השירון מאפשר הצגה של מילות השירים , שקופיות זמר,.
או גם וגם
.
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון
פשוט להקליק על הכפתור המתאים.
ברירת מחדל היא מילים בלבד - אך אם הקישור לאינטרנט מהיר, בחרו בשקופיות.
הקלק על לפתוח ולסגור את השיר.
גם בסוף השיר יש כפתור [סגור] איתו תוכלו לסגור את השיר המוצג ולעבור לשיר הבא.
ליד כל שם של שיר מצויין (בסוגריים) מספר השקופיות ו * אם המילים זמינות.
להצגת רשימת השירים בסדר אלף-בית,(ולא כפי שנערכו), הקליקו
התפריט הראשי (בשורה למעלה או הנפתח בלחיצה על ה ) מציג את קבוצות השירונים.
בקבוצות ה זמרים זמרות להקות מנחי-זמר אנו באופן שוטף נעדכן את קבוצות המשנה. את כל קבוצות המשנה אפשר להציג בלחיצה על [שם הקבוצה].
בתאור השירון, במקרה שיש שירונים נוספים (לאותו זמר או מנחה ) יוצג כפתור להצגתם בסוף התיאור.
אהבתם? שתפו והפיצו.
האתר, (עדיין בהקמה), נבנה על ידי אלי ארגון
שירונים:
טבת
טבת הוא החודש העשירי, בלוח השנה העברי, לפי המספור המקראי המסורתי והרביעי לפי המסורת החז"לית. חודש זה קשור למזל גדי, ולשבט דן. בארץ ישראל, חודש זה מסמל את תחילת עונת החורף הנקראת בלשון חז"ל תקופת טבת.
שירון זה מכיל מילים לשירים
מילים: יובב כץ לחן: אפי נצר
כל המילים השמחות
פרצו, שוב, בהורה סוערת
טיפסנו עם כל הרוחות
אל פסגת החרמון הזוהרת
עם שחר הלילה נמלט
טובע העמק באור
דמשק באופק נבלעת
גלבוע נושק לתבור...
לו היית לידי
לו את כאן, לו את כאן...
הייתי נושאך על כפיים
מעל ערפילים, ערפילים וענן
לקטוף כוכבים בשמיים.
אילו היית כאן איתי
הייתי נותן לך מזכרת
את כל האורות, חמדתי
מהבניאס ועד הכינרת
הייתי מגיש לך מלכות
טובלת בים של זהב
משלג הייתי תופר לך
שמלה לבנה כשנהב
לו היית לידי...
היינו גולשים במדרון
היינו שוטפים עם הרוח
שותקים בחדוות תימהון...
ונושקים זה לזו לקינוח
אך את לא נמצאת לצידי
ורק המקלע בידי
נשבעתי אבנה לך ארמון
ארמון במלכות החרמון...
לו הייתי לידי...
פרצו, שוב, בהורה סוערת
טיפסנו עם כל הרוחות
אל פסגת החרמון הזוהרת
עם שחר הלילה נמלט
טובע העמק באור
דמשק באופק נבלעת
גלבוע נושק לתבור...
לו היית לידי
לו את כאן, לו את כאן...
הייתי נושאך על כפיים
מעל ערפילים, ערפילים וענן
לקטוף כוכבים בשמיים.
אילו היית כאן איתי
הייתי נותן לך מזכרת
את כל האורות, חמדתי
מהבניאס ועד הכינרת
הייתי מגיש לך מלכות
טובלת בים של זהב
משלג הייתי תופר לך
שמלה לבנה כשנהב
לו היית לידי...
היינו גולשים במדרון
היינו שוטפים עם הרוח
שותקים בחדוות תימהון...
ונושקים זה לזו לקינוח
אך את לא נמצאת לצידי
ורק המקלע בידי
נשבעתי אבנה לך ארמון
ארמון במלכות החרמון...
לו הייתי לידי...
מילים: דודו ברק לחן: שייקה פייקוב
נַעֲרָה טוֹבָה יֶפֶת עֵינַיִם
לָנוּ יֵשׁ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
וְיֶלֶד טוֹב יְרוּשָׁלַיִם
הוּ מִי פִּלֵּל וּמֵי מֶלֶל?
וְתוֹרָה אוֹרָה כָּזוֹ יֵשׁ לָנוּ
וְגַם הַגָּדָה וּמִגִּילָה,
וֶאֱלֹהִים אֶחָד שֶׁלָּנוּ
וְקוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה.
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָפָה
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פּוֹרַחַת,
אֶת יֻשְּׁבָה בָּהּ וְצוֹפֶה
אֶת צוֹפָה בָּהּ וְזוֹרַחַת.
לָנוּ יֵשׁ, אָחִי, הָרִים אֲלָפִים
בָּם נָאווּ רַגְלִי הַמְּבַשֵּׂר,
וְגַם מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם
שֶׁאֶת נָפַשְׁנוּ הוּא שׁוֹמֵר.
וְחָסִיד בָּעִיר הָזוּ יֵשׁ לָנוּ
וְגַם חַיָּלוֹת וְגַם פְּרָחִים,
וְהַבְּרָכוֹת כֻּלָּן שֶׁלָּנוּ
והבשורות וְהַשְּׁבָחִים.
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָפָה
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פּוֹרַחַת,
אֶת יֻשְּׁבָה בָּהּ וְצוֹפֶה
אֶת צוֹפָה בָּהּ וְזוֹרַחַת.
וְהָעֵמֶק הוּא כַּפְתּוֹר וָפֶרַח
וְהָהָר הוּא פָּרַח וְכַפְתּוֹר,
וְהַצָּפוֹן שְׁלָגִים וְקֶרַח
וְהַדָּרוֹם זָהָב טָהוֹר.
כָּל הַפַּרְדֵּסִים נוֹתְנִים כָּאן רֵיחַ
והשקדיות כֻּלָּן פּוֹרְחוֹת,
הַשֶּׁמֶשׁ כָּאן תָּמִיד זוֹרֵחַ
עַל מֵי תּוּגָה וּמִנּוֹחוֹת.
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָפָה
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פּוֹרַחַת,
אֶת יֻשְּׁבָה בָּהּ וְצוֹפֶה
אֶת צוֹפָה בָּהּ וְזוֹרַחַת.
גַּם לַפִּרְחָחִים אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ
יֵשׁ מְקוֹם בָּאָרֶץ יִשְׂרָאֵל,
מִן הַצָּרוֹת שֶׁלֹּא עָלִינוּ
אַתָּה וְרַק אַתָּה גּוֹאֵל.
בְּכָחֹל לָבָן מוּנָף הַדֶּגֶל
וְלִירוּשָׁלַיִם כָּל שִׁירֵי,
אֲנַחְנוּ שׁוּב עוֹלִים לְרַגֵּל
הוּ, שִׁירִי: עַם יִשְׂרָאֵל חַי!
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָפָה
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פּוֹרַחַת,
אֶת יֻשְּׁבָה בָּהּ וְצוֹפֶה
אֶת צוֹפָה בָּהּ וְזוֹרַחַת.
לָנוּ יֵשׁ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
וְיֶלֶד טוֹב יְרוּשָׁלַיִם
הוּ מִי פִּלֵּל וּמֵי מֶלֶל?
וְתוֹרָה אוֹרָה כָּזוֹ יֵשׁ לָנוּ
וְגַם הַגָּדָה וּמִגִּילָה,
וֶאֱלֹהִים אֶחָד שֶׁלָּנוּ
וְקוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה.
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָפָה
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פּוֹרַחַת,
אֶת יֻשְּׁבָה בָּהּ וְצוֹפֶה
אֶת צוֹפָה בָּהּ וְזוֹרַחַת.
לָנוּ יֵשׁ, אָחִי, הָרִים אֲלָפִים
בָּם נָאווּ רַגְלִי הַמְּבַשֵּׂר,
וְגַם מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם
שֶׁאֶת נָפַשְׁנוּ הוּא שׁוֹמֵר.
וְחָסִיד בָּעִיר הָזוּ יֵשׁ לָנוּ
וְגַם חַיָּלוֹת וְגַם פְּרָחִים,
וְהַבְּרָכוֹת כֻּלָּן שֶׁלָּנוּ
והבשורות וְהַשְּׁבָחִים.
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָפָה
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פּוֹרַחַת,
אֶת יֻשְּׁבָה בָּהּ וְצוֹפֶה
אֶת צוֹפָה בָּהּ וְזוֹרַחַת.
וְהָעֵמֶק הוּא כַּפְתּוֹר וָפֶרַח
וְהָהָר הוּא פָּרַח וְכַפְתּוֹר,
וְהַצָּפוֹן שְׁלָגִים וְקֶרַח
וְהַדָּרוֹם זָהָב טָהוֹר.
כָּל הַפַּרְדֵּסִים נוֹתְנִים כָּאן רֵיחַ
והשקדיות כֻּלָּן פּוֹרְחוֹת,
הַשֶּׁמֶשׁ כָּאן תָּמִיד זוֹרֵחַ
עַל מֵי תּוּגָה וּמִנּוֹחוֹת.
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָפָה
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פּוֹרַחַת,
אֶת יֻשְּׁבָה בָּהּ וְצוֹפֶה
אֶת צוֹפָה בָּהּ וְזוֹרַחַת.
גַּם לַפִּרְחָחִים אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ
יֵשׁ מְקוֹם בָּאָרֶץ יִשְׂרָאֵל,
מִן הַצָּרוֹת שֶׁלֹּא עָלִינוּ
אַתָּה וְרַק אַתָּה גּוֹאֵל.
בְּכָחֹל לָבָן מוּנָף הַדֶּגֶל
וְלִירוּשָׁלַיִם כָּל שִׁירֵי,
אֲנַחְנוּ שׁוּב עוֹלִים לְרַגֵּל
הוּ, שִׁירִי: עַם יִשְׂרָאֵל חַי!
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָפָה
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פּוֹרַחַת,
אֶת יֻשְּׁבָה בָּהּ וְצוֹפֶה
אֶת צוֹפָה בָּהּ וְזוֹרַחַת.
מילים: ג' באר לחן: ג' באר תרגום: נעמי שמר
כבר ירד השלג בהרים רחוקים
ובשלג אנו צועדים,
כי בתוך היער האפל מחכים
שלגיה עם כל הגמדים.
חורפים שבעה חיכינו לך,
לא קראת אבל ענינו לך,
ובהבל פה בנינו לך ,
מגדלים של בדולח וזהב.
עטרות של חן קשרנו לך,
סרנדה חרש שרנו לך,
ועדיין לא ספרנו לך,
עד כמה אותך נאהב.
עת עלים הזהיבו בראשי צמרות
בא הסתיו אל ארץ רחוקה,
הוא צבע את כל התפוחים בורוד
וגם את לחייך המתוקה.
חורפים שבעה חיכינו לך,
לא קראת אבל ענינו לך,
ובהבל פה בנינו לך ,
מגדלים של בדולח וזהב.
עטרות של חן קשרנו לך,
סרנדה חרש שרנו לך,
ועדיין לא ספרנו לך,
עד כמה אותך נאהב.
כבר נמס השלג בהרים, זה נכון,
תשכחי את כל אשר היה,
מספרים בעיר שלבבך הוא קרחון,
ועל כן קוראים לך שלגיה.
חורפים שבעה חיכינו לך,
לא קראת אבל ענינו לך,
ובהבל פה בנינו לך ,
מגדלים של בדולח וזהב.
עטרות של חן קשרנו לך,
סרנדה חרש שרנו לך,
ועדיין לא ספרנו לך,
עד כמה אותך נאהב.
ובשלג אנו צועדים,
כי בתוך היער האפל מחכים
שלגיה עם כל הגמדים.
חורפים שבעה חיכינו לך,
לא קראת אבל ענינו לך,
ובהבל פה בנינו לך ,
מגדלים של בדולח וזהב.
עטרות של חן קשרנו לך,
סרנדה חרש שרנו לך,
ועדיין לא ספרנו לך,
עד כמה אותך נאהב.
עת עלים הזהיבו בראשי צמרות
בא הסתיו אל ארץ רחוקה,
הוא צבע את כל התפוחים בורוד
וגם את לחייך המתוקה.
חורפים שבעה חיכינו לך,
לא קראת אבל ענינו לך,
ובהבל פה בנינו לך ,
מגדלים של בדולח וזהב.
עטרות של חן קשרנו לך,
סרנדה חרש שרנו לך,
ועדיין לא ספרנו לך,
עד כמה אותך נאהב.
כבר נמס השלג בהרים, זה נכון,
תשכחי את כל אשר היה,
מספרים בעיר שלבבך הוא קרחון,
ועל כן קוראים לך שלגיה.
חורפים שבעה חיכינו לך,
לא קראת אבל ענינו לך,
ובהבל פה בנינו לך ,
מגדלים של בדולח וזהב.
עטרות של חן קשרנו לך,
סרנדה חרש שרנו לך,
ועדיין לא ספרנו לך,
עד כמה אותך נאהב.
את חרותי
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער
את חרותי
עזרת לי לעמוד
בכל כאב וצער
ולצעוד בדרכי גורלי
עד תבוא גם עלי השלכת
ולרקום חלומות על קרני הלבנה
וללכת ללכת
את חרותי
למען רצונך
את שבועותי הפרתי
את חרותי
לשמור בריתי איתך
את חולצתי מכרתי
סבלתי הרבה וכאבתי בלי די
רק למען אמון בי תתני
נטשתי ארצי וטובי ידידי
ושלך רק הנני
את חרותי הורית לי לוותר
על תפנוקים ונועם
את חרותי
לימדת את לבי
גם בבדידות לשמוח
את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במסתור ולקום
וללכת לי הלאה
את חרותי בלילה קר אחד
הפרתי את בריתנו
כך לבדי ערקתי מהשביל
עליו פסעו רגלינו
בגדתי בך חרותי הטובה
אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער
וסוהרת יפה בתנועה רחבה
נעלה את השער
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער
את חרותי
עזרת לי לעמוד
בכל כאב וצער
ולצעוד בדרכי גורלי
עד תבוא גם עלי השלכת
ולרקום חלומות על קרני הלבנה
וללכת ללכת
את חרותי
למען רצונך
את שבועותי הפרתי
את חרותי
לשמור בריתי איתך
את חולצתי מכרתי
סבלתי הרבה וכאבתי בלי די
רק למען אמון בי תתני
נטשתי ארצי וטובי ידידי
ושלך רק הנני
את חרותי הורית לי לוותר
על תפנוקים ונועם
את חרותי
לימדת את לבי
גם בבדידות לשמוח
את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במסתור ולקום
וללכת לי הלאה
את חרותי בלילה קר אחד
הפרתי את בריתנו
כך לבדי ערקתי מהשביל
עליו פסעו רגלינו
בגדתי בך חרותי הטובה
אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער
וסוהרת יפה בתנועה רחבה
נעלה את השער
הלכת בין עצי התפוח
חייכת אלי שמש עולה
איוושה בשיחים הרוח
טללים לראשך עטרה
איוושה בשיחים הרוח
טללים לראשך עטרה
נאה את כעץ התפוח
זוהרת גלגל חמתי
קולך כאיוושת הרוח
כטל חיוכך, תמתי
קולך כאיוושת הרוח
כטל חיוכך, תמתי
שוצפים במדרון מי הפלג
שוטפים בגאון איילים
צחים נרקיסים כשלג
לנועם ידך מייחלים
צחים נרקיסים כשלג
לנועם ידך מייחלים
זכה את, זכה כמי פלג
תמה את, איילת החן
צחורה מכוכבי השלג
לרוך ליטופך אייחל
צחורה מכוכבי השלג
לרוך ליטופך אייחל
חייכת אלי שמש עולה
איוושה בשיחים הרוח
טללים לראשך עטרה
איוושה בשיחים הרוח
טללים לראשך עטרה
נאה את כעץ התפוח
זוהרת גלגל חמתי
קולך כאיוושת הרוח
כטל חיוכך, תמתי
קולך כאיוושת הרוח
כטל חיוכך, תמתי
שוצפים במדרון מי הפלג
שוטפים בגאון איילים
צחים נרקיסים כשלג
לנועם ידך מייחלים
צחים נרקיסים כשלג
לנועם ידך מייחלים
זכה את, זכה כמי פלג
תמה את, איילת החן
צחורה מכוכבי השלג
לרוך ליטופך אייחל
צחורה מכוכבי השלג
לרוך ליטופך אייחל
מילים: ז'אק ברל לחן: ז'אק ברל תרגום: נעמי שמר
ידענו אש, ידענו רעם
ואהבה בת עשרים
ברחנו זה מזו לא פעם
אבל היינו חוזרים
וחדר זה עודו שומר
זכרון ימים יפים יותר
עקבות סופה אשר פרחה לה
כאן שום דבר אינו דומה
לאשר עבר לאשר חומק
לאשר הולך איתנו הלאה
יפה שלי
את יחידה ומכושפה שלי
מאור השחר עד לבוא לילי
אוהב אותך,
אוהב עדיין.
אני מכיר את כישופייך
את השקרים את הסודות.
צריך תמיד לפקוח עין
ולהישמר ממלכודות.
ובלילות הכי קרים
היו ודאי גם אחרים
שאת גופך השביעו נחת.
הן אחרי ככלות הכל
היה לי כישרון גדול
להזדקן איתך ביחד.
יפה שלי...
הזמן שיר אבל מנגן עוד
והימים כואבים
אך אין מלכודת מסוכנת
כשלוותם של אוהבים.
אם את רוצה עכשיו לבכות
ליבי נקרע עכשיו פחות
יש בזהירות עכשיו ללכת.
זה קו הגבול מכאן עד כאן
כי המשחק הוא מסוכן
המלחמה ברוך נמשכת
יפה שלי...
ואהבה בת עשרים
ברחנו זה מזו לא פעם
אבל היינו חוזרים
וחדר זה עודו שומר
זכרון ימים יפים יותר
עקבות סופה אשר פרחה לה
כאן שום דבר אינו דומה
לאשר עבר לאשר חומק
לאשר הולך איתנו הלאה
יפה שלי
את יחידה ומכושפה שלי
מאור השחר עד לבוא לילי
אוהב אותך,
אוהב עדיין.
אני מכיר את כישופייך
את השקרים את הסודות.
צריך תמיד לפקוח עין
ולהישמר ממלכודות.
ובלילות הכי קרים
היו ודאי גם אחרים
שאת גופך השביעו נחת.
הן אחרי ככלות הכל
היה לי כישרון גדול
להזדקן איתך ביחד.
יפה שלי...
הזמן שיר אבל מנגן עוד
והימים כואבים
אך אין מלכודת מסוכנת
כשלוותם של אוהבים.
אם את רוצה עכשיו לבכות
ליבי נקרע עכשיו פחות
יש בזהירות עכשיו ללכת.
זה קו הגבול מכאן עד כאן
כי המשחק הוא מסוכן
המלחמה ברוך נמשכת
יפה שלי...
שושנה, שושנה, שושנה
ירח נישא אל ענן,
כמוהו אלייך, שושנה -
בים עוד יפליג קפיטן.
היה ים סוער, התורן חרק,
חרטום הספינה כמעט ונשחק,
אך יוסקה על כל העניין התגבר -
וזמר עליז כה זימר:
שושנה, שושנה, שושנה...
ב"שלוש עשרה" דן הרים עוד כוסית,
ולפתע הגיחו ספינות המשחית:
אך דני אמר: "מעלש, נסתדר"
וזמר עליז כה זימר:
שושנה, שושנה, שושנה...
היתה זאת פיגורה מאוד עלובה
עת שמוליק הגוץ לקפריסין הובא,
אך גם עת ישב אחרי הגדר -
הוא זמר עליז כה זימר:
שושנה, שושנה, שושנה...
מסע הימים הגיע לסוף,
סירות עם ג'מעה, אורות מן החוף.
ואז אל שושנה כל איש הסתער -
וזמר עליז כה זימר:
שושנה, שושנה, שושנה...
ירח נישא אל ענן,
כמוהו אלייך, שושנה -
בים עוד יפליג קפיטן.
היה ים סוער, התורן חרק,
חרטום הספינה כמעט ונשחק,
אך יוסקה על כל העניין התגבר -
וזמר עליז כה זימר:
שושנה, שושנה, שושנה...
ב"שלוש עשרה" דן הרים עוד כוסית,
ולפתע הגיחו ספינות המשחית:
אך דני אמר: "מעלש, נסתדר"
וזמר עליז כה זימר:
שושנה, שושנה, שושנה...
היתה זאת פיגורה מאוד עלובה
עת שמוליק הגוץ לקפריסין הובא,
אך גם עת ישב אחרי הגדר -
הוא זמר עליז כה זימר:
שושנה, שושנה, שושנה...
מסע הימים הגיע לסוף,
סירות עם ג'מעה, אורות מן החוף.
ואז אל שושנה כל איש הסתער -
וזמר עליז כה זימר:
שושנה, שושנה, שושנה...
מילים: אהוד מנור לחן: יאיר רוזנבלום
גשם בוא, רד עלי,
בוא כסה אותי עכשיו, אותי ואת ימי.
רד לאט, רד ושא אותי לים
אל נא אל תחדל לרדת לעולם,
אל תחדל.
רד עכשיו, רד עלי
שא אותי ואת ימי, אל תוך הנעלם.
וענן, יחוג מעל ימי הים,
חוג יחוג יומם וליל,
חוג יחוג ורוח מיילל.
והים יגיע עד גגות תבל,
ואין אוויר אין אש אין חול,
ואור אחרון ייגוע בלאט בלי קול
וקץ לכל.
לילה בוא, רד עלי
בוא עטוף אותי עכשיו, עצום את שתי עיני.
רד לאט, את עין השמש האפל
שים ידך ביד הגשם הנופל, ונופל.
וענן, יחוג מעל ימי הים...
גשם בוא, רד עלי,
שא אותי ואת ימי, אל תוך הנעלם.
בוא כסה אותי עכשיו, אותי ואת ימי.
רד לאט, רד ושא אותי לים
אל נא אל תחדל לרדת לעולם,
אל תחדל.
רד עכשיו, רד עלי
שא אותי ואת ימי, אל תוך הנעלם.
וענן, יחוג מעל ימי הים,
חוג יחוג יומם וליל,
חוג יחוג ורוח מיילל.
והים יגיע עד גגות תבל,
ואין אוויר אין אש אין חול,
ואור אחרון ייגוע בלאט בלי קול
וקץ לכל.
לילה בוא, רד עלי
בוא עטוף אותי עכשיו, עצום את שתי עיני.
רד לאט, את עין השמש האפל
שים ידך ביד הגשם הנופל, ונופל.
וענן, יחוג מעל ימי הים...
גשם בוא, רד עלי,
שא אותי ואת ימי, אל תוך הנעלם.
נרהיבה עוז לקרוא לגשם כי ישוב
אל האביב, האביב
עלי שלכת ינשאו בזרם שוב
כמו מאז
נקרא לגשם כי ישובה עם הסער מסביב
תהיה הרוח שוב
לוחשת ודולקת באור פז
גשם, גשם בוא
גשם, גשם שובה
כבר אביב, והגבעות
כולן ירוק בוער
גשם, גשם בוא
גשם, גשם שובה
גשם, שוב מן היערות
הרחוקים מהר
קראנו, בוא נא, בוא נא גשם, גשם טוב
מן המרום, המרום
שדות של כסף יתפתלו בסערה
הנה ושוב
קראנו, בואה וחזור נא מן היער למקום
שבו הדרך כבר
פורחת ושולחת אור זהוב
גשם, גשם בוא
גשם, גשם שובה
כבר אביב, והגבעות
כולן ירוק בוער
גשם, גשם בוא
גשם, גשם שובה
גשם, שוב מן היערות
הרחוקים מהר
על אם הדרך שוב נפגוש בעלמות
ושערן הרטוב
ינוע חרש על כתפיהן מתולתל
ונהדר
הו, גשם, גשם בוא נא, בוא נא
פה הרוח תחלוף
תשוב אוהבת
ונושקת ולוטפת כפרפר
גשם, גשם בוא
גשם, גשם שובה
כבר אביב, והגבעות
כולן ירוק בוער
גשם, גשם בוא
גשם, גשם שובה
גשם, שוב מן היערות
אל האביב, האביב
עלי שלכת ינשאו בזרם שוב
כמו מאז
נקרא לגשם כי ישובה עם הסער מסביב
תהיה הרוח שוב
לוחשת ודולקת באור פז
גשם, גשם בוא
גשם, גשם שובה
כבר אביב, והגבעות
כולן ירוק בוער
גשם, גשם בוא
גשם, גשם שובה
גשם, שוב מן היערות
הרחוקים מהר
קראנו, בוא נא, בוא נא גשם, גשם טוב
מן המרום, המרום
שדות של כסף יתפתלו בסערה
הנה ושוב
קראנו, בואה וחזור נא מן היער למקום
שבו הדרך כבר
פורחת ושולחת אור זהוב
גשם, גשם בוא
גשם, גשם שובה
כבר אביב, והגבעות
כולן ירוק בוער
גשם, גשם בוא
גשם, גשם שובה
גשם, שוב מן היערות
הרחוקים מהר
על אם הדרך שוב נפגוש בעלמות
ושערן הרטוב
ינוע חרש על כתפיהן מתולתל
ונהדר
הו, גשם, גשם בוא נא, בוא נא
פה הרוח תחלוף
תשוב אוהבת
ונושקת ולוטפת כפרפר
גשם, גשם בוא
גשם, גשם שובה
כבר אביב, והגבעות
כולן ירוק בוער
גשם, גשם בוא
גשם, גשם שובה
גשם, שוב מן היערות
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
הוּא מַּרְטִיב אֶת נִמְנוּם יוֹם הַקַּיִץ
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
הוּא מַרְבִּיץ אֶת אָבָק הַדְּרָכִים
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
הַמִּרְפֶּסֶת כּוּלָה רְחוּצָה הִיא
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
וְרֵיחוֹת זִכְרוֹנוֹת שֶׁל חַמְסִין
~
כְּּאִילוּ לֹא שִׂחַקְנוּ עוֹד אֶתְמוֹל בָּרוּחַ
כְּּאִילוּ לֹא יָדַעְנוּ שֶׁפַּעַם הוּא יָבוֹא
כְּאִילּוּ שֶׁלֹּא רַצְתָּ צוֹחֵק כֹּה וּפָרוּעַ
וְשֶׁמֶשׁ בְּעֵינֶיךָ וּבִשְׂעָרְךָ הָאוֹר
בְּאֶלֶף מַנְגִּינוֹת אָז שָׁר לָנוּ הַקַּיִץ
וְאֶלֶף שִׁבֳּלִים הִגִּישׁ לִי הַשָּׂדֶה
נִיחוֹחַ תַּפּוּחִים שֵׁכָר כְּמוֹ הַיַּיִן
וְקוֹץ מַזְהִיב אֶחָד דָּקַר אֶת הַגָּדֵר
~
אֵיךְ זֶה שֶׁשָּׁכַחְנוּ שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ גֶּשֶׁם
אֵיךְ זֶה שֶּׁזָּכַרְנוּ רַק פְּרִי וְרַק קָטִיף
אֵיךְ בַּלֵּילוֹת חַמִּים פְּרַקְדָּן עַל פָּנַי הַדֶּשֶׁא
פָּרַקְנוּ אֶת מִטְעָן הַיּוֹם שֶׁכֹּה הִתִּישׁ
וְאֵיךְ הוּא בָּא פִּתְאוֹם צָפוּי כָּל כָּךְ לְפֶתַע
וְאֵיךְ שָׁטַף אוֹתָנוּ מֵרֹאשׁ וְעַד בְּהוֹנוֹת
וּבֵין טִפּוֹת הַדֶּלֶף הֵן גַּם אַתָּה הוֹדֵיתָ
הַקַּיִץ כְּבָר עָבַר, טוּבוֹ וַחֲרוֹן
~
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
הוּא מַּרְטִיב אֶת נִמְנוּם יוֹם הַקַּיִץ
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
הוּא מַרְבִּיץ אֶת אָבָק הַדְּרָכִים
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
הַמִּרְפֶּסֶת כּוּלָה רְחוּצָה הִיא
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
וְרֵיחוֹת זִכְרוֹנוֹת שֶׁל חַמְסִין
הוּא מַּרְטִיב אֶת נִמְנוּם יוֹם הַקַּיִץ
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
הוּא מַרְבִּיץ אֶת אָבָק הַדְּרָכִים
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
הַמִּרְפֶּסֶת כּוּלָה רְחוּצָה הִיא
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
וְרֵיחוֹת זִכְרוֹנוֹת שֶׁל חַמְסִין
~
כְּּאִילוּ לֹא שִׂחַקְנוּ עוֹד אֶתְמוֹל בָּרוּחַ
כְּּאִילוּ לֹא יָדַעְנוּ שֶׁפַּעַם הוּא יָבוֹא
כְּאִילּוּ שֶׁלֹּא רַצְתָּ צוֹחֵק כֹּה וּפָרוּעַ
וְשֶׁמֶשׁ בְּעֵינֶיךָ וּבִשְׂעָרְךָ הָאוֹר
בְּאֶלֶף מַנְגִּינוֹת אָז שָׁר לָנוּ הַקַּיִץ
וְאֶלֶף שִׁבֳּלִים הִגִּישׁ לִי הַשָּׂדֶה
נִיחוֹחַ תַּפּוּחִים שֵׁכָר כְּמוֹ הַיַּיִן
וְקוֹץ מַזְהִיב אֶחָד דָּקַר אֶת הַגָּדֵר
~
אֵיךְ זֶה שֶׁשָּׁכַחְנוּ שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ גֶּשֶׁם
אֵיךְ זֶה שֶּׁזָּכַרְנוּ רַק פְּרִי וְרַק קָטִיף
אֵיךְ בַּלֵּילוֹת חַמִּים פְּרַקְדָּן עַל פָּנַי הַדֶּשֶׁא
פָּרַקְנוּ אֶת מִטְעָן הַיּוֹם שֶׁכֹּה הִתִּישׁ
וְאֵיךְ הוּא בָּא פִּתְאוֹם צָפוּי כָּל כָּךְ לְפֶתַע
וְאֵיךְ שָׁטַף אוֹתָנוּ מֵרֹאשׁ וְעַד בְּהוֹנוֹת
וּבֵין טִפּוֹת הַדֶּלֶף הֵן גַּם אַתָּה הוֹדֵיתָ
הַקַּיִץ כְּבָר עָבַר, טוּבוֹ וַחֲרוֹן
~
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
הוּא מַּרְטִיב אֶת נִמְנוּם יוֹם הַקַּיִץ
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
הוּא מַרְבִּיץ אֶת אָבָק הַדְּרָכִים
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
הַמִּרְפֶּסֶת כּוּלָה רְחוּצָה הִיא
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
וְרֵיחוֹת זִכְרוֹנוֹת שֶׁל חַמְסִין
בְּעַרְבוֹת הַנֶּגֶב מִתְנוֹצֵץ הַטַּל,
בְּעַרְבוֹת הַנֶּגֶב אִישׁ מָגֵן נָפַל,
לֹא נָשַׁם הַנַּעַר וְנָדַם הַלֵּב,
אֶת בְּלוֹרִית הַשַּׂעַר רוּחַ תְּלַטֵּף.
~
הֲלוּמַת עַצֶּבֶת וְיָגוֹן נוֹרָא,
אֵם זְקֵנָה נִצֶּבֶת וְנוֹשֵׂאת דְּבָרָהּ,
הַדִּמְעָה נִגֶּרֶת מֵעֵינֵי אִמְּךָ,
בָּא כַּדּוּר עוֹפֶרֶת וַיְפַלַּח לִבְּךָ.
אֶת בְּכוֹרִי שָׁכַלְתִּי בִּמְצוּלוֹת הַיָּם,
וְאוֹתְךָ גִּדַּלְתִּי לְמָגֵן הָעָם.
הֵם לֹא יִשְׁבְּרוּנוּ בְּיַתְמוּת וּשְׁכוֹל,
הֵם לֹא יַעַקְרוּנוּ, בְּנִי, לַמְרוֹת הַכֹּל.
~
אָז צָעַד קָדִימָה נַעַר גְּבַהּ-קוֹמָה,
וְיֹאמַר לָהּ - "אִמָּא, אַל לָךְ בְּדִמְעָה!
בַּחוּרֵינוּ, אִמָּא, בִּימֵי פְּקֻדָּה,
מוּל שׂוֹנְאֵינוּ, אִמָּא, כְּחוֹמַת פְּלָדָה.
מוּל שׁוֹדֵד וּמֶלֶךְ צְמֵא-דָּמִים עוֹיֵן,
תְּנִינִי וְאֶהְיֶה לָךְ אָנֹכִי לְבֵן."
בְּעַרְבוֹת הַנֶּגֶב הוּא לָחַץ יָדָהּ,
אִם תִּרְצוּ, חֶבְרַיָּה, אֵין זוֹ אַגָּדָה!
בְּעַרְבוֹת הַנֶּגֶב אִישׁ מָגֵן נָפַל,
לֹא נָשַׁם הַנַּעַר וְנָדַם הַלֵּב,
אֶת בְּלוֹרִית הַשַּׂעַר רוּחַ תְּלַטֵּף.
~
הֲלוּמַת עַצֶּבֶת וְיָגוֹן נוֹרָא,
אֵם זְקֵנָה נִצֶּבֶת וְנוֹשֵׂאת דְּבָרָהּ,
הַדִּמְעָה נִגֶּרֶת מֵעֵינֵי אִמְּךָ,
בָּא כַּדּוּר עוֹפֶרֶת וַיְפַלַּח לִבְּךָ.
אֶת בְּכוֹרִי שָׁכַלְתִּי בִּמְצוּלוֹת הַיָּם,
וְאוֹתְךָ גִּדַּלְתִּי לְמָגֵן הָעָם.
הֵם לֹא יִשְׁבְּרוּנוּ בְּיַתְמוּת וּשְׁכוֹל,
הֵם לֹא יַעַקְרוּנוּ, בְּנִי, לַמְרוֹת הַכֹּל.
~
אָז צָעַד קָדִימָה נַעַר גְּבַהּ-קוֹמָה,
וְיֹאמַר לָהּ - "אִמָּא, אַל לָךְ בְּדִמְעָה!
בַּחוּרֵינוּ, אִמָּא, בִּימֵי פְּקֻדָּה,
מוּל שׂוֹנְאֵינוּ, אִמָּא, כְּחוֹמַת פְּלָדָה.
מוּל שׁוֹדֵד וּמֶלֶךְ צְמֵא-דָּמִים עוֹיֵן,
תְּנִינִי וְאֶהְיֶה לָךְ אָנֹכִי לְבֵן."
בְּעַרְבוֹת הַנֶּגֶב הוּא לָחַץ יָדָהּ,
אִם תִּרְצוּ, חֶבְרַיָּה, אֵין זוֹ אַגָּדָה!
בחורף הגשם דפק על הגג
אמרה כי לבן הוא צבעה האהוב
ליד אז הגשתי, בלב היה חג,
צרור נרקיסים ריחני ורטוב
צחקה - טיפשוני החביב
עוד נשוב נדבר באביב...
דבר אלי בפרחים, אהובי
דבר אלי בפרחים
אביב בא, ביקשה אביבית להיות
הוריקו שדות במרחב הגדול
הבאתי זרים צהובי חרציות
אך היא כבר ציפתה אז
לחורף כחול
את פרחי התבל לי אסוף
נתראה עת הכול יחלוף...
דבר אלי בפרחים, אהובי
דבר אלי בפרחים
אתמול בביתה עת הלכתי בלאט
זר חמד אספתי עם רדת היום
פרחי אל תיגע בי נתתי מתן
אחזה בידי ונשקה לי בחום
בין לשנייה לחשה:
מי ידע לב אישה?
דבר אלי בפרחים, אהובי
דבר אלי בפרחים
אמרה כי לבן הוא צבעה האהוב
ליד אז הגשתי, בלב היה חג,
צרור נרקיסים ריחני ורטוב
צחקה - טיפשוני החביב
עוד נשוב נדבר באביב...
דבר אלי בפרחים, אהובי
דבר אלי בפרחים
אביב בא, ביקשה אביבית להיות
הוריקו שדות במרחב הגדול
הבאתי זרים צהובי חרציות
אך היא כבר ציפתה אז
לחורף כחול
את פרחי התבל לי אסוף
נתראה עת הכול יחלוף...
דבר אלי בפרחים, אהובי
דבר אלי בפרחים
אתמול בביתה עת הלכתי בלאט
זר חמד אספתי עם רדת היום
פרחי אל תיגע בי נתתי מתן
אחזה בידי ונשקה לי בחום
בין לשנייה לחשה:
מי ידע לב אישה?
דבר אלי בפרחים, אהובי
דבר אלי בפרחים
עגל רך קשור בחבל
על העגלה מוטל
ולמעלה בשמיים
עפרוני ממריא אל על
רוח סתיו צוחק לו, צוחק ומתהולל
צחוק הוא צחוק מבוקר אור
ועד חצי הליל
דונה, דונה...
למה זה תבכה?
אומר איכר לעגל המוטל
לו צימחת שתי כנפיים
והמראת גם אתה
רוח סתיו צוחק לו, צוחק ומתהולל
צחוק הוא צחוק מבוקר אור
ועד חצי הליל
דונה, דונה...
עגלים בלי דעת למה
אל הטבח הולכים תמיד
ואשר ליבם לחופש
ממריאים כעפרוני
רוח סתיו צוחק לו, צוחק ומתהולל
צחוק הוא צחוק מבוקר אור
ועד חצי הליל
דונה, דונה...
על העגלה מוטל
ולמעלה בשמיים
עפרוני ממריא אל על
רוח סתיו צוחק לו, צוחק ומתהולל
צחוק הוא צחוק מבוקר אור
ועד חצי הליל
דונה, דונה...
למה זה תבכה?
אומר איכר לעגל המוטל
לו צימחת שתי כנפיים
והמראת גם אתה
רוח סתיו צוחק לו, צוחק ומתהולל
צחוק הוא צחוק מבוקר אור
ועד חצי הליל
דונה, דונה...
עגלים בלי דעת למה
אל הטבח הולכים תמיד
ואשר ליבם לחופש
ממריאים כעפרוני
רוח סתיו צוחק לו, צוחק ומתהולל
צחוק הוא צחוק מבוקר אור
ועד חצי הליל
דונה, דונה...
מילים: שאול טשרניחובסקי לחן: נעמי שמר
הוֹי, אַרְצִי, מוֹלַדְתִּי
הַר טְרָשִׁים קֵרֵחַ
עֵדֶר עֻלְפֶּה, שֶׂה וּגְדִי
זְהַב הָדָר שָׂמֵחַ.
מִנְזָרִים, גַּל, מַצֵּבָה
כִּפּוֹת טִיט עַל בַּיִת
מוֹשָׁבָה לֹא נוֹשָׁבָה
זַיִת אֵצֶל זַיִת.
אֶרֶץ, אֶרֶץ מוֹרָשָׁה
דֶּקֶל רַב כַּפַּיִם
גֶּדֶר-קַו-צַבָּר רָשָׁע
נַחַל כְּמַהּ-הַמַּיִם.
רֵיחַ פַּרְדֵּסִי אָבִיב
שִׁיר צִלְצַל גַּמֶּלֶת
חֵיל חוֹלוֹת לַיָּם סָבִיב
צֵל שִׁקְמָה נוֹפֶלֶת.
אֶרֶץ נַחֲלַת מִדְבַּר סִין
קֶסֶם כּוֹכְבֵי לֶכֶת
הֶבֶל זַעַם הַחַמְסִין
מְלוּנָה בַּשַּׁלֶּכֶת.
כֶּרֶם גֶּפֶן, נִים-לֹא-נִים
תֵּל, חָרְבָּה נֶחְרֶשֶׁת
תְּכוֹל לֵילוֹת וִילֵל-תַּנִּים
מַשְׁאֵבָה נוֹקֶשֶׁת.
הוֹי, אֶרֶץ חֶמְדַּת לֵב
הַשָּׁמִיר, הַשַּׁיִת
בַּיִר סוּד יָתוֹם בַּגֵּב
בַּשָּׁמַיִם עַיִט.
מַטְלִיּוֹת מִדְבָּר וָחוֹל
שְׁבִיל זָרוּעַ שְׁחֵלֶת
בְּיָם שֶׁל אוֹר טוֹבֵעַ כֹּל
וְעַל פְּנֵי כֹּל הַתְּכֵלֶת.
הַר טְרָשִׁים קֵרֵחַ
עֵדֶר עֻלְפֶּה, שֶׂה וּגְדִי
זְהַב הָדָר שָׂמֵחַ.
מִנְזָרִים, גַּל, מַצֵּבָה
כִּפּוֹת טִיט עַל בַּיִת
מוֹשָׁבָה לֹא נוֹשָׁבָה
זַיִת אֵצֶל זַיִת.
אֶרֶץ, אֶרֶץ מוֹרָשָׁה
דֶּקֶל רַב כַּפַּיִם
גֶּדֶר-קַו-צַבָּר רָשָׁע
נַחַל כְּמַהּ-הַמַּיִם.
רֵיחַ פַּרְדֵּסִי אָבִיב
שִׁיר צִלְצַל גַּמֶּלֶת
חֵיל חוֹלוֹת לַיָּם סָבִיב
צֵל שִׁקְמָה נוֹפֶלֶת.
אֶרֶץ נַחֲלַת מִדְבַּר סִין
קֶסֶם כּוֹכְבֵי לֶכֶת
הֶבֶל זַעַם הַחַמְסִין
מְלוּנָה בַּשַּׁלֶּכֶת.
כֶּרֶם גֶּפֶן, נִים-לֹא-נִים
תֵּל, חָרְבָּה נֶחְרֶשֶׁת
תְּכוֹל לֵילוֹת וִילֵל-תַּנִּים
מַשְׁאֵבָה נוֹקֶשֶׁת.
הוֹי, אֶרֶץ חֶמְדַּת לֵב
הַשָּׁמִיר, הַשַּׁיִת
בַּיִר סוּד יָתוֹם בַּגֵּב
בַּשָּׁמַיִם עַיִט.
מַטְלִיּוֹת מִדְבָּר וָחוֹל
שְׁבִיל זָרוּעַ שְׁחֵלֶת
בְּיָם שֶׁל אוֹר טוֹבֵעַ כֹּל
וְעַל פְּנֵי כֹּל הַתְּכֵלֶת.
מילים: חיים חפר לחן: משה וילנסקי
יָבוֹא הַיּוֹם וְעוֹד תֵּשֵב אֶל מוּל הָאָח
וְגַם הַגַּב יִהְיֶה כָּפוּף כַּחֲטוֹטֶרֶת
וְתִזָּכֵר אָז בְּיָמֶיךָ בַּפַּלְמָ"ח
וּתְסַפֵּר עַל זֹאת אַגַּב עִשּׁוּן מִקְטֶרֶת
וּמִסָּבִיב וּמִסָּבִיב יֵשֵׁב הַטַּף
וְאִשְׁתְּךָ גַּם הִיא מֻפְלֶגֶת בַּשָּׁנִים
תַּזִּיל דִּמְעָה וּתְקַנֵּחַ אֶת הָאַף
וְתֵאָנַח: הָיוּ זְמַנִּים הָיוּ זְמַנִּים...
הָיוּ זְמַנִּים
אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ
הָיוּ זְמַנִּים
לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ
עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר –
עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר
אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים...
וּתְסַפֵּר אֲזַי עַל כִּבּוּשִׁים וּקְרָב
וְהַקָּטָן בֵּין הַיְּלָדִים יָעִיר בְּלַחַשׁ:
וּבְכֵן זֶה סַבָּא שֶׁהִצִּיל אֶת הַמַּצָּב –
מִסַּבָּא שֶׁכָּזֶה בֶּאֱמֶת
בֶּאֱמֶת יֵשׁ נַחַת...
וְאָז תַּרְאֶה אֶת זְרוֹעֲךָ הַחֲשׂוּפָה
וּבָהּ צַלֶּקֶת שֶׁהִגְלִידָה מִשָּׁנִים
וּתְחַיֵּךְ אֶת זֹאת הֵן סָבְתָא אָז רִפְּאָה
נוּ וּמֵאָז הָיוּ זְמַנִּים הָיוּ זְמַנִּים...
הָיוּ זְמַנִּים
אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ
הָיוּ זְמַנִּים
לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ
עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר –
עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר
אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים...
וְגַם הַגַּב יִהְיֶה כָּפוּף כַּחֲטוֹטֶרֶת
וְתִזָּכֵר אָז בְּיָמֶיךָ בַּפַּלְמָ"ח
וּתְסַפֵּר עַל זֹאת אַגַּב עִשּׁוּן מִקְטֶרֶת
וּמִסָּבִיב וּמִסָּבִיב יֵשֵׁב הַטַּף
וְאִשְׁתְּךָ גַּם הִיא מֻפְלֶגֶת בַּשָּׁנִים
תַּזִּיל דִּמְעָה וּתְקַנֵּחַ אֶת הָאַף
וְתֵאָנַח: הָיוּ זְמַנִּים הָיוּ זְמַנִּים...
הָיוּ זְמַנִּים
אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ
הָיוּ זְמַנִּים
לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ
עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר –
עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר
אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים...
וּתְסַפֵּר אֲזַי עַל כִּבּוּשִׁים וּקְרָב
וְהַקָּטָן בֵּין הַיְּלָדִים יָעִיר בְּלַחַשׁ:
וּבְכֵן זֶה סַבָּא שֶׁהִצִּיל אֶת הַמַּצָּב –
מִסַּבָּא שֶׁכָּזֶה בֶּאֱמֶת
בֶּאֱמֶת יֵשׁ נַחַת...
וְאָז תַּרְאֶה אֶת זְרוֹעֲךָ הַחֲשׂוּפָה
וּבָהּ צַלֶּקֶת שֶׁהִגְלִידָה מִשָּׁנִים
וּתְחַיֵּךְ אֶת זֹאת הֵן סָבְתָא אָז רִפְּאָה
נוּ וּמֵאָז הָיוּ זְמַנִּים הָיוּ זְמַנִּים...
הָיוּ זְמַנִּים
אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ
הָיוּ זְמַנִּים
לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ
עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר –
עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר
אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים...
מילים: נעמי שמר לחן:
מילים ולחן: נעמי שמר
אם תרצי שאראה לך את העיר באפור
בואי ונטייל בה על אבני מרצפות
דום נישא את עינינו ליונים שעפות
אם תרצי שאראה לך את העיר באפור.
אז אתן את ידי לך ונרד לרציף
ערמות של שלכת שם הרוח יעיף
את ודאי תכסי לך את ראשך בצעיף
כשאתן את ידי לך ונרד לרציף.
על ספסל אז נשבה ועם רדת האור
אם תגידי עייפתי מן העיר באפור
אשיבך על כנף נשר ועל גב עננים
אל עירך שחיכתה לך בבתים לבנים.
אם תרצי שאראה לך את העיר באפור
בואי ונטייל בה על אבני מרצפות
דום נישא את עינינו ליונים שעפות
אם תרצי שאראה לך את העיר באפור.
אז אתן את ידי לך ונרד לרציף
ערמות של שלכת שם הרוח יעיף
את ודאי תכסי לך את ראשך בצעיף
כשאתן את ידי לך ונרד לרציף.
על ספסל אז נשבה ועם רדת האור
אם תגידי עייפתי מן העיר באפור
אשיבך על כנף נשר ועל גב עננים
אל עירך שחיכתה לך בבתים לבנים.
מילים: נתן יונתן לחן: מוני אמריליו
הראית איזה יופי
שרעד ברוח סתיו,
שדה זהב דעך באופל
והדליק נרות חצב.
הראית איזה אודם
שצעק למרחקים,
שדה דמים היה שם קודם
ועכשיו הוא שדה פרגים.
אל תקטוף, נערי,
יש פרחים שבני חלוף
יש פרחים שעד אינסוף
נשארים במנגינה.
אל תקטוף נערי,
יש פרחים שבני חלוף
יש פרחים שעד אינסוף
עם המנגינה.
הראית מה השחיר שם?
שדה קוצים הוא, נערי,
שהיה עזוב בקיץ
ועכשיו הוא שדה חריש.
הראית מה הלובן?
נערי, זה שדה בוכים,
דמעותיו הפכו לאבן
אבניו בכו פרחים.
אל תקטוף, נערי...
שרעד ברוח סתיו,
שדה זהב דעך באופל
והדליק נרות חצב.
הראית איזה אודם
שצעק למרחקים,
שדה דמים היה שם קודם
ועכשיו הוא שדה פרגים.
אל תקטוף, נערי,
יש פרחים שבני חלוף
יש פרחים שעד אינסוף
נשארים במנגינה.
אל תקטוף נערי,
יש פרחים שבני חלוף
יש פרחים שעד אינסוף
עם המנגינה.
הראית מה השחיר שם?
שדה קוצים הוא, נערי,
שהיה עזוב בקיץ
ועכשיו הוא שדה חריש.
הראית מה הלובן?
נערי, זה שדה בוכים,
דמעותיו הפכו לאבן
אבניו בכו פרחים.
אל תקטוף, נערי...
מילים: רחל לחן: נעמי שמר
שם הרי גולן, הושט היד וגע בם!
בדממה בוטחת מצוים: עצר.
בבדידות קורנת נם חרמון הסבא
וצנה נושבת מפסגת הצחור.
שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת,
סתור שער הדקל כתינוק שובב,
שגלש למטה ובמי כנרת
משכשך רגליו.
מה ירבו פרחים בחרף על הכרך,
דם הכלנית וכתם הכרכם,
יש ימים פי שבע אז ירק הירק,
פי שבעים תכלה התכלת במרום.
גם כי אורש ואהלך שחוח,
והיה הלב למשואות זרים
האוכל לבגד בך, האוכל לשכח
חסד נעורים
בדממה בוטחת מצוים: עצר.
בבדידות קורנת נם חרמון הסבא
וצנה נושבת מפסגת הצחור.
שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת,
סתור שער הדקל כתינוק שובב,
שגלש למטה ובמי כנרת
משכשך רגליו.
מה ירבו פרחים בחרף על הכרך,
דם הכלנית וכתם הכרכם,
יש ימים פי שבע אז ירק הירק,
פי שבעים תכלה התכלת במרום.
גם כי אורש ואהלך שחוח,
והיה הלב למשואות זרים
האוכל לבגד בך, האוכל לשכח
חסד נעורים
מילים: נעמי שמר לחן: נעמי שמר
מקצף גל ועננה
בניתי עיר לי לבנה
כמותם קוצפה, כמותם שוטפה
כמותם יפה
עם בוקר צח חלון נפקח
ואת ילדה צופה בו כך
כמו יונה הנכונה למעופה
כי בא השחר והאור
וכל עירי תצא לסחור
ועמוסה היא משא
לעיפה
הנה עירי גדולה כאור
ואת גרגר אבק אפור
גרגר אבק שדבק
לצעיפה
מקצף גל ועננה
בניתי עיר לי לבנה
כמותם קוצפה, כמותם שוטפה
כמותם יפה
עם ערב רך חלון נפקח
ואת ילדה צופה בו כך
כמו מלכה המחכה לאלופה
כי בא הלילה השחור
עירי מוארת סחור סחור
ואורותיה רביד לך
על צוואר.
הנה עירי גדולה כליל
והיא ארמון ענק אפל
וילדתי בו מולכת
עד מחר.
בניתי עיר לי לבנה
כמותם קוצפה, כמותם שוטפה
כמותם יפה
עם בוקר צח חלון נפקח
ואת ילדה צופה בו כך
כמו יונה הנכונה למעופה
כי בא השחר והאור
וכל עירי תצא לסחור
ועמוסה היא משא
לעיפה
הנה עירי גדולה כאור
ואת גרגר אבק אפור
גרגר אבק שדבק
לצעיפה
מקצף גל ועננה
בניתי עיר לי לבנה
כמותם קוצפה, כמותם שוטפה
כמותם יפה
עם ערב רך חלון נפקח
ואת ילדה צופה בו כך
כמו מלכה המחכה לאלופה
כי בא הלילה השחור
עירי מוארת סחור סחור
ואורותיה רביד לך
על צוואר.
הנה עירי גדולה כליל
והיא ארמון ענק אפל
וילדתי בו מולכת
עד מחר.
מילים: דודו ברק לחן: אפי נצר
כשאביב נרדם יעור בחוורון
בשדות האש ייתם הקרב האחרון
ובוקר נהדר מן הבקעה להר
אז יעלה בזמר, ברון.
השמש ידם בין עזה לרפיח,
ירח ילבין על פסגת החרמון
פרחים בקנה ובנות בצריח
ישובו לעיר חיילים בהמון.
ילדה אחת קטנה ובידה זרים,
לעיר הלבנה תצא אז בשירים,
ולחייל נרגש תשים סביון בדש,
והשמיים כה בהירים.
השמש ידם בין עזה לרפיח...
החיילים לעיר יגיעו בעם רב,
עם נערות ושיר ועם פרחי זהב,
וכל אשר אתמול ידע מכאוב ושכול
לא עוד ידע שלכת וקרב.
השמש ידם בין עזה לרפיח...
בשדות האש ייתם הקרב האחרון
ובוקר נהדר מן הבקעה להר
אז יעלה בזמר, ברון.
השמש ידם בין עזה לרפיח,
ירח ילבין על פסגת החרמון
פרחים בקנה ובנות בצריח
ישובו לעיר חיילים בהמון.
ילדה אחת קטנה ובידה זרים,
לעיר הלבנה תצא אז בשירים,
ולחייל נרגש תשים סביון בדש,
והשמיים כה בהירים.
השמש ידם בין עזה לרפיח...
החיילים לעיר יגיעו בעם רב,
עם נערות ושיר ועם פרחי זהב,
וכל אשר אתמול ידע מכאוב ושכול
לא עוד ידע שלכת וקרב.
השמש ידם בין עזה לרפיח...
מילים: דידי מנוסי לחן: יוחנן זראי
קול אורלוגין קורא: חצות,
בפונדקים דועך הנר
רוח של ים יצא לשוט בחוצות,
רק אנוכי עודני ער.
רוח צפון נושבת אט,
אור הספינה נישא חיוור,
על משמרתו, עייף, נרדם הנווט,
רק אנוכי עודני ער.
עדי סיפון הים עלה,
תורן נופץ בגל סוער
וספינתי ירדה אל תוך המצולה,
רק אנוכי עודני ער.
שוב אורלוגין קורא: חצות,
בפונדקים כבה הנר
רוח של ים יצא לשוט בחוצות -
ואנוכי עודני ער.
בפונדקים דועך הנר
רוח של ים יצא לשוט בחוצות,
רק אנוכי עודני ער.
רוח צפון נושבת אט,
אור הספינה נישא חיוור,
על משמרתו, עייף, נרדם הנווט,
רק אנוכי עודני ער.
עדי סיפון הים עלה,
תורן נופץ בגל סוער
וספינתי ירדה אל תוך המצולה,
רק אנוכי עודני ער.
שוב אורלוגין קורא: חצות,
בפונדקים כבה הנר
רוח של ים יצא לשוט בחוצות -
ואנוכי עודני ער.
מילים: חיים חפר לחן: עממי רוסי
לי כל גל נושא מזכרת
מן הבית, מן החוף,
מן העצים יפי צמרת
וזהב שלכת בת חלוף.
הנשאי, ספינה, ושוטי -
מה רבים הכיסופים
לי נערה יש ושמה רותי,
המצפה באלה החופים.
תכול עיניה כשמיים
מבטה כלהבה.
לו אך נשקתי השפתיים
אז ידעתי מה זאת אהבה.
סער, הספינה חורקת,
תקפץ מגל אל גל.
אלי עם רעם היא צוחקת
ועם רוח לי תפרע תלתל.
מן הבית, מן החוף,
מן העצים יפי צמרת
וזהב שלכת בת חלוף.
הנשאי, ספינה, ושוטי -
מה רבים הכיסופים
לי נערה יש ושמה רותי,
המצפה באלה החופים.
תכול עיניה כשמיים
מבטה כלהבה.
לו אך נשקתי השפתיים
אז ידעתי מה זאת אהבה.
סער, הספינה חורקת,
תקפץ מגל אל גל.
אלי עם רעם היא צוחקת
ועם רוח לי תפרע תלתל.
אָז בְּבֵית-הַסֵּפֶר
עַל הַקִּיר תְּמוּנָה
וְהָאִיכָּר חוֹרֵשׁ בָּהּ
אֶת הָאֲדָמָה
וּבָרֶקַע, הַבְּרוֹשִׁים
שֶׁמֵּי שָׁרָב חִוְּרִים
הָאִיכָּר יַצְמִיחַ לָנוּ לֶחֶם
שֶׁנִּהְיֶה גְּדוֹלִים.
וְהַמּוֹרָה אוֹמֶרֶת:
"עוֹד מְעַט כְּבָר סְתָו".
בְּשִׁיעוּר מוֹלֶדֶת
הִיא מַרְאֶה חָצָב.
הַיּוֹרֶה יָבוֹא עַכְשָׁיו
שֶׁפַע טיפותיו
כְּוִילוֹן שָׁקוּף עַל פְּנֵי הָעֵמֶק
הַפּוֹרֵשׁ שדותיו.
כָּךְ זֶה הָיָה, פַּשְׁטוּת רַכָּה
זֶה הִצְטַייֵּר בילדותנו
שֶׁהָייְתָה יָפָה.
וְכָךְ בדמיוננו הִתְרַבּוּ פלאות
הַפַּטִּישִׁים נַגֵּנּוּ
מֵחְרֶשׁוֹת רנות
יֵשׁ יוגבים וְיֵשׁ כורמים
אֶרֶץ שֶׁל רוֹעִים -
כָּךְ זֶה הִצְטַייֵּר בילדותנו
שֶׁהָייְתָה יָפָה.
עַל הַקִּיר תְּמוּנָה
וְהָאִיכָּר חוֹרֵשׁ בָּהּ
אֶת הָאֲדָמָה
וּבָרֶקַע, הַבְּרוֹשִׁים
שֶׁמֵּי שָׁרָב חִוְּרִים
הָאִיכָּר יַצְמִיחַ לָנוּ לֶחֶם
שֶׁנִּהְיֶה גְּדוֹלִים.
וְהַמּוֹרָה אוֹמֶרֶת:
"עוֹד מְעַט כְּבָר סְתָו".
בְּשִׁיעוּר מוֹלֶדֶת
הִיא מַרְאֶה חָצָב.
הַיּוֹרֶה יָבוֹא עַכְשָׁיו
שֶׁפַע טיפותיו
כְּוִילוֹן שָׁקוּף עַל פְּנֵי הָעֵמֶק
הַפּוֹרֵשׁ שדותיו.
כָּךְ זֶה הָיָה, פַּשְׁטוּת רַכָּה
זֶה הִצְטַייֵּר בילדותנו
שֶׁהָייְתָה יָפָה.
וְכָךְ בדמיוננו הִתְרַבּוּ פלאות
הַפַּטִּישִׁים נַגֵּנּוּ
מֵחְרֶשׁוֹת רנות
יֵשׁ יוגבים וְיֵשׁ כורמים
אֶרֶץ שֶׁל רוֹעִים -
כָּךְ זֶה הִצְטַייֵּר בילדותנו
שֶׁהָייְתָה יָפָה.
מילים: עודד פלדמן לחן: מילי מירן ורמי קידר
שם הרי גולן באופק, ניצבים עוד בדממה
ונערים בהולם דופק, עוד שומרים על הרמה
ובישבם עם ערב סביב למדורה
עונים הם לך כנרת בשירה:
שירי לי כנרת שיר מזמור ישן
שירי לי כנרת שיר לי הגולן
הדוגית עודנה שטה, מפרשה מלבין בחוף
וחורשת האקליפטוס עוד שומרת על הנוף
עת נפרשת רשת עם שוך הסערה
עונים הם לך כנרת בשירה:
שירי לי כנרת שיר מזמור ישן
שירי לי כנרת שיר לי הגולן
הירדן נוגן סימפוניה עם אלפי הציפרים
וביחד בהרמוניה מנגנים ומזמרים
וילדים בטבריה בשעת שעור זמרה
עונים הם לך כנרת בשירה:
שירי לי כנרת שיר מזמור ישן
שירי לי כנרת שיר לי הגולן
ונערים בהולם דופק, עוד שומרים על הרמה
ובישבם עם ערב סביב למדורה
עונים הם לך כנרת בשירה:
שירי לי כנרת שיר מזמור ישן
שירי לי כנרת שיר לי הגולן
הדוגית עודנה שטה, מפרשה מלבין בחוף
וחורשת האקליפטוס עוד שומרת על הנוף
עת נפרשת רשת עם שוך הסערה
עונים הם לך כנרת בשירה:
שירי לי כנרת שיר מזמור ישן
שירי לי כנרת שיר לי הגולן
הירדן נוגן סימפוניה עם אלפי הציפרים
וביחד בהרמוניה מנגנים ומזמרים
וילדים בטבריה בשעת שעור זמרה
עונים הם לך כנרת בשירה:
שירי לי כנרת שיר מזמור ישן
שירי לי כנרת שיר לי הגולן
מילים: שאול טשרניחובסקי לחן: טוביה שלונסקי
שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,
זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח.
שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,
כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.
כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְרוֹר שׁוֹאֶפֶת,
לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,
כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,
גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.
רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל,
יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל;
לֹא בָרָעָב יָמוּת עֹבֵד,
דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל.
שַׂחֲקִי כִּי גַם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,
אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,
לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,
יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.
אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,
אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיוֹם,
אַךְ בֹּא יָבֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם
אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְאֹם.
יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,
וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,
בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,
עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.
יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ,
דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי,
לֹא בֶעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,
חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָּי.
אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר,
לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר;
לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי
פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר.
זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח.
שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,
כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.
כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְרוֹר שׁוֹאֶפֶת,
לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,
כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,
גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.
רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל,
יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל;
לֹא בָרָעָב יָמוּת עֹבֵד,
דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל.
שַׂחֲקִי כִּי גַם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,
אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,
לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,
יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.
אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,
אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיוֹם,
אַךְ בֹּא יָבֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם
אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְאֹם.
יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,
וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,
בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,
עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.
יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ,
דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי,
לֹא בֶעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,
חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָּי.
אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר,
לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר;
לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי
פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר.
מילים: חיים חפר לחן: עממי יווני
איריסים -
יפות עיניה - איריסים -
ולבבי הומה לה -
אלה, אלה, אלה!
מות אמות!
אקטוף לה פרח - מות אמות!
עד שחר אחכה לה -
אלה, אלה, אלה!
ערב יורד ושוב עוברת היא
ובלבבי הלא כחרב היא -
העוד אראה את שתי עינייך - אלה
שמש רד,
בשפתותיה - שמש רד,
אור השקיעה יפה לה -
אלה, אלה, אלה!
רוח שט,
בשערה - הרוח שט,
הוי, איך לילי קורא לה:
אלה, אלה, אלה!
שחר עולה ושוב עוברת היא
ובלבבי הלא כחרב היא
העוד אשק את שפתותייך - אלה
איריסים -
כל העולם הוא איריסים -
רק לבבה הוא סלע -
אלה, אלה, אלה!
יפות עיניה - איריסים -
ולבבי הומה לה -
אלה, אלה, אלה!
מות אמות!
אקטוף לה פרח - מות אמות!
עד שחר אחכה לה -
אלה, אלה, אלה!
ערב יורד ושוב עוברת היא
ובלבבי הלא כחרב היא -
העוד אראה את שתי עינייך - אלה
שמש רד,
בשפתותיה - שמש רד,
אור השקיעה יפה לה -
אלה, אלה, אלה!
רוח שט,
בשערה - הרוח שט,
הוי, איך לילי קורא לה:
אלה, אלה, אלה!
שחר עולה ושוב עוברת היא
ובלבבי הלא כחרב היא
העוד אשק את שפתותייך - אלה
איריסים -
כל העולם הוא איריסים -
רק לבבה הוא סלע -
אלה, אלה, אלה!
אם געגועים שוברים את לבבך
אם אתה חולם ולא איכפת לך
תבוז לגאווה ושמח באהבה
אל תשטה בה.
היא את העולם הופכת לאחר
לא יודעת גבול ומה זאת לוותר
אם רק בה תשחק - בן רגע תישחק
ולא תהיה לך.
את כל יופיו של העולם הגישה היא לך
איך בה התלת איך
איך לא שמרת איך
היא לא תשוב יותר
היא לא תשוב יותר.
אם אתה את צער העולם כואב
אם אתה גם קצת על אחרים חושב
חייך בגאווה ושמח באהבה
אל תשטה בה.
היא הופכת בית לארמון זהב
היא דמעות עוטפת בחיוך רחב
אך אל בה תשחק, בן רגע תישחק
ולא תהיה לך.
את כל יופיו של העולם הגישה היא לך
איך בה התלת איך
איך לא שמרת איך
היא לא תשוב יותר
היא לא תשוב יותר.
אם אתה חולם ולא איכפת לך
תבוז לגאווה ושמח באהבה
אל תשטה בה.
היא את העולם הופכת לאחר
לא יודעת גבול ומה זאת לוותר
אם רק בה תשחק - בן רגע תישחק
ולא תהיה לך.
את כל יופיו של העולם הגישה היא לך
איך בה התלת איך
איך לא שמרת איך
היא לא תשוב יותר
היא לא תשוב יותר.
אם אתה את צער העולם כואב
אם אתה גם קצת על אחרים חושב
חייך בגאווה ושמח באהבה
אל תשטה בה.
היא הופכת בית לארמון זהב
היא דמעות עוטפת בחיוך רחב
אך אל בה תשחק, בן רגע תישחק
ולא תהיה לך.
את כל יופיו של העולם הגישה היא לך
איך בה התלת איך
איך לא שמרת איך
היא לא תשוב יותר
היא לא תשוב יותר.
מילים: ירון לונדון לחן: מתי כספי
כְּמוֹ הַנְּבִיאִים הַקַּנַּאִים לַשֵׁם
הוּא קִנֵּא לַפּוֹעָל וְלַתֹאַר וְלַשֵׁם
וּבְחֻצוֹת, הָעֲשָׁשִׁית בְּחַלּוֹנוֹ
הָיָה רוֹשֵׁם בְּמִלּוֹנוֹ תֵּילִי תִּילִים
מִילִים יָפוֹת, מִילִים עָפוֹת
מִתְגַּלְגְּלוֹת מִן הַלָּשׁוֹן
~
אֱלִיעֶזֶר, מָתַי תִּשְׁכַּב לִישׁוֹן
הֵן קוֹמָתְךָ, מִזְּמַן אַפַּיִם שָׁחָה
וְהָעִבְרִית אֲשֶׁר חִכְּתָהּ אֲלָפִים
הִיא תַּמְתִּין לְךָ עַד בּוֹא הַשַּׁחַר
אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה
יְהוּדִי מְבַדֵּחַ
מִילִים, מִילִים, מִילִים, מִילִים
הוּא בָּדָה מִמּוֹחוֹ הַקּוֹדֵחַ
~
אִם נָמָה הָעִבְרִית אֲלָפִים, נוּ אָז מַה
הָבָה נָעִירֶנָה וְנַמְצִיא אֶת הַיֹּזְמָּה
אֶת הַמַּגְהֵץ, אֶת הַפְּצָצָה, אֶת הָרִהוּט
בִּקְצֵה נוֹצָה בִּכְתָב רָהוּט
כָּתַב כְּרוּבִית, כָּתַב גְּלִידָה
כָּתַב אֶת כָּל, אֶת כָּל מִלּוֹן בֶּן יְהוּדָה
וְעוֹד הוֹסִיף מִילִים לִבְרֹא
וְנוֹצַתוֹ הַמְּהִירָה לֹא נָחָה
וְהַשָּׂפָה גָּדְלָה
וְלֹא הַכִּירָה אֶת מַרְאֵה דְּמוּתָהּ
אֶת מַרְאֵה דְּמוּתָהּ עַד בּוֹא הַשַּׁחַר
~
אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה
יְהוּדִי מְבַדֵּחַ
מִילִים, מִילִים, מִילִים, מִילִים
הוּא בָּדָה מִמּוֹחוֹ הַקּוֹדֵחַ
וּבֶן נוֹלַד לוֹ וְכָזֹאת הָאִישׁ אָמַר
זֶה הַבְּכוֹר אֶקְרָא לוֹ בֶּן יְהוּדָה אִיתָמָר
שֶׁמִּיַּנְקוּת וְעַד גְּמִילָה מִיּוֹם בּוֹאוֹ
בִּבְרִית מִילָה וְעַד קְמִילָה
כְּרוּתָה לוֹ בְּרִית עִם הָעִבְרִית
וּמִלְחָמָה לוֹ אֶת הַלַּעַז לְהַכְרִית
~
אִיתָמָר, אָכֵן הָיָה לַגֶּבֶר
קוֹמַת תָּמָר וִיפִי צוּרָה וְסֵבֶר
וְהַלָּשׁוֹן בְּפִיו הָיְתָה שְׂפַת עֵבֶר
אִיתָמָר בֶּן אָב"י
שֶׁאָבִיו הָיָה נָבִיא
גֶּבֶר כִּלְבָבִי
אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה
יְהוּדִי מְבַדֵּחַ
מִילִים, מִילִים, מִילִים, מִילִים
הוּא בָּדָה מִמּוֹחוֹ הַקּוֹדֵחַ
הוּא קִנֵּא לַפּוֹעָל וְלַתֹאַר וְלַשֵׁם
וּבְחֻצוֹת, הָעֲשָׁשִׁית בְּחַלּוֹנוֹ
הָיָה רוֹשֵׁם בְּמִלּוֹנוֹ תֵּילִי תִּילִים
מִילִים יָפוֹת, מִילִים עָפוֹת
מִתְגַּלְגְּלוֹת מִן הַלָּשׁוֹן
~
אֱלִיעֶזֶר, מָתַי תִּשְׁכַּב לִישׁוֹן
הֵן קוֹמָתְךָ, מִזְּמַן אַפַּיִם שָׁחָה
וְהָעִבְרִית אֲשֶׁר חִכְּתָהּ אֲלָפִים
הִיא תַּמְתִּין לְךָ עַד בּוֹא הַשַּׁחַר
אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה
יְהוּדִי מְבַדֵּחַ
מִילִים, מִילִים, מִילִים, מִילִים
הוּא בָּדָה מִמּוֹחוֹ הַקּוֹדֵחַ
~
אִם נָמָה הָעִבְרִית אֲלָפִים, נוּ אָז מַה
הָבָה נָעִירֶנָה וְנַמְצִיא אֶת הַיֹּזְמָּה
אֶת הַמַּגְהֵץ, אֶת הַפְּצָצָה, אֶת הָרִהוּט
בִּקְצֵה נוֹצָה בִּכְתָב רָהוּט
כָּתַב כְּרוּבִית, כָּתַב גְּלִידָה
כָּתַב אֶת כָּל, אֶת כָּל מִלּוֹן בֶּן יְהוּדָה
וְעוֹד הוֹסִיף מִילִים לִבְרֹא
וְנוֹצַתוֹ הַמְּהִירָה לֹא נָחָה
וְהַשָּׂפָה גָּדְלָה
וְלֹא הַכִּירָה אֶת מַרְאֵה דְּמוּתָהּ
אֶת מַרְאֵה דְּמוּתָהּ עַד בּוֹא הַשַּׁחַר
~
אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה
יְהוּדִי מְבַדֵּחַ
מִילִים, מִילִים, מִילִים, מִילִים
הוּא בָּדָה מִמּוֹחוֹ הַקּוֹדֵחַ
וּבֶן נוֹלַד לוֹ וְכָזֹאת הָאִישׁ אָמַר
זֶה הַבְּכוֹר אֶקְרָא לוֹ בֶּן יְהוּדָה אִיתָמָר
שֶׁמִּיַּנְקוּת וְעַד גְּמִילָה מִיּוֹם בּוֹאוֹ
בִּבְרִית מִילָה וְעַד קְמִילָה
כְּרוּתָה לוֹ בְּרִית עִם הָעִבְרִית
וּמִלְחָמָה לוֹ אֶת הַלַּעַז לְהַכְרִית
~
אִיתָמָר, אָכֵן הָיָה לַגֶּבֶר
קוֹמַת תָּמָר וִיפִי צוּרָה וְסֵבֶר
וְהַלָּשׁוֹן בְּפִיו הָיְתָה שְׂפַת עֵבֶר
אִיתָמָר בֶּן אָב"י
שֶׁאָבִיו הָיָה נָבִיא
גֶּבֶר כִּלְבָבִי
אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה
יְהוּדִי מְבַדֵּחַ
מִילִים, מִילִים, מִילִים, מִילִים
הוּא בָּדָה מִמּוֹחוֹ הַקּוֹדֵחַ
מילים: יהודה אופן לחן: אריס סאן
אם אתה צעיר בלב
אם אתה רווק מושבע
אם אתה אותה אוהב
תזהר באהבה
גם בלילה, גם ביום
היא חולמת לה חלום
חלומה הוא עלם חן
רק להתחתן
עלם לעולם וטבעת גם
אך אתה אל תתפתה
אם חולמת היא מדי
היא חולמת על שוטה
לא עליך בוודאי
גם בלילה, גם ביום
היא חולמת לה חלום
חלומה הוא עלם חן
רק להתחתן
עלם לעולם וטבעת גם
גם אם היא כה חמודה
גם אם היא יפה מאוד
היא איננה יחידה
יש כמוה רבבות
גם בלילה, גם ביום
היא חולמת לה חלום
חלומה הוא עלם חן
רק להתחתן
עלם לעולם וטבעת גם
אם אתה רווק מושבע
אם אתה אותה אוהב
תזהר באהבה
גם בלילה, גם ביום
היא חולמת לה חלום
חלומה הוא עלם חן
רק להתחתן
עלם לעולם וטבעת גם
אך אתה אל תתפתה
אם חולמת היא מדי
היא חולמת על שוטה
לא עליך בוודאי
גם בלילה, גם ביום
היא חולמת לה חלום
חלומה הוא עלם חן
רק להתחתן
עלם לעולם וטבעת גם
גם אם היא כה חמודה
גם אם היא יפה מאוד
היא איננה יחידה
יש כמוה רבבות
גם בלילה, גם ביום
היא חולמת לה חלום
חלומה הוא עלם חן
רק להתחתן
עלם לעולם וטבעת גם
מילים: תרצה אתר לחן: דוד קריבושה
כְּלֵי נְשִׁיפָה וּמֵיתָרִים
סוֹבְבִים בַּחֲלוֹמִי
שָׁרִים שִׁירֵי תְּהִלָּה לְךָ
כֵּן, שִׁירֵי תְּהִלָּה נָעֳמִי
נָעֳמִי, אֲנִי - שֶׁלָּךְ
~
וּבָרְחוֹב הָרַמְזוֹרִים
כָּל הַזְּמָן רַק אַדוּמִים
כָּל הַתְּנוּעָה מְחַכֶּה לְךָ
פפם פפם - רַק לָךְ נָעֳמִי
כָּל הָעִיר הַזֹּאת - שֶׁלָּךְ
חַכִּי עִמְדִי עוֹד רֶגַע קָט נָעֳמִי
רַק בַּחֲלוֹם אַתְּ פֹּה אִתִּי
וּכְּשֶׁהַבּוֹקֵר יַעֲלֶה נָעֳמִי
אֶהְיֶה כָּאן לְבַדִּי
~
בַּחֲלוֹמִי כָּל הָעוֹלָם
מְזַמֵּר לָךְ בִּמְקוֹמִי
הָרִים רוֹקְדִים כִּבְנֵי צֹאן
זְגוּגִיּוּת בְּמָטָר, נָעֳמִי
מְנַגְּנוֹת מִכֹּל חַלּוֹן
וּבַמֶּרְחָב רָאשֵׁי גְּבָעוֹת
בְּחֶדְוָה מְאָדָּמִים
כְּשֶׁאַתְּ נִצֶּבֶת מוּלָם
מִכָּל עֵבֶר דְּמָמָה, נָעֳמִי
מִשְׁתַּתֵּק כָּל הָעוֹלָם
~
חַכִּי עִמְדִי עוֹד רֶגַע קָט נָעֳמִי
רַק בַּחֲלוֹם אַתְּ פֹּה אִתִּי
וּכְּשֶׁהַבּוֹקֵר יַעֲלֶה נָעֳמִי
אֶהְיֶה כָּאן לְבַדִּי
אֲנִי חוֹלֵם עַל נָעֳמִי,
נָעֳמִי אֶל תֵּעָלְמִי
הִשָּׁאֲרִי פֹּה עִמִּי
כָּאן בְּתוֹךְ הַחֲלוֹם נָעֳמִי
נָעֳמִי אָתְּ חֲלוֹמִי
~
כְּלֵי נְשִׁיפָה וּמֵיתָרִים
סוֹבְבִים בַּחֲלוֹמִי
שָׁרִים שִׁירֵי תְּהִלָּה לְךָ
כֵּן, שִׁירֵי תְּהִלָּה נָעֳמִי
נָעֳמִי, אֲנִי - שֶׁלָּךְ
סוֹבְבִים בַּחֲלוֹמִי
שָׁרִים שִׁירֵי תְּהִלָּה לְךָ
כֵּן, שִׁירֵי תְּהִלָּה נָעֳמִי
נָעֳמִי, אֲנִי - שֶׁלָּךְ
~
וּבָרְחוֹב הָרַמְזוֹרִים
כָּל הַזְּמָן רַק אַדוּמִים
כָּל הַתְּנוּעָה מְחַכֶּה לְךָ
פפם פפם - רַק לָךְ נָעֳמִי
כָּל הָעִיר הַזֹּאת - שֶׁלָּךְ
חַכִּי עִמְדִי עוֹד רֶגַע קָט נָעֳמִי
רַק בַּחֲלוֹם אַתְּ פֹּה אִתִּי
וּכְּשֶׁהַבּוֹקֵר יַעֲלֶה נָעֳמִי
אֶהְיֶה כָּאן לְבַדִּי
~
בַּחֲלוֹמִי כָּל הָעוֹלָם
מְזַמֵּר לָךְ בִּמְקוֹמִי
הָרִים רוֹקְדִים כִּבְנֵי צֹאן
זְגוּגִיּוּת בְּמָטָר, נָעֳמִי
מְנַגְּנוֹת מִכֹּל חַלּוֹן
וּבַמֶּרְחָב רָאשֵׁי גְּבָעוֹת
בְּחֶדְוָה מְאָדָּמִים
כְּשֶׁאַתְּ נִצֶּבֶת מוּלָם
מִכָּל עֵבֶר דְּמָמָה, נָעֳמִי
מִשְׁתַּתֵּק כָּל הָעוֹלָם
~
חַכִּי עִמְדִי עוֹד רֶגַע קָט נָעֳמִי
רַק בַּחֲלוֹם אַתְּ פֹּה אִתִּי
וּכְּשֶׁהַבּוֹקֵר יַעֲלֶה נָעֳמִי
אֶהְיֶה כָּאן לְבַדִּי
אֲנִי חוֹלֵם עַל נָעֳמִי,
נָעֳמִי אֶל תֵּעָלְמִי
הִשָּׁאֲרִי פֹּה עִמִּי
כָּאן בְּתוֹךְ הַחֲלוֹם נָעֳמִי
נָעֳמִי אָתְּ חֲלוֹמִי
~
כְּלֵי נְשִׁיפָה וּמֵיתָרִים
סוֹבְבִים בַּחֲלוֹמִי
שָׁרִים שִׁירֵי תְּהִלָּה לְךָ
כֵּן, שִׁירֵי תְּהִלָּה נָעֳמִי
נָעֳמִי, אֲנִי - שֶׁלָּךְ
מילים: רחל שפירא לחן: נחום היימן
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם מִתְכַּוְּצִים בִּמְעִילֵיהֶם
הֵם כְּבָר לָמְדוּ
אֵיךְ לְהַצְנִיעַ אֶת עַצְמָם
טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת זוֹלְגוֹת
מִכְחוֹל לֵילוֹתֵיהֶם
טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת זוֹלְגוֹת עֵלְבּוֹנָם.
~
אֶת מְרֻחֶקֶת וְאֵינֵךְ רוֹאָה אוֹתָם
הֵם מְּקַּבְּצִים אֶת חִיּוּכַיִךְ בִּגְנֵיבָה
וּמַבָּטֵךְ עוֹד לֹא פָּגַשׁ בְּמַבָּטָם
עוֹד לֹא אָמַרְתְּ לָהֶם מִלָּה טוֹבָה.
כְּשֶאוֹהֲבַיִךְ יַפְקִירוּךְ
עֵת תַחֲנִיק אוֹתְךָ בְּגִידָה
וּלְשָׁלוֹם כְּבָר אִישׁ
אוֹתָךְ לֹא יְבָרֵךְ-
~
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם יַכְתִירוּךְ
לְמַלְכָּתָם הַיְּחִידָה
וִיְחַלְּקוּ אִיתָךְ
אֶת לֶחֶם צַעֲרְךָ.
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם מַמְתִּינִים לְךָ בַּפִּנָּה
נֶאֱמָנִים כַּצֵּל, סַבְלָנִים כִּזְמַן
וְּכָל יוֹם שֶׁעוֹבֵר, כָּל חֹדֶשׁ, כָּל שָׁנָה
נוֹשְׂאִים אוֹתָךְ לְעֵבֶר מִפְתָּנָם.
~
אֶת מְרֻחֶקֶת וְאֵינֵךְ זְקוּקָה לָהֶם
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם מַבִּיטִים בָּךְ בְּחֶמְלָה
לוּ רַק יָכְלוּ הָיוּ נוֹתְנִים אֶת חַיֵּיהֶם
לִשְׁמוֹר אוֹתָךְ מְעוֹנִי אוֹ מַחֲלָה.
כְּשֶאוֹהֲבַיִךְ יִשְׁכְּחוּ
וְכָל כְּלָבַיִךְ יִנְבְּחוּ
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם יִשַָׂאוּךְ
אֶל מִפְתָּנָם.
וְהֵם יָרִימוּ אֶת רֹאשֵׁךְ
וְיֶאֶמְצוּ אֶת יֵאוּשְׁךָ
לְחַמֵמֶךְ בְּפֵרוּרֵי אַהֲבָתָם.
הֵם כְּבָר לָמְדוּ
אֵיךְ לְהַצְנִיעַ אֶת עַצְמָם
טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת זוֹלְגוֹת
מִכְחוֹל לֵילוֹתֵיהֶם
טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת זוֹלְגוֹת עֵלְבּוֹנָם.
~
אֶת מְרֻחֶקֶת וְאֵינֵךְ רוֹאָה אוֹתָם
הֵם מְּקַּבְּצִים אֶת חִיּוּכַיִךְ בִּגְנֵיבָה
וּמַבָּטֵךְ עוֹד לֹא פָּגַשׁ בְּמַבָּטָם
עוֹד לֹא אָמַרְתְּ לָהֶם מִלָּה טוֹבָה.
כְּשֶאוֹהֲבַיִךְ יַפְקִירוּךְ
עֵת תַחֲנִיק אוֹתְךָ בְּגִידָה
וּלְשָׁלוֹם כְּבָר אִישׁ
אוֹתָךְ לֹא יְבָרֵךְ-
~
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם יַכְתִירוּךְ
לְמַלְכָּתָם הַיְּחִידָה
וִיְחַלְּקוּ אִיתָךְ
אֶת לֶחֶם צַעֲרְךָ.
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם מַמְתִּינִים לְךָ בַּפִּנָּה
נֶאֱמָנִים כַּצֵּל, סַבְלָנִים כִּזְמַן
וְּכָל יוֹם שֶׁעוֹבֵר, כָּל חֹדֶשׁ, כָּל שָׁנָה
נוֹשְׂאִים אוֹתָךְ לְעֵבֶר מִפְתָּנָם.
~
אֶת מְרֻחֶקֶת וְאֵינֵךְ זְקוּקָה לָהֶם
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם מַבִּיטִים בָּךְ בְּחֶמְלָה
לוּ רַק יָכְלוּ הָיוּ נוֹתְנִים אֶת חַיֵּיהֶם
לִשְׁמוֹר אוֹתָךְ מְעוֹנִי אוֹ מַחֲלָה.
כְּשֶאוֹהֲבַיִךְ יִשְׁכְּחוּ
וְכָל כְּלָבַיִךְ יִנְבְּחוּ
אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם יִשַָׂאוּךְ
אֶל מִפְתָּנָם.
וְהֵם יָרִימוּ אֶת רֹאשֵׁךְ
וְיֶאֶמְצוּ אֶת יֵאוּשְׁךָ
לְחַמֵמֶךְ בְּפֵרוּרֵי אַהֲבָתָם.
בתחנה בבאר שבע עמד קטר
ומספרו שבעים ארבע מאות ארבעה עשר
קטר קיטור תשוש קטר קיטור ישן
עמד בתחנה והעלה עשן
הגיעה עת לזוז המבקר שרק
וגם נתן את הסימן בדגל ירקרק
ליבו של הקטר התחיל אזי לפעום
והוא מוכן לצאת לעבר הצפון
וצ'יף צ'יף צ'ף
הקטר נשף
ותיק תיק תק
הגלגל דפק
ואז הפסים זה לזה אמרו
שבעים ארבע מאות ארבעה עשר
זה הוא
בדרך לצפון הם התקדמו לבד
עבר בתחנות אך הקטר שם לא עמד
עברו בתוך שדות עברו על פני גשרים
וכשנוסעים מהר המרחקים קצרים
קטר כזה ישן שחור ומלוכלך
איך ארבעה קרונות עם הנוסעים הוא עוד משך
עבד הוא כמו סוס כל בורג הוא אימץ
ולבבו כמעט וכבר חשב להתפוצץ
אך צ'יף צ'יף צ'ף
הקטר נשף
ותיק תיק תק
הגלגל דפק
ואז הפסים זה לזה אמרו
שבעים ארבע מאות ארבעה עשר
זה הוא
הקטר גם לא חלם שזה עתיד לקרות
שאת עצמו יביא אי פעם אל בית הקברות
רעיו החלודים עמדו כאן ראש מול ראש
חמש מאות וחמישים ותשע מאות שלוש
אז ברמן את צינור הדלק אט סגר
האש כבתה לאט והקיטור גם כן נגמר
וברמן למנהל בקול חנוק אמר
הנה שבעים ארבע מאות ארבעה עשר
וצ'יף צ'יף צ'ף
הקטר כבר לא נשף
ותיק תיק תק
הגלגל לא דפק
ואז פס אחד לשני לחש
המלך מת יחי המלך החדש
זה הוא
ומספרו שבעים ארבע מאות ארבעה עשר
קטר קיטור תשוש קטר קיטור ישן
עמד בתחנה והעלה עשן
הגיעה עת לזוז המבקר שרק
וגם נתן את הסימן בדגל ירקרק
ליבו של הקטר התחיל אזי לפעום
והוא מוכן לצאת לעבר הצפון
וצ'יף צ'יף צ'ף
הקטר נשף
ותיק תיק תק
הגלגל דפק
ואז הפסים זה לזה אמרו
שבעים ארבע מאות ארבעה עשר
זה הוא
בדרך לצפון הם התקדמו לבד
עבר בתחנות אך הקטר שם לא עמד
עברו בתוך שדות עברו על פני גשרים
וכשנוסעים מהר המרחקים קצרים
קטר כזה ישן שחור ומלוכלך
איך ארבעה קרונות עם הנוסעים הוא עוד משך
עבד הוא כמו סוס כל בורג הוא אימץ
ולבבו כמעט וכבר חשב להתפוצץ
אך צ'יף צ'יף צ'ף
הקטר נשף
ותיק תיק תק
הגלגל דפק
ואז הפסים זה לזה אמרו
שבעים ארבע מאות ארבעה עשר
זה הוא
הקטר גם לא חלם שזה עתיד לקרות
שאת עצמו יביא אי פעם אל בית הקברות
רעיו החלודים עמדו כאן ראש מול ראש
חמש מאות וחמישים ותשע מאות שלוש
אז ברמן את צינור הדלק אט סגר
האש כבתה לאט והקיטור גם כן נגמר
וברמן למנהל בקול חנוק אמר
הנה שבעים ארבע מאות ארבעה עשר
וצ'יף צ'יף צ'ף
הקטר כבר לא נשף
ותיק תיק תק
הגלגל לא דפק
ואז פס אחד לשני לחש
המלך מת יחי המלך החדש
זה הוא
מילים: ירון לונדון לחן: דני ליטני
בלב הפרדסים תחנה ניצבת
ועל ידה פסים - פסי רכבת
ועומד רציף ישן
אשר שנים רבות
הוא לא ידע עשן -
קטרים ורכבות
רק ציפור לבנה מעל הרציף
ציף ציף מעל הרציף
ציף ציף מעל הרציף.
באמצע השרון ספסלים לשבת
ושלד של קרון אך לא רכבת
ובחור אחד ישן ובשנתו חולם
אודות קטר עשן
שברציף בולם.
רק ציפור לבנה מעל הרציף
ציף ציף מעל הרציף
ציף ציף מעל הרציף.
תחמיץ את המסע אם תשכב סרוח
קוראת היא וקולה נישא ברוח
כי לכל אדם קטר
הבא מבלי לצפור
ומי שלא עולה
נותר עם הציפור.
רק ציפור לבנה מעל הרציף
ציף ציף מעל הרציף
ציף ציף מעל הרציף.
ועל ידה פסים - פסי רכבת
ועומד רציף ישן
אשר שנים רבות
הוא לא ידע עשן -
קטרים ורכבות
רק ציפור לבנה מעל הרציף
ציף ציף מעל הרציף
ציף ציף מעל הרציף.
באמצע השרון ספסלים לשבת
ושלד של קרון אך לא רכבת
ובחור אחד ישן ובשנתו חולם
אודות קטר עשן
שברציף בולם.
רק ציפור לבנה מעל הרציף
ציף ציף מעל הרציף
ציף ציף מעל הרציף.
תחמיץ את המסע אם תשכב סרוח
קוראת היא וקולה נישא ברוח
כי לכל אדם קטר
הבא מבלי לצפור
ומי שלא עולה
נותר עם הציפור.
רק ציפור לבנה מעל הרציף
ציף ציף מעל הרציף
ציף ציף מעל הרציף.
את חכי לי ואחזור,
אך חכי היטב.
את חכי לי גם בקדר
מסגריר הלב.
את חכי לעת כפורים,
את חכי בחום,
את חכי עת אחרים
ישתכחו עד תום.
את חכי, חכי, ולו
לא יבוא מיכתב.
את חכי אם גם ילאו
המחכים לשוא.
את חכי לי ואחזור,
וארור הסח
בבטחה גמורה לאמור:
"מת הוא... ונשכח"...
יאמינו אם ואב,
כי אינני חי,
ייעפו חכות לשוא
כל רעי, אחי.
וישתו כוס יין מר,
זכר נשמתי...
את חכי וכוס נמהר
אל נא, אל תשתי!
את חכי לי ואחזור,
חי אחזורה, חי!
המה ישתאו לאמור:
"נס הוא בודאי!"
המה לא חיכו, ואיך
בין תבין נפשם
כי רק את בחכותיך
הצלתיני שם.
איך נצלתי, - זאת נדע
רק אני ואת:
כי יותר מכל אדם
לחכות ידעת.
אך חכי היטב.
את חכי לי גם בקדר
מסגריר הלב.
את חכי לעת כפורים,
את חכי בחום,
את חכי עת אחרים
ישתכחו עד תום.
את חכי, חכי, ולו
לא יבוא מיכתב.
את חכי אם גם ילאו
המחכים לשוא.
את חכי לי ואחזור,
וארור הסח
בבטחה גמורה לאמור:
"מת הוא... ונשכח"...
יאמינו אם ואב,
כי אינני חי,
ייעפו חכות לשוא
כל רעי, אחי.
וישתו כוס יין מר,
זכר נשמתי...
את חכי וכוס נמהר
אל נא, אל תשתי!
את חכי לי ואחזור,
חי אחזורה, חי!
המה ישתאו לאמור:
"נס הוא בודאי!"
המה לא חיכו, ואיך
בין תבין נפשם
כי רק את בחכותיך
הצלתיני שם.
איך נצלתי, - זאת נדע
רק אני ואת:
כי יותר מכל אדם
לחכות ידעת.
מילים: שארל אזנבור;אבי קורן לחן: שארל אזנבור
על ראשינו שוב נושרות טיפות של גשם
רוח סתיו עלי זהב בכל פיזרה
שוב נמתין לשמש, נצפה ונחכה ש...
באביב היא תשוב בחזרה
ערוכים החצבים על אם הדרך
בשדה גם סיתוונית התעוררה
כל הנרקיסים אספו עלים, קיפלו כותרת
אך באביב הם ישובו חזרה
כבר סובב לו נחליאלי בגננו
בשדותינו עפרוני אומר שירה
כל יוני הבר התעופפו מחלוננו
אך באביב הם ישובו חזרה
וגם את שנעלמת בבוא הגשם
שפרחת פתאום כרוח סערה
לא נזיל דמעות ולא נקרא לך שוב מפני ש...
באביב את תשובי חזרה
נחכה לך בחדרנו כל החורף
נחכה לך ובשמך תמיד נקרא
לא נצא אחרייך לחפש כי אין כל צורך
הן באביב את תשובי חזרה
על ראשינו שוב נושרות טיפות של גשם
רוח סתיו עלי זהב בכל פיזרה
אנו עוד נמתין לך, נחכה ונצפה ש...
באביב את תשובי חזרה
רוח סתיו עלי זהב בכל פיזרה
שוב נמתין לשמש, נצפה ונחכה ש...
באביב היא תשוב בחזרה
ערוכים החצבים על אם הדרך
בשדה גם סיתוונית התעוררה
כל הנרקיסים אספו עלים, קיפלו כותרת
אך באביב הם ישובו חזרה
כבר סובב לו נחליאלי בגננו
בשדותינו עפרוני אומר שירה
כל יוני הבר התעופפו מחלוננו
אך באביב הם ישובו חזרה
וגם את שנעלמת בבוא הגשם
שפרחת פתאום כרוח סערה
לא נזיל דמעות ולא נקרא לך שוב מפני ש...
באביב את תשובי חזרה
נחכה לך בחדרנו כל החורף
נחכה לך ובשמך תמיד נקרא
לא נצא אחרייך לחפש כי אין כל צורך
הן באביב את תשובי חזרה
על ראשינו שוב נושרות טיפות של גשם
רוח סתיו עלי זהב בכל פיזרה
אנו עוד נמתין לך, נחכה ונצפה ש...
באביב את תשובי חזרה
מילים: יהודה עמיחי לחן: מתי כספי
כשאלוהים אמר בפעם הראשונה יהי אור
הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך
הוא לא חשב באותו רגע על השמים
אבל העצים כבר החלו מתמלאים מים
וצפורים קבלו אויר וגוף
אז נשבה הרוח הראשונה אל עיני אדוננו
והוא ראה אותה במו עיני ענן כבודו
וחשב כי טוב
הוא לא חשב באותו רגע
על בני האדם בני האדם לרוב
אבל הם כבר התחילו לחשוב על עצמם בלי עלים
וכבר החלה מתרקמת בלבם
מזימה על מכאוב
כשאדוננו חשב בתחילה על הלילה
הוא לא חשב, לא חשב על שינה
כך, כך אהיה מאושר
אמר בלבו האלוהים הטוב
האלהים הטוב
אבל הם כבר היו לרוב
הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך
הוא לא חשב באותו רגע על השמים
אבל העצים כבר החלו מתמלאים מים
וצפורים קבלו אויר וגוף
אז נשבה הרוח הראשונה אל עיני אדוננו
והוא ראה אותה במו עיני ענן כבודו
וחשב כי טוב
הוא לא חשב באותו רגע
על בני האדם בני האדם לרוב
אבל הם כבר התחילו לחשוב על עצמם בלי עלים
וכבר החלה מתרקמת בלבם
מזימה על מכאוב
כשאדוננו חשב בתחילה על הלילה
הוא לא חשב, לא חשב על שינה
כך, כך אהיה מאושר
אמר בלבו האלוהים הטוב
האלהים הטוב
אבל הם כבר היו לרוב
את שירנו כתבנו על פתק כחול
אך איש לא שאל בשל מה
ואת שאר השירים שמצאנו בחול
רשמנו בדיו אדומה.
~
ובין כל השירים שחיפשנו לשווא
גילינו אחד בלבן,
ואותו שמאז, נעלם ולא שב,
אהבנו בין אלף גוון.
לעיתים כשבא שוב החורף ללב,
עוברים על פנינו שירים,
ירוקים, ירוקים כמו שדה מלבלב,
בבוקר לאור הם חוזרים.
לעולם לא נדע את צבעם השונה
של כל השירים בעולם,
כי הערב שבא ואלינו פונה,
צובע שחור את כולם.
אך איש לא שאל בשל מה
ואת שאר השירים שמצאנו בחול
רשמנו בדיו אדומה.
~
ובין כל השירים שחיפשנו לשווא
גילינו אחד בלבן,
ואותו שמאז, נעלם ולא שב,
אהבנו בין אלף גוון.
לעיתים כשבא שוב החורף ללב,
עוברים על פנינו שירים,
ירוקים, ירוקים כמו שדה מלבלב,
בבוקר לאור הם חוזרים.
לעולם לא נדע את צבעם השונה
של כל השירים בעולם,
כי הערב שבא ואלינו פונה,
צובע שחור את כולם.
כמו שערה על ראש קרח
כמו כלב בלילות ירח
כמו מסיבה שאיש לא בא
יושבת, בוכה
הלכתי לבקש סליחה.
בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה
בטי בטי בם
נלך, נלך לים
נשכב ביחד על החול החם.
כמו אחד שלא בטוח
היא כמו נוצה, נוצה ברוח
הכל קונה, מאמינה
וכל איש חשוב
הלך, הלך מבלי לשוב.
בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה
בטי בטי בם
נלך, נלך לים
נשכב ביחד על החול החם.
אין שלום ואין כבר כוח
ואין, כבר אין, לאן לברוח
כמו בגלויות הכל שטויות
ואין מה לומר
אם לא היום אולי מחר.
בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה
בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה
בטי בטי בם
נלך, נלך לים
נשכב ביחד על החול החם.
כמו כלב בלילות ירח
כמו מסיבה שאיש לא בא
יושבת, בוכה
הלכתי לבקש סליחה.
בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה
בטי בטי בם
נלך, נלך לים
נשכב ביחד על החול החם.
כמו אחד שלא בטוח
היא כמו נוצה, נוצה ברוח
הכל קונה, מאמינה
וכל איש חשוב
הלך, הלך מבלי לשוב.
בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה
בטי בטי בם
נלך, נלך לים
נשכב ביחד על החול החם.
אין שלום ואין כבר כוח
ואין, כבר אין, לאן לברוח
כמו בגלויות הכל שטויות
ואין מה לומר
אם לא היום אולי מחר.
בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה
בטי בטי בם
אוהבת את כולם
אוהבת לבדה
אוהבת אבודה
בטי בטי בם
נלך, נלך לים
נשכב ביחד על החול החם.
סוף השירון
