר.
באופנים שחצו שדות
גלגל חסר כנפיים חלודות
ועל העץ תלויות שתי נדנדות
רק ברוח הן מתנדנדות.
וריח מלונים עם דבק אורנים
נופל כבד כמו השנים
אבל תמיד מסביר פנים.
אני חוזר בדרך הכורכר
אני חושב על אפר ועפר
על מה עכשיו ומה שבעבר
ועל זה שכבר מחשיך וקר.
וריח מלונים עם דבק אורנים
נופל כבד כמו השנים
אבל תמיד מסביר פנים.
בפיתולי אותו מסלול מוכר
ושוב נדמה שזה אותו צרצר שר
שר מתחת שיח הצבר.
שני הברושים בשער הקדמי
שומרים על סף הבית של אימי
ועל עמוד בטון טבוע שמי
שרשמתי פעם בעצמי.
וריח מלונים עם דבק אורנים
נופל כבד כמו השנים
אבל תמיד מסביר פנים.
אני הולך בדרך הכורכר
ומחפש את כל ילדי הכפר
שורק פזמון מתוך שיר הקטר
אך לאיש זה לא מזכיר דבר.
באופנים שחצו שדות
גלגל חסר כנפיים חלודות
ועל העץ תלויות שתי נדנדות
רק ברוח הן מתנדנדות.
וריח מלונים עם דבק אורנים
נופל כבד כמו השנים
אבל תמיד מסביר פנים.
אני חוזר בדרך הכורכר
אני חושב על אפר ועפר
על מה עכשיו ומה שבעבר
ועל זה שכבר מחשיך וקר.
וריח מלונים עם דבק אורנים
נופל כבד כמו השנים
אבל תמיד מסביר פנים.
מילים: לחן: משה וילנסקי
כשהיינו ילדים
שיחקנו בחולות על שפת המים הכחולים.
איבדנו דלי של פח וכף של פח
עמם צנחה, נשרה דמעת ילדות
של ילד מתייפח.
דבר לא עוד...
דבר לא עוד.
כשהיינו נערים
טילנו בחולות עם נערות בתלתלים.
פרח חן נפל, נשמט לחול,
עימו הלכה, אבדה דמעת ענות
של נער מתייפח.
דבר לא עוד...
דבר לא עוד.
כשהיינו בחורים
הלכנו בחולות בנשק ירי חגורים.
עת רע וחבר נפל בחול,
בחול אז נספגו דמעות שותקות
של לב מבין, יודע.
דבר לא עוד...
דבר לא עוד.
והנה ילדי גדל
והרוחות נושאות אותם חולות, גלים גלים,
על דלי של פח שכבר אבד בחול,
על אהבה...
ואם חבר יפול
גם הוא דמעה יורידה.
דבר לא עוד...
דבר לא עוד...
שיחקנו בחולות על שפת המים הכחולים.
איבדנו דלי של פח וכף של פח
עמם צנחה, נשרה דמעת ילדות
של ילד מתייפח.
דבר לא עוד...
דבר לא עוד.
כשהיינו נערים
טילנו בחולות עם נערות בתלתלים.
פרח חן נפל, נשמט לחול,
עימו הלכה, אבדה דמעת ענות
של נער מתייפח.
דבר לא עוד...
דבר לא עוד.
כשהיינו בחורים
הלכנו בחולות בנשק ירי חגורים.
עת רע וחבר נפל בחול,
בחול אז נספגו דמעות שותקות
של לב מבין, יודע.
דבר לא עוד...
דבר לא עוד.
והנה ילדי גדל
והרוחות נושאות אותם חולות, גלים גלים,
על דלי של פח שכבר אבד בחול,
על אהבה...
ואם חבר יפול
גם הוא דמעה יורידה.
דבר לא עוד...
דבר לא עוד...
מילים: דידי מנוסי לחן: יוחנן זראי
בים הרוגע
השמש שוקע
למי מתגעגע
לי ולך, לי ולך
לי ולך
כאוד מתלקח
עולה הירח
למי הוא זורח
לי ולך, לי ולך
לי ולך
כאן שנינו לבד
פוסעים יד ביד
בשביל שנועד
לי ולך, לי ולך
לי ולך
בגן שיח ורד
למי הוא סוגר את
עלי הכותרת
לי ולך, לי ולך
לי ולך
ורוח של ערב
הומה בצמרת
למי היא מזמרת
לי ולך, לי ולך
לי ולך
כאן שנינו לבד...
השמש שוקע
למי מתגעגע
לי ולך, לי ולך
לי ולך
כאוד מתלקח
עולה הירח
למי הוא זורח
לי ולך, לי ולך
לי ולך
כאן שנינו לבד
פוסעים יד ביד
בשביל שנועד
לי ולך, לי ולך
לי ולך
בגן שיח ורד
למי הוא סוגר את
עלי הכותרת
לי ולך, לי ולך
לי ולך
ורוח של ערב
הומה בצמרת
למי היא מזמרת
לי ולך, לי ולך
לי ולך
כאן שנינו לבד...
מילים: חיה כהן לחן: חיים צור
עֲלֵי שַׁלֶּכֶת נוֹשְׁרִים לְאַט
וְרוּחַ עֶרֶב לוֹחֵשׁ בַּלָּאט
לָךְ נַעֲרָה זוֹ מַנְגִּינָה שֶׁל סְתָו
שְׁקִיעָה חוֹלֶמֶת בְּאוֹר זָהָב
אַט־אַט נוֹשֶׁקֶת לְעֵבֶר סְתָו
זוֹ מַנְגִּינָה שֶׁעֶצֶב בָּהּ שֶׁל סְתָו
יֵשׁ נִגּוּן שֶׁעוֹלֶה מִן הַסְּתָו
וּמַרְעִיד מֵיתְרֵי הַזָּהָב
שֶׁל חֲלוֹם שֶׁנִּשְׁכַּח
וְיָשׁוּב וְיִפְרַח מֵחָדָשׁ
בִּשְׁמֵי הָעֶרֶב כּוֹכָב נוֹלַד
שׁוֹלֵחַ חֶרֶשׁ אֵלַיִךְ בַּת
נִצְנוּץ שֶׁל פָּז שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רָז שֶׁל סְתָו
וְאַתְּ פּוֹסַעַת בְּתוֹךְ הַסְּתָו
וְאַתְּ חוֹלֶמֶת עַל הָאֶחָד
שֶׁרַק אוֹתָךְ, שֶׁרַק אוֹתָךְ יֹאהַב
יֵשׁ נִגּוּן שֶׁעוֹלֶה מִן הַסְּתָו
וּמַרְעִיד מֵיתְרֵי הַזָּהָב
שֶׁל חֲלוֹם שֶׁנִּשְׁכַּח
וְיָשׁוּב וְיִפְרַח מֵחָדָשׁ
וְרוּחַ עֶרֶב לוֹחֵשׁ בַּלָּאט
לָךְ נַעֲרָה זוֹ מַנְגִּינָה שֶׁל סְתָו
שְׁקִיעָה חוֹלֶמֶת בְּאוֹר זָהָב
אַט־אַט נוֹשֶׁקֶת לְעֵבֶר סְתָו
זוֹ מַנְגִּינָה שֶׁעֶצֶב בָּהּ שֶׁל סְתָו
יֵשׁ נִגּוּן שֶׁעוֹלֶה מִן הַסְּתָו
וּמַרְעִיד מֵיתְרֵי הַזָּהָב
שֶׁל חֲלוֹם שֶׁנִּשְׁכַּח
וְיָשׁוּב וְיִפְרַח מֵחָדָשׁ
בִּשְׁמֵי הָעֶרֶב כּוֹכָב נוֹלַד
שׁוֹלֵחַ חֶרֶשׁ אֵלַיִךְ בַּת
נִצְנוּץ שֶׁל פָּז שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רָז שֶׁל סְתָו
וְאַתְּ פּוֹסַעַת בְּתוֹךְ הַסְּתָו
וְאַתְּ חוֹלֶמֶת עַל הָאֶחָד
שֶׁרַק אוֹתָךְ, שֶׁרַק אוֹתָךְ יֹאהַב
יֵשׁ נִגּוּן שֶׁעוֹלֶה מִן הַסְּתָו
וּמַרְעִיד מֵיתְרֵי הַזָּהָב
שֶׁל חֲלוֹם שֶׁנִּשְׁכַּח
וְיָשׁוּב וְיִפְרַח מֵחָדָשׁ
בוא נאמר, ידידי, הימים עוד יפים
לא הכל כה שחור, השמיים כחולים.
בוא נאמר, חברי, שנפסיק להלקות
את עצמנו בשוט ונפסיק כבר לבכות.
עוד כוחנו כה רב, ויש עוד עשות,
ולכן ידידי, די להכות.
הסתכלו לאחור, לא עברו די שנים
רק כמה עשרות לתחיית הבנים.
כי תקומת מדינה היא דבר לדורות,
ואין כל סיבה כעת לבכות.
בוא נאמר, ידידי, הימים עוד יפים,
לא הכל כה שחור, השמיים כחולים.
וכולנו בשיר, כולנו יחדיו
נעצור הדמעות ונאהב.
וכולנו בשיר, כולנו יחדיו
נעצור הדמעות ונאהב.
עיצרו, ידידי, עימדו במקום
והתחילו לחשוב על אתמול והיום.
על אותן השנים שכולנו יחדיו
בנינו מחול ארמונות של זהב.
מקצווי גלויות, מארצות הנכר
הגענו לכאן לבנות המחר.
וראו זאת הארץ פוצחת בשיר,
ציפורים, ילדים וקול הזמיר.
ראו, גם ראו את כחול הימים
את צבע הקשת גיבו הגלים.
בחנו היפה, המכוער תשנו,
אך למען השם, אל תהרסו!
וכולנו בשיר...
לא הכל כה שחור, השמיים כחולים.
בוא נאמר, חברי, שנפסיק להלקות
את עצמנו בשוט ונפסיק כבר לבכות.
עוד כוחנו כה רב, ויש עוד עשות,
ולכן ידידי, די להכות.
הסתכלו לאחור, לא עברו די שנים
רק כמה עשרות לתחיית הבנים.
כי תקומת מדינה היא דבר לדורות,
ואין כל סיבה כעת לבכות.
בוא נאמר, ידידי, הימים עוד יפים,
לא הכל כה שחור, השמיים כחולים.
וכולנו בשיר, כולנו יחדיו
נעצור הדמעות ונאהב.
וכולנו בשיר, כולנו יחדיו
נעצור הדמעות ונאהב.
עיצרו, ידידי, עימדו במקום
והתחילו לחשוב על אתמול והיום.
על אותן השנים שכולנו יחדיו
בנינו מחול ארמונות של זהב.
מקצווי גלויות, מארצות הנכר
הגענו לכאן לבנות המחר.
וראו זאת הארץ פוצחת בשיר,
ציפורים, ילדים וקול הזמיר.
ראו, גם ראו את כחול הימים
את צבע הקשת גיבו הגלים.
בחנו היפה, המכוער תשנו,
אך למען השם, אל תהרסו!
וכולנו בשיר...
סתם יום של חול
עם בוקר כחול,
בלי חג ומחול,
בלי חצוצרות ותוף.
כלום לא קרה,
אבל נערה
חייכה, בעברה
פרח לקטוף
שם, על החוף
יום רגיל, עם אור וגיל פשוטים כפת של לחם,
יום נשוק בסאון השוק וגעש המדרכת,
יום גבוה ונישא
עד גגות חבלי כביסה
ומחספס כאספלט שבכבישים.
אך מוזר איך יום כזה
מתפעם לו בחזה
ומתנוצץ בעיני האנשים.
סתם יום של חול
עם בוקר כחול,
בלי חג ומחול,
יום בין ימים שווים.
אור לא גבר,
אבל בפרבר
עבר הדוור
עם מכתבים
לאוהבים.
יום עמל מרציף נמל עד ארובות חרושת,
יום בהיר מקצות העיר ועד מכרות נחושת,
יום של אושר עד דמעות
על לחיי האמהות
המפזמות בגנים שירי חיבה.
כי עדיין קיימים
בעולם הזה ימים
שצוחקים בם, פשוט ללא סיבה.
עם בוקר כחול,
בלי חג ומחול,
בלי חצוצרות ותוף.
כלום לא קרה,
אבל נערה
חייכה, בעברה
פרח לקטוף
שם, על החוף
יום רגיל, עם אור וגיל פשוטים כפת של לחם,
יום נשוק בסאון השוק וגעש המדרכת,
יום גבוה ונישא
עד גגות חבלי כביסה
ומחספס כאספלט שבכבישים.
אך מוזר איך יום כזה
מתפעם לו בחזה
ומתנוצץ בעיני האנשים.
סתם יום של חול
עם בוקר כחול,
בלי חג ומחול,
יום בין ימים שווים.
אור לא גבר,
אבל בפרבר
עבר הדוור
עם מכתבים
לאוהבים.
יום עמל מרציף נמל עד ארובות חרושת,
יום בהיר מקצות העיר ועד מכרות נחושת,
יום של אושר עד דמעות
על לחיי האמהות
המפזמות בגנים שירי חיבה.
כי עדיין קיימים
בעולם הזה ימים
שצוחקים בם, פשוט ללא סיבה.
שובי שובי לפרדס
אני עוד מחכה
עם הפריחה המשגעת והצל המפכה.
את זוכרת איך נפגשנו כאן
לפני שנה
על יד השיבר המטפטף
הגיפ שלי חנה -
סתם ירדתי לנשום קצת
ולסדר תראש
קצת לשכב עם הטרנזיסטור
תחת עץ הברוש.
את הופעת פתאום בשביל
עם זר כלניות
עם הילקוט המתנדנד
ועיני מרגניות -
קצת נבהלת בהתחלה
ואחר כך כבר לא,
הטרנזיסטור הוא עודנו
מה כן ומה לא
שובי שובי לפרדס…
את הבטחת לחזור מחר
באותה שעה
ולרגלי הברוש ישבתי
עם בוא השקיעה -
עם השיבר המטפטף
והזמזומים,
עם הלב המתגעגע
והדמדומים.
שובי שובי לפרדס
אני עוד מחכה
עם הפריחה המשגעת והצל המפכה.
את זוכרת איך נפגשנו כאן
לפני שנה
על יד השיבר המטפטף
הגיפ שלי חנה -
סתם ירדתי לנשום קצת
ולסדר תראש
קצת לשכב עם הטרנזיסטור
תחת עץ הברוש.
את הופעת פתאום בשביל
עם זר כלניות
עם הילקוט המתנדנד
ועיני מרגניות -
קצת נבהלת בהתחלה
ואחר כך כבר לא,
הטרנזיסטור הוא עודנו
מה כן ומה לא
שובי שובי לפרדס…
את הבטחת לחזור מחר
באותה שעה
ולרגלי הברוש ישבתי
עם בוא השקיעה -
עם השיבר המטפטף
והזמזומים,
עם הלב המתגעגע
והדמדומים.
שובי שובי לפרדס
ערבה, ערבה אין קץ,
עין הבוקרים תרה:
לא ערער, לא דרדר, לא עץ,
רוח בא המידברה.
זמר הבוקרים יעלה ויבקע
על מרחבים אבודים עד אין גמר,
ותזרח החמה ותשקע
ומוסיף וקולח הזמר.
ערבה, ערבה, אלמון,
שנות אלפים קמו:
הבוקר על גב סוס קדמון
בדרכים שנשמו.
הו, הו, הו...
שדה בוקר, שדה שלום, העור!
סול נתיבות הרה!
כי אתה המעוז לדור
בן מרדות ובן פרא.
זמר הבוקרים יעלה ויבקע
על רחלים ואילים ועל צמר,
ותזרח החמה ותשקע
ויוסיף לקלח הזמר.
ערבה, ערבה, עני!
אל יכסך רדם!
נחדש נא, את ואני,
את ימייך כקדם.
הו, הו, הו...
עין הבוקרים תרה:
לא ערער, לא דרדר, לא עץ,
רוח בא המידברה.
זמר הבוקרים יעלה ויבקע
על מרחבים אבודים עד אין גמר,
ותזרח החמה ותשקע
ומוסיף וקולח הזמר.
ערבה, ערבה, אלמון,
שנות אלפים קמו:
הבוקר על גב סוס קדמון
בדרכים שנשמו.
הו, הו, הו...
שדה בוקר, שדה שלום, העור!
סול נתיבות הרה!
כי אתה המעוז לדור
בן מרדות ובן פרא.
זמר הבוקרים יעלה ויבקע
על רחלים ואילים ועל צמר,
ותזרח החמה ותשקע
ויוסיף לקלח הזמר.
ערבה, ערבה, עני!
אל יכסך רדם!
נחדש נא, את ואני,
את ימייך כקדם.
הו, הו, הו...
מילים: שלמה ארצי לחן: שלמה ארצי
זה שיר פרידה,
אז בואי רק אמרי שלום.
אני אומר תודה
ואת יודעת שחלום,
סופו להתגשם...
אני אומר תודה
ואחר כך נושק
כמו חופים של ים עוזב,
אני עובר עכשיו ממך.
בין דמעות ובין כאב,
אני הולך אני...
זה שיר פרידות
תמיד אומרים בין השורות,
שכמו חידות,
פרידות גם הן אינן פתורות.
אין בי מנוחה,
רוחך שבי
גם היא בוכה.
כמו חופים שים עוזב...
כל הפרידות הן עצובות,
כאב המילים חותך,
טלפנתי שנה ולא ענית,
אני הולך ממך.
אז בואי רק אמרי שלום.
אני אומר תודה
ואת יודעת שחלום,
סופו להתגשם...
אני אומר תודה
ואחר כך נושק
כמו חופים של ים עוזב,
אני עובר עכשיו ממך.
בין דמעות ובין כאב,
אני הולך אני...
זה שיר פרידות
תמיד אומרים בין השורות,
שכמו חידות,
פרידות גם הן אינן פתורות.
אין בי מנוחה,
רוחך שבי
גם היא בוכה.
כמו חופים שים עוזב...
כל הפרידות הן עצובות,
כאב המילים חותך,
טלפנתי שנה ולא ענית,
אני הולך ממך.
מילים: תרצה אתר לחן: יעקב הולנדר
כבר ערב,
האופק אדום ויגע,
אתה בוודאי לא יודע,
אתה בוודאי לא שומע,
שהערב ערב חג.
כבר ערב,
העיר אורותיה הדליקה,
צמרות אשליה הסמיקה,
כן, חג יש בעיר ואני כאן
מחכה לצעדך.
עיר חמה ושוקקת
ריבועי זהביה מדלקת
ולפתע צמרותיה שמטה
כי אתה לא איתה.
שוב ערב,
סביב זיקוקים וירח
שטים על העיר ושמיה,
אולי רק אתה היודע
מה קרה כאן ומתי...
כן, ערב
שיכור משמחה ומבכי
וכל נשמתי רק אליך
לדעת שאלה חייך
שעודך... שאולי...
עיר חמה ושוקקת
ריבועי זהביה מדלקת
ולפתע צמרותיה שמטה
כי אתה לא איתה.
כבר לילה,
העיר נרדמה על בניה,
בקרן ירח דומע
תלוי על כלונס מתנועע,
נהם רוח רחש חול.
כן, לילה,
השקט עגול ורוגע,
שלם ועמוק ויודע
את כל הדברים , כי עיניה
של העיר אומרות הכל.
והעיר השותקת
לכבודך כוכביה מדלקת,
איזה שקט
איזו עיר
עצובה.
עיר חמה ושוקקת
ריבועי זהביה מדלקת
ולפתע צמרותיה שמטה
כי אתה לא איתה.
האופק אדום ויגע,
אתה בוודאי לא יודע,
אתה בוודאי לא שומע,
שהערב ערב חג.
כבר ערב,
העיר אורותיה הדליקה,
צמרות אשליה הסמיקה,
כן, חג יש בעיר ואני כאן
מחכה לצעדך.
עיר חמה ושוקקת
ריבועי זהביה מדלקת
ולפתע צמרותיה שמטה
כי אתה לא איתה.
שוב ערב,
סביב זיקוקים וירח
שטים על העיר ושמיה,
אולי רק אתה היודע
מה קרה כאן ומתי...
כן, ערב
שיכור משמחה ומבכי
וכל נשמתי רק אליך
לדעת שאלה חייך
שעודך... שאולי...
עיר חמה ושוקקת
ריבועי זהביה מדלקת
ולפתע צמרותיה שמטה
כי אתה לא איתה.
כבר לילה,
העיר נרדמה על בניה,
בקרן ירח דומע
תלוי על כלונס מתנועע,
נהם רוח רחש חול.
כן, לילה,
השקט עגול ורוגע,
שלם ועמוק ויודע
את כל הדברים , כי עיניה
של העיר אומרות הכל.
והעיר השותקת
לכבודך כוכביה מדלקת,
איזה שקט
איזו עיר
עצובה.
עיר חמה ושוקקת
ריבועי זהביה מדלקת
ולפתע צמרותיה שמטה
כי אתה לא איתה.
מילים: אברהם שלונ לחן: יז'י פטרסבורגסקי
טוהר ותכול המטפחת
לטף ורוך של היד
את אז אמרת לי "לא, לא אשכח עוד
את פגישתנו לעד"
ויהי היום
ואנו נפרדנו פתאום
תכול המטפחת, קורטוב של נחת
ויתגשם החלום
תמו הכפור והדלף
שמש ואור מסביב
בוקר וערב, לילה ואלף
אלף כוכבי האביב
ושוב היום
ואנו נפגשנו פתאום
תכול המטפחת, קורטוב של נחת
ונתגשם החלום
לטף ורוך של היד
את אז אמרת לי "לא, לא אשכח עוד
את פגישתנו לעד"
ויהי היום
ואנו נפרדנו פתאום
תכול המטפחת, קורטוב של נחת
ויתגשם החלום
תמו הכפור והדלף
שמש ואור מסביב
בוקר וערב, לילה ואלף
אלף כוכבי האביב
ושוב היום
ואנו נפגשנו פתאום
תכול המטפחת, קורטוב של נחת
ונתגשם החלום
סוף השירון
